מהי הדרך הראויה לקיים את סעודת הפורים בשנה זו כאשר פורים דפרזים חל בערב שבת קודש, והאם מותר לכתחילה להתחיל את הסעודה לקראת שבת ולפרוס מפה ולקדש?
הגאון רבי יוסף יצחק גנס שליט"א
שאלה הלכתית מעשית שהובאה בפני הגאון רבי יהודה גנס שליט"א
סעודת פורים בערב שבת
שאלה: מהי הדרך הראויה לקיים את סעודת הפורים בשנה זו כאשר פורים דפרזים חל בערב שבת קודש, והאם מותר לכתחילה להתחיל את הסעודה לקראת שבת ולפרוס מפה ולקדש?
תשובה: נחלקו רבותינו האם מותר לסעוד במשך כל היום כשיטת בעל ה"תרומת הדשן" וכמבואר בספר "לקט יושר" (עמוד 156), או שיש להתחיל בסעודה קודם השעה העשירית כשיטת המהרי"ל (בתשובותיו סימן נו סעיף ח) והגר"א (בביאורו לשולחן ערוך סימן תרצה ס"ק ז), או שיש להתחיל בסעודה קודם חצות כמובא ב"ספר המנהגים" לרבי אייזיק טירנא זצ"ל. ולהלכה הכריע הרמ"א (סימן תרצה סעיף ב) כדעה האחרונה שלכתחילה יש לאכול את הסעודה בשחרית כפי מה שביאר ה"משנה ברורה" בדבריו. אולם פשוט שמי שהתאחר ישתדל על כל פנים להתחיל בסעודה קודם השעה העשירית, וראוי שיתפלל מנחה קודם הסעודה. ונראה לענ"ד שאם על ידי שיתחיל את הסעודה קודם חצות הוא לא יוכל להתפלל מנחה כדבעי, עדיף שיתחיל את הסעודה לאחר מנחה קודם שעה עשירית כדעת המהרי"ל והגר"א.
יש מרבותינו הראשונים שכתבו שלכתחילה ניתן להתחיל בסעודה סמוך לערב, וכשתשקע החמה יפרוס מפה ויקדש כמובא במאירי (כתובות ז ע"ה) וב"אורחות חיים". אולם כבר כתבו גדולי האחרונים ובהם המהרי"ל וה"לקט יושר" שאין המנהג כן, ואין ראוי לעשות כך מכמה טעמים כפי שיתבאר להלן.
הטעם הראשון הוא משום שדין 'פורס מפה ומקדש' הוא רק בדיעבד, אולם לכתחילה יש צורך שכל הסעודה תבוא לכבוד שבת כמבואר בשו"ת מהרי"ל (שם) בדברי אחי המהרי"ל.
הטעם השני הוא משום שיש חשש שישבע בסעודת פורים, ולא יוכל לאכול סעודת שבת לתיאבון. ואף שכתבו התוספות (פסחים צט ע"ב) שבאותה סעודה איננו חוששים לדבר, אין הדברים מוסכמים כמבואר ב"ביאור הלכה" (סימן רמט סעיף ב).
הטעם השלישי הוא משום שנחלקו הפוסקים האם יש לברך שוב ברכת 'המוציא' לאחר הקידוש, אלא שמספק אין מברכים (כמבואר בסימן רע"א סעיף ד). ובאופן זה האדם מכניס את עצמו בידיים לספק ברכות.
הטעם הרביעי הוא משום שנחלקו הפוסקים האם יש לומר 'על הניסים' לאחר סעודת השבת, ולהלכה נקט ה"משנה ברורה" (סימן תרצה ס"ק טו) שאין לומר. ועל כן אין ראוי שהאדם יכניס עצמו בידיים לביטול 'על הניסים'.
הטעם החמישי הוא משום שמצוי מאוד שבאופן זה האדם לא יוכל להתפלל תפילת ערבית כראוי אם יהיה שתוי, ובמידה וישתה הרבה יין הוא לא יוכל לעמוד לפני המלך בשכרותו ותפילתו תהיה תועבה כמבואר בסימן צ"ט.
והטעם השישי הוא משום שלדעת הגר"א המובאת ב"מעשה רב", אם האדם אינו יוצא באמצע הסעודה לתפילת ערבית אלא מתפלל לאחר הסעודה, אין הוא יכול לקבל שבת קודם הלילה, אלא שה"משנה ברורה" (סימן רעא ס"ק יא) הכריע להלכה להקל בדבר כדעת ה"מגן אברהם". ומלבד זה יש לחוש למה שכתב בעל ה"כף החיים" שאף אם ממתין עד הלילה, על פי סודם של דברים אין לשנות את הסדר ולהקדים את הקידוש לתפילת ערבית, ואם יצא להתפלל ערבית באמצע הסעודה יכנס לספק האם לברך שוב על נטילת ידים, וכפי שהתבאר ב"משנה ברורה" (סימן קעח ס"ק מז).
לעניין הלכה עולה כי לכתחילה ראוי להתחיל את סעודת הפורים בערב שבת קודש קודם חצות היום, ולכל הפחות קודם השעה העשירית, ובדיעבד אפשר להתחיל בסעודה במשך כל היום. ולכתחילה אין ראוי להתחיל בסעודה סמוך לערב ולפרוס מפה ולקדש, אלא אם כן התאחר ואם לא יעשה כן לא יוכל לקיים סעודת שבת כלל. והפורס מפה ומקדש צריך להפסיק לאכול מיד עם שקיעת החמה ולכסות את הפת ולקדש בלא ברכת 'בורא פרי הגפן' אם בירך כבר 'הגפן' בסעודה. ועליו לבצוע על לחם משנה בלא ברכת 'המוציא' ולהתפלל ערבית לאחר הסעודה. וכאשר ביכולתו להתפלל ערבית בלא חשש שכרות, נכון יותר במקרה זה להפסיק את הסעודה בשקיעה, להמתין עד צאת הכוכבים, להתפלל ערבית ולקדש וליטול ידיים בלא ברכה קודם בציעת הפת.
לעילוי נשמת מורי חמי
הרב הגאון המופלא רבי יחיאל אריה ב"ר ברוך הכהן מונק זצ"ל
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.