מאפה מעורב בבצל שבלע טעם חלב

מעשה באישה שהכינה לבני ביתה מאפה המכונה פוקצ'ה ומורכב מבצק אפוי ועליו בצל ושאר ירקות.

הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א

שאלה הלכתית מעשית שהובאה בפני מורנו הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א

מאפה מעורב בבצל שבלע טעם חלב

שאלה: מעשה באישה שהכינה לבני ביתה מאפה המכונה פוקצ'ה ומורכב מבצק אפוי ועליו בצל ושאר ירקות. מאחר שמדובר במשפחה ברוכת ילדים, הכינה עקרת הבית מאפים רבים, כשאת חלקם היא מייעדת לארוחת הערב של אותו היום, ואת היתר היא מייעדת להקפאה עבור הימים הבאים.

הבעל שב לביתו ושמח למראה ארוחת הערב המשובחת, אך מהר מאוד צצו בליבו ספקות הלכתיים. כפי הידוע, אסרו חז"ל לאפות ולאכול לחם המעורב בחלב, וזאת מחשש שיבואו בלי משים לאוכלו עם בשר. אמנם במקרה זה, הפוקצ'ה עצמה לא היתה מעורבת בחלב, אך הבצלים שעליה נחתכו בסכין חלבי. ומאחר שהבצלים חריפים והסכין דוחק, יש חשש שהחלב הבלוע בסכין נבלע בבצלים והפך את כל מאפה הפוקצ'ה לפת חלבית האסורה באכילה.

תשובה: אמנם ב"שולחן ערוך" (סימן צז סעיף א) נפסק שאם הפת החלבית מיועדת לסעודה אחת בלבד, מותר לאוכלה בפני עצמה, כיון שבני הבית זוכרים שמדובר בלחם חלבי ולא יבואו לאוכלו עם בשר. אולם בנידון דידן, הכינה האישה כמות פוקצ'ה גדולה שיועדה למשך תקופה ארוכה, ולכן יש לדון האם המאפה מותר באכילה. והדבר תלוי במספר הלכות ודינים, ויש בו מספר טעמי היתר עיקריים ועוד צדדים להיתר כפי שנבאר להלן.

א. הטעם הראשון להתיר את הפוקצ'ה באכילה, הוא משום שלדעת חלק מהאחרונים, אף אם העיסה אינה מצטרפת כדי לבטל את הטעם הבלוע, נכלל מקרה כעין זה בגדר שיעור טעם מועט שאינו אוסר את המאפה באכילה. אולם לטעם זה יש צורך לקלוף את המעטה החיצוני של בצק הפוקצ'ה שנגע בבצלים.

ב. הטעם השני להיתר הוא משום שרבים הסיכויים שהסכין עצמו אינו חלבי, כיון שנדירים המקרים בהם משתמשים בסכין לחיתוך מאכלים חלביים חמים בכלי ראשון, וגם ב'גוש' רוב הפוסקים סוברים שאינו חשוב ככלי ראשון. ומאחר שלא היה בסכין טעם חלב, עולה כי הבצל לא בלע דבר וכל המאפה אינו חלבי כלל.

ג. הטעם השלישי להיתר הוא משום שהבצל אינו חריף כצנון, ולכן אינו בכלל הדין שדוחק הסכין וחריפות הירק מבליעים את טעם החלב אפילו בצונן. ואם כן, נמצא שהבצל לא בלע כלל מטעם החלב הבלוע הסכין. ובפרט אם מדובר בסכין שאינו בן יומו, כלומר בסכין שלא השתמשו בו לחיתוך מאכלים חלביים במשך עשרים וארבע השעות האחרונות. ועל כן לעניין קנס איסור אכילת פת שנילושה בחלב, יש לצרף לצד ההיתר את שיטת הסוברים, שבצל אינו חריף כצנון ולפיכך אין ביכולתו להשביח את הטעם החלב הישן והפגום שבלוע בסכין.

בנוסף לטעמים העיקריים שמנינו עד כה, ישנם עוד כמה צדדי קולא, שבגינם יש להתיר את הפוקצ'ה באכילה, כפי שנבאר להלן.

