נטילת תרופות המכילות קטניות בפסח

האם מי שסובל ממיחוש בלבד רשאי ליטול תרופות המכילות קטניות בפסח? דיון בגדרי מנהג איסור קטניות, דין ביטול ברוב, וחילוקי הפוסקים.

הגאון רבי יהונתן וינר שליט"א

כי ישאלך

שאלה הלכתית מעשית שהובאה בפני הגאון רבי יהונתן וינר שליט"א

נטילת תרופות המכילות קטניות בפסח

שאלה: האם מי שאינו חולה שיש בו סכנה אלא סובל ממיחוש בלבד, רשאי ליטול תרופות המכילות קטניות בפסח?

תשובה: מעיקר הדין רק מה שנעשה מחמשת מיני דגן, שהם חיטים, שעורים, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון, נאסר בפסח, אבל אורז ודוחן ושאר מיני קטניות מותרים באכילה בפסח כיון שאינם באים לידי חימוץ. אך פסק הרמ"א (סימן תנג סעיף א) שמנהג בני אשכנז להחמיר שלא לאכול קטניות בפסח ואין לשנות. ושני טעמים נאמרו במנהג זה. הטעם האחד שלפעמים יש גרעיני תבואה המעורבים במיני הקטניות. והטעם השני כיון שמצוי שטוחנים את הקטניות לקמח ועושים מהן לחם, ויש אנשים העלולים לטעות בין קמח זה לקמח לקמח של מיני דגן, ולפיכך אסרו את הקטניות אפילו אם הן שלמות משום לא פלוג.

ומחמת שהקטניות נאסרו רק מצד מנהג, לפיכך חולה אף שאין בו סכנה מותר לאכול קטניות אם הוא נצרך לכך לרפואתו כמבואר ב"משנה ברורה" (שם ס"ק ז). ולכן מותר ליטול תרופות המכילות קטניות בפסח. ולכאורה הגדר של חולה שאין בו סכנה הוא, שנפל למשכב או שנחלה כל גופו אפילו לא נפל למשכב כמובא ב"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן שכח סעיף יז). ולפי זה עולה כי הסובל מכאב קל כגון כאב ראש או גרון, אינו רשאי ליטול תרופות המכילות קטניות בפסח. ולכאורה יש לתמוה על המפרסמים רשימות תרופות כשרות לפסח, שחלק ניכר מהן מכיל קטניות, ואינם מדגישים שתרופות אלו מותרות רק לחולה בכל גופו אך אסורות למי שיש לו מיחוש קל. ואולי סומכים על ביטול, ואף על פי שחכמים החמירו בחמץ בפסח שאסור במשהו כמבואר ב"שולחן ערוך" (אורח חיים ריש סימן תמז) לא החמירו כן בקטניות.

והנה כתב ה"תרומת הדשן" בזו הלשון: "אפס נראה אם נמצא גרגיר של מיני קטנית בקדירה או בתבשיל, לא מחמרינן כלל לאסור התבשיל אפילו באכילה, דגזירה דאיסור משהו ליתא אלא בתבואה דה' מינים" (דיני פסח סוף סימן קיג). ומשמע מדבריו שדווקא באיסור משהו לא החמירו בקטניות, אבל אם נותן טעם דהיינו שאין שישים כנגדו אסור. והרמ"א פסק כדעת ה"תרומת הדשן" וכתב: "ואינן אוסרים אם נפל לתוך התבשיל" (שם), אבל לא התנה שיש צורך שיהיה בתבשיל פי שישים מהקטניות שנפלו לתוכו. וכן כתב השולחן ערוך הגר"ז (שם ס"ה) שקטניות בטלות ברוב כיון שזו רק חומרה בעלמא. וכבר הרגיש בזה ה"חק יעקב" על הגיליון (שם ס"ק ו) והסיק שהעיקר כדעת האחרונים שאפילו אם אין בתבשיל פי שישים מהקטניות הוא מותר באכילה, אך מכל מקום בעינן רוב מהתבשיל, שאם לא כן אין הדבר קרוי תערובת כלל, והרי זה כתבשיל קטניות עצמו. וצריך קצת עיון מדוע הביא ה"משנה ברורה" ב"שער הציון" (ס"ק ח) רק ה"חק יעקב" ולא הזכיר הגר"ז.

