שאלות הלכתיות מעשיות שהובאו בפני הגאון רבי אליעזר אולמן שליט"א.
הגאון רבי אליעזר אולמן שליט"א
כי ישאלך
שאלה הלכתית מעשית שהובאה בפני הגאון רבי שלמה וינגרטן שליט"א
הפרשת חלה ביום טוב שהתחייבה על ידי צירוף סל
שאלה: מעשה בבני משפחה שאפו חלות בערב יום טוב משתי עיסות, שבכל אחת מהן היה פחות משיעור חלה. בליל יום טוב הם הניחו את כל החלות בסלסלה אחת, וכשעמדו לאכול סעודת יום טוב התעוררה על שולחנם השאלה, האם מאחר שצירפו את כל החלות וכעת יש בהן יחדיו שיעור חלה, הן התחייבו בהפרשת חלה מדין צירוף סל, והאם מותר לתקן כעת את החלות ולהפריש מהן חלה ביום טוב?
תשובה: הלש עיסה ביום טוב, וחל עליה חיוב הפרשת חלה ביום טוב, רשאי להפריש ממנה חלה ביום טוב. וכפי שנפסק ב"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן תקו ס"ג) על פי הגמרא (ביצה ט ע"א, פסחים מו ע"ב). אולם הפוסקים דנו האם כשהחיוב חל ביום טוב על ידי צירוף סל, מותר להפריש חלה ביום טוב. ויש בעניין זה שני אופנים כפי שנבאר להלן.
הרמ"א (אורח חיים שם) פסק על פי התוספות (ביצה שם סוף ד"ה גלגל) שכאשר לש עיסה בשיעור חלה בערב יום טוב ושכח להפריש ממנה חלה מבעוד יום, אפשר לתקנה על ידי שילוש עיסה נוספת ביום טוב, ויצרף אותה לעיסה שנילושה בערב יום טוב, ויפריש מהעיסה שהתחייבה ביום טוב גם על העיסה שהתחייבה בערב יום טוב. ועיין ב"משנה ברורה" (שם ס"ק כה) שהיתר זה הוא כשיש צורך בעיסה נוספת או כשרוצים לאכול פת חמה.
והנה בגוף דברי התוספות לא התבאר מדוע מותר להפריש חלה על עיסה שנילושה בערב יום טוב אגב העיסה שנילושה ביום טוב. ועיין ב"קובץ שיעורים" על התוספות שם (אות לב) שהקשה, שאף על פי שמותר להפריש חלה מעיסה שנילושה ביום טוב, אסור להפריש מחלת ארץ ישראל שנילושה בערב יום טוב משום מתקן, ואם כן איך התירו לתקן את העיסה שנילושה בערב יום טוב אגב העיסה שנילושה ביום טוב. ותירץ שכיון שהתירו לתקן עיסה שנילושה ביום טוב, התירו לתקן יחד עמה את העיסה שנילושה בערב יום טוב, כיון שאין זה אלא ריבוי בשיעורים המותר ביום טוב.
אלא שכתב להקשות שלדעת התוספות (עיין "קובץ שיעורים" שם אות מח) ריבוי בשיעורים מותר רק באופן שכל חדא וחדא שרי. וכגון כשתולש שתי גרוגרות עבור חולה הצריך רק גרוגרת אחת, שפטור משום שכל חדא וחדא חזיא לחולה. אבל כשמוציא אבנים ואוכלים כאחד, לא הותר הדבר מדין ריבוי בשיעורים, כיון שאסור להוציא אבנים בפני עצמן, וההיתר הוא רק באופן שגם הריבוי ראוי וניתן להשתמש בכל אחד ואחד, אבל כשמרבה בדבר שאינו צריך לו, וכגון כשצריך גרוגרות עבור החולה ומוסיף אבנים שאינו צריך להן, לא הותר הדבר מדין ריבוי בשיעורים. ואם כן עולה לדעת התוספות שהעיסה שנילושה בערב יום טוב אסורה בתיקון בפני עצמה, ומה בכך שמתקנה ביחד עם העיסה שהתחייבה בחלה ביום טוב.
