האם מותר להשתמש בימי הפסח בפלטת שבת שהשתמשו בה בכל שבתות השנה? דיון הלכתי בדיני הכשרת פלטה לפסח, ליבון חמור וקל, והאם מועיל היסק מבחוץ.
הגאון רבי שלמה וינגרטן שליט"א
כי ישאלך
שאלה הלכתית מעשית שהובאה בפני הגאון רבי שלמה וינגרטן שליט"א
שימוש בפלטת חימום של ימות השנה בפסח
שאלה: האם מותר להשתמש בימי הפסח בפלטת שבת שהשתמשו בה בכל שבתות השנה, לאחר שניקו אותה היטב?
תשובה: יש לדון האם אפשר להכשיר את הפלטה לפסח מכמה פנים, וכמו שיבואר להלן. הנה קיימא לן בכלי שבלע חמץ יבש על ידי האוּר, שצריך ליבון חמור עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו. ולפי זה בנידון דידן, כשיש חשש שהשתמש בו במשך השנה לחמם עליו גם דברי חמץ כמו חלות וכדומה, לכאורה צריך ליבון חמור. (אמנם אם מחמם עליו דבר יבש רק לפעמים, יש לדון אם נחשב רוב תשמישו שלא על ידי האור ואין צריך ליבון, ואכמ"ל. ועכ"פ אם רגיל להשתמש בפלטה לחמם עליה חלות וכדומה, בודאי צריך ליבון).
אך נחלקו הפוסקים בכלי מתכות שבלעו על ידי האש, אם הם צריכים ליבון חמור בכל אופן או לא. דעת ה"פרי מגדים" (אורח חיים סימן תנא, אשל אברהם ס"ק ל) שבכל כלי מתכות שנשתמש בו על ידי האור צריך ליבון עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, אף אם תשמיש הכלי לא היה בדרגה כזו שניצוצות ניתזים ממנו. ואף על גב שבכלי מתכות אומרים "כבולעו כך פולטו", מכל מקום בליבון אין אומרים כן, שהליבון אינו מפליט את הבלוע, אלא הליבון שורף את הבלוע בכלי, ועל כן בכל כלי שנשתמש בו על ידי האור צריך ללבנו עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, שרק באופן זה נשרף הבלוע.
אולם ה"ערוגת הבושם" (אורח חיים סימן קיט, ד"ה עיין במחצית השקל) כתב, שדווקא בכלי חרס שאין אומרים בו כבולעו כך פולטו צריך ללבנו עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, שאינו יוצא מידי דפיו לעולם אלא על ידי ליבון חמור, אבל בכלי מתכות לא צריך שיהיה הליבון אלא כשעת בליעתן, שגם בליבון נאמר הכלל כבולעו כך פולטו. ולפי זה אפשר להשאיר את הפלטה דלוקה למשך זמן מה, ועל ידי כך הוא מכשירה לפסח מדין כבולעו כך פולטו.
וב"משנה ברורה" (סימן תנא ס"ק פה וס"ק סה) סתם להחמיר כדעת הפרי מגדים, ועיין ב"שער הציון" (שם ס"ק ק) שדן בכלי שאינו בן יומו, שמא יש להקל בהפסד מרובה, ודי בליבון קל, שיש לצרף דעת הפוסקים הסוברים שחמץ נחשב 'התירא בלע' ואפשר להסתפק בהגעלה, ובאין הפסד מרובה אין להקל אף בדיעבד, עיין שם. וכן היא דעת רבי משה פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה יורה דעה חלק א סימן ס) ומקראי קודש" (חלק א סימן פ אות ז עמוד רמח) שכל דבר הצריך ליבון, אפילו אם הוא כלי מתכות ואין תשמישו על ידי ניצוצות ניתזים, אין להתירו אלא על ידי ליבון חמור שיהיו ניצוצות ניתזים.
ועיין ב"מנחת יצחק" (חלק ג סימן סו) שהאריך בזה והביא את מחלוקת הפוסקים בעניין זה, ודן שם אם אפשר לסמוך, על כל פנים בשעת הדחק, על הפוסקים הסוברים שגם בליבון אומרים כבולעו כך פולטו.
