שאלות מעשיות בהלכות שבת — הרב לינדר

שאלות הלכתיות מעשיות שהובאו בפני הגאון רבי חיים מיכל לינדר שליט"א.

הגאון רבי חיים מיכל לינדר שליט"א

רשו"תא דרבים

שאלות הקוראים ותשובות מורי ההוראה על העלונים הקודמים

שלום רב ורוב ברכות על ריבוי התורה וההוראה בישראל!

בעלון חודש חשון כתב הרה"ג רבי חיים מיכל לינדר שליט"א, לאסור יציאה לדרך קודם תפילת ערבית על פי רבנו מנוח שהביאו ה"כסף משנה" והעתיקוהו ה"פרי מגדים" וה"משנה ברורה". ונקט שם שאיסור יציאה לדרך קודם מנחה הוא כיציאה לדרך קודם שחרית, שעניינו משום עשיית צרכיו קודם התפילה, והחמיר לפי זה בנידון שם. אמנם המעיין בגוף דברי רבנו מנוח יראה כי אמנם יציאה לדרך אסורה קודם שאר התפילות, אך מטעם אחר וכלשונו שם: "כמה הרפתקי יכולים לעבור עליו שיפסיקוהו ויבטלוהו מן התפילה". וכתב דלהכי סתם מלאכה מותר דלא שייך בה זה. ולפי זה שפיר יראה שבזמננו לא שייך זה, שאין הרפתקאות המפסיקות אותו מלהתפלל כשיגיע למקום יישוב, ופשוט. ואתי שפיר מנהג ישראל להקל בזה לנסוע לשמחות מחוץ לעיר לפני מעריב, והלומדים מחוץ לעיר אינם מקפידים להתפלל מעריב במקום לימודם.

בכפל תודה ובברכת התורה

א.מ. גרוזובסקי

לכבוד הרב א. מ. גרוזובסקי שליט"א

מה שכתב רבנו מנוח שאיסור יציאה לדרך הוא מחמת כמה הרפתקאות שיכולים לעבור עליו, נראה דאזיל לפי גרסת הרי"ף והרא"ש בגמרא (ברכות יא ע"א) "אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל". וכפי הנראה גם הרמב"ם גרס כן. אבל לגרסת רש"י, הטור וה"שולחן ערוך": "אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל... וכל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך"... מתבאר שאיסור יציאה לדרך הוא מחמת שעוסק בצרכיו קודם התפילה. ועל פי זה כתב ה"משנה ברורה": "ואפילו אם במקום שיבוא יהיה יכול גם כן להתפלל עם הציבור בזמנו, אף על פי כן אסור דהליכה בדרך הוי כעוסק בצרכיו" (סימן פט ס"ק כ). ומפורש בדבריו שאף כשיוצא לדרך שאין בה חשש להרפתקאות, אסור, ודו"ק. זאת בנוסף למה שכתבנו בדברינו שבנסיעה מעיר לעיר יש מקום לחשוש לעיכובים גם בזמננו, ואף אם נאמר שעל פי רוב אין מצויים כל כך עיכובים, הרי מאידך יש לומר דלא פלוג.

בכבוד רב ובברכת התורה

חיים מיכל לינדר

שבט פה

איש לרעהו

שאלות ונידונים בענייני בין אדם לחברו ושמירת הלשון

האם מותר לספר על בעל מקצוע שקבע בשוגג עם שני אנשים באותה שעה?

שאלה: אני לומד קורס נהיגה בעיר אחרת הרחוקה מעיר מגורי. באחת הפעמים הגעתי למקום המפגש שנקבע מראש, אך להפתעתי מורה הנהיגה לא הופיע במקום. בירור קצר העלה כי הלה התבלבל וקבע שיעור באותה שעה לתלמיד אחר. המאורע גרם לי אכזבה ועורר בי כעס ותרעומת על המורה, שמחוסר שימת לב גרם לי לטרוח ולנסוע לעיר אחרת לחינם. לאחר זמן חיזקתי את עצמי באמונה שכל צער נגזר משמים והכל לטובה, ואין לי סיבה לכעוס על המורה. אך עם זאת אני יודע שכשאחזור הביתה, רעייתי תתעניין אודות שיעור הנהיגה, ואני תוהה האם מותר לי לספר לה על הטעות שעשה המורה או שהדבר בגדר לשון הרע?

תשובה: שאלה זו כרוכה ביסוד גדול וחשוב בהלכות לשון הרע והוא, שישנם אופנים רבים בהם ביד המספר להחליט האם סיפורו יהיה בגדר לשון הרע או לא. וזאת על פי מה שכתב ה"חפץ חיים" וזו לשונו: "אסור לספר על חברו אפילו שלא בפניו והוא אמת, דבר שיתבזה על ידי זה" (לשון הרע כלל ד ס"ק א). ומקור דבריו בדברי רבנו יונה שכתב בזו הלשון: "ואם יספר ויודיע את תועבות אבותיו בפני בני אדם שלא בפניו להבאיש את ריחו ולהבזותו בעיני בני עמו, על זה אמרו אשר כת מספרת לשון הרע אין מקבלת פני השכינה" (שערי תשובה שער ג). ומבואר מדבריהם שאם מספר את הדברים באופן שאינו מגנה את המדובר, אין בכך איסור לשון הרע.

לפי זה עולה כי הדבר תלוי בידך. אם אתה מספר את הדברים בצורה הנשמעת כגנאי, ומאשים את מורה הנהיגה על רשלנותו, ומשמע מדבריך שהוא אדם לא אחראי או לא אכפתי, הרי זה לשון הרע. אבל אם אתה מציג את העובדה בצורה שאינה נשמעת כגנאי כלל באוזני השומעים, אלא רק מספר שאירעה למורה הנהיגה טעות טכנית וכל אדם עשוי לטעות מפעם לפעם, אין זה לשון הרע. ולכן עליך להקפיד לספר את הדברים באופן כזה, שגם רעייתך תקבל אותם באופן חיובי מבלי שמורה הנהיגה יתגנה בעיניה, ועל ידי כן לא תיכשלו באיסור לשון הרע.

ויש לשים לב לכך שההיתר לומר את הדברים בצורה שאינה נשמעת כגנאי, אינו מועיל בדבר שהוא גנות בעצם כגון לומר על אדם שעבר עבירה. וכמו כן, אין בהיתר זה כדי לומר דבר שעלול לגרום נזק לבעל המעשה. ורק כשמספרים דבר שאינו גנות בעצם, ואומרים זאת בצורה שאין המדובר מתגנה כלל בעיני השומעים, אין בכך איסור לשון הרע. ובכל מקרה ספק יש לפנות למורה הוראה הבקיא בהלכות אלו.

מה עוד חשוב לדעת

קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.