אולם ה"אור זרוע" (הלכות פסחים סימן רנו דף נט ע"א ד"ה שנו) והמרדכי (פסחים סימן תקצז) בשם רבי שמואל מפליזא כתבו כדברי התוספות הנ"ל והוסיפו לבאר מדוע מותר להפריש גם על העיסה שנילושה בערב יום טוב. וכתבו דדמי לשוחט בהמה חיה ועוף ונתערב דמן, שאם יכול לכסות הכל בדקירה אחת מכסה אף ביום טוב. וכן הביאו שמצינו בגמרא (ביצה יז ע"ב) שהתירו רבנן לטבול כלי אגב מימיו כדי לטהרו, וכן שנידה מערמת וטובלת בבגדיה (שם יח ע"א). וכל שכן שיש להתיר בהפרשת חלה שאין עושה בה שום מעשה נוסף אלא שמחשב עיסה אחת אגב השנייה.
וכוונתם להוכיח מכל זה שבאיסור דרבנן הקילו טפי, משום שגדר האיסור הוא רק כשעושה מעשה תיקון ניכר, וכגון שעושה ביום טוב מעשה הפרשת חלה מעיסה שנילושה בערב יום טוב, וכן שעושה מעשה טבילה האסור ביום טוב, אבל כשהמעשה עצמו מותר לא איכפת לן שבאותו מעשה או טרחה ניתרים דברים נוספים שאסור לתקנם ביום טוב, וכפי שהוכיחו ה"אור זרוע" והמרדכי מכל זאת.
והנה נחלקו האחרונים בביאור הדין המובא ב"שולחן ערוך", שאם שכח להפריש חלה בערב יום טוב, יכול לתקנה אגב חלה שהתחייבה ביום טוב. ומחלוקתם היא האם עליו ללוש עיסה שיש בה שיעור חלה ולהפריש ממנה, ואגב זה לתקן גם את העיסה שנילושה בערב יום טוב או שדי בכך שילוש עיסה פחותה משיעור חלה ויצרף אותה בסל לעיסה שנילושה מבעוד יום, וכך יחול עליה חיוב חלה ביום טוב, ואגב העיסה שהתחייבה ביום טוב יפריש גם על העיסה שנילושה בערב יום טוב.
והנה דעת ה"יד אפרים" (סימן תקו ס"ג ברמ"א), ה"פרי מגדים" (שם א"א ס"ק יא יב) וה"מחצית השקל" (שם ס"ק יא), שכוונת התוספות והרמ"א היא שילוש ביום טוב עיסה שיש בה שיעור חלה, ויפריש ממנה על העיסה שנילושה בערב יום טוב. ולדעתם רק כאשר חל חיוב הפרשה על העיסה שנילושה ביום טוב בפני עצמה, מותר להפריש ממנה גם על העיסה שנילושה בערב יום טוב. אבל כאשר העיסה שנילושה ביום טוב פחותה משיעור חלה, אזי גם אם יצרף אותה בסל לעיסה שנילושה בערב יום טוב ועל ידי כן היא תתחייב בחלה ביום טוב, אסור להפריש ממנה חלה משום שכל החיוב שחל עליה הוא מחמת צירופה לעיסה הראשונה שהתחייבה בערב יום טוב.
אמנם נראה שחלוקים הם בטעם הדבר, וה"פרי מגדים" וה"מחצית השקל" סוברים שבאופן זה, כיון שעושה מעשה המצרף את העיסה שנילושה בערב יום טוב לעיסה שנילושה ביום טוב, אין זו מחשבה בעלמא אלא מעשה רבה, כיון שעל ידי הצירוף הוא גורם היתר לעיסה שנילושה בערב יום טוב ויוכל להפריש עליה, וכמו שכתב בספר "חלת לחם" (סימן י ס"ק ה). וזאת על פי ה"פרי חדש" (סימן תנז ס"א) הסובר שיש איסור לצרף עיסות ביום טוב כאשר אסור לאוכלן בלא הצירוף משום דהוי כמתקן.
