דיון בשאלה האם מועילה מחילה בפה כאשר הנפגע אינו מוחל בליבו, בעקבות שאלת קורא על עלון תשרי.
מערכת הוראה בישראל
שאלות הקוראים ותשובות מורי ההוראה על העלונים הקודמים
לכבוד מערכת "הוראה בישראל"!
בעלון תשרי תשפ"ו במדור "איש לרעהו" הכרעתם להלכה שאם אדם פגע בחברו, והנפגע אמר בפיו שהוא מוחל אבל בליבו ממשיך להקפיד, אין זו מחילה משום שמהות המחילה היא הסרת הקפידה שבלב. וכאסמכתא לדברים הבאתם שכן כתוב בספר "חוט שני" בשם ה"חזון איש", שלא שייך לומר בזה 'דברים שבלב אינם דברים', כיון שאלו דברים שעיקרם בלב. וכן כתבו ה"פלא יועץ", ה"אגרות משה" וה"אור לציון".
ותמהתי עליכם שלא הבאתם כי ה"גליוני הש"ס" (קידושין מט ע"ב) כתב להדיא שאף בזה אומרים 'דברים שבלב אינם דברים', ועל כן מועילה מחילה בפה אף בלא מחילה בלב. וכן כתב בספר הזיכרון "אבן ציון" (עמוד תקמב בדין איסור קבלת לשון הרע) בשם רבי ראובן גרוזובסקי זצ"ל בשם רבי שמחה זיסל מקלם זצ"ל, שהמוחל בפיו אע"פ שבליבו לא מחל חשיב מחילה. וכן מבואר ב"מעשה איש" (ח"א עמוד קסא) בשם רבי איצלה מפטרבורג זצ"ל שהנהיג לומר בערב יום הכיפורים: "הריני מוחל לכולם". ואמר שאף מי שבליבו לא מוחל הרי זה דברים שבלב ואינם דברים. וכן מבואר ב"אור ישראל" (עמוד נח), עיין שם.
בברכה
יוסף רוזנהן
מודיעין עילית יצ"ו
לכבוד הרב יוסף רוזנהן שליט"א, יישר כח על הערתך החשובה!
מפאת קוצר היריעה במדור "איש לרעהו" הננו מוכרחים לקצר ולכתוב את מסקנת הדין מבלי להאריך במקורותיו ועל כן נשתדל להרחיב יותר במסגרת זו. ביארנו שאין מועילה מחילה בפה אם אינו מוחל בלב, והבאנו שכן כתבו ה"פלא יועץ" וה"אגרות משה" ושכן דעת ה"חזון איש", רבי ניסים קרליץ זצ"ל וה"אור לציון". ויש להוסיף שכן מוכח בסמ"ע שכתב בזו הלשון: "שצריך לפייסו עד שימחל לו במחילה גמורה" (סימן תכב ס"ק ב). וכן כתב ה"חיי אדם" בצוואתו: "ולא די בבקשת המחילה רק עד שיכיר שמחל לו בלב שלם". וכן הובא בשו"ת "אז נדברו" (סימן ז סעיף סה) שלא מועילה מחילה בפה לבד. וכן הובא בספר "תורת האדם לאדם" (עמוד 35) בשם רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל. וכן הובא בספר "עלי שור" (ח"ב עמוד רמא) שהאומר לחברו שמוחל ובליבו אינו מוחל הרי זה גונב דעתו, מפני שהוא גוזל ממנו את מחילת יום הכיפורים. וכן היא פשטות הסוגייה בגמרא, ברמב"ם וב"שולחן ערוך", שמהות המושג 'מחילה' היא ריצוי ופיוס ולא האמירה בפה. ועיין בקונטרס "דרך טובה" (חלק ב) שם התבארו הדברים היטב בסייעתא דשמיא.
ולגבי מה שהבאת בשם כמה אחרונים שכתבו שמועילה מחילה בפה אף אם אינו מוחל בלב, הנה את דברי ה"גליוני הש"ס" יש לפרש לכאורה על מחילה בממון ולא על מחילה בפגיעה, שהרי הביא מקור לדבריו מנימוקי רבי מנחם מירזבורד זצ"ל, ובדבריו נראה דמיירי במחילת חוב ממון, עיין שם. וכן משמע מכך שציין לעיין בשו"ת תשב"ץ (ח"א סימן צד, צה), דמיירי ב'דברים שבלב אינם דברים' לגבי ממון. ואם כן כיון שמפשטות הראשונים מוכח שלא מועילה מחילה בפה שאינה בלב, וכן נקטו עשרה מגדולי הפוסקים, ודאי שראוי להחמיר בזה. ובפרט שהדבר נוגע באיסור דאורייתא, פשוט דמכלל ספיקא דאורייתא לא נפיק, והרי אמרו "ספיקא דאורייתא לחומרא".
בברכה מרובה
מערכת "הוראה בישראל"
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.