דין בל יראה בחלק המעשר הראשון שבחמץ

האם הבעלים עוברים באיסור 'בל יראה' על חלק המעשר הראשון שבחמץ, כשאינם נותנים אותו ללוי? דיון בשינוי קונה, הואיל ומתשיל, ומכירת חמץ.

מרן ראש הישיבה רבינו הגדול רבי דוב לנדו שליט"א

מפי זקנים

שאלה הלכתית מעשית שהובאה בפני מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א

דין בל יראה בחלק המעשר הראשון שבחמץ

שאלה: המנהג בימינו שאין נותנים את המעשר הראשון ללוי גם מטבל ודאי. אבל למרות כן שייך המעשר ללויים ואינו נעשה שלו. והבעלים אינו יכול לבטל או למכור את המעשר הראשון לנוכרי כיון שאינו שלו, ובכל זאת הוא עובר עליו ב'בל יראה'. וכפי שמצינו בגמרא (פסחים מו ע"ב) לגבי הפרשת חלה, שאם החמיצה עובר בעל העיסה ב'בל יראה' אף שאינה שלו, הואיל ויכול לבוא לחכם ולהישאל על חלתו ותחזור לרשותו, ולפיכך הרי היא כשלו. נמצא שיש ברשות הבעלים חמץ שעוברים עליו באיסור תורה, והמכירה והביטול לא מועילים לגביו. וצריך עיון מה תקנתו ומפני מה לא שמענו שחוששים לעניין זה?

תשובה: יש לדון להקל בדבר מכמה טעמים כפי שנבאר להלן.

א. משום שרגילים לעשר כבר את החיטים, וכשהמפעלים מאכסנים את החמץ האפוי, אין הדבר מבורר שהוא של מעשר. והבעלים מוחזק בכל משהו ומשהו, ויכול למוכרו לנוכרי אשר בא מכוחו ומוחזק כבעלים בהנהגת הממון. נמצא שזו מכירה גמורה.

ב. כיון שטחנו את החיטים ואפו אותן, יש בכך שינוי והבעלים קנה את חלק המעשר. וכעין זאת מצינו בראשית הגז ובפאה (בבא קמא סו ע"א, צג ע"ב) ששינוי קונה. ומעשר ראשון עדיף כיון שהוא ממון לויים לחלוטין, ושייך בו יותר עניין גזלה ושינוי, מה שאין כן בראשית הגז שהוא קודם ההפרשה, ובפאה שהיא הפקר לעניים ולא ממון עניים. ועיין בתוספות רי"ד שכתב וזו לשונו: "דהוא הדין לכל מתנות כהונה ומתנות עניים, שאם נותן חיטים של תרומה ושל מעשר, קנאם בשינוי ומוכר הפת של תרומה לכהנים והדמים שלו" (בבא קמא צד ע"א). ואף שנחלקו הראשונים בראשית הגז אם השינוי קונה בלא דעת לקנות, ועיין ברא"ש (חולין פי"א סימן ב), כאן מסתמא רוצה הבעלים לזכות במעשר ולמוכרו.

ולפי זה עולה שאין צורך להחמיר ולהוציא את חלק המעשר הראשון מהמצה, שהרי ודאי שהבעלים קנאו בשינוי שבטחינה ובאפיה או אפילו בלעיסה. ובמצה גזולה ממש שקנאה בלעיסה, יש מצוה הבאה בעבירה, אבל בנידון דידן מותר לאוכלה ואין בזה עבירה. והמנהג להחמיר בזה צריך ביאור, ומכל מקום מצינו שהחמירו במצוה יותר מבאיסור. ודוגמה לדבר במה שכתבו הפוסקים (סימן תרלז סעיף ג), שסוכה ברשות הרבים היא סוכה גזולה ואין יוצאים בה. והנה עד שדנו על קיום מצות סוכה, ידונו על איסור גזל, וכי קל הלאו מן העשה, וצריך עיון.

ג. והנה גוף דברי הגמרא בפסחים לגבי חלה צריכים ביאור, מהו שאמרו "הואיל ואי בעי מתשיל ממונו הוא", כלומר שהואיל והבעלים יכול לבוא לחכם ולהישאל על חלתו ותחזור לרשותו הרי היא כשלו, הרי יכול הבעלים להפקיר או לבטל את החלה קודם שתחמיץ, ואם יישאל עליה יתברר שגם החלה היתה בכלל הביטול ולא עבר עליה ב'בל יראה'. והיא קושיא רבתא.

וכבר הקשה האחיעזר (ח"ג סי א ז) קושיא זו, ותירץ לחדש שכיון שבעת ההפקרה לא יכול ההפקר לחול בפועל ואין כל אדם יכול לזכות בו, ממילא יכולה החלה לחזור מההפקר כל זמן שלא נשאל עליה, ועל כן עובר ב'בל יראה' מפני שהפקר שיכול לחזור ממנו אינו מועיל. והנה סברתו היא דוקא בהפקר, אבל מכירת חמץ כנהוג ודאי תועיל בזה. נמצא שהמעשר הראשון אינו שלו אלא של כלל הלויים ואין אדם העובר עליו ב'בל יראה'. ואף אם יישאל על הפרשת המעשר, הוא לא ייעשה שלו אלא של הנוכרי שמכר לו את החמץ בערב פסח.

וה"ישועות מלכו" (אורח חיים סימן לט) כתב בשאלה זו, שהביטול לא חל כיון שבפועל לא נוהגים בדבר כשלו, והריהו דבר שאינו ברשותו שאינו יכול לבטלו, ומטעם זה אינו יכול גם למוכרו. אבל בנידון דידן לא שייך עניין זה, שהרי ודאי שהמעשר הראשון הוא ברשות הבעלים, שרשאי למוכרו או לאוכלו, כיון שאין לוי מבורר שתובעו. ולדבריו מועילים בזה המכירה או הביטול.

ד. עיין ב"חק יעקב" (סימן תנז סעיף י) שאם אכל מהעיסה שהפריש עליה חלה, אין אומרים 'איבעי אתשיל', שהרי אם יישאל עליה נמצא עובר באיסור טבל ואסור לעשות כן. וכדבריו נראה בריטב"א (פסחים שם), שאם יש איסור אחר מלבד 'בל יראה' אין אומרים 'אי בעי מתשיל'. ואם כן באופן המצוי במעשר ראשון, שנשאר מעורב במפעלים וכדומה, וכבר אכלו אפילו משהו מהשיריים, אסור להישאל עליו ולפיכך לא עוברים בו ב'בל יראה'.

ויש להעיר שאף שה"חזון איש" כתב שלא לתת את המעשר הראשון ללוי, מנהגו למעשה היה לתת את המעשר הראשון ללוי, וכמדומה שכך הורה לשואלים.

נכתב על ידי אחד השומעים להלכה ולא למעשה

מה עוד חשוב לדעת

קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.