דיני הפטורים מצום יום הכיפורים: מאיזה גיל ילדים צמים, מעוברות ומניקות, יולדת תוך שלושה ימים, חולה שיש בו סכנה, נאמנות רופא ואכילה לשיעורים.
מכון הוראה בישראל
התורה שחייבה את הצום היא שציוותה "וחי בהם". במאמר זה כל דיני הפטורים מן הצום: חינוך הקטנים ומאיזה גיל צמים, השלמת התענית לנער ונערה, מעוברות ומניקות, יולדת בתוך שלושה ימים ולאחריהם, חולה שיש בו סכנה, נאמנות הרופאים ומחלוקתם, ודיני האכילה לשיעורים — "פחות פחות מכשיעור".
א. תענית — אף שבכל המצוות קטן שהגיע לחינוך חייב בהם מדרבנן, מ"מ לענין תענית לא חייבום חז"ל בכל הואיל ויש דברים שעלולים להזיק להם או לסכנם, אך יש בזה חילוקים כפי גיל הקטן וגודלו ובריאות גופו, ולפי ערך הדברים הנצרכים לבריאותו וחיותו.
ב. תינוקות להאכילם ולהשקותם בידים — התינוקות מותרין באכילה ושתיה, ואף מותר לגדול להאכילו ולהשקותו בידים, ויש מחמירין שלא להאכיל לקטן בידים כשיכול ליטול האוכל בעצמו או שיאמר לנער או נערה קטנים ליתן לתינוק שלא יבוא לאוכלו, והמנהג להקל.
ג. נעילת הסנדל — אסור לגדולים להנעיל התינוקות מנעל וסנדל הואיל ויכולים לעמוד בלא מנעל, ושיעור זה אפי' בקטן ביותר כתינוק בן יומו, ומ"מ אם הקטן נועל מנעל מעצמו אין צריך למחות בידו כל זמן שאינו בר הבנה בדבר זה שיאמרו לו שאסור לעשותו ויפרוש. אך מ"מ משעה שהגיע לחינוך דהיינו כשמבין ענין תענית יום הכיפורים למנעל צריך לחנכו שילך במנעל המותר. ויש מי שמתיר בדורות האחרונים שאין נוהגים כלל לילך בלא נעלים, שילכו במנעל, דצרכי תינוק כחולה שאין בו סכנה. ומ"מ בזמנינו שמצויים הרבה מנעלי היתר יש להנעילם נעלי גומי ואפי' עבים אך אין להקל כלל בנעלי עור.
ד. רחיצה וסיכה — מדינא דגמ' מותר לרחוץ ולסוך את התינוקות [בצונן או בחמין ע"י גוי, או שנותן לפניהם לרחוץ ולסוך], מ"מ בזמננו שלא נהגו לסוכן ולרחצן בכל יום אין מניעת הרחיצה והסיכה מוכרחת לו, לפיכך אין לרוחצו ולסוכו ביום הכיפורים כלל, בין ביד בין בכלי ואפי' ע"י גוי ובצונן.
ה. תענית — קטן שהוא פחות מבן תשע אסור להתענות ביום הכיפורים אפי' תענית שעות ואף אם רוצה להחמיר יש למחות בידו. אך כ"ז ביום אבל בליל יום הכיפורים מותר לענותם, וכן המנהג.
ו. תענית שעות — קטן וקטנה שהגיעו לגיל תשע שנים קודם יום הכיפורים מחנכין אותן לשעות דהיינו שלא יאכלו כהרגלן בחול אלא יותר מאוחר, ואם היו כחושים אזי מבן י' שנים ומעלה מחנכין אותן לשעות.
כיצד, היו רגילים לאכול בשעה שמונה בבוקר מאכילין אותן בשעה תשע ואם רגילין לאכול בתשע מאכילין אותן בשעה עשר וכיו"ב. ויתר מעל גיל זה לפי כח הילד מוסיפין לענותו יותר שעות על היום.
בשאר תעניות מן הדין אין נוהג דין תענית שעות, אבל מנהג טוב לחנך הקטנים לתענית שעות בת"ב, [ראה הל' בין המצרים ראו במאמר «הלכות סליחות»].
ז. נט"י ובהמ"ז — קטן האוכל ביום הכיפורים לענין נט"י וברה"מ ראו במאמר «ילדים, חולים, מעוברות ומניקות בצום יום הכיפורים».