הרמ"א (סימן תסד סעיף א) כתב שהמנהג שלא לאכול חרדל בפסח כלל, אפילו התערב קודם פסח, כיון שהוא כמיני קטניות שנוהגים בהן איסור. ולכאורה דבריו סותרים את מה שכתב בסימן תנ"ג, שקטניות בתערובת מותרות. אבל אי אפשר לומר כן כיון שגם מקור הרמ"א הוא מדברי ה"תרומת הדשן" הנ"ל, ולכן על כורחך יש לומר שדבריו נאמרו באופן שאין אפילו רוב כנגד החרדל או שיש רוב כנגד החרדל והחידוש הוא שאף על פי שאינו ניכר בצורתו כמו קטניות הוא אסור, כיון שסוף סוף החרדל ניכר כפי שכתב ה"מגן אברהם" (שם ס"ק א). אבל אם נפל חרדל לתוך תבשיל ואינו ניכר, הוא מותר כפי שכתב הט"ז (שם ס"ק א) שבטל ברוב. וכחילוק זה כתבו ה"חק יעקב" (סימן תסד ס"ק ג), ה"פרי מגדים" (אשל אברהם שם ס"ק א) וה"ערוך השולחן" (שם ס"ג). וה"פרי מגדים" השיג על ה"מגן אברהם" שכתב בשם ה"תרומת הדשן" שלמרות שהחרדל אינו ניכר בצורתו כקטניות, אין לאוכלו בפסח כיון שמכל מקום הוי בכלל גזירת קטניות. וה"פרי מגדים" לא מצא כהאי לישנא ב"תרומת הדשן". ואולי אפשר ליישב שבמה שכתב ה"מגן אברהם" שהחרדל אינו ניכר בצורתו כקטניות, כוונתו שהחרדל במראיתו אינו ניכר בכלל, אבל עדיין ניכר בטעמו כי אין שישים כנגדו ולכן הוי בכלל גזירת קטניות. ונמשך ה"מגן אברהם" אחר ה"תרומת הדשן" הנ"ל, שסבר כי דווקא באיסור משהו לא החמירו בקטניות, אבל אם נותן טעם אסור. אבל ה"פרי מגדים" הבין בדעת ה"מגן אברהם" שקטניות בטלות ברוב, והכא מיירי שאין רוב כנגד החרדל, ולכן תמה עליו שמה שכתב לא הובא ב"תרומת הדשן".

השולחן ערוך הגר"ז (תסד ס"ב) הביא בתחילה את חילוק ה"חק יעקב" בין חרדל שניכר ונראה ולכן אין הדבר נקרא תערובת, לבין קטניות שנפלו לתוך התבשיל שבטלות ברוב כפי שכתב בעצמו בסימן תנ"ג. ולאחר מכן הביא עוד חילוק, שהקלו בסימן תנ"ג בנפל לתוך תבשיל רק בתערובת שנעשתה מאליה, אבל בסימן תס"ד מדובר במערב חרדל בידיים כדי לאכול את התערובת בפסח, ולכן אסרו את התערובת באכילה.

היוצא מכל זאת, שלפי ה"תרומת הדשן" מותר לאכול תבשיל שיש בו קטניות רק אם יש פי שישים היתר כנגדן, ולפי ה"חק יעקב", ה"פרי מגדים", ה"ערוך השולחן" והגר"ז בתירוצו הראשון, די ברוב היתר כנגד הקטנית, אבל אם אין רוב היתר התערובת אסורה לכולי עלמא. ובתירוצו השני כתב הגר"ז לחלק בין קטניות שנפלו מאליהן לתוך התבשיל שאז הן בטלות, לבין קטניות שעורבו בתבשיל בידיים שאז הן אסורות.

ולכן יש לברר בתרופות המכילות קטניות האם יש רוב היתר כנגדן. ולפי תירוצו השני של הגר"ז, אפילו רוב לא יתיר את התרופות, כיון שעירבו את הקטניות בתרופות בידיים והן לא נפלו מאליהן. אולם נראה שגם לפי הגר"ז התרופות מותרות, אף אם עירבו בהן את הקטניות בידיים, משום שלא עירבו את הקטניות כדי לאכול את התערובת בפסח. ובדומה לזה מצינו ב"יורה דעה" (סימן צט ס"ה) שאין מבטלים איסור לכתחילה, ואם עבר וביטל במזיד התערובת אסורה למבטל וכן למי שהתבטלה בשבילו. אך מבואר ב"יורה דעה" (סימן פד סעיף יג), שאם כוונת המערב לצורך אחר, ולא על מנת לבטל את האיסור, התערובת מותרת. ועיין שם בש"ך (ס"ק לח) ובט"ז (ס"ק יח).

ויש להוסיף שמה שהגר"ז אסר כאשר מערב בידיים, מדובר שעושה כן בפסח עצמו, לאחר שחל על הקטניות שם איסור, אבל אם עושה כן לפני פסח, אולי יודה הגר"ז שמותר כיון שהקטניות מותרות בעת זו. וכעין חילוק זה מבואר בחידושי רבי עקיבא איגר (יו"ד סימן צט על הש"ך ס"ק יב ובשו"ת ח"א סימן לח), שבתערובת איסור פגום שבטל ברוב, מותר להוסיף פי שישים, ולאחר מכן להוסיף מלח ותבלין כדי שתשביח. ולמד דין זה ממה שפסק ה"שולחן ערוך" (יורה דעה סימן קט סעיף ב) כי ביבש ביבש שהתבטל חד בתרי, ורוצה לבשלם יחד ואין בתערובת פי שישים, מותר להרבות עליהם כדי שיעור שישים ולבשלם ואין בכך משום מבטל איסור.