ד. ראשית כל יש לדון האם יש בבצק הפוקצ'ה פי שישים מטעם החלב שיצא מהסכין ונבלע בבצלים. ומאחר שהסכינים המצויים בימינו מכילים טעם בלוע בשיעור שלושה מ"ל בלבד, נראה לכאורה כי טעם החלב שנבלע בבצלים בטל בבצק הפוקצ'ה ולפיכך אין דינה כפת שנילושה בחלב.

ולמרות שטעם הבלוע במאכל לא שומני אינו נפלט ממנו בלא רוטב, מכל מקום במקרה זה כיון שהבצל והעיסה הפכו לגוש אחד, יש להניח שטעם החלב הבלוע בבצל התערב בכל בצק הפוקצ'ה ובטל בשישים. ואף אם פה ושם ישנם בצלים שאינם מחוברים לעיסה, ניתן להתירם על סמך הפוסקים הסוברים שכל איסור עיסה שנילושה בחלב, הוא רק לגבי פת ולא לגבי שאר מאפים. ומאחר שהבצלים עומדים בפני עצמם, אין הם חשובים כפת ומותרים באכילה למרות שמעורב בהם טעם חלב.

ה. הטעם החמישי להיתר הוא לפי דעת האחרונים הסוברים, שגם טעם העובר ממאכל חריף נחשב לנ"ט בר נ"ט, ועיסה שבלוע בה נ"ט בר נ"ט אינה נאסרת בדיעבד. ולפיכך, מאחר שבמקרה זה נבלע הטעם בבצל ולאחר מכן הוא שב ונבלע בעיסה, אין העיסה נחשבת כחלבית והפוקצ'ה אינה נאסרת באכילה.

ו. הטעם השישי להיתר הוא משום שמדובר בשגגה, ועל כן יש לסמוך על דעת ה"כף החיים" הסובר שפת חלבית אינה נאסרת בדיעבד לאחר מעשה. אך לטעם זה יש לעשות בפוקצ'ה סימן מזוהה שיעיד כי מדובר במאפה בחזקת חלבי, ולחלקה לאחרים שיאכלו אותה באותו היום, וכך יתבטל החשש שיבואו לאוכלה עם בשר בעתיד.

ז. הטעם השביעי להיתר הוא לפי דעת המהרי"ט הסובר, שבמאכל שאין רגילות לאוכלו עם בשר, אין איסור פת שנילושה בחלב. ועל כן, במידה והפוקצ'ה היא מאכל שרגילים לאוכלו בארוחה חלבית, נראה לכאורה כי אין חשש שיבואו לאכול אותה עם ארוחה בשרית, ולא חל עליה איסור פת שנילושה בחלב.

ח. הטעם השמיני להיתר הוא לפי דעת האחרונים הסוברים, שניתן להתיר על סמך רוב תשמישו של הכלי. וכיון שבמקרה זה רוב תשמישו של הסכין החלבי הוא בצונן ובמאכלים שאינם חריפים, ממילא אין חשש שהסכין בלע טעם חלב.

העולה מכל הדברים האמורים הוא, שישנם צירופים רבים להתיר את הפוקצ'ה באכילה בפני עצמה או בארוחה חלבית, אולם למרות זאת אין לאוכלה עם בשר. ועל אף שישנם צדדים רבים להתיר את הפוקצ'ה באכילה, יש מקום להחמיר וליצור בה סימן מזוהה שיעיד כי מדובר במאפה שהינו בחזקת חלבי. עם זאת, בפעם הבאה בה מכינה עקרת הבית את מאפה הפוקצ'ה, עליה לחתוך את הבצל בסכין פרווה או לחלופין לעשות בפוקצ'ה מלכתחילה סימן ניכר המעיד כי היא מאפה שהוא בחזקת חלבי ואין לאוכלו עם תבשילי בשר. עם זאת, מאחר שבמקרה זה רבו הצדדים להיתר, יתכן שניתן לאכול את הפוקצ'ה אף עם תבשילי בשר, במידה וטעמו אותה והרגישו שאין בה טעם חלב כלל.

מה עוד חשוב לדעת

קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.