ח. חיוב חינוך על האב ואיסור האם להאכילן בידים — החיוב לחנך את התינוקות בתענית מוטל על האב ולא על האם, ומ"מ אסור להאכילם בידים בגיל שאסורין לאכול. וי"א שאם אין אב אף היא צריכה לחנכם, ולכל הדעות מקיימת מצוה בחינוכם.
ט. השלמת התענית — מדינא דגמ' נער ונערה בריאים משהגיעו לגיל י"א שנים קודם יום הכיפורים ונכנסו לשנת י"ב צריכין לחנכם להשלים התענית, ובזמננו שירדה חולשה לעולם, אין מדקדקין על תינוקות להתענות כל שלא השלים שנת י"ג אא"כ ידוע שהוא חזק ויכול לסבול התענית, שאז נוהגין בהן כדין תינוק חולה שאם מלאו לו י"ב שנים ונכנס לשנת י"ג מתענה ומשלים [אבל לא בשנת י"ב], ובנערה באופן זה אם נכנסה לשנת י"ב מתענה ומשלמת, ויש מקילין לגמרי בזמננו שכל התינוקות כחושים וחלושים, ומ"מ המנהג כהיום ברוב המקומות שנער ונערה שידוע בבירור שיכולים לסבול התענית אזי שנה קודם הגיעם למצוות מתענים ביום הכיפורים.
י. חיוב תענית לנער בן י"ג ונערה בת י"ב — נער מבן י"ג שנה ונערה מבת י"ב שנה חייבין מן התורה להתענות ולהשלים, אע"פ שלא ראינו אם הביאו ב' שערות, אפי' אם השלימו שנתם ביום כפורים עצמו או בבין השמשות של יציאתו חייבים להתענות בו, [שאין מונין מעת לעת, אלא מתחילת היום דהיינו מהשקיעה]. וכ"ז בתענית יום הכיפורים אבל לענין שאר תעניות.
א. עוברות ומניקות — הכל חייבין להתענות ביום הכיפורים ואפי' עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות בו, אא"כ יש תינוק שאינו רוצה לינק כי אם ממנה, ואי אפשר ליתן לו חלב או אוכל אחר, שאז מותר לה לאכול כדי קיום הולד, [ומ"מ קודם יום הכיפורים אם חוששת לכך צריכה להרגילו באוכל אחר], וכן מעוברת בימי עבורה שאם לא תאכל אומרים הרופאים שתפיל את הולד [כגון שכבר הפילה כמה פעמים ] מאכילין אותה כדי להציל את הולד, וראה עוד במקורות. וצריך להתייעץ עם רופא מומחה ונאמן והכל לפי הענין. אבל שאר כל מעוברת אסור לה לאכול ואפי' בחודשים הראשונים או בחודש השמיני, ואם חוששת להפלת הולד מחמת התאמצות יום הכיפורים אסור לה לילך לבית הכנסת להתפלל, אלא תשב ותשכב בביתה כל יום הכיפורים. ומ"מ אם מתענה והתחילה להרגיש צירים [התכווצויות ברחם].
ב. יולדת תוך ג' — יולדת שהיא בתוך ג' ימים ללידתה, דהיינו שילדה מכניסת ח' תשרי ואילך, מדינא אינה רשאית להתענות, ואף אם רוצה להתענות מאכילין אותה בעל כרחה.
ג. אומד, ופחות פחות מכשיעור — כשמאכילין יולדת תוך ג' ימים אינה צריכה אומד, ואף אין צריך להאכילה פחות פחות מכשיעור, אא"כ אומרת שאינה צריכה לזה, ודעת הגר"ח מוולאז'ין זצ"ל להקל בכל אופן.
ג' ימים אלו אם מונין אותן מעת לעת ראה להלן דין ז.
ד. יושבת על המשבר — היושבת על המשבר קודם הלידה.
ה. יולדת אחר ג' — יולדת אחר ג' ימים דהיינו כשילדה מז' תשרי וקודם לכן, כל שהיא בתוך ז' ימים ללידתה, אזי אם אמרה צריכה אני [מחמת צער הלידה, וא"צ לומר דוקא שתסתכן אם לא תאכל], יש להאכילה כדרכה ואף יותר מכשיעור, ואפי' הרופאים אומרים שאינה צריכה, מניחין לפניה המאכל ואומרים יום הכיפורים הוא אם את צריכה לכשיעור איכלי, ואם יספיק לך פחות מכשיעור אל תאכלי כשיעור.