אך ה"יד אפרים" ביאר כי טעם האיסור הוא מחמת העיסה החדשה שנילושה ביום טוב, שאינו רשאי לגרום לה חיוב, וכל מה שהתירו להפריש חלה ביום טוב הוא דוקא כשלש ואפה אותה ביום טוב לצורך אכילת פת חמה, אבל בלא כן לא התירו להפריש חלה ביום טוב אפילו כשהעיסה התחייבה בו ביום. ואם כן עולה שכאשר לש עיסה ביום טוב, וחיוב החלה בא רק על ידי צירוף, אסור להפריש ממנה חלה אפילו שהתחייבה ביום טוב, כיון שאין זה לצורך אכילת הפת.
ולכאורה יש לומר שהנפקא מינה בין שני הטעמים היא בדיעבד לאחר שכבר צירפו את שתי העיסות, שלדעת ה"יד אפרים" אף בדיעבד אין להפריש מהן חלה, ולדעת ה"פרי מגדים" וה"מחצית השקל" בדיעבד מותר להפריש מהן חלה, ועיין עוד לקמן.
אולם ה"מקור חיים" (סימן תנז א) וה"חלת לחם" חולקים וסוברים בדעת התוספות והרמ"א, שיכול ללוש ביום טוב עיסה שאין בה שיעור חלה, ולהחיל עליה ביום טוב חיוב חלה על ידי צירוף סל, ובזה הוי כנילושה ביום טוב.
וה"מקור חיים" כתב כי טעם הדבר הוא משום שלא אסרו מחמת מתקן רק על גוף ההפרשה, אבל כשמביא לידי חיוב הפרשה על ידי צירוף סל, אף שעל ידי זה גורם היתר לעיסה, אין הוא חשוב כמתקן. ועיין שם שהביא ראיה מדברי התוספות הנ"ל כנגד ה"פרי חדש", שהרי כתבו שאפשר לצרף עיסה קטנה פחות משיעור, ולא אסרו לצרפה משום מתקן. אולם ה"פרי חדש" לשיטתו כתב שם להדיא בדברי התוספות, שילוש ביום טוב עיסה שיש בה שיעור חלה וכדעת ה"יד אפרים" וסיעתו.
וה"חלת לחם" כתב שהטעם שצירוף סל אינו אסור משום מתקן, הוא משום שאינו אלא כמחשבה ולא הוי מעשה כלל, שהרי כשמניח את העיסות יחדיו בסל אחד אין היכר שעושה זאת לצורך תיקון העיסה. והוכיח כן מדברי הפוסקים. ולגבי מה שכתב ה"יד אפרים" לאסור משום שגורם חיוב חלה לעיסה החדשה, עיין שם שהוכיח מסוגיית הגמרא בפסחים דליכא בזה איסור כלל, אלא אדרבה מצוה איכא, עיין שם. וכן פסקו השולחן ערוך הרב (אורח חיים סימן תקו ס"ז) וה"חמד משה" (אורח חיים סימן תנז) להתיר על ידי שילוש עיסה פחותה משיעור חלה ויצרף אותה בסל אחד לעיסה שנילושה בערב יום טוב.
ישנו אופן נוסף שיש לדון בו האם מותר להפריש חלה ביום טוב מעיסה שהתחייבה בצירוף סל, וזאת כאשר לש שתי עיסות בערב יום טוב, אלא שבשעת הלישה בערב יום טוב היה בכל עיסה פחות משיעור חלה, וביום טוב צירף את שתי העיסות בקערה אחת ועל ידי כן הן התחייבו בחלה ביום טוב.
