לקט שאלות שהועלו בפני הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א בהלכות בין המצרים: שמיעת כלי נגינה, דיני תספורת, וזמן הרחיצה בערב שבת חזון.
הגר"מ קארפ שליט"א
לקט שאלות בהלכות בין המצרים שהועלו בפני מורנו הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א
א. האם מותר לשמוע כלי נגינה וטייפ בבין המצרים
המנהג לאסור כלי נגינה וכיו"ב כמ"ש במג"א תקנ"א סק"א ובבאר היטב ופמ"ג ומ"ב שם סקט"ז. ושמיעת כלים המעוררים לריקודין ומחולות נהגו בהם כדין ריקודין ומחולות, ואמנם יש כל מיני סוגי כלי נגינה ודברים חדשים, וצריך להימנע משמיעת כל אלו בימים אלו. ומכל מקום יסוד הדין במנהג, והכל לפי המנהג. יש חלוש וחולה ומי שעצביו מעורערים ונצרך לבריאותו — ישאל חכם. ולשורר בלא כלים שירים של התלהבות לעבודת ד' אין קפידא, דמהפוסקים משמע דרק ריקודין ומחולות שהשמחה ניכרת בהם נהגו לאסור. עיין ב"מועד לכל חי" סי' י' אות יט' וב"שדי חמד" מערכת ביהמ"צ סי' א' סק"ו. וכל זה עד ראש חודש, אבל מר"ח ואילך עיין ב"מקור חיים" שאין לשמוע אפילו שירה בפה אם לא למצוה, וב"לקט יושר" החמיר אף בסעודות שבת, אבל לא נהגו כן שאין אבלות בשבת כלל.
ב. מה דין תספורת בימים אלו
מנהג אשכנז על פי הרמ"א (סי' תקנא ס"ד) לאיסור בכל בין המצרים, ומנהג הספרדים לאסור מראש חודש, ובמ"ב שם ל"ב. ובמג"א סקי"ד בשם הג"א דאף לכבוד שבת אסור, ובביאור הלכה שם וכן תמה דבירושלמי משמע להיתר. ובגרעק"א שם העיר על המג"א שבתוספות מוכח דלכבוד שבת מותר, והביאור הלכה נשאר בספק. גם בפמ"ג בא"א סקי"ד כתב דמה שכתב המג"א להחמיר הוא רק להנוהגין איסור מר"ח, ובזה כתב להחמיר לכבוד שבת, אבל למנהג הרמ"א שאסר מי"ז בתמוז — מותר לכבוד שבת. אך במטה יהודה סק"ד כתב לאסור גם להרמ"א מי"ז בתמוז, ועיין כה"ח או' סו' שהביא פלוגתתם. ונראה שיש לסמוך בזה על הפמ"ג דהוא ידע טפי מנהג אשכנז ע"פ הרמ"א. ומכל מקום המנהג להחמיר בזה כהמט"י, וכן משמע בחיי אדם קלז סי"ז. אבל לקטנים יש להקל בזה לכבוד שבת ואף עד שבוע שחל בו תשעה באב, כמ"ש החיי אדם ובמ"ב סקפ"ב, וע"ש שהא"ר מחמיר.
ג. מהו זמן הרחיצה לכתחילה בערב שבת חזון
בב"ח ובט"ז סו"ס תקנ"א מבואר שעיקר הזמן הוא קודם חצות, גזירה אטו ער"ש חזון שחל בערב תשעה באב שאז לשיטתם אסור מדינא אחר חצות, ומשום הכי יש לאסור תמיד לאחר חצות. ובביאור הלכה (שם ד"ה "בחפיפת הראש") לא כתב כן, אלא הביא מהפמ"ג שבער"ש שחל בערב תשעה באב לכתחילה ירחץ קודם חצות ובדיעבד גם אחר חצות, ולא הביא את גזירת הב"ח והט"ז לאסור כל ער"ש אטו ער"ש שחל בערב ת"ב.
אך באמת בב"י מביא מספר הפרנס שיש לרחוץ סמוך לשבת שיהיה ניכר דשל מצוה היא. ובאמת יש בזה עוד טעם גדול כמבואר בתשובת המהרש"ל ע"פ הרמב"ן ועוד ראשונים שהרחיצה מביאה עונג לאחר שעה, וא"כ יש להתיר מעיקר הדין על פי זה בער"ש משום שהוא מביא לעונג שבת, יעו"ש. וא"כ נראה שלטעם זה אדרבא עדיף לרחוץ כמה שיותר סמוך לשבת, שהרחיצה תהיה כמה שיותר לעונג שבת, וכן כדברי הפרנס שיהיה ניכר שהוא למצוה.
ופרט למנהגינו להתיר רחיצה בחמין עכ"פ פניו ידיו ורגליו — שהב"ח והט"ז הנ"ל אסרו מכוח המנהג, אך למנהגינו שמתירים בחמין ע"פ היעב"ץ והחיי אדם והמ"ב, וטעם הדבר הוא ע"פ הגר"א שזו רחיצת מצוה ויש להתיר, וכן מטעם הרמב"ן הנ"ל שעונג הרחיצה הוא עונג שבת — א"כ אדרבה ודאי שיש לסמוך הרחיצה כמה שיותר לשבת, להוכיח שזו רחיצת מצוה, וכן שעיקר העונג יהיה עונג שבת.
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.