מיעוט שמחה בשלושת השבועות — קניית בגדים וכלים חדשים

בירור יסודי בגדרי מיעוט שמחה בבין המצרים — האם מותר לקנות בגדים וכלים חדשים כשאין מברכים 'שהחיינו', שיטת המג"א, האליה רבה, המשנה ברורה והמנהג.

הגר"ח מ' לינדר שליט"א

כי ישאלך — שאלה הלכתית מעשית שהובאה בפני הגאון רבי חיים מיכל לינדר שליט"א

מיעוט שמחה בשלושת השבועות

שאלה: האם מותר לקנות בגדים וכלים חדשים בשלושת השבועות ולהשתמש בהם באופנים שאין צורך לברך ברכת 'שהחיינו', או שאף כשאין מברכים 'שהחיינו' אסור לקנות בגדים וכלים כדי שלא להרבות בשמחה?

תשובה: מדינא דגמרא אנו למדים כי "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית כו ע"ב), דהיינו שאין שמחים בו כלל כלשון הפוסקים (ריש סימן תקנא). בנוסף לכך, ישנן הנהגות אבלות בשבוע שתשעה באב חל בו מדינא דגמרא (שם כט ע"ב). וביאור הדבר שאבלות החורבן של יום תשעה באב מתפשטת כבר לפניו, כפי שלומדת הגמרא מהפסוק: "והשבַּתי כל משושה חגה חָדשה ושבתה" (הושע ב יג), עיין שם.

אולם רבותינו הראשונים בני אשכנז קבעו מנהגי אבלות החל מי"ז תמוז כגון מניעת תספורת ומניעת נישואין (דרכי משה סימן תקנא אות ה). ויש לברר האם אלו תקנות פרטיות מפני טעמים מסוימים, או שיסודן שישראל קיבלו עליהם למעט בשמחה יתירה כבר מי"ז תמוז, מפני שאלו ימי הכשר פורענות החורבן.

ונראה בוודאי כצד השני שיסוד תקנות אלו הוא משום מיעוט שמחה, כיון שדוחק לומר שטעם מניעת התספורת הוא לסימן אבלות בלבד, שהרי שורש האבלות הוא מיעוט שמחה. וכן רחוק לומר שטעם איסור הנישואין הוא משום 'דלא מסמנא מילתא' — כלומר שאין זה סימן טוב להינשא מי"ז תמוז ואילך, שהרי ה"משנה ברורה" (סימן תקנא ס"ק יד) פסק שמי שאין לו אשה ובנים היה רשאי מעיקר הדין להינשא אף מראש חודש ואילך מפני המצוה שבדבר, והטעם שנוהגים שלא להינשא מראש חודש אב הוא משום דלא מסמנא מילתא. נמצא כי רק מראש חודש אב אומרים דלא מסמנא מילתא להינשא, ומנין לנו להוסיף דלא מסמנא מילתא כבר מי"ז תמוז. על כן נראה בוודאי שטעם איסור התספורת והנישואין מי"ז תמוז הוא מפני מיעוט שמחה. ועוד ראיה לכך מדברי ה"מגן אברהם" (סוף ס"ק י) שפסק שאסור לעשות ריקודים ומחולות מי"ז תמוז ואילך, ודבריו הובאו ב"אליה רבה" (ס"ק ו) וב"משנה ברורה" (ס"ק טז). והרי יש מקום לשאול מה מקור דבריו של ה"מגן אברהם", אלמלי למד מאיסור נישואין ותספורת שיש למעט בכל שמחה יתירה.

והנה מצינו בפוסקים שאין ראוי לברך 'שהחיינו' בכל שלושת השבועות. וכפי שכתב ה"שולחן ערוך" וזו לשונו: "טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש" (סימן תקנא סעיף יז). ומקור הדברים ב"ספר חסידים" שכתב בזו הלשון: "יש מחסידים הראשונים שלא היו אוכלים שום פרי חדש בין י"ז בתמוז לט' באב, כי אמרו איך נברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" (סימן תתמ). וכן כתב המהרי"ל וזו לשונו: "אמר מהר"י סג"ל טוב למנוע מלברך זמן על שום פרי חדש כל בין המצרים כדי למעט שמחה" (הלכות תשעה באב ח).