ועיין עוד ב"מנחת יצחק" (שם אות ה) שמצדד להוכיח מדין רחת (סימן תנא סעיף יט), שאף לדעת המקילים הסוברים שבכלי מתכות די בליבון כפי תשמישו, מכל מקום צריך שיהיה הליבון על כל פנים כשיעור ליבון קל, דהיינו שמניח עליו קש ונשרף, וליבון שהוא פחות מזה אינו מועיל, אף באופן שתשמישו אינו חם כל כך. ולפי דבריו אלו, לא תיחשב הדלקת הפלטה לזמן מה כליבון, אלא אם כן הוא מגיע לדרגת ליבון קל, שהוא בין מאתיים למאתיים וחמישים מעלות צלזיוס. (אמנם עיין עוד במנחת יצחק חלק ד סוף סימן יב).
עוד יש לדון שאין הדלקת הפלטה נחשבת כליבון, כיון שבליעת האיסור בפלטה היא מבחוץ, וההיסק הוא מבפנים, מצד גוף החימום. דהנה דנו הפוסקים בהכשר ליבון כשאין מלבן את הכלי בצידו הפנימי שדרכו נבלע בו האיסור, אלא מסיקו מבחוץ. ובכלי חרס קיימא לן שאינו מועיל, כמבואר ב"שולחן ערוך" (סימן תנא סעיף ב) וברמ"א (שם סעיף כב) וב"מגן אברהם" (שם ס"ק מד) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק קלד). ונחלקו האחרונים אם בכלי מתכות גם הדין כן, דעת ה"פרי מגדים" (שם, משבצות זהב ס"ק ד ואשל אברהם ס"ק י) שאפילו אם על ידי הליבון מבחוץ יוצאים ניצוצות מצידו הפנימי של הכלי, מכל מקום אין הכלי מוכשר אלא אם כן מלבנו מהצד הפנימי שדרכו נבלע בו האיסור. אולם ה"יד יהודה" (סימן צז ס"ק יג) סובר שבכלי מתכות אף אם מלבנו מצד חוץ, אם מתחמם הכלי מצידו הפנימי בשיעור ליבון גמור, כגון שיוצאים ממנו ניצוצות מועיל, שבאופן זה נשרף ומתכלה כל הבלוע. וכן כתב ב"מראה יחזקאל" (סימן כד) וב"אבני נזר" (אורח חיים סימן שסח ויורה דעה סימן קי). אמנם ה"מגן האלף" (סימן תנא ס"ק ג) מקל יותר, וסובר שבכלי מתכות מועיל על ידי היסק מבחוץ מדין "כבולעו כך פולטו", וכשם שנבלע האיסור על ידי היסק מבחוץ כך נכשר על ידי היסק זה.
ולהלכה דנו בזה הפוסקים. עיין ב"בית שלמה" (חלק א יורה דעה סימן קסד) שהכריע להחמיר כדעת הפרי מגדים, וסובר כן אפילו בהתירא בלע, כגון תנור של ברזל שבלע פשטידא של בשר ורוצה להכשירו לחלב, שבאופן זה די בליבון קל אפילו אם בלע ע"י ניצוצות, מכל מקום כתב שהיסק מבחוץ אינו מועיל, עיין שם. אלא שיש להעיר על מה שהחמיר אף באופן שדי בליבון קל, דהנה קיימא לן (בסימן תנא סעיף ד וביורה דעה סימן קכא) שכל כלי בישול שהכשירו בהגעלה מועיל להכשירו על ידי ליבון קל, ומבואר ב"מגן אברהם" (סימן תנא ס"ק כז) בשם הרא"ם לענין כלים הצריכים הגעלה שחיפן בבדיל, מועיל הליבון שמלבנו מבחוץ להתירם בלא הגעלה, ומביאו ה"משנה ברורה" (שם ס"ק עז), וכן מבואר ב"פרי מגדים" (אשל אברהם שם) שאם ליבנו כשיעור עד שהקש נשרף מבחוץ הרי זה כהגעלה. הרי לנו שעל כל פנים במקום שמועיל הגעלה בוודאי מועיל אף אם ליבנו מבחוץ. והנה בהתירא בלע הרי מבואר בפוסקים שמועיל הגעלה, עיין ב"שו"ת רבי עקיבא איגר" (חלק א סימן מט), הובא ב"פתחי תשובה" (יורה דעה סימן קכא ס"ק ז) וב"משנה ברורה" (שם ס"ק לב), וכיון שמועיל הגעלה מבואר במגן אברהם הנ"ל שמועיל ליבון מבחוץ. ואף שה"פרי חדש" חולק שם על המגן אברהם וס"ל שאין מועיל ליבון מבחוץ בכלי שחיפן בבדיל, הוא משום שלפעמים עושים הליבון במהירות ואין הליבון עולה בכל הכלי, אבל בלא חשש זה אף לדעתו מועיל הליבון מבחוץ, כן דקדק ב"שו"ת יד יוסף" (חלק ב, יורה דעה סימן מז). ועיין להלן מדברי ה"מנחת שלמה" שמבואר מדבריו גם כן סברא זו.
