בירור וחקירה בדין מכירת חמץ באמצעות קנין אגב קרקע — כיצד מתבצע הקנין בפועל, ומה הדין כשהשכרת המקומות נעשית ביום אחר מהמכירה.
הגאון רבי פנחס אליהו קירזנר שליט"א
לבאים לחקור
בירור וחקירה מאת הגאון רבי פנחס אליהו קירזנר שליט"א
הקנאת החמץ לגוי בקנין אגב קרקע
מנהג מכירת חמץ הנהוג כיום מורכב משני יסודות, מכירת החמץ עצמו לגוי, ועוד דמאחר שאסור להחזיק ברשותו חמצו של נכרי, נהגו להשכיר לגוי את כל המקומות שהחמץ נמצא שם.
והנה להשכרת המקומות יש תועלת נוספת, במה שנוהגים לעשות כל קנין דאפשר להקנאת החמץ, ולדעת כמה אחרונים אחד מן הקנינים המועילים ביותר הוא קנין אגב קרקע, שמקנה המטלטלין, כלומר החמץ, אגב קרקע, ואשר לזה צריך הקנאת קרקע, וכאשר משכירים המקומות שהחמץ נמצא בהם, בקל ניתן להקנות החמץ אגב השכרת המקומות.
ולפ"ז אלו המשכירין המקומות בי"ג בניסן שלא יהיה צורך לבדוק שם בדיקת חמץ, ומוכרים מן החמץ עצמו גם בי"ד, הרי אין בזה השכרת קרקע בשעת המכירה. ועל כן נהגו בכמה מקומות שבשטר ההרשאה שמוסרים לרבנים אשר מוכרים החמץ, הוסיפו שורה אחת שמפורש בה איזה מקום מהקרקע של המוכר משכיר בי"ד לגוי לצורך קנין אגב קרקע, וע"כ דהיינו מלבד השכרת המקומות שהחמץ מונח בהן.
והנה בהקנאת מטלטלין אגב קרקע, מבואר בחו"מ (סימן רב סעיף ב) שצריך לפרש שהוא מקנה אגב קרקע. וצ"ל דלהכי כותבים מפורש בשטרי ההרשאה שההרשאה היא גם על השכרת הקרקע לצורך קנין אגב. אמנם בהרבה הרשאות המצויות למכירת חמץ לא מוזכר השכרת הקרקע לקנין אגב. וצ"ל דמאחר שמצרף מכירת החמץ להשכרת הקרקע, סמכינן שדעתו של המוכר שהוא מקנה באופן המועיל, ואנן סהדי דכוונתו לקנין אגב. ודי במה שכותבים בשטרי ההרשאה שהרבנים מורשים להקנות החמץ בכל קנין המועיל, אשר בכלל זה לצרף השכרת הקרקע למכירת החמץ לקנין אגב.
אמנם כ"ז לגבי מכירת י"ד בניסן, שמכירת החמץ והשכרת המקומות נעשית בבת אחת. אמנם הרבה נוהגים להשכיר את המקומות בי"ג ניסן, ובאותם שטרי הרשאה לא מוזכרת השכרת קרקע בי"ד ניסן בשעת מכירת החמץ הנעשית בי"ד, כי כל המקומות כבר השכיר בי"ג, ונמצא שאין הרשאה להשכרת קרקע בי"ד. ודוחק לומר דלשונות של יפוי כח שבשטרות מועילים לקנינים נוספים שלא הוזכרו כלל בשטר ההרשאה. ואפילו באותם שטרות שכתוב בהם הרשאה להקנאת קרקע לצורך קנין אגב, הרי לאו כל מוחא סביל דא, ובפרט כאשר מדובר בעיסקא נוספת מלבד השכרת המקומות שהחמץ נמצא שם.
ואפשר לומר לפי מה שכתב ה"מקור חיים" (סימן תמח סוף סק"ט) שאם עשה שליח למכור חמצו ומכר החמץ אגב קרקעו של השליח נראה דהוי מכירה מעליא, ולא אמרינן דבעינן אגב קרקע של בעל החמץ דוקא, וראיה לזה מחו"מ (סימן רב סעיף ד) בהקנה שדה לאפוטרופוס משום דאפוטרופוס יד יתומים הוא, ע"ש בסמ"ע. ונראה דה"ה כאן אף שהוא שליח רק על דבר זה לחוד, מ"מ לענין זה הוי יד שליח כידו של משלח, עכ"ד. וכוונתו דשליח לגבי שליחותו הוי כאפוטרופוס, כי אפוטרופוס ג"כ אינו אלא שליח למקצת דברים. וע"ש ב"נתיבות המשפט" (חידושים ס"ק ז) שהעתיק מדבריו במקו"ח, וכ"כ בחידושי רעק"א (חו"מ שם). ומדבריהם נראה שכן פשוט בעיניהם מסברא, גם בלי ההוכחה מאפוטרופוס.
ואכן בהרבה מקומות נוהגים שהרבנים המוכרים את החמץ לגוי, שהם באים בהרשאה של היחידים שממנים אותם למכור את חמצם, שמוכרים את החמץ אגב השכרת קרקע שלהם.
אלא שה"חתם סופר" (או"ח סימן קטז) פקפק ע"ז, דאע"ג דאמרינן דיד שליח כיד בעה"ב, היינו שקנינו של השליח כקנינו של בעה"ב, אמנם לא מהני שנחשב שהמטלטלים של בעה"ב נחשבים כקנין השליח. ולכן מן הראוי, היכא דאפשר, לדקדק שיהיה קנין החמץ לגוי אגב קרקע של בעל החמץ.
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.