שאלה שהובאה בפני הגאון רבי ישראל יצחק זילברמן שליט"א: האם בחור ספרדי הלומד בישיבה אשכנזית רשאי לגלח שערו בבין המצרים לכבוד שבת, ובירור לאו 'לא תתגודדו'.
הגר"י זילברמן שליט"א
כי ישאלך — שאלה הלכתית מעשית שהובאה בפני הגאון רבי ישראל יצחק זילברמן שליט"א
האם בחור ספרדי הלומד בישיבה אשכנזית רשאי להתגלח בבין המצרים?
שאלה: האם בחור ספרדי הלומד בישיבה אשכנזית רשאי לגלח את שערו בימי בין המצרים לכבוד שבת, או שיש בכך איסור משום שינוי ממנהג המקום הכרוך בלאו 'לא תתגודדו'?
תשובה: כתב ה"שולחן ערוך" (סימן תקנא סעיף ג) שאיסור גילוח הוא מראש חודש אב ואילך, ואילו הרמ"א (שם סעיף ד) כתב שנוהגים להחמיר ולא להסתפר מי"ז בתמוז ואילך. ועל כן יש לדון האם בחור ספרדי הלומד בישיבה אשכנזית רשאי להתגלח לכבוד שבת בימי בין המצרים, שהרי התספורת ניכרת, ועל פניו יש בכך משום לאו 'לא תתגודדו'.
וכבר כתב ה"פרי מגדים" (אשל אברהם סימן תצג ו), שהאיסור לשנות ממנהג המקום הריהו לאו דאורייתא של 'לא תתגודדו'. וה"מגן אברהם" (שם ס"ק ו) כתב שאפילו במנהג יש איסור דאורייתא של 'לא תתגודדו'. ואפילו לשיטת הרמב"ם (ספר המצוות לא תעשה מה) שאין בכך איסור מהתורה, מכל מקום מדרבנן נותנים לו חומרי המקום שבו הוא נמצא. ואם כן ישיבה אשכנזית הריהי מקום שנהגו בו איסור, ולפיכך אסור לבחור להסתפר בימי בין המצרים.
ויש לדון האם יש בנידון זה נפקא מינה גם לקולא, כגון לגבי מחלוקת ה"בית יוסף" (סימן תקפו סעיף א) שסבר כי במנחה של תענית ציבור אין מפטירים, והרמ"א שסבר שמפטירים במנחה 'דרשו ה'' ואומרים את ברכות ההפטרה, האם מותר לספרדי הנוהג כדעת ה"בית יוסף" לברך את ברכות ההפטרה.
ולכאורה הדברים מפורשים בגמרא (פסחים קו ע"א) המספרת שרב אשי נקלע לעיר מחוזא בשבת ואמרו לו: "ליקדש לן מר קידושא רבה". ומאחר שלא ידע מה פירוש 'קידושא רבה', והאם מנהג אנשי המקום לומר רק את ברכת 'בורא פרי הגפן' או את כל נוסח הקידוש של ליל שבת עם ברכת 'מקדש השבת', בירך רב אשי באריכות את ברכת 'בורא פרי הגפן' והמתין עד שראה זקן הטועם מהכוס, וכך נודע לו שבני המקום אומרים בקידושא רבה רק את ברכת 'בורא פרי הגפן'.
והקשה רבי אלעזר משה הורביץ זצ"ל בהגהותיו, כיצד היה רב אשי מוכן לומר ברכה לבטלה בניגוד למנהגו. ולפיכך פירש שרב אשי הסתפק שמא בני המקום לא שמעו קידוש בליל שבת ועליהם להשלים את הקידוש בבוקר. אולם הרשב"ם פירש כי רב אשי הסתפק האם בני המקום נוהגים לומר גם בבוקר 'מקדש השבת', כיון שאם כל ספקו היה שמא עליו לברך משום השלמת הקידוש בלבד, יתכן שלא היה יכול להוציא את בני המקום ידי חובה, כיון שהוא עצמו לא היה מחויב בדבר, והרי זה כבן פרוז שאינו בר חיובא הקורא מגילה למוקף, שאינו יכול להוציאו ידי חובה.
אם כן מוכח שהולכים אחר מנהג המקום אפילו בברכות, ואם בני המקום מוסיפים ברכה על האורח להוסיפה. נמצא שאם העלו בחור ספרדי למפטיר במנחה של תענית ציבור בישיבה אשכנזית, עליו לברך את ברכות ההפטרה כמנהג המקום. וכבר הוכיח בשו"ת "חיים שאל" (סימן צט) מהגמרא הנ"ל כי בן ספרד שנשלח לפני העמוד בראש חודש בבית כנסת של בני אשכנז, צריך לברך על קריאת ההלל כמנהג המקום.
אולם לגבי תספורת יש לדון לפי מה שכתב ה"אגרות משה" (ח"א סימן קנט), שבמנהגי תספורת בימי ספירת העומר אין משום 'לא תתגודדו', משום שכולי עלמא נהגו איסור בדבר, וכל המחלוקת הינה רק באלו ימים חל האיסור. ולפי זה עולה כי גם בתספורת בימי בין המצרים, כיון שלבני ספרד אסור להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב, ממילא אין בכך משום 'לא תתגודדו'. ויתר על כן, כיון שכל שבטי ישראל מעורבים כיום בבתי הכנסיות ובהיכלי הישיבות, אזי כל אחד אוחז במנהג אבותיו ואין בדבר משום 'לא תתגודדו'. אולם בן ספרד המשמש כשליח ציבור או עולה למפטיר במנחה של תענית ציבור בבית כנסת של בני אשכנז, כיון שמתפלל או עולה לתורה עבור הקהל, עליו להיות כחלק מהציבור ולנהוג כמנהג המקום.
נמצא להלכה: שלעניין תספורת בימי בין המצרים, יכול הבחור הספרדי לנהוג כמנהג אבותיו ולהתגלח. אבל כשהוא עולה לתורה או משמש כשליח ציבור, עליו לברך ולהתפלל כמנהג המקום כיון שהוא עושה כן עבור הציבור.
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.