והנה לדעת ה"מקור חיים" וה"חלת לחם" שהובאו לעיל, כיון שבאופן זה חל החיוב ביום טוב, מותר להפריש ביום טוב. וכן כתב להדיא ה"מקור חיים" (שם בחידושים ס"ק א), וכן מבואר ב"חלת לחם", וכן דעת ה"חק יעקב" (סימן תנז ס"ק ט), שכאשר מצרף את שתי העיסות ביום טוב הן נחשבות כעיסות שנילושו ביום טוב ומותר להפריש מהן חלה ביום טוב. וכתב להוכיח כן ממה שכתבו ה"מטה משה" והלבוש במנהגים שאם שכח להפריש חלה ממצה של מצוה, יכול להניח לפניו בליל הסדר מצות שלמות, וכשיגיע ליחץ ויבצע מהמצה האמצעית יפריש ממנה חלה גם על המצות האחרות. ולכאורה קשה איך מותר להפריש ביום טוב על מצה שהתחייבה בחלה בערב יום טוב, ועל כן תירץ ה"חק יעקב" שלא לש עיסה בשיעור חלה אלא שהמצות התחייבו בחלה ביום טוב על ידי צירוף סל ביום טוב, וכן פסק השולחן ערוך הרב (סימן תנז).
אולם ה"יד אפרים" חלק על הדברים ולשיטתו אין להפריש חלה ביום טוב כי אם לצורך אכילת פת חמה שנילושה ונאפתה ביום טוב, אבל כשצירפו שתי עיסות בסל אחד ביום טוב, אף שהחיוב חל ביום טוב, אין הדבר חשוב כצורך אכילת פת ואסור להפריש חלה מעיסות אלו ביום טוב, שהרי ניתן היה לאכול את הפת בלא צירוף ובלא שיחול עליה חיוב חלה, וכן פסק ה"אליה רבה".
והנה ה"פרי מגדים" וה"מחצית השקל" כתבו שהטעם שאין לצרף עיסה פחותה משיעור חלה שנילושה ביום טוב לעיסה שנילושה בערב יום טוב, משום שעל ידי מעשה הצירוף הוא גורם היתר לעיסה שנילושה בערב יום טוב, ונמצא שעושה מעשה כדי לתקן את העיסה שנילושה בערב יום טוב. נמצא שלשיטתם אם שגג וצירף את שתי העיסות מותר להפריש מהן לאחר מכן, כיון שאין איסור על עצם ההפרשה כמבואר. אך כאשר לש בערב יום טוב שתי עיסות פחותות משיעור חלה, נראה שמותר אף לכתחילה לצרפן ביום טוב, היות וכל האיסור לצרף באופן הנ"ל בעיסה פחותה משיעור לעיסה שנילושה בערב יום טוב אינו מחמת עצם ההפרשה שהרי מותר להפריש מעיסה שהתחייבה ביום טוב, אלא משום שעל ידי הצירוף הוא מתקן את העיסה שנילושה בערב יום טוב, ולולי הצירוף אין באפשרותו לאכול את העיסות ביום טוב, מה שאין כן באופן זה שגם בלי הצירוף מותר היה לאכול את העיסות, שהרי כל אחת מהן היתה פחותה משיעור חלה, ואם כן אין הצירוף מתקן את העיסה לאכילה אלא רק מחייב הפרשה מצד הצירוף, ובעצם ההפרשה הרי אין איסור כיון שהעיסות התחייבו בחלה ביום טוב.
עתה נברר את דעת ה"משנה ברורה" בכל הנדונים הללו. לגבי תיקון עיסה שנילושה בערב יום טוב, סתם ה"המשנה ברורה" (סימן תקו ס"ק כו) להחמיר שיש צורך ללוש ביום טוב עיסה נוספת שיש בה שיעור חלה, אבל אם אין בה שיעור אלא על ידי צירוף לעיסה שנילושה בערב יום טוב, אסור להפריש ממנה חלה. אולם כתב ב"שער הציון" (ס"ק מג) שיש מקלים שאפילו אם אין בעיסה שיעור חלה אלא על ידי צירוף סל, יש להקל במקום הדחק וכשאין צורך באפייה מרובה. והוסיף ב"שער הציון" (שם) דבלאו הכי לדעת רבים מהראשונים מותר לכתחילה להפריש חלה מחלת חוץ לארץ ביום טוב.
אולם בסימן תנ"ז ס"ק י' סתם ה"משנה ברורה" כדעת כמה מהאחרונים, שכאשר אין שיעור חלה בכל עיסה בפני עצמה וצירפו אותן יחדיו בכלי ביום טוב, מותר להפריש מהן חלה ביום טוב אפילו שלא בשעת הדחק, ולא חילק בין חלת חוץ לארץ לחלת ארץ ישראל.