ואם אמרה [היולדת בתוך ז' ללידתה] איני צריכה ויכולה אני להתענות, חייבת להתענות [עד שתסתפק שמא היא צריכה] ואם הרופאים או האחיות אומרים שהיא צריכה לאכול ויש גרם סכנה בדבר מאכילין אותה. ואם אינה יודעת או שאינה אומרת כלום, אם הרופאים אומרים שאינה צריכה אין מאכילין אותה, אבל אם אין במקום רופאים והיא אינה יודעת מאכילין אותה פחות פחות מכשיעור.
ו. יולדת אחר ז' — יולדת אחר ז' ימים אלו, דינה כחולה שאין בו סכנה, ואפי' אמרה צריכה אני מחמת צער הלידה אא"כ אומרת שתסתכן אם לא תאכל, או באופן כזה ע"פ אמירת הרופא.
ז. חישוב ג' וז' ימים כיצד — ג' ימים אלו וז' ימים אלו נחלקו הפוסקים אם מונין אותן מעת לעת, או כשאר המצוות דמקצת היום ככולו, ולמעשה במקום צורך כגון אשה חלושה בטבעה יש להקל ולמנות מעת לעת, כגון: ילדה בז' תשרי בחצות היום חשוב ג' ימים עד יום הכיפורים בחצות היום [ולדעה שניה כבר מתחילת י' תשרי הוא היום הרביעי] אך יש ליזהר באופן זה להאכילה פחות פחות מכשיעור.
ח. מפלת — המפלת אחר מ' יום ליצירה דינה כיולדת.
ט. מעוברת שהריחה מאכל — מעוברת שהריחה מאכל ביום הכיפורים ומתאוה לו לוחשין לה באזנה שיום הכיפורים היום, ויהא לה בן צדיק כדי שתתישב דעתה, ואם נתקררה דעתה בזה וחזרו פניה לכמות שהיו מוטב, ואם לאו תהיה היא וולדה מסוכנין, ולכן אם נשתנו פניה אזי מיד מאכילין אותה אע"פ שלא אמרה צריכה אני, ואם אין פניה משתנין אין מאכילין אותה אא"כ אמרה צריכה אני.
י. וכיצד מאכילין אותה, אמרו חז"ל "מאכילין הַקַל הַקַל" דהיינו מעט מעט עד שתתיישב דעתה, [משא"כ בחולה אוכל ע"פ הרופאים כדלהלן] דהיינו שבתחילה תוחבין לה קיסם או כפית ברוטב של המאכל שהריחה ממנו ונותנין לתוך פיה כמה טיפות, אם נתיישבה דעתה בכך מוטב ואם לאו נותנין לה מהמאכל עצמו פחות פחות מכשיעור עד שתתיישב דעתה ואם נצרכה ליותר מכשיעור מאכילין אותה. ואחר שנתיישבה דעתה הרי היא ככל אדם ואסור לה לאכול שאר היום מן התורה.
יא. כל אדם שהריח מאכל — וכן כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו מסוכן הוא אם לא יתנו לו ממנו, ומאכילין אותו כפי הפרטים הנ"ל, עד שיאורו עיניו. אלא שיש חילוק בין מעוברת לכל אדם, לענין שאם לא נשתנו פניו שאין אנו מאכילין אותו אפי' הוא אומר שהוא חלש וצריך לאכילה, אבל הוא בעצמו יוכל ליקח לאכול אם מרגיש בעצמו שעלול לבוא לידי סכנה. ואצ"ל שאין למנוע ממנו מליקח המאכל כשמרגיש שהוא מסוכן.
יב. פליטת הרוק בהריח מאכל — מי שהריח מאכל ביום הכיפורים יפלוט כל הרוק הבא לתוך פיו ולא יבלענו כדי שלא יסתכן.