והנה נחלקו הראשונים והאחרונים האם מותר לבטל חמץ לכתחילה קודם פסח על מנת לאוכלו בפסח. ובדברי הר"ן (חולין פז ע"א ובתשובות סי' נז נט), הב"ח (אורח חיים סימן תסז) והט"ז (אורח חיים סימן תרכו ס"ק ב) מבואר שמותר לבטל חמץ לכתחילה בערב פסח כיון שעודנו היתר. אבל בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן תפה) וב"מגן אברהם" (אורח חיים סימן תמז ס"ק מב מה) ובעוד אחרונים הובא שאסור לבטל חמץ לפני פסח על מנת לאוכלו בפסח, כיון ששמו עליו אף קודם פסח ועומד להיאסר. וה"משנה ברורה" (סימן תנג ס"ק כ) פסק להחמיר, ומכל מקום בשעת הדחק אפשר שיש לסמוך על המקילים. ואפשר שכל זה באיסור חמץ החמור, אבל באיסור קטניות שהוא מנהג בעלמא, אולי כולי עלמא מודים שמותר לבטלו לפני פסח על מנת לאוכלו בפסח. וראיה לדבר שהרי הרמ"א (ריש סימן תנא) כתב שמותר להדליק נרות משמן קטניות, וה"משנה ברורה" (שם ס"ק י בשם הדרכי משה) פסק שאין צורך לדקדק ולתלות את הנרות משמן הקטניות במקום רחוק מהשולחן מחשש שיטפטפו על המאכל, כיון שאיסור קטניות הוא רק מנהג ובכהאי גוונא לא החמירו.

ויש להוסיף עוד היתר לפי מה שפסק ה"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן תמב סעיף ד) שדבר שהתערב בו חמץ קודם פסח, ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם, ומיועד רק לחולים כגון ה'תריאקה' וכיוצא בו, אף על פי שמותר לקיימו אסור לאוכלו עד לאחר הפסח. ואף על פי שיש בו רק כלשהו חמץ אסור לאוכלו. וכתב "משנה ברורה" (ס"ק כא) שאף שאינו ראוי לאכילה, מכל מקום כיון שאכלו 'אחשביה'.

והרמ"א הוסיף בזו הלשון: "ולקמן סימן תמ"ז סעיף ד' בהגהה יתבאר דיש חולקים ומתירים אם נתבטל קודם הפסח, והכי קיימא לן" (שם). וה"חמד משה" (הובא ב"משנה ברורה" ס"ק כג) תמה מדוע כתב הרמ"א "הכי קיימא לן", שהרי בסימן תמ"ז כתב הרמ"א שהמנהג להקל הוא רק כשהתערב לח בלח, ולא כשהתערב יבש ביבש שחוזר וניעור. הרי מבואר ברמ"א שדבר שאינו ראוי לאכילת אדם או מאכל המיועד רק לחולים שיש בו תערובת חמץ, אם נתערב החמץ קודם הפסח בתערובת לח בלח, בטל החמץ ומותר באכילה.

ובר מן דן יש להתיר, שהרי חמץ שנפסל מאכילת כלב אסור באכילה בפסח משום 'אחשביה' כמבואר ברא"ש (הובא ב"משנה ברורה" ס"ק כא מג), אך מכל מקום כתבו ה"חזון איש" (אורח חיים קטז ס"ק ח) וה"אגרות משה" (אורח חיים ח"ב ריש סימן צב) שאם מעורב בתרופות חמץ שנפסל מאכילת אדם, מותר ליטול אותן בפסח, לא רק לחולה שאין בו סכנה אלא אף למיחוש בעלמא, ואין כאן 'אחשביה' מפני שדעתו על הסם שבתרופה ולא על החמץ שבה. ואולי לגבי אכילת קטניות, גדר חולה שאין בו סכנה אינו כמו בשבת, דהיינו חולה בכל גופו שנפל למשכב אלא כל שיש לו צער מותר בכך.

היוצא מכל זאת שאם יש בתערובת התרופות רק מיעוט קטניות, אזי גם מי שסובל רק ממיחוש בעלמא יכול ליטול אותן בפסח. וכתבתי הדברים בלי עיון כל הצורך, רק כדי לעורר את לב המעיינים. ויהי רצון שיקוים בנו "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך".

מה עוד חשוב לדעת

קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.