ועיין עוד ב"שו"ת מהרש"ם" (חלק ג סימן רח) שהביא את דעת ה"בית שלמה", ומכל מקום כתב להתיר בדיעבד בתנור שבלע על ידי זיעה, עיין שם שצירף את דעת הרא"ש שקדירה רותחת אינה מקבלת זיעה. ועיין ב"מנחת שלמה" (תנינא סימן נא) שמצדד להחמיר באיסורא בלע שאם בלע ביבש וצריך ליבון חמור ע"י ניצוצות ניתזין אין מועיל ליבון מבחוץ, רק אם בלע בלח שאז אין צריך כלל ליבון ודי בהגעלה, בזה מועיל ליבון מבחוץ, וכמו שנתבאר לעיל שבמקום שמועילה הגעלה די בליבון קל ומועיל ליבון מבחוץ. ועיין ב"שו"ת מנחת יצחק" (חלק ה סימן כ אות יב) מה שכתב לדון בדברי הפוסקים הנ"ל.
והנה למעשה ישנה עצה פשוטה וקלה, שעל ידה יהיה מותר השימוש בפלטה אפילו לכתחילה בפסח מעיקר הדין. שהנה גם אם נאמר שהדלקתה למשך זמן מה אינה נחשבת כליבון, ואם כן אסור לכתחילה להניח קדירה בפסח על הפלטה שבלעה חמץ, אף על פי שהוא מכלי לכלי כמו שכתבו הרמ"א (יורה דעה סימן צב סעיף ח) ושאר פוסקים, מכל מקום מבואר בפוסקים שזהו דווקא בשני כלים הנוגעים זה בזה, אבל אם יש עוד כלי המפסיק בין שני הכלים, דהיינו שיש שלושה כלים, מותר אפילו לכתחילה, עיין ב"מגן אברהם" (סימן תנא ס"ק מד), וב"משנה ברורה" (שם ס"ק קלו) לגבי תנור חמץ, שאין להניח לכתחילה על גבו קדירה עם תבשיל לחממו, אבל אם מניח דבר המפסיק כמו ברזל וכדומה, מותר אף לכתחילה להשתמש בו, וכן כתב בשו"ת "ערוגת הבושם" (אורח חיים סוף סימן קיט). על כן יכסה את הפלטה כולה היטב בנייר כסף, ויש להניח שתי שכבות נייר כסף, או נייר כסף עבה כדי שלא יקרע, ואז דינו כשלושה כלים, שמותר לכתחילה אף בלי ליבון והכשרה.
ועצה זו מועילה גם כשרוצה לחמם על הפלטה הבשרית מאכלי חלב, כמו שמצוי הדבר בחג השבועות, שכיוון שיש כאן שלושה כלים מותר בלא ליבון והכשרה. וכמובן שבאופן זה יש להיזהר שכל מאכלי החלב שמניח על הפלטה יהיו בתוך כלי.
העולה לעניין הלכה למעשה שהמבקש להשתמש בפסח בפלטת השבת של כל השנה, ינקה אותה היטב ויכסה אותה היטב בשתי שכבות נייר כסף או בשכבה אחת של נייר כסף עבה, וכך מותר לחמם עליה את מאכלי החג, ובלבד שהמאכלים שמחמם עליה יהיו מונחים בתוך כלי כגון סיר או תבנית.
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.