מדריך הלכתי מקיף לאמירת סליחות: מתי מתחילים לומר סליחות, באיזו שעה אומרים, סליחות ביחידות, י"ג מידות, וידוי, נפילת אפיים ודיני אבל בסליחות.
מכון הוראה בישראל
ימי הסליחות הם ההכנה הגדולה ליום הדין. במאמר שלפניכם כל הלכות הסליחות כסדרן: ממתי מתחילים לומר סליחות, מהו הזמן הראוי לאמירתן בלילה וביום, כיצד נוהגים באמירת שלוש עשרה מידות ביחידות, דיני העמידה, הווידוי ונפילת אפיים, והנהגות מיוחדות לאבל בימי הסליחות.
א. ימי הסליחות — יש מקומות שנוהגין לקום באשמורת לומר סליחות מאחרי ר"ח אלול עד יום הכיפורים וכן מנהג הספרדים. ויש מתחילין להשכים מיום ט"ו אלול, אך מנהגינו להשכים לסליחות מיום ראשון בשבוע כשיש ד' ימים עד ראש השנה, ואם אין ד' ימים בשבוע זו כגון שחל ראש השנה ביום ב' או ג', מתחילין בשבוע שלפניו ביום א' וימי הסליחות הם ימים מיוחדים שנקבעו לתשובה ופשפוש במעשים, [ויש שאף מתענין בהם]. וביותר צריך להקפיד באמירת סליחות בעשרת ימי תשובה באשמורת שהם עיקר הזמן שהוקבע בישראל לסליחות.
ב. זמנו — עיקר זמן אמירת הסליחות הוא בהשכמה בסוף הלילה סמוך לאור הבוקר, ועכ"פ מחצות הלילה ואילך, אבל קודם חצות הלילה אין לומר סליחות ולא י"ג מדות, חוץ מליל יום הכיפורים. ובמקומות שנוהגים לאומרו ראוי לבטל המנהג בדרכי נועם, ומי שהוא שם בעת שאומרים לא יאמר עמהם, אלא ישב וידום או יאמר קצת מזמורים, אך הוידוי רשאי לומר עמהם חוץ מבמוצ"ש. ובמקום שאין מנין אחר חצות ועלול להתבטל מאמירת הסליחות.
ברוב המקומות כהיום מתאחרין באמירת הסליחות לאחר עלות השחר, ומ"מ ביום ראשון משכימין ומתחילין קודם עלוה"ש הואיל ואומרים בו בזעקם בעוד ליל, וכיון שהתחילו בלילה אף כשהגיעו לאמירת הפזמון אחר עלוה"ש אין קפידא.
ג. אמירתו ביום — אף שעיקר זמן הסליחות בהשכמה קודם היום או עכ"פ מחצות ואילך, מ"מ גם ביום הוא זמן ראוי לומר סליחות, לפיכך אם נתאחרו הציבור וכבר האיר היום לא יבטלו מלומר סליחות. ואף מי שחשקה נפשו בתורה ומתמיד בלימודו מאד יש לו להשתתף עם הציבור באמירת הסליחות, וכן נוהגין בני הישיבות שאם ישכימו בלילה לסליחות עלולין להשתבש עי"ז סדרי הלימוד שביום, וכדי שלא יצא שכרם בהפסדם ורחמנא ליבא בעי משכימין לסליחות קודם זמן הקבוע לתפילת שחרית.
ד. תיקון חצות וסליחות — מי שנוהג לומר בקומו ממטתו תיקון חצות בכל השנה, יאמר תקון חצות כדרכו, ואח"כ יאמר סליחות עם הציבור, וכשהציבור אומרים הסליחות לאחר חצות יאמר עמהם ואח"כ יאמר התקון חצות. ואם איחר לקום ואין שהות לשניהם י"א שיאמר תחילה תקון חצות ויניח הסליחות ויאמר אחר התפילה ביחידות, ומ"מ בעשרת ימי תשובה שהוא מנהג כל ישראל לומר סליחות לא יפרוש מן הציבור כלל בסליחות. וכל שכן בזמנינו שמצויים מנינים לסליחות ביום.