ולפי מה שכתבנו לעיל אתי שפיר, שבסימן תק"ו באופן שלש ביום טוב עיסה פחותה משיעור ומצרפה לעיסה שנילושה בערב יום טוב, כתב להחמיר שלא בשעת הדחק משום שיש לצרף את סברת ה"פרי מגדים" וה"מחצית השקל" המחמירים, אבל בסימן תנ"ז שצירף שתי עיסות פחותות משיעור חלה ביום טוב, אף לדידהו יש להקל, וכפי שכתבנו לעיל. ולכן בצירוף ה"פרי מגדים" וה"מחצית השקל" שסברתם לאיסור אינה שייכת בסימן תנ"ז כשצירף את שתי העיסות ביום טוב, יש להקל אפילו שלא בשעת הדחק ואפילו בחלת ארץ ישראל.
אולם המעיין בדברי ה"משנה ברורה" (סימן תקו שם) יראה שביאר את דברי ה"מחצית השקל" וה"פרי מגדים" באופן אחר, שלא כפי שכתבנו לעיל שהאיסור לצרף עיסה קטנה לגדולה הוא משום שמעשה הצירוף גורם היתר לעיסה שנילושה בערב יום טוב, וכמו שכתב ה"חלת לחם" בדעתם, אלא שהאיסור הוא עצם ההפרשה ביום טוב, שהרי ה"משנה ברורה" כתב דהא דלא מהני שילוש עיסה פחותה משיעור חלה ויצרף אותה לעיסה שהתחייבה בערב יום טוב כדי להפריש עליה ביום טוב, הוא משום שדומה הוא כמפריש חלה מעיסה שנילושה בערב יום טוב, והיינו שסברתו היא שדוקא כאשר לש ביום טוב עיסה שיש בה שיעור חלה, מותר להפריש ממנה על העיסה שנילושה בערב יום טוב, משום שבאותה הפרשה הפוטרת את העיסה שהתחייבה ביום טוב, נפטרת ממילא גם העיסה שהתחייבה בערב יום טוב, אבל כשרוצה לפטור את העיסה שהתחייבה בערב יום טוב על ידי שיצרף לה עיסה קטנה ביום טוב, אין היתר להפריש כיון שסיבת ההפרשה היא רק מחמת הצירוף לעיסה הראשונה שהתחייבה כבר בערב יום טוב, והרי זה כאילו נטפל לעיסה הגדולה של ערב יום טוב, והכל חשוב כעיסה שהתחייבה בערב יום טוב.
ולפי ביאור זה אתי שפיר מה שסתם ה"משנה ברורה" בסימן תנ"ז להקל, שהרי כשצירף ביום טוב שתי עיסות פחותות משיעור חלה שנילושו בערב יום טוב, כל חיוב ההפרשה הוא רק מחמת צירוף סל, ואם כן כיון שהצירוף נעשה ביום טוב אף לדידיה מותר, משום דהוי הפרשה לצורך עיסה שהתחייבה ביום טוב. ולכן סתם בסימן תנ"ז להקל, ואילו בסימן תק"ו הקל רק בשעת הדחק ובחלת חוץ לארץ.
הדינים העולים למעשה, שכאשר העיסה התחייבה בחלה בערב יום טוב ולא הופרש ממנה חלה, אזי אם לש ביום טוב עיסה נוספת החייבת בחלה, יכול לכולי עלמא להפריש ממנה ולכוון גם על העיסה שנילושה בערב יום טוב, אך כאשר לש ביום טוב עיסה פחותה משיעור חלה, יש להקל רק בשעת הדחק ובחלת חוץ לארץ על ידי שיצרף אותה בסל עם החלה שנילושה בערב יום טוב ויפריש ממנה על שתי העיסות יחדיו. ובנידון דידן כאשר לש בערב יום טוב שתי עיסות פחותות משיעור חלה והתחייבו בהפרשת חלה על ידי צירוף סל ביום טוב, מותר לכתחילה להפריש מהן ביום טוב אפילו בחלת ארץ ישראל.
