האם יש חיוב לחנך קטן בתענית שעות בתשעה באב, למרות שאנו מצפים שעד שהוא יגדל התענית תתבטל, כיון שכבר יבוא משיח צדקנו ובית המקדש יעמוד על מכונו?
מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א
שאלות ונידונים שהועלו בפני מרן הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט"א
חיוב חינוך קטן בתענית שעות בתשעה באב
שאלה: האם יש חיוב לחנך קטן בתענית שעות בתשעה באב, למרות שאנו מצפים שעד שהוא יגדל התענית תתבטל, כיון שכבר יבוא משיח צדקנו ובית המקדש יעמוד על מכונו?
תשובה: ב"קובץ ישורון" הובא שהגרא"מ סולמון זצ"ל, הרב דחארקוב, אמר למרן הגרי"ז זצ"ל, דטעם הדבר שרק ביום הכיפורים נאמר שמחנכים הקטנים לצום לשעות ולא אמרו כן גם בתשעה באב, זהו משום דלא שייך דין חינוך אלא בדבר שאם יגדיל יתחייב, ולכן לא שייך לחנכו לצום תשעה באב כי אנו מקווים שעד שיגדל כבר יבוא משיח ויבנה בית המקדש.
ומרן הגרי"ז אמר לו תירוץ אחר, דמבואר ברמב"ם (תענית פ"ה ה"א) שעיקר ויסוד התענית הוא "כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהיה זיכרון למעשינו הרעים וכו', שבזיכרון דברים אלו נשוב להטיב". ולכן בקטן שלא שייך אצלו תשובה, גם לא שייך אצלו תענית. מה שאין כן ביום הכיפורים שהעינוי הוא מצוה מדאורייתא מצד עצמו ואינו שייך למצות התשובה, בזה שייך חינוך לקטנים, עד כאן דבריו.
והנה תירוץ הרב דחראקוב תמוה טובא, שהרי הספק שמא יבוא המשיח כשיגדיל הקטן, אינו סיבה להקל שלא נתחייב לחנך הקטן למצוות שלא ינהגו בימות המשיח. והספק שמא יבוא משיח הוא רק סיבה להחמיר (כדאיתא בעירובין מג. עיי"ש) אבל לא להקל. וגם דברי מרן הגרי"ז צריכים ביאור מנא לן שבקטן לא שייך שיעשה תשובה.
ולעניות דעתי נראה ליישב באופן אחר, דחיוב הצום בתשעה באב אינו רק מפני תשובה אלא גם כדי להצטער ולהתאבל על החורבן. ובקטן לא שייך שיצטער ויתאבל כגדול, שאין לו דעת כגדול להבין גודל החיסרון במה שאין לנו את בית המקדש, ולא חייבו חינוך אלא כשהקטן יכול לקיים המצוה כהלכתה לכתחילה כגדול.
מיהו אף שלא תיקנו בתשעה באב לחנך הקטן להתענות לשעות כמו ביום הכיפורים, מכל מקום כבר ביארתי (ח"ב סי' רה) דיש שני חיובי חינוך. יש חיוב חינוך מדרבנן, שמשעה שהקטן יכול לקיים המצוה כהלכתה, חייבוהו לקיים המצוות מידי יום ביומו כגדול ממש ללא שום שינוי, וזהו חיוב על הקטן עצמו. ויש עוד דין חינוך שהוא מהתורה, שיסודו מצד חיוב האב ללמדו תורה. והרי תכלית הלימוד להביאו לידי מעשה, לכן חייב האב גם להרגילו לקיים המצוות. וחיוב זה הוא על האב ולא על הקטן עצמו, אבל מצד חיוב זה אין צריך הקטן לקיים את המצוה בקביעות כגדול, אלא סגי אפילו אם יקיים המצוה רק מזמן לזמן, דכל שעל ידי זה כבר יתרגל לקיים המצוה כשיגדיל, די בכך. והכל תלוי בשיקול דעת האב, במה די שעל ידו כבר יתרגל לקיים המצוה כשיגדל. וכן מצד מאמר הכתוב: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב ו), מצוה על האב להרגיל בנו לקיים כל המצוות.
והנה חיוב קטן להתענות לשעות ביום הכיפורים, יסודו מדין חיוב חינוך מדרבנן. וחיוב חינוך דרבנן חייבו רק כשהקטן יודע לקיים המצוה כהלכתה כפי שנתבאר לעיל. וזה לא שייך בצום תשעה באב שאינו מתחנך לשוב בתשובה על ידי הצום או שאינו מצטער על החורבן כגדול. אבל חיוב חינוך שיסודו מצד מצות תלמוד תורה, וכן מצד הכתוב "חנוך לנער על פי דרכו", בזה חייב לחנך הקטן אפילו במצוות שלא יקיימן כהלכתן, דסוף סוף כל שעל ידי זה יתרגל הקטן שלא לבטל מצוה שמחויב בה בגדלותו, חייב אביו לחנכו לכך.
ולכן חייב האב לחנך את בנו לצום בתשעה באב, ואף שלא יצום כהלכה בעודו קטן, מכל מקום סוף סוף על ידי זה יתרגל לצום. וחיוב זה הוא כפי שיקול דעתו של האב, כמה די שבנו יתענה כדי שעל ידי זה יתרגל לצום בתשעה באב. ונראה דעל כל פנים, בצום תשעה באב האחרון לפני שיגדל, יתענה הקטן כפי יכולתו. ואם יוכל לצום יום שלם יעשה כן, ועל ידי זה יתרגל לצום כשיגדיל.
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.