משפחה הרגישה לגלוטן שאינה מכניסה חמץ לביתה — האם מחויבת בבדיקת חמץ? וכן דין השוכח להתגלח בערב פסח קודם חצות.
הגאון רבי יהודה גנס שליט"א
כי ישאלך
שאלות הלכתיות מעשיות שהובאו בפני הגאון רבי יהודה גנס שליט"א
האם הרגישים לגלוטן שאינם מכניסים חמץ לביתם מחויבים בבדיקה?
שאלה: מעשה בבני משפחה שכולם רגישים לגלוטן, ואינם אוכלים כלל מחמשת מיני דגן. עקב כך הם פנו לשאול האם מחויבים הם בבדיקת חמץ, היות וברור להם שלא נכנס חמץ לביתם במשך כל השנה?
תשובה: פשוט שבאופן זה חשוב בית המשפחה כמקום שאין מכניסים בו חמץ ופטור מבדיקת חמץ. ואף שיש הסוברים שמצות בדיקת חמץ היא חובת גברא, ולכן לדעתם אף המשכיר את ביתו לגוי מחויב בבדיקה אם אינו מקיים בדיקת חמץ במקום אחר, וכמובא ב"שולחן ערוך" (סוף סימן תלו), פשוט שכל זה נכון לגבי אדם שיש לו בית שאינו בדוק מחמץ והתחייב כבר במצות ביעור חמץ, ולא במקרה דידן כשאין בבית חמץ כלל.
אולם אם בני המשפחה מבקשים להחמיר על עצמם, ולזכות במצות בדיקת חמץ וביעור חמץ ככל ישראל, יכולים הם לכאורה לבדוק לאחר שאחד מבני המשפחה יטמין עשרה פתיתי חמץ, ובעל הבית יחפשם ויבערם למחרת. אך מסתבר שבאופן זה אין בעל הבית מברך על ביעור חמץ ב'שם ומלכות', כיון שמעיקר הדין אין הוא צריך לבדוק, אלא לבקש מבנו לספר היכן הטמין את פתיתי החמץ. ואף שנהגו ישראל להטמין פתיתי חמץ קודם הבדיקה, אין זה אלא בתור תוספת לבדיקה בבית שמכניסים בו חמץ, אבל מחמת הפתיתים גרידא אין הבית נחשב כמקום שמכניסים בו חמץ שמחויב בבדיקה.
העולה לעניין הלכה למעשה, שמעיקר הדין אין בני המשפחה מחויבים כלל בביעור חמץ, אך אם הם מבקשים להחמיר על עצמם ולערוך בדיקת חמץ וביעור חמץ ככל עם ישראל, יטמין אחד מבני הבית עשרה פתיתי חמץ, ובעל הבית יחפשם ויבערם למחרת. ונראה שלא יברך על הבדיקה ב'שם ומלכות', אלא יאמר 'ברוך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ'.
דין השוכח להתגלח בערב פסח קודם חצות
שאלה: אדם שהתארח במלון בחג הפסח, ומאחר שעתותיו היו בידו, הוא הלך לנוח בחדרו בערב פסח, כשהוא מבקש מבני משפחתו שיעירו אותו קודם חצות, כדי שיספיק לגלח את זקנו קודם החג. לבסוף שכחו בני המשפחה להעירו קודם חצות, ולפיכך נפשו בשאלתו האם יש צד קולא להתיר לו להתגלח בעת זו, כיון שהוא מתבייש להיכנס לחג עם זיפי זקן ולא להתגלח עד ל"ג בעומר?
תשובה: בערב פסח מחצות והלאה חל איסור מלאכה בדומה לחול המועד, ואסור להסתפר בעת זו כמפורש במשנה (פסחים פ"ד מ"ו) וב"שולחן ערוך" (סימן תסח סעיף ה). ויש למחות בספרים הפותחים את מספרותיהם לאחר חצות מפני שזהו איסור גמור.
אולם מבואר ב"שולחן ערוך" (שם סעיף א) שמותר להסתפר על ידי גוי, משום שבערב פסח לאחר חצות אין איסור אמירה לנכרי שבות, ובזה קל דין ערב פסח מדין חול המועד. ועל כן העצה היעוצה במקרה זה היא למצוא גוי שיגלחנו. ויש לדון כיצד ינהג אם אינו מוצא גוי, ולכאורה אין חכמה ואין עצה באופן זה. אולם מדברי הגר"א בביאורו (סימן רנא ס"ק יא) נראה שהאיסור להסתפר בערב פסח, הוא דוקא בתספורת הנעשית במעשה אומן. וביאר שבחול המועד תספורת מעשה אומן אסורה מעיקר הדין, דהלא אין היתר לעשות לצורך המועד מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש אלא במעשה הדיוט. ותספורת מעשה הדיוט היתה מותרת מעיקר הדין בחול המועד, אלא שחכמים אסרוה כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול כמבואר בגמרא (מועד קטן יג ע"א). וגזירה זו היא רק בחול המועד ולא בערב פסח שאין איסור להיות בו בניוול, כיון שעדיין לא חל הרגל.
ואף שכתב ה"ביאור הלכה" (שם סעיף ב ד"ה ומסתפרין) שלגר"א סתם תספורת היא מעשה אומן, מכל מקום גילוח פשוט בסם או במכונה יש לדונו כמעשה הדיוט, ולדבריו יש מקום לכאורה להתיר להתגלח בערב פסח אחר חצות. ועיין עוד בשו"ת "אור לציון" (חלק ג סימן יג ס"ק א) וב"פסקי תשובות" (סימן תסח הערה 23). ובוודאי שסתימת הפוסקים היא לאסור תספורת וגילוח בערב פסח בכל אופן, אולם שמא יש להקל בזה בשעת הדחק ובפרט כשהדבר כרוך בכבוד הבריות.
העולה לעניין הלכה שאסור להסתפר ולהתגלח בערב פסח לאחר חצות, ומי שלא הספיק להסתפר ולהתגלח בערב פסח לאחר חצות, יכול לעשות זאת על ידי גוי. ובשעת הדחק כשאין גוי, יתכן שיש מקום להקל לגבי גילוח הזקן במעשה הדיוט שכל אחד יכול לעשותו, במידה ויהיה לאדם בזיון גדול אם לא יתגלח, וצריך עיון.
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.