מעמד לחיים לרגל הוצאת הספר על חלה מאת הרב קארפ
וכתב את התורה הזאת על ספר
מעמד חגיגי לרגל הוצאת ספר "משמרת הבית" על הלכות חלה
מאת מורנו הגאון הגדול רבי משה מרדכי קארפ שליט"א
במעמד מפואר ומפעים התכנסו מורי בית "הוראה בישראל" לשתיית 'לחיים' לרגל הוצאת הספר "משמרת הבית" על הלכות חלה מאת מורנו הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א, בתוספת הערות המחבר על תשובות זרעים לרשב"א. הספר המקיף והמפורט מכיל מעל שלוש מאות וחמישים עמודים עם הלכות ברורות, הדרכות בהירות ופסקים מאירים הנוגעים בתדירות לבית היהודי.
במהלך המעמד נשא המחבר דברים נרגשים וגולל עובדות שחווה במחיצת קדוש ישראל בעל ה"קהילות יעקב" זצ"ל, אשר רבות מההלכות המובאות בספר זה התלבנו עמו. בספר מצוינות מספר הוראות ייחודיות מרבנו בעל ה"קהילות יעקב" אשר קירב את המחבר במאור פנים ובחביבות מיוחדת וזיכהו לצקת מים על ידיו. ולמרות שבאותה עת היה המחבר צעיר בשנים, הפליג ה"קהילות יעקב" מאוד בשבחו, בהכירו את רוב עמלו ושקידתו בתורה יחד עם כישוריו הברוכים, וראה בו כלי מחזיק ברכה העתיד להאיר את בית ישראל.
הגרמ"מ קארפ ציין בדבריו כי ה"קהילות יעקב" היה מזהירו כי לעיתים החומרות הן קולות, וכשמחמירים בדבר אחד באים להקל במשנהו. ודברים אלו עומדים תדיר לנגד עיניו בבואו להורות ולפסוק הלכה על מתכונתה.
במהלך המעמד בירך הגרמ"מ קארפ ברכת שהחיינו כמנהגו בכל עת בה הוא זוכה לברך על המוגמר ולהוציא ספר חדש לאור עולם, וזאת בעודו לובש בטרם כן בגד חדש כשיטתו בהלכות "יום ביום" (ברכות ח"ד) שהשמח בבגד חדש יברך עליו שהחיינו.
הספר החדש מצטרף לשלשלת החיבורים המפוארים והנודעים ברחבי תבל אשר נפוץ שמם בעולם התורה, ומעטרים את כתלי המזרח של בתי המדרשות בכל ריכוזי היהדות החרדית. ובר אוריין הרוצה לרדת לעומקה של הלכה, משורשיה ויסודותיה בש"ס ובפוסקים ועד ההכרעה למעשה, מוצא בספרים אלו את מבוקשו ביד פתוחה ורחבה ובשפה בהירה ונהירה.
עדכוני טהרת הכהנים
עדכוני טהרת הכהנים
בסייעתא דשמיא ולאחר מאמצים מרובים
של רבני "התאחדות טהרת הכהנים"
ורב בית החולים שניידר
הרה"ג רבי אשר לבי שליט"א
נעשתה תקנה בשנית כדי שהטומאה לא תעבור לבית החולים שניידר
ולפיכך הוא בחזקת מקום ללא טומאה הכשר לכניסת כהנים.
לאור בקשת רבני "התאחדות טהרת הכהנים"
ובסיוע חבר ההנהלה הרב נתן רוטשילד הי"ו
הותקנו בבית החולים "מעייני הישועה" מתחת לגגון הכניסה
שתי מנורות מיוחדות המהבהבות בעת טומאה
כדי להזהיר את ציבור הכהנים שלא להיכנס מתחת הגגון
(לדעות שיש להרחיק ד' אמות מהטומאה על הכהנים להתרחק מהגגון ד' אמות בעת שהמנורות מהבהבות)
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.