א. חולה שיש בו סכנה, ושאין בו סכנה — חולה שיש בו סכנה שיש להסתפק אם צריך לאכול ביום הכיפורים, אם יש שם רופא בקי או אחות מומחית [אפי' הוא גוי] שאומר שאם לא יאכילוהו עלול להכביד עליו החולי, אזי מאכילין אותו מיד שמא יכבד חוליו ויסתכן. ולא רק חולה שיש בו סכנה אלא אפי' חולה שאין בו סכנה אלא שחוששין שאם לא יאכל יכבד עליו חוליו ועלול להסתכן מאכילין אותו על פיו. [וכשיש לפנינו חולה מסוכן על מיטתו ואין כאן רופא לשאול אם נצרך לאכול יש להאכילו ביום הכיפורים דסתם חולה התענית מסוכנת לו].
ב. נאמנות רופא — הרופא נאמן בין שהוא איש או אשה כאחות מומחית, ואפי' היה הרופא או האחות גויים. ובאיש כשהוא יהודי אין צריך שיהא דוקא רופא אלא כל שיודע בטיב חולי זה, בפרט כשהיא רפואה שתלויה בצמחים שרבים יודעים טיבה, אבל בגוי או אשה אינו נאמן אא"כ היה רופא, אך אין בזה כלל דכל שרואים שאיסור התענית קל בעיניהם מחמת כן וממהרים להקל אין לסמוך עליהם, ובפרט בישראל מומר שאינו מתענה והתענית קל בעיניו, והכל לפי ראות עיני המורה, שיקול דעתם וכובד ראשם בענין.
ג. חילוקי דיעות בין הרופאים — רופא א' אומר צריך לאכול מחמת חוליו ורופא א' אומר אינו צריך מאכילין אותו ואף שהאומר צריך הוא גוי או אשה, ואפי' החולה אומר איני צריך והרופא אומר צריך סומכין על הרופא, אע"פ שהחולה בעצמו רופא מומחה, יש לחוש שדעתו משובשת מחמת חוליו. ומ"מ פעמים שמועיל אמירת החולה לצירוף, כגון שיש חילוקי דעות שוין בין ב' רופאים בקיאין, מצטרף החולה שאמר איני צריך להרופא, והם שנים נגד דעת הרופא המצריך לאכול. וכל זה כשאין הרופא המצריך לאכול מופלג מהם בחכמה, שבאופן זה חוששין לדבריו להאכילו. ואצ"ל שב' רופאים שאומרים אין צריך נאמנים נגד רופא א' שאומר צריך, שבאופן זה חוששין לדבריו להאכילו, אבל אם היו ב' רופאים שאומרים שצריך לאכול, אפי' מאה רופאים אומרים אינו צריך והחולה עמהם מאכילין אותו, והוא שיהיו רופאים אלו מומחים ושוין בחכמתם להרופאים האומרים שאינו צריך. [ שיש המקילין אף בזה] רופא א' אומר צריך ורופא א' אומר אינו צריך מאכילין אותו, אך אם א' מהם מופלג יותר בחכמה שומעין לדבריו בין להקל בין להחמיר. [ויש מקילין בזה ודעת המט"א שהמיקל לא הפסיד] וכן בשנים אומרים צריך ושנים אומרים אינו צריך אם היו מופלגים יותר בחכמה שומעים לדבריהם.
חילוקי דיעות בין החולה לרופאים — אם החולה אומר צריך אני אפי' מאה רופאים אומרים אינו צריך, שומעים לחולה שלב יודע מרת נפשו, ואף שאין החולה אומר שאם לא יאכל יסתכן כיון שיודע שהיום יום הכיפורים ומבקש לאכול, ואם אינו יודע שהיום יום הכיפורים מודיעין אותו, ואם עומד בדבריו או שאומר שאין יכול לסבול מחמת החולי מאכילין אותו.
ד. כיון שהגיד אם חוזר ומגיד — דין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הוא רק בעדות, ואינו נוגע לכאן, ולכן אף שאמר מתחילה איני צריך ועכשיו אומר שהוא צריך מאכילין אותו.
ה. שמיעה לחולה רק לענין אכילה ולא לעניני רפואה — כששומעין לחולה לענין אכילה אע"פ שהרופא אומר שהמאכל יזיקהו מאכילין אותו, אבל בעניני רפואה כשהרופא אומר סם פלוני יזיק לו אין להתחשב בחולה שאומר שצריך לזה.
