ראובן שהה בים המלח לצורך נופש ומנוחה, ושוחח עם חבריו בדברי תורה, כשלפתע נפלה הכיפה מראשו ונעלמה.
הגאון רבי אליעזר אולמן שליט"א
שאלה הלכתית מעשית שהובאה בפני הגאון רבי אליעזר אולמן שליט"א
כיסוי ראש בים בעת אמירת דברי תורה
שאלה: ראובן שהה בים המלח לצורך נופש ומנוחה, ושוחח עם חבריו בדברי תורה, כשלפתע נפלה הכיפה מראשו ונעלמה. האם רשאי הוא להמשיך לדבר דברי תורה בלא כיסוי ראש, ובמידה והדבר אסור האם די בכך שיניח את ידו על ראשו או שעליו לכסות את ראשו בכיסוי של ממש? ובמידה ועליו לכסות את ראשו בכיסוי של ממש, האם יכול הוא לכסות את ראשו בשכבת בוץ המצוי ליד ים המלח או שבוץ אינו חשוב ככיסוי ראש?
תשובה: ראשית כל יש לדעת שמותר ללמוד ולדבר דברי תורה בים, ואין הוא חשוב כבית המרחץ שאסור לדבר בו דברי תורה כפי שנפסק ב"שולחן ערוך" (אורח סימן פד סעיף א). וטעם הדבר משום שאיסור הדיבור בדברי תורה בבית המרחץ הוא מחמת ההבל והאנשים הערומים הרוחצים בו, אולם בחוף הים שאין בו הבל והרוחצים בו אינם ערומים לגמרי, אין איסור לדבר דברי תורה.
והנה פסק ה"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן ב סעיף ו) שאדם חייב לכסות את ראשו מפני כבוד השכינה. וכתב ה"משנה ברורה" (שם ס"ק יא) שכיסוי הראש לצורך הליכת פחות מארבע אמות או בעת לילה הוא ממידת חסידות, ויש אומרים שהוא מעיקר הדין.
ה"משנה ברורה" הוסיף וכתב שהפוסקים דנו האם הנחת ידו על ראשו חשובה ככיסוי, אך לגבי אמירת דברי תורה הנחת ידו על ראשו אינה חשובה ככיסוי, אלא אם כן הוא מכסה את ראשו בידו של אדם אחר כפי שפסק ה"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן צא סעיף ד).
ובנוגע לאמירת דברי תורה בלא כיסוי ראש, כתב ה"שולחן ערוך" בזו הלשון: "יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה" (שם סעיף ג). ובהגהות רע"א (שם) נקט לדינא שזו רק מידת חסידות וכן נראית דעת הגר"א. ולגבי לימוד ודיבור בדברי תורה שאין בהם אזכרת ה', הגם שדעת ה"משנה ברורה" (שם ס"ק יב) להחמיר כבאזכרה עצמה, דעת המהרש"ל (סימן עב) שדין זה הוא רק ממידת חסידות, וכן הובא למעשה בספר "שלהי דקייטא" (סימן עט) בשם רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל. ויש שדנו עוד האם מותר להרהר בדברי תורה בגילוי ראש מפני ש"הרהור לאו כדיבור דמי", ועיין בספר "תשובות והנהגות" (חלק ב סימן ו). ובתפילה ובאמירת ברכות יש לכסות את הראש, וה"פרי מגדים" (סימן קפג ס"ק ג) נקט שהוא הדין אפילו לעניין 'שומע כעונה'.
ונקטו הפוסקים (מנחת יצחק ח"ד סימן ס באריכות) שבבית המרחץ וכדומה, אין צורך לכסות את הראש כלל, ואין בכך חסרון ביראת שמים ובפרט שגם כל גופו גלוי. וכאשר אדם נמצא בתוך הים פשוט לכאורה שדינו כנמצא בית המרחץ ממש שאינו צריך לכסות את ראשו, ויתכן שגם חוף הים נחשב כבית המרחץ על אף שכמה מפוסקי זמננו החמירו שהנמצא בחוף מחוץ למים צריך לכסות את ראשו.
והנה לא נתבאר בפוסקים האם כיסוי הראש צריך להיות מחומר מסוים, ולפיכך יתכן שגם שקית ניילון או נייר וכדומה חשובים ככיסוי. וה"בית יוסף" (סימן צא סעיף ד) הביא בשם ה"תרומת הדשן" שגם כובע קלוע מקש שיש בו חורים חשוב ככיסוי ראש, וכן נפסק למעשה בשו"ת "חתם סופר" (ח"ו ליקוטים ב). ואם כן, בנידון דידן יתכן שגם שכבת בוץ העשויה כמקשה אחת יכולה להיחשב ככיסוי ראש. ושמעתי ממו"ר רבי ישראל גואלמן שליט"א ראיה לדבר מדברי ה"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן עו סעיף ו) שפסק כי רוק חשוב ככיסוי לצואה, ולכאורה כל שכן בפיסת בוץ שלמה.
לעניין הלכה למעשה נראה, שאין לדבר דברי תורה בחוף הים בגילוי ראש, וכיסוי הראש ביד אינו מועיל, אך כיסוי הראש בבוץ או בכל חומר אחר חשוב ככיסוי ומתיר לדבר דברי תורה.
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.