וה"מגן אברהם" (ס"ק מב) כתב שבשבת מותר לברך 'שהחיינו', וכן כתב ה"מטה משה" בשם "ספר חסידים" והלבוש, והיינו משום ששבת אינה בגדר זמן פורענות. אך בכתבי האר"י הובא שאסור לברך 'שהחיינו' אפילו בשבת. ונראה שטעם האיסור הוא כיון שאין לברך 'שהחיינו לזמן הזה' על זמן פורענות, אבל אין הטעם משום אבלות, שהרי לא מצינו שאבל אינו רשאי לברך 'שהחיינו'. הרי לנו שה"מגן אברהם" סבר שאין לפרש שטעם איסור ברכת 'שהחיינו' הוא משום אבלות ומיעוט שמחה, שהלוא לא מצינו שאבל אינו רשאי לברך 'שהחיינו'. ובהכרח שכל טעם האיסור הוא משום שנוסח ברכת 'שהחיינו לזמן הזה' אינו מתאים לזמן פורענות. וכן נראה מלשון "ספר חסידים" הנ"ל.

אולם ה"פרי מגדים" (ס"ק לח) ציין את ה"מגן אברהם", שבאבלות דרבים מחמירים טפי מאשר באבלות דיחיד, ומקור הדברים בגמרא (יבמות מג ע"ב). ולפי זה מתיישבת הקושיה מדוע אבל רשאי לברך 'שהחיינו', שהרי אבלות החורבן היא אבלות דרבים החמורה טפי, ולכן אסרו לברך 'שהחיינו' בימים אלו. ואכן מלשון המהרי"ל שהובאה לעיל עולה כי טעם איסור ברכת 'שהחיינו' הוא כדי למעט שמחה, ובהכרח שחילק בין אבלות דיחיד לאבלות דרבים כסברת ה"פרי מגדים".

ועיין ב"שערי תשובה" (ס"ק לח) שהביא מחלוקת לגבי מי שטעה ובירך 'בורא פרי העץ' על פרי חדש בימים אלו ונזכר לפני טעימתו, האם יברך 'שהחיינו' או יאכל בלא ברכה זו. ויש לפרש ששורש המחלוקת הוא האם אין לברך 'שהחיינו' משום השמחה הכרוכה בעצם הדבר שמברכים עליו, או שאין לברך 'שהחיינו לזמן הזה' על זמן פורענות כסברת ה"מגן אברהם". ואם שורש האיסור הוא השמחה על הדבר שמברך עליו 'שהחיינו', אזי כל שכבר בירך 'בורא פרי העץ' על פרי חדש וכבר מוכרח לאוכלו — עליו לברך עליו 'שהחיינו'. אך אם הטעם הוא משום שאין לברך 'שהחיינו לזמן הזה' על זמן פורענות, אזי גם אם כבר בירך 'בורא פרי העץ' — אין טעם לברך שהחיינו לזמן פורענות.

והנה כתב ה"שולחן ערוך" (סימן תקנא סעיף ו) שאסור ללבוש בגדים חדשים בשבוע שחל בו תשעה באב. והרמ"א כתב שמחמירים בדבר כבר מראש חודש אב ואילך. ומתבאר מהדברים כי מי"ז תמוז ועד ראש חודש אב מותר לכולי עלמא ללבוש בגדים חדשים.

והקשה ה"מגן אברהם" (ס"ק כא) בשם הב"ח, שהרי על בגד חדש יש לברך 'שהחיינו', ואם כן כבר מי"ז תמוז אי אפשר ללובשו. ואכן מכורח שאלה זו אסר הב"ח ללבוש בגד חדש כבר מי"ז תמוז. אולם ה"מגן אברהם" כתב שני תירוצים ליישב את הקושיה כיצד מותר ללבוש בגד חדש מי"ז תמוז ועד ראש חודש אב למרות שאסור לברך 'שהחיינו' בזמן זה. התירוץ האחד — שמדובר בשבת שבין המצרים שבה מותר לדעת רבים מהפוסקים לברך 'שהחיינו', ולכן עד ראש חודש אב אין איסור בדבר מצד הברכה, שהרי בשבת מותר לברך 'שהחיינו', ורק לאחר ראש חודש אסור ללבוש בגד חדש אפילו בשבת מצד עצם השמחה שבדבר. והתירוץ השני — שמדובר כשקנה את הבגד החדש לפני י"ז תמוז וכבר בירך עליו 'שהחיינו', וממילא רשאי ללובשו לאחר י"ז תמוז כיון שכבר יצא ידי חובת הברכה.

