ילד פחות מגיל תשע — אסור לו להתענות אפילו תענית שעות, ואף אם רוצה להחמיר מוחים בידו (ובלילה מותר לענותם, וכן המנהג). מגיל תשע מחנכים אותו ל"תענית שעות" — לדחות את הארוחה: מי שרגיל לאכול בשמונה יאכל בתשע, וכן הלאה. ילד כח…
כן — הכל חייבים להתענות ביום הכיפורים, ואפילו עוברות ומניקות מתענות ומשלימות. מניקה שהתינוק אינו מוכן לאכול אלא ממנה ואי אפשר להאכילו אחרת — מותר לה לאכול לקיום הוולד. מעוברת שלדברי הרופאים עלולה להפיל אם לא תאכל — מאכיל…
מעוברת החוששת מהפלה מחמת המאמץ של יום הכיפורים — אסור לה ללכת לבית הכנסת להתפלל, אלא תשב ותשכב בביתה כל יום הכיפורים ותצום. הצום קודם לתפילה בציבור. ואם החלה להרגיש צירים — יש לשאול מורה הוראה מיד.…
יולדת בתוך שלושה ימים ללידתה — מאכילים אותה, ואינה צריכה אומדן רופא, ואף אין צריך להאכילה פחות פחות מכשיעור — אלא אם אומרת שאינה צריכה לכך; ודעת הגר"ח מוולוז'ין להקל בכל אופן. כיצד מונים את שלושת הימים — מבואר במאמר, ולמ…
חולה שיש בו סכנה שצריך לאכול — מאכילים אותו מעט מעט, פחות מכשיעור בכל פעם, בהפסקות — כדי למעט באיסור ככל האפשר, על פי השיעורים המבוארים במאמר: פחות מככותבת באכילה ופחות ממלוא לוגמיו בשתיה. את סדר האכילה המדויק קובעים לפנ…
התינוקות מותרים באכילה ושתייה, ואף מותר לגדול להאכילם ולהשקותם בידיים. ויש מחמירים שלא להאכיל בידיים כשהקטן יכול ליטול את האוכל בעצמו — או לומר לנער קטן שייתן לתינוק, כמבואר במאמר.…
אסור לגדולים להנעיל לתינוקות מנעל וסנדל של עור — אפילו לתינוק בן יומו — הואיל ויכולים לעמוד בלעדיו; ואם הקטן נועל מעצמו, אין צריך למחות בידו כל שאינו בר הבנה. וברחיצה וסיכה — מעיקר הדין מותר לרוחצם, אבל בזמננו שאין רוחצי…
החיוב לחנך את התינוקות לתענית מוטל על האב — ומכל מקום אסור גם לאם להאכילם בגיל שאסורים. מדינא דגמרא, נער ונערה בריאים מגיל אחת עשרה מחנכים אותם להשלים את התענית — אך בזמננו שירדה חולשה לעולם אין מדקדקים על כך, כמבואר במא…
יולדת בין שלושה לשבעה ימים ללידתה: אם אמרה "צריכה אני" — מאכילים אותה, ואינה צריכה לומר שתסתכן. אחרי שבעה ימים — דינה כחולה שאין בו סכנה, אלא אם אומרת שתסתכן או על פי רופא. את הימים מונים במקום צורך מעת לעת, והמפלת אחר א…
לוחשים לה באוזנה שיום הכיפורים היום — ואם נתקררה דעתה, מוטב. ואם לאו — מאכילים אותה "הקל הקל": תחילה טובלים כפית ברוטב ונותנים לה, וכך מעט מעט עד שתתיישב דעתה. וכן כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו — מסוכן הוא ומאכילים אותו …
רופא בקי או אחות מומחית — ואפילו גויים — שאומרים שהצום עלול להכביד את החולי, מאכילים אותו. נחלקו שני רופאים — מאכילים. אמר החולה "צריך אני" — אפילו מאה רופאים אומרים שאינו צריך, שומעים לחולה, ש"לב יודע מרת נפשו". ואפילו …
לא. חולה שצריך לאכול ביום הכיפורים — אסור לו להחמיר על עצמו, שנאמר "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש". ואינו צריך כפרה על שאכל — אדרבה, מקיים בכך מצוות בוראו ומקבל שכר. וחשש טירוף הדעת דינו כחולה שיש בו סכנה, וכן מי שאחזו בולמ…
כשדעתו לאכול ולשתות עוד לאחר כדי אכילת פרס — מברך ברכה ראשונה אחת בתחילה ופוטר את שאר האכילות. יש אומרים שאם יכול לערב דבר מר באכילתו בלא חשש למחלתו — יערב, ויש אומרים שחולה שיש בו סכנה אוכל כדרכו; וכן נחלקו אם ימעט במתי…
כן — חולה שהוצרך לאכול, לא בטל ממנו איסור התענית לשאר היום: אם יאכל אחר כך כשיעור בזמן שוודאי אינו צריך — חייב. ואף מי שנצרך תחילה לאכול כשיעור בבת אחת — משהוקל לו, חוזר לאכול פחות פחות מכשיעור בלבד. גבולות ההיתר נקבעים …
אין מקדשים קודם האכילה — אף כשחל בשבת. נוטלים ידיים עד פרק כף היד כבכל השנה, ומברכים ברכה ראשונה אם דעתם מיושבת. ובברכת המזון מזכירים יעלה ויבוא של יום הכיפורים, כמבואר במאמר.…
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.