שאלות בהלכות פורים — הרב קארפ

לקט שאלות בהלכות פורים שהובאו בפני הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א.

הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א

אשאלה ממנו

לקט נידונים בענייני משלוח מנות

שהועלו בפני מורנו הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א

שאלה: האם עדיף לשלוח למשלוח מנות מיני תבשילים ומאפים או מיני מתיקה וכדומה?

תשובה: כתב הרמב"ם וזו לשונו: "כיצד חובת סעודה זו, שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחברו שנאמר 'ומשלוח מנות איש לרעהו', שתי מנות לאיש אחד" (הלכות מגילה פ"ב הט"ו).

וכבר דייק ה"תרומת הדשן" (סימן קיא) מהרמב"ם, שחובת משלוח מנות שייכת לסעודה, ולכן כתב הרמב"ם בדין חובת הסעודה, ששולח לחברו מנות בשר ותבשיל וכיוצא בזה. אולם ודאי שאם שלח גם מיני מתיקה יצא ידי חובה, שהרי כתב הרמב"ם "שני מיני אוכלין", וגם מיני מתיקה הם בכלל 'אוכלין'. אך מכל מקום, מכך שהקדים הרמב"ם בשר ותבשיל וכתב שמשלוח המנות שייך לסעודה, מוכח שעיקר מצותו כרוך בסעודה. ולכן ביאר הרמב"ם שעל ידי 'מחלפי סעודתייהו' יוצאים ידי חובת משלוח מנות והיינו כחלק מהסעודה. ולפיכך מוטב לשלוח מיני מאפים, חלות ולחמניות או מיני מנות מהסעודה שייאכלו בסעודה עצמה, מאשר לשלוח שאר מיני מתיקה. ויש לעשות כן לכל הפחות במשלוח אחד.

ודע שיש לדייק מלשון הרמב"ם, שהיא גם לשון ה"שולחן ערוך" (סימן תרצה סעיף ד), שכתב שישלח "שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל", והיה לו לכתוב שישלח שתי מנות בשר או תבשיל או אוכלים, ובשר מצטרף עם התבשיל ושאר אוכלים לשתי מנות, שבאמת למשלוח מנות שהוא לעשיר ולא מתנות לאביונים, בעינן דוקא שני מיני בשר והמנה השנייה היא לתוספת, כדי להראות שמחשיב את חברו ונותן לו שתי מנות, אבל אם נותן לו מנה אחת בשר ומנה אחת דגים, אין הן מצטרפות.

והרמב"ם למד כן מהגמרא (מגילה ז ע"א) לגרסתו שהיא גרסת ר"ח, שבתחילה שלח רבי יהודה נשיאה לרבי אושעיא ירך של עגל ויין, והשיב לו שקיים רק מתנות לאביונים ולא משלוח מנות, ורק כשחזר ושלח שוב עגל ויין, קיים משלוח מנות. וטעם הדבר משום שבתחילה שלח רק מנה אחת של בשר, ותוספת היין לא הועילה להחשיב את המשלוח כשתי מנות, ורק כששלח שוב בשר יצא ידי חובה. וזאת משום שלאורח חשוב נותנים שתי מנות, אבל לאורח שאין לו מה לאכול נותנים מנה אחת, ואף אם שלח מנה אחת בשר ומנה אחת דגים, חשוב הדבר כמנה אחת לאורח שאין לו מה לאכול, אבל כשנותן לאורח שתי מנות בשר או שתי מנות תבשיל מאותו המין, ניכרת בכך התוספת שנותן לו שתי מנות כפי שנוהגים באורח חשוב. ולכן, אדרבה, לדעת הרמב"ם צריכים תמיד לשלוח שתי מנות מאותו המין. והנה זה לגרסת הרמב"ם שהיא גרסת ר"ח, ולא כגרסת רש"י שלפנינו שקיים בכך משלוח מנות. אבל ה"שולחן ערוך" (סימן תרצה סעיף ד) פסק בזה כלשון הרמב"ם דבעינן שני מיני בשר או שני מיני תבשיל. ולא ראיתי שהפוסקים עמדו על זה, והיא חומרה גדולה ונאה.



שאלה: האם אנשים הרגילים להעביר אחד לשני את אותו משלוח מנות מיד לאחר תפילת שחרית ביום הפורים, כשאותו משלוח עובר בין כולם, יוצאים בכך ידי חובת משלוח מנות?

תשובה: בגמרא (מגילה ז ע"ב) מבואר שהאמוראים החליפו את סעודותיהם זה עם זה. וביאר רש"י שבשנה אחת זה אכל אצל זה, ובשנה אחרת זה אכל אצל זה. אבל הרמב"ם כתב בזו הלשון: "ואם אין לו מחליף עם חברו, זה שולח לזה סעודתו, וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו" (הלכות מגילה פ"ב הט"ו). וכן פסק ה"שולחן ערוך" (סימן תרצה סעיף ד). הנה התבאר כי לשיטת הרמב"ם משלוח מנות הוא חלק מהסעודה שנותן לחברו, ואף כאן כל אחד נתן סעודתו לחברו ונחשב שנתן לו חלק מסעודתו. אבל על כל פנים פשוט שזה רק כשכל אחד מחדש לחברו ונותן לו משלו את סעודתו, והשני מחזיר לו סעודה אחרת, וכל אחד נתן לשני משלוח מנות, אבל כשלוקחים את אותן מנות ומחזירים אותן, לא חידשו כלום ורק הראשון נתן משלו. ובאופן זה לא שייך משלוח מנות כלל, והוי כ'מתנה על מנת להחזיר' שלא יצא. וגרע מ'מתנה על מנת להחזיר', שעל כל פנים נותן משלו ומחשיבו בזה, אבל כאן שכל אחד מעביר לחברו את מה שקיבל מקודמו, וכולם יודעים שרק הראשון נתן משלו, אזי רק הראשון קיים את המצוה. ועיקר הכוונה במצוה זו הוא לתת לשני משלך, ועל ידי כן להרבות אהבה ואחווה. ועל כן עדיף שלא לעשות כן כיון שהדבר נראה כזלזול בעצם המצוה, שמקיימים אותה רק כדי לצאת ידי חובה, ולא על מנת לתת ולהרבות אחווה בישראל.



מה עוד חשוב לדעת

קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.