ה. ברכה"ת וענט"י — המשכים קום לסליחות צריך לברך ברכת התורה קודם הסליחות אם ישן בלילה, ויאמר אחר הברכה יברכך וגו' ואלו דברים, כנהוג. ושוב לא יחזור ויברך ברכות התורה קודם התפילה, וכן בשעת הנטילה מברך ענט"י אע"פ שהוא קודם היום, ומ"מ אחר הסליחות כשהאיר היום יטול ידיו בלא ברכה ג' פעמים לסירוגין כבכל נט"י שחרית.
ו. טלית — הש"צ צריך להתעטף בציצית משום אמירת י"ג מדות שצריך לאומרם בעטיפה, ומשום כבוד הציבור ולכן אף באשרי יש לאומרו בעטיפה, אך באין לו טלית אינו מעכב מלומר הסליחות ואף י"ג מדות. ולפי שבלילה הוא ספק אם מברך, כדין כסות יום בלילה, לפיכך יטול טלית שאולה מחבירו, ויכוין שנוטלו רק לכבוד הציבור ולא לקנותו ולא יברך, ולא יטול טלית שלו ואף לא של קהל, ואם אין לו אלא טלית שלו יתעטף בו ולא יברך וכשיאיר היום ימשמש ויברך.
ז. אמירה בנחת וכוונה — הסליחות צריך לאומרם בנחת ובמתון ובכונה, ואסור להזכיר י"ג מדות שלא בכונה, ומה שנהגו קצת לומר התחנונים שבסוף הסליחות עננו כו' עשה למען שמך כו' במהירות יש לבטל מנהגם.
ח. קדיש — אין להתחיל באשרי עד שיתאספו שם עשרה, ואם אי אפשר להם להמתין ואין מנין באמירת אשרי, יתחיל האשרי והסליחות בלא קדיש, וכשיהיה מנין יאמרו הצבור ג' פס' ואח"כ החצי קדיש ואפילו באמצע הסליחות. אך אם היה מנין בתחילה ויצאו מקצתן יכול לומר הקדיש תתקבל שלאחריו אם נשארו ששה. [והספרדים אין אומרים קדיש רק בעשרה].
ט. הנשמה לך ושמע קולנו — כ' במטה אפרים: אחרי קדיש אומרים לך ה' הצדקה, וכשמגיע להנשמה לך מתחיל הש"צ בקול רם ויתן קולו בבכי לעורר לב העם, וכן באמירת שמע קולנו אומר בקול רם פס' אחר פס' עד אל תעזבנו. ונוהגין לפתוח אז ארון הקודש.
י. עמידה — טוב לעמוד באמירת הסליחות, וי"א זכור רחמיך בישיבה ועומדים לאמירת שמע קולנו, ומי שקשה לו לעמוד יאמר עכ"פ קל מלך וי"ג מדות והוידויים בעמידה.
יא. או"א — כשמתחילין סליחה יש לומר בתחילה אלוקינו ואלוקי אבותינו, חוץ מסליחה המתחילה בא' משמותיו של הקב"ה.
יב. י"ג מדות — באמירת י"ג מדות בויקרא בשם ה', יש להפסיק בין בשם לה' כפי הטעמים. וכן יש ליזהר להפסיק בי"ג מדות עצמן בין ה' לה', וי"א שיש לשוח מעט באמירת הי"ג מדות כשמתחיל לומר ה' ה', ע"ש הפס' וימהר משה ויקד ארצה וישתחו. ויש שאין נוהגין לשוח ע"ש ה' זוקף כפופים.
יג. פסוקים שקודם התחינה — הפסוקים שקודם תחינה הם עיקר הסליחות שעליהם נבנית התחינה ואין לדלגם, ויש לאמרם בכונה ולא במרוצה.