ו. רב מומחה — יש עוד פרטי דינים בפוסקים כשהרופא מסופק וכיו"ב, אך כ"ז אינו מצוי היום ולא הארכנו בזה וכתבנו רק עיקרי הדברים, לפי שכהיום יש חולאים ידועים ורפואות ידועות, והסכמת הרופאים מפורסמת אצל כל הרבנים על כל החלאים המצויים, ולכן בכל חולה יש לשאול לרב המומחה בענינים אלו כיצד לנהוג בו, ובדרך כלל הנצרך אצל החולים הוא שתיה פחות מכשיעור ולא אכילה, וראוי לכל רב שיהיו דינים אלו שגורים בפיו בערב יום הכיפורים.
ז. נאמנות הרופא, וסתם נשים ביולדת, וכל אדם בחזקת בקי, ובנחלש הרבה, וסתם חולה שיש בו סכנה — אין הרופא נאמן אא"כ מכיר את החולי, וסתם נשים בקיאות הן אצל יולדת, וכן כל אדם שהוא בחזקת בקי קצת אם אמר על עצמו שמבין בחולי זה, ויש לאמוד אותו בכך, אך אם החולה נחלש הרבה עד שנראה לרוב בנ"א שהוא מסוכן אם לא יאכל מאכילין אותו אף בלא רופאים שספק נפשות להקל, וסתם חולה שיש בו סכנה שאין יכול לזוז ממיטתו ואין כאן רופא לשואלו מאכילין אותו.
ח. חולה להחמיר על עצמו וכפרה על שאכל בהיתר — חולה שצריך לאכול ביום הכיפורים, אסור להחמיר על עצמו שנא' אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, ואין צריך החולה כפרה על שאכל שהרי אנוס הוא לאכול ע"פ התורה, ואדרבה מקיים מצות בוראו באכילתו ומקבל שכר עליה כשמכוין לכך.
ט. טירוף הדעת — חשש טירוף הדעת דינו כחולה שיש בו סכנה.
י. בולמוס — מי שאחזו בולמוס והוא חולי שבא ע"י רעבון והוא מסוכן למות עי"ז, וסימנו שעיניו כהות ואינו יכול לראות, מאכילין אותו עד שיאורו עיניו שאז בידוע שנתרפא, ומשידע להבחין בין טעם תבשיל יפה לתבשיל רע אזי סימן שכבר האירו עיניו, וכשמאכילין אותו נותנין לו לאכול מיד כדרכו יותר מכשיעור ואין לשהות כלל, ואין מחזרין על דבר המותר אלא ממהרין ליתן לו מן המצוי לפניהם, ואפי' הוא דבר איסור, ומ"מ מאכילין אותו מהמצוי לפניהם איסור הקל הקל תחילה, ואם האירו פניו דיו, ואם לאו מאכילין אותו מאכל היותר חמור עד שיאורו עיניו [וסדר הקל הקל ].
יא. פחות פחות מכשיעור — חולה שאוכל ביום הכיפורים ואמרו הרופאים שיוכל לאכול פחות פחות מכשיעור בכדי אכילת פרס ולא יזיק לו, אזי בכדי להקל מעליו איסור התענית מאכילין אותו מעט מעט בכדי אכילת פרס כדי שלא יצטרף ב' האכילות לשיעור אחד, שבפחות מכשיעור אין חיוב כרת ומלקות, ובזה נחשב עדיין כמתענה, וי"א שבזה אף יכול לעלות לתורה, הלכך מאכילין אותו יותר משני שלישי ביצה בינונית שלנו, שהוא לערך אוכל בנפח של כשלושים גרם מים, וישהה אחר אכילתו כדי אכילת פרס, והיינו לכתחילה שיעור תשע דקות בין סוף אכילה ראשונה לתחילת אכילה שניה, וכן לענין שתיה ישתה פחות פחות ממלא לוגמיו של אדם בינוני ביתר מכדי אכילת פרס שזהו שיעור חצי רביעית, ושיעורו לחומרא כ גרם מים, ולכתחילה ישהה גם בין שתיה לשתיה תשע דקות אם אפשר, [ולענין שתיית קפה חם או מרק חם יש מחמירין ביותר ], ועכ"פ יותר מחמשה או ארבעה רגעים כשאפשר בקל, ואם אינו יכול ישהה לפחות כדי שתיית רביעית, ואח"כ יחזור וישתה, אבל בין אכילה לשתיה א"צ לשהות שאינם מצטרפין וכהיום יש אצל כל רב ומו"צ כוסות מיוחדים לשתיה עבור חולים ביום הכיפורים.
