האם חיוב הקריעה בראיית המקדש הוא דווקא כאשר רואים את רצפת העזרה?
הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א
לקט שאלות בענייני אבלות על החורבן והתענית
שהובאו בפני מורנו הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א
שאלה: האם חיוב הקריעה בראיית המקדש הוא דווקא כאשר רואים את רצפת העזרה?
תשובה: עיקר חיוב הקריעה הוא כאשר רואים את המקדש בחורבנו כמבואר בגמרא (מועד קטן כו ע"א), וכן מבואר ב"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן תקסא סעיף ב). וזאת בראיית העזרה עצמה ולא סגי בראיית הכותל המערבי לחוד, משום דקיימא לן שהוא כותל הר הבית ולא כותל העזרה. אולם הב"ח כתב וזו לשונו: "מצאתי בליקוטים כשאדם בא לירושלים ורואה את הקובה של בית המקדש שהיא עזרה אז חייב להשתחוות כנגדה ולקרוע את בגדיו" (שם). ומבואר בדבריו שגם ראיית הכיפה של המסגד שעל גבי העזרה מחייבת בקריעה ולא רק ראיית רצפת העזרה. והביאו ה"פאת השולחן" (סימן ג), והטעם הוא מפני שהמסגד בנוי על גבי מקום המקדש עצמו ונמצא בידי גויים. אך המנהג כיום לקרוע גם בראיית הכותל, וכן נהג מרן ה"חזון איש" (כמבואר באורחות רבנו), וכן נהג בעל ה"מנחת אלעזר" (כמובא בספר זכרון בצלאל עמוד קמה). וטעם הדבר משום שגם הכותל מזכיר את חורבן בית המקדש כיוון ששם מקום המקדש. ועיין בב"ח שכתב שכאשר רואה את הכותל המערבי, הרי זה כפוגע במקדש שמחויב בקריעה.
שאלה: האם מי שראה בטעות את מקום המקדש לרגע אחד ומיד הוריד עיניו מתחייב בקריעה?
תשובה: הנה לשון ה"שולחן ערוך" "כשיראה המקדש" ופשוט דהיינו בראייה עם כוונה, אך באופן שראה את מקום המקדש לרגע אחד ולא התכוון לכך אינו מתחייב בקריעה, ועיין ב"משנה ברורה" (סימן עה ס"ק ז), ובפרט שקריעה על המקדש תלויה בהרגשת הלב, אך ידוע שמרן הגרי"ז סולוביצי'ק זצ"ל החמיר בזה ונזהר שלא לראות כלל.
שאלה: האם מותר לרחוץ את הפה או לטעום מאכל בתענית?
תשובה: שנינו בגמרא: "השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום" (ברכות יד ע"א). ומבואר בגמרא שטעם הדבר משום "דאכילה ושתיה קיבל עליה והנאה לא קיבל עליה". וביארו הראשונים דהיינו דווקא כשטועם ופולט הכול. והתוספות (שם ד"ה או דלמא) דייקו מכך שהגמרא תלתה את הדבר ב'קיבל עליה', שבתענית ציבור שאין צורך לקבל את הצום, טעימה כזו אסורה. ובתשעה באב וביום הכיפורים אסור לכולי עלמא לטעום או לרחוץ את הפה כמבואר ב"שולחן ערוך" (סימן תריג סעיף ד), אך לגבי שאר הצומות הכתובים במקרא (י"ז בתמוז ועשרה בטבת, שהדבר תלוי ב'רצו מתענין', עיין שם), כתב ה"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן תקסז סעיף א) שמותר לטעום מאכל ובתנאי שיפלוט את כולו. אולם הרמ"א חולק ומביא שיש מחמירים וכן נוהגים, וזאת על פי התוספות (שם) שבכל תענית ציבור אסור לטעום ולפלוט, ורק בתענית יחיד מותר לטעום ולפלוט.
אך לעניין רחיצת הפה במים, גם ה"שולחן ערוך" (שם סעיף ג) כתב על פי ה"תרומת הדשן" (סימן קנ"ח) שלא כשר לרחוץ את הפה במים בתענית ציבור. ונראה מכך שרחיצת הפה חמורה מטעימה היות ויש לחוש שיבלע את המים. וה"משנה ברורה" (שם ס"ק יא) כתב שבשאר תעניות במקום צער, מותר לרחוץ את הפה ובלבד שיזהר ביותר לכפוף את ראשו באופן שלא יבלע כלום, וכן בתשעה באב במקום צער גדול. ודבר זה צריך עיון, דבשלמא בשאר תעניות הרי זה כדין מטעמת, על כל פנים לרוב הפוסקים ול"שולחן ערוך", אבל בתשעה באב גם למחבר אסור מטעמת. וכן במקור הדין ב"אליה רבה" על פי המהרי"ל וכן ב"חיי אדם" (כלל קלב כ), וצריך לומר דסבירי ליה דרחיצה קיל טפי הואיל ואינה אלא במים בלבד שאין להם טעם, עיין שם ב"אליה רבה".
והנה הרמ"א כתב וזו לשונו: "ומותר ללעוס עצי קינמון ושאר בשמים ועץ מתוק, ללחלח גרונו ולפלוט, מלבד ביום הכיפורים דאסור" (שם סעיף ג). ומבואר שהרמ"א התיר למצוץ צמחים וכדומה עם טעם בתנאי שפולט הכול, מלבד ביום הכיפורים, וזאת על פי הראבי"ה שהתיר דבר זה כטעימה, אך מבואר ב"מגן אברהם", בגר"א וב"משנה ברורה" (ס"ק יז) שכל זה הוא רק לשיטות שטעימה מותרת, אך לשיטת ה"שולחן ערוך" שטעימה אסורה בתשעה באב, ולשיטת הרמ"א שטעימה אסורה אפילו בשאר צומות, אסור גם למצוץ דברים עם טעם אף על פי שפולט את הכול. ועיין ב"אליה רבה" שביאר את דעת הרמ"א גופיה שמתיר זאת בשאר צומות והוכיח כן מהראבי"ה ומה"הגהות מימוניות".
והפוסקים (שערי תשובה שם ובסימן תקנט, ומשנה ברורה סוף סימן תקנה) דנו לגבי עישון בצום, ולמעשה עיין ב"הלכות חג בחג" בין המצרים (פ"ז דין ס"ב). אך גם לדעת המתירים לעשן סיגריה רגילה, אסור לכולי עלמא לעשן סיגריה אלקטרונית, ולא רק בתשעה באב אלא אפילו בשאר הצומות. וזאת משום שסיגריה רגילה היא ללא טעם והעישון שלה אינו נחשב כטעימה, אך עישון סיגריה אלקטרונית נחשב כטעימה ממש. ולא מבעיא לדעת הרמ"א שאסור לטעום בשאר צומות אפילו כשפולט, אלא אפילו לדעת ה"שולחן ערוך" משמע שאסור לעשן סיגריה אלקטרונית, מפני שפליטת האדים אינה נחשבת כפליטת כל האדים וטעמם. והיות ונשאר בפה משהו מהאדים ומהטעם, נחשב הדבר כטעימת כלשהו בלא פליטה שלא הותרה גם בשאר צומות. אבל לדידן בכל אופן אסור כפי שנתבאר ב"משנה ברורה". ועל אחת כמה וכמה שאין ללעוס מסטיק בצום היות וטעמו נשאר בפה לחלוטין.
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.