יד. סליחות ביחידות — מי שנמצא במקום שאין מנין לסליחות או שאיחר לקום יאמרם ביחיד, אך לא יאמר הי"ג מדות דרך תפלה, שהם דבר שבקדושה שצריך ציבור עשרה, אבל יכול לומר הסליחות ביחיד ואף קל מלך עם ושם נאמר ומדלג ל"וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו". אבל אם בא לומר הי"ג מדות כקורא בתורה בניגון ובטעמים מותר.
[ובאופן זה ראוי לסיים כל הפס', אחר ונקה ימשיך לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים].
טו. וכן ידלג היחיד הבקשות שהן בלשון תרגום כגון מחי ומסי וכו' מרן דבשמיא וגו', שאין לאמרם אלא בציבור שאין מלאכי השרת נזקקים ללשון ארמי. [וכן תפלת יקום פורקן בשבת אין לומר כי אם בציבור, גם יקום פורקן הראשון]. ואם התחיל לומר הסליחות עם הציבור והאריך בסליחות יכול לאמרם אף שגומר יחידי.
טז. וידוי — י"א הווידוי ג"פ, אך לדעת האר"י והגר"א ועוד אין לומר הוידוי אלא פ"א, ויש ליזהר לאומרו בכונה שלא יהא כוידוי פה.
יז. נפילת אפים — האומרים סליחות בחצות הלילה יכולים לומר נפילת אפים, וי"א שרק כשאומרים הסליחות באשמורת בסמוך ליום נופלים על פניהם. ומ"מ טוב להאריך קצת בסליחות כדי שתהיה נפילת אפים ביום ממש אחר עלות השחר.
יח. אָבֵל — אבל אסור לצאת מביתו לומר סליחות עם הציבור ואף ביום א' של סליחות, אך יכול לאסוף עשרה בביתו, או שיאמר סליחות בביתו ביחיד. [ואין אומרים בבית האבל וידוי ותחנון]. ובערב ר"ה יכול לילך לבית הכנסת לסליחות וישאר שם עד אחר התפילה, ומ"מ אם יש לו מנין בביתו שיכול להתפלל שם בישוב הדעת עדיף.
יט. זהירות מדובר שקרים — יש ליזהר באמירת הסליחות שלא יהא כדובר שקרים, כגון בליל א' דסליחות כשאומרים בזעקם בעוד ליל, או באשמורת הבוקר, ידלג ע"ז או יאמר בזעקם אליך או בבוקר וכל כיו"ב. וכן באמירת פיוט ה' ה', שאומרים יה"ר מלפניך שומע קול בכיות שתשים דמעותינו כו', אין לאומרו אלא אם בוכה הש"צ או המתפללים, ויש שישבו המנהג.
כ. פיוט ה' ה' — בפיוט ה' ה', י"א ובכל זאת אנו ועינינו לקה, שלא יהא כמודים מודים, ויש שישבו המנהג.
כא. מלאכי רחמים — פיוט מלאכי רחמים, הרבה גדולים קראו תגר שלא לאומרו, ומכללם המהר"ל מפראג הגר"א והחת"ס, וכן בפיוט ה' ה' שאין לומר מדת הרחמים עלינו התגלגלי, אלא עלינו נגלגלה, שאין לפנות לשום אמצעי רק להקב"ה בעצמו, ויש שישבו המנהג.
כב. תענית ביום א' דסליחות — כתבו הפוסקים דביום א' דסליחות נהגו רוב הקהל להתענות, ובזמנינו שנחלשו הדורות לא נהגו בזה רוב הקהל, אך רבים נוהגים להתענות ואין צריך להשלים, והנוהגין כן בקביעות אי"צ לקבל מבעוד יום. [ראו במאמר «הלכות ערב ראש השנה» כיצד נוהגין כשאין משלימין].
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.