וכל זה כשדי לו בשיעורים אלו, אבל אם אמדוהו שאין שיעורים אלו מספיקים לו, יאכל כל צרכו מיד, ולכן כשנותנים לחולה פחות מכשיעור מניחין לפניו מאכל ואומרים לו יום כפור היום ואם אתה חושש אם לא תאכל כשיעור בבת אחת אכול כשיעור ואם לאו תאכל מעט מעט פחות מכשיעור.
[ויש חולקים על כל זה וסוברים דכל חולה שכבר יש בו סכנה לעולם מאכילין אותו כל צרכו, ולא אמרו לאכול פחות פחות מכשיעור אלא ליולדת ומעוברת שלא תסתכן או לחולה שאין בו סכנה שחוששין שאם לא יאכלו יבואו לידי סכנה, וכן היה מורה ובא הגר"ח מבריסק זצ"ל. והמנהג כהיום אצל שאר המורים להחמיר בזה ].
יב. ברכה אחת לכמה אכילות של אחר כא"פ — כשהחולה אוכל פחות פחות מכשיעור ודעתו לאכול או לשתות עוד לאחר כדי אכילת פרס, מברך רק ברכה ראשונה בתחילה ופוטר שאר האכילות והשתיות.
יג. איסור תענית על החולה באינו צריך לאכילה, ובנצרך תחילה לשיעור ואח"כ פחות מכשיעור — חולה שהוצרך לאכול ביום הכיפורים לא בטל איסור תענית מעליו בכל רגע ורגע של היום, ואם יאכל אח"כ כשיעור בזמן שודאי אין צריך לזה חייב כרת, ואף אם בראשונה היה נצרך לכשיעור בבת אחת, צריך לאמוד שוב באכילה השניה בפחות פחות מכשיעור, וצריך זריזות ובקיאות גדולה בזה, שקשה לשער בכך.
יד. עירוב דבר מר באכילתו — חולה שאוכל ביום הכיפורים, י"א שאם יכול לערב דבר מר באכילתו כדי שיאכלנו בדרך היתר שלא כדרך אכילתו יש לו לערב, כל שאפשר לו בכך ואין חשש כלל למחלתו מחמת כן, וי"א שכל שהוא חולה שיש בו סכנה אוכל כדרכו שהר"ז מצרכיו של החולה להברותו בכך, ורק אם הוא חולה שאין בו סכנה שחושש שמא יחלה יש להחמיר בכך, ולהמציא אכילה בדרך היתר אם אפשר לו בכך וכנ"ל.
טו. למעט בהנאותיו בפחות מתיקות — חולה האוכל ביום הכיפורים י"א שיש לו למעט בהנאותיו כגון שיאכל בפחות מתיקות כל שאפשר לו, וי"א שכל שהוא בכלל השיעור שהותר לו אין חילוק בין הנאה מרובה להנאה מועטת, ויכול לשתות משקה מתוק כגון תה בדבש וכדומה. שיש חילוק בזה בין חולה שיש בו סכנה לחולה שאוכל מחשש שמא יסתכן. [ופעמים שע"י שאוכל במתיקות בריא לו ומזין טפי ועי"ז יכול למעט בכמות השתיה הנצרכת ויש לשאול לרופא].
טז. קידוש ונט"י ובהמ"ז — חולים או קטנים האוכלים ביום הכיפורים, אין מקדשים קודם אכילתם, וצריכין ליטול ידיהם עד הפרק כבכל השנה, וכן צריכים לברך על המאכל ברכה ראשונה אם דעתן מיושבת אך אינו מקדש על אכילתו. ומברך ברכה אחרונה [אם אכלו כשיעור כזית באכילת פרס וזה שייך אף באכילה פחות מכשיעור. וכן מברך לאחריו בשתיית רביעית כשיעור, ואין שייך זה בשותה פחות פחות מכשיעור]. וצריכין לומר יעלה ויבוא בברה"מ, ומזכירין בו של יום הכיפורים, וכשחל בשבת אומרים רצה והחליצנו, אך אם שכח יעלה ויבוא או רצה ונזכר אחר שסיים ברכת בונה ירושלים לא יחזור, וכן לא יאמר ברכת אשר נתן.
הלכות ערב יום הכיפורים — כפרות, מחילה, סעודה מפסקת והדלקת נרות
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.