נמצא שלדעת ה"מגן אברהם" מותר ללבוש בגד חדש עד ראש חודש אב כל עוד אינו צריך לברך עליו 'שהחיינו' או שהוא לובש אותו בשבת לדעת הסוברים שמותר לברך 'שהחיינו' בשבת בין המצרים. אולם ה"אליה רבה" (ס"ק יז) השיג על ה"מגן אברהם" וכתב בזו הלשון: "אבל באליה זוטא שלי כתבתי בשם מלבושי יום טוב דבמלבוש איכא שמחה טפי ואסור אף בשבת. לכן נראה לי דקא משמע לן הכא אף במנעלים ובגד פשתן כגון כתונת שאין מברכין שהחיינו" (סימן תקנא ס"ק יז).

נמצא שה"אליה רבה" תירץ תירוץ שלישי — שההיתר ללבוש בגדים חדשים מי"ז תמוז ועד ראש חודש אב הוא דוקא בבגדים שאינם חשובים ואין מברכים עליהם 'שהחיינו', אבל אין ללבוש בימים אלו בגדים חשובים המצריכים ברכת 'שהחיינו', אפילו אם כבר בירך עליהם קודם לכן ואפילו בשבת.

וביאור דעת ה"מלבושי יום טוב" וה"אליה רבה" הוא, שאיסור ברכת 'שהחיינו' אינו מצד עצם הברכה, אלא משום שבדבר שמברכים עליו 'שהחיינו' יש שמחה רבה, ולפיכך אין לעשותו בימי בין המצרים שבהם יש למעט בשמחה. ולכן אין ללבוש בימי בין המצרים בגד חדש שיש בלבישתו שמחה רבה, אפילו כשאינו צריך לברך 'שהחיינו' בלבישתו, ואף בשבת אסור ללובשו.

ומדברי ה"משנה ברורה" (ס"ק מה) מתבאר שפסק שלא כ"מלבושי יום טוב" וה"אליה רבה", אלא כדעת ה"מגן אברהם" שבשבתות החלות מי"ז תמוז ועד ראש חודש אב מותר ללבוש בגד חדש ולברך עליו 'שהחיינו', ואילו בימות החול מותר ללבוש חדש רק כשאין צורך לברך עליו 'שהחיינו' כגון שכבר בירך לפני י"ז תמוז.

ועיין ב"שער הציון" (ס"ק מח) שהקשה על ה"אליה רבה" האוסר ללבוש בגד חדש מי"ז תמוז מפני איסור השמחה, שהרי בגמרא נזכר שיש למעט בשמחה רק מראש חודש אב ולא קודם לכן. ובאמת קושיה זו תמוהה מאוד, שהרי אמנם מדין הגמרא מיעוט השמחה הוא רק מראש חודש אב ואילך, אבל מכך שהוסיפו ראשוני אשכנז לאסור נישואין ותספורת כבר מי"ז תמוז ואילך, מוכח שהחמירו למעט בשמחה גם מי"ז תמוז, וה"מגן אברהם" למד מזה לאסור ריקודים ומחולות. ואם כן לפי הוספתם מובן כי ראוי למנוע לבישת בגד חדש מי"ז תמוז מפני שיש בכך שמחה רבה.

ומה גם שמקובל בכלל ישראל להחמיר שלא להיכנס לדור בבית חדש בימי בין המצרים, ולא עוד אלא שנמנעים אפילו מלרכוש דירה בימי בין המצרים, וכל זה כדי להימנע משמחה יתירה. כמו כן, כתב המהרי"ל ודבריו הובאו ב"אליה רבה" (ס"ק ד), שאין לצבוע את הבית בימים אלו. הרי לנו כי אף שמעיקר הדין הדברים הללו אסורים רק מראש חודש אב, מכל מקום נכון להימנע מהם החל מי"ז תמוז מפני החידוש והשמחה שבהם. אם כן עולה בהכרח שנהוג להימנע משמחה בכל ימי בין המצרים.

