הגאון רבי פנחס אליהו קירזנר שליט"א

האם אדם המתארח במלון או בצימר בארץ ישראל ומגלה שבפתח הדלת אין מזוזה, מחויב לקבוע מזוזה?

הגאון רבי פנחס אליהו קירזנר שליט"א

הגאון רבי פנחס אליהו קירזנר שליט"א

שאלות שנידונו בקו ההלכה בשלוחה המיועדת לבני חוץ לארץ

שאלה: האם אדם המתארח במלון או בצימר בארץ ישראל ומגלה שבפתח הדלת אין מזוזה, מחויב לקבוע מזוזה?

תשובה: הגמרא אומרת: "הדר בפונדקי בארץ ישראל, והשוכר בית בחוץ לארץ, כל שלושים יום פטור מן המזוזה, מכאן ואילך חייב, אבל השוכר בית בארץ ישראל עושה מזוזה לאלתר, משום יישוב דארץ ישראל" (מנחות מד ע"א). וביאר רש"י: "פונדק - שלנים בו עוברים ושבים".

בנוסף אמרה הגמרא: "תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת, סכנה ואין בה מצוה. של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן זכר למזוזה" (מנחות לב ע"ב). וביאר רש"י: "היו עושין בפונדקותיהן כן - פונדק היינו בית שלנין בו עוברי דרכים בדרך ואין חייבין במזוזה דלאו דירת קבע הוא כדתניא לקמן בהתכלת, הדר בפונדקי בארץ ישראל, כל שלושים יום פטור מן המזוזה, ושל בית מונבז המלך כשהיו מהלכים בדרך נושאין מזוזות עמהם ותולין אותן בפונדק במקל עד הבוקר זכר למזוזה, לפי שלא היו דרין לעולם דירת קבע אלא הולך היה מעיר לעיר במלכותו".

ומשמע מדברי רש"י שפונדק הוא בית גמור, אלא שהוא משמש את עוברי הדרכים, ולפיכך הוא מוגדר כדירת עראי. וכן עולה מלשון הברייתא שאמרה: "הדר בפונדקי והשוכר בית בחוץ לארץ, כל שלושים יום פטור מן המזוזה". ומכאן שעניין הפונדק הוא שהדר בו אינו כשוכר בית, והתשלום אינו דמי שכירות אלא נועד עבור זכות השימוש בלבד.

והנה המהר"ם חלאווה (פ"ק דפסחים) גרס בברייתא, שהדר בפונדק בחוץ לארץ פטור ממזוזה לעולם. וה"מסורת הש"ס" במסכת מזוזה העיר על הפוסקים שהשמיטו את הדין שהדר בפונדק בחוץ לארץ פטור ממזוזה לעולם. אך לפי דברי רש"י שהבאנו נראה שהדר בפונדק אחד במשך זמן מרובה חייב במזוזה, ולפיכך לא מצינו שהדר בפונדק יפטר ממזוזה לעולם. ואם כן קשה מדוע הברייתא מחלקת בין הדר בפונדק שאינו חייב במזוזה עד ל' יום, לבין השוכר בית שחייב במזוזה לאלתר, למרות שגם פונדק ראוי לדירת קבע.

ראיה נוספת לכך שפונדק הוא מקום ראוי לדירת קבע, עולה מדברי הרמב"ם (הלכות מזוזה פ"ו ה"ט), שכתב שסוכת החג בחג ובית שעל גבי הספינה פטורים ממזוזה לעולם לפי שאינם עשויים לדירת קבע, והיינו אפילו בארץ ישראל. נמצא שפונדק נחשב כעשוי לדירת קבע, שהרי לאחר ל' יום הוא חייב במזוזה. ולכאורה מבואר מדברי רש"י, שלמרות שמבחינת צורת הבית עצמו עשוי הפונדק לדירת קבע, מכל מקום כיון שהוא משמש רק ללינת הולכי דרכים עד הבוקר, אין הוא חשוב כדירת קבע.

וכיון שפונדק הוא מקום שרוב תשמישו לעוברים ולשבים, אין דעת בעל הבית והאורח לקניין שכירות, ולכן עד ל' יום פטור האורח ממזוזה, אך לאחר ל' יום הוי דירת קבע וחייב האורח במזוזה אפילו בלא קנין שכירות. ואם כן מתבאר שהפונדק נקרא בשמו, משום שאינו עומד להשכרה והלן בו אינו חשוב כשוכר, אבל כיון שהפונדק הוא בית גמור הראוי גם לדירת קבע, אין הוא דומה לבית שעל גבי הספינה, והדר בו בדרך קבע חייב במזוזה.

ואם הפונדק עומד להשכרה, והדר בו מתכון לקנות קנין שכירות, נחשב הדר מן הסתם כשוכר וחייב במזוזה לאלתר. ועיין בשו"ת "שבט הלוי" (ח"י סי' ק"פ) שמשמע מדבריו שהפונדקאות מפקיעה את השכירות, וכבר קידמו בתשובת מהרש"ג. אולם לפי מה שכתבנו מוכח שרק בסתמא אין הפונדקאי שוכר את הבית, אבל אם פירש שכוונתו לשכירות הרי הוא כשוכר. ואפשר שכן דעת ה"שבט הלוי" אלא שבאו דבריו בקצרה. ולפי מה ששמעתי, בימים עברו היה בעל הפונדק רשאי להוסיף עוד אורחים בחדרים כרצונו, ולא היתה לאורחים כל זכות בגוף קרקע הפונדק, ולכן הם היו פטורים ממזוזה היות ולא היה להם בפונדק קנין שכירות.

לאור זאת עולה לעניין הלכה, שאדם המתארח במלון או בצימר בארץ ישראל ומגלה שבפתח הדלת אין מזוזה, מחויב לקבוע מזוזה לאלתר, היות ורוב בתי המלון והצימרים מושכרים לאורחים, ולכן אין דינם כפונדק אלא כבית העומד לשכירות.

מה עוד חשוב לדעת

קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.