והטור כתב וזו לשונו: "ויש פרושים שמתענין מי"ז בתמוז ואילך, ויש מתענין מבשר ויין, וגרסינן בירושלמי מה יש ביניהם בין י"ז בתמוז לט' באב, כ"א יום משהובקעה העיר עד שחרב הבית... ומנהג אשכנז, היחידים נמנעים מבשר ויין מי"ז בתמוז ואילך, ומראש חודש ואילך נמנעים כולם מבשר ויין זולת שבת שאוכלין ושותין כדרך כל השנה כולה" (סוף סימן תקנא). ודבריו הובאו ב"שולחן ערוך" (שם סעיף ט וסעיף טז).

וכתב הט"ז וזו לשונו: "טעם דמניעות בשר ויין מן י"ז בתמוז עד ט' באב שנוהגים יחידים וקצת מתענים לגמרי, יש בו ג' טעמים. הא' שדניאל התענה שיעור זה. הטעם הב' משום דהוה כחדא צערא מן י"ז שהובקעה העיר עד ט' באב שנחרב הבית. הג' משום שבטל התמיד וניסוך היין מן י"ז בתמוז" (שם ס"ק יז).

וכתב ה"משנה ברורה" (סוף סימן תקנא) בשם האריז"ל שיש להתאבל בכל הימים הללו לאחר חצות היום, ויבכה כמו חצי שעה. וה"יסוד ושורש העבודה" (שער ט פרק יא) כתב שנכון להימנע ככל האפשר מתענוגים ומעידונים בשלושת השבועות, כדי שלא יסיח את דעתו מהאבלות. ומכל זה מתבאר כי בוודאי ששלושת השבועות מי"ז בתמוז הם ימים הראויים לאבל ולמיעוט שמחה כחטיבה אחת.

ונראה ליישב את דעת ה"משנה ברורה" שפסק שבשבתות החלות מי"ז תמוז ועד ראש חודש אב מותר ללבוש בגד חדש ולברך עליו 'שהחיינו', שסבר שמנעו מי"ז תמוז רק שמחה של רבים או בפני רבים, דהיינו נישואין ומחולות, ותספורת שניכרת לרבים, מה שאין כן שמחה פרטית כגון לבישת בגד חדש המותרת לשיטתו.

אולם מאחר שהמנהג נפוץ שלא להיכנס לבית חדש, ולא לצבוע את הבית, נראה שנקטו לאסור שמחה יתירה אף ליחיד כבר מי"ז בתמוז. ויש להוסיף בעיקר נידון לבישת בגד חדש, שגם ה"דרך החיים" (הלכות בין המצרים מראש חודש סעיף ו), וה"קיצור שולחן ערוך" (סימן קכב סעיף ב) פסקו לאסור כדעת ה"מלבושי יום טוב" וה"אליה רבה". וכן כתב ה"ערוך השולחן" (סעיף יח) שנוהגים להימנע מלבישת בגד חשוב מי"ז תמוז ואפילו בשבת. ויתרה מזו מצינו ב"יוסף אומץ" (סימן תתסב) שנוהגים לאסור ללבוש מלבושים חדשים אפילו בשבתות בין המצרים, ואפילו רק מנעלים שאינם חשובים, אלא אם יש בכך צורך גדול.

על כן עולה למעשה שאף על פי שיש מקילים בדבר, ראוי להחמיר שלא ללבוש בגד חדש וחשוב מי"ז תמוז ואילך, אף כשאין מברכים עליו 'שהחיינו'. ולדעת ה"יוסף אומץ" טוב להימנע מבגד חדש אפילו אם אינו חשוב. ויש לעורר לגבי כל עניין האבלות על החורבן ולזכור שעל אף שבכל שאר המצוות העיקר הוא המעשה, והכוונה היא רק תוספת חשובה, בדינים ומנהגים אלו העיקר הוא התוכן והכוונה, דהיינו הרגשת הצער והאבלות על סילוק השכינה וריחוקנו משולחן אבינו שבשמים. והמערים ומוצא קולות לנהוג באופן ששלושת השבועות ותשעת הימים יהיו לגביו כשאר ימות השנה — הרי תפס את הטפל והניח את העיקר. ויהי רצון שנזכה לראות בשמחת ירושלים במהרה כהבטחת חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל ע"ב), במהרה בימינו אמן.

מה עוד חשוב לדעת

קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.