ברכת 'לישב בסוכה' ביום טוב שני

האם חו"ל בן שנשאר בסוכה מיום טוב ראשון לשני צריך לברך שוב 'לישב בסוכה'?

צוות בית ההוראה

ברכת 'לישב בסוכה' ביום טוב שני

שאלה: האם בן חו"ל ששהה בסוכה ביום טוב ראשון ובירך 'לישב בסוכה', ונותר לשהות בסוכה עד הקידוש של יום טוב שני, צריך לחזור ולברך ברכת 'לישב בסוכה'?

תשובה: הובא ב"משנה ברורה" (תרלט ס"ק מז) שאדם שנשאר בסוכה ברציפות, אינו צריך לשוב ולברך את ברכת 'לישב בסוכה', אפילו אם יישאר בסוכה במשך כל ימי הסוכות. ונחלקו האחרונים האם אדם שיצא מהסוכה לתפילה וכדומה, כשדעתו לשוב אליה תכף לאחר מכן, צריך לחזור ולברך 'לישב בסוכה' מחמת שהיציאה מהסוכה חשובה כהפסק. ונראה שה"משנה ברורה" נקט להלכה שאין הדבר חשוב כהפסק ולפיכך אין הוא צריך לחזור ולברך 'לישב בסוכה'.

בנוסף, נחלקו האחרונים האם כל סעודה מחייבת מחדש בברכת 'לישב בסוכה'. יש הסוברים שכיוון שמנהגנו לברך על האכילה, הברכה חלה רק על הסעודה הראשונה, ואם האדם רוצה לאכול סעודה נוספת עליו לחזור ולברך. ויש הסוברים שהברכה חלה על הישיבה, וכיון ששתי הסעודות נעשו בישיבה אחת, אין לחזור ולברך על הסעודה השנייה.

למעשה פסק ה"משנה ברורה" שאין לחזור ולברך על הסעודה השנייה אם שתי הסעודות נעשו בישיבה אחת, אך אם האדם יצא מהסוכה לזמן מועט כשדעתו לחזור אליה מיד, ולאחר מכן חזר לסוכה וברצונו לאכול סעודה שנייה, יש לצרף את שני הטעמים של יציאה מהסוכה וסעודה חדשה ולחזור ולברך את ברכת 'לישב סוכה'.

אולם אנו דנים באופן שהאדם לא יצא כלל בין סעודה לסעודה, ושאלתנו היא האם חילוק הימים הטובים מהווה סיבה לחזור ולברך את ברכת 'לישב בסוכה'. והנה חיוב יום טוב שני הוא משום ספיקא דיומא, ולמרות שאנו בקיאים בקביעת הירחים, אנו חוגגים את יום טוב שני משום שמנהג אבותינו בידינו. ואם כן יש סברה לומר שגדר התקנה הוא להמשיך ולדון את היום השני כספיקא דיומא, ולפיכך יש לחזור ולברך כיון שהברכה שהאדם בירך ביום הקודם חשובה כברכה שנאמרה בערב יום טוב בטרם חלות חיוב הסוכה. וכן ביאר ה"אור שמח" (הלכות סוכה פ"ו הי"ג) לגבי חיוב ברכה חדש ביום טוב שני.

והנה בפוסקים מבואר שיש חיוב לברך את ברכת 'שהחיינו' בחג הסוכות משני טעמים. הטעם האחד משום יום טוב, והטעם השני משום מצוות סוכה. ומבואר בפוסקים שבעיקרון היה צורך לחזור ולברך 'שהחיינו' ביום טוב שני גם משום עצם מצוות הסוכה, וזאת למרות שהאדם כבר ישב בסוכה ביום הקודם וכבר בירך 'לישב בסוכה'. ואם כן, בהכרח שאנו סוברים שמשום ספיקא דיומא יש לדון כאילו היום טוב התחיל רק עתה.

וכן יש לצרף את דעת הסוברים שיש לברך 'לישב בסוכה' על כל סעודה בפני עצמה, אפילו אם האדם לא יצא כלל מהסוכה מעת הסעודה הקודמת. ואם כן לכאורה, כשחל יום טוב חדש שיש בו חיוב אכילה חדשה, על אחת כמה וכמה שיש לחזור ולברך 'לישב בסוכה' למרות שהאדם לא יצא כלל מהסוכה.

וכן יש לצרף את דעת הרמ"א (תרלט ס"ה) הסובר שבלילה הראשון יש חיוב לאכול כזית בסוכה. וחיוב זה נלמד בהיקש ט"ו ט"ו מליל הסדר, ואין בו פטור של מצטער, חולה וירידת גשמים. ולדעת הרמ"א יש לברך את ברכת 'לישב בסוכה' על אכילת כזית זה, אפילו אם האדם מצטער ופטור מהסוכה. וכתב ה"משנה ברורה" שהוא הדין לגבי אכילת כזית בליל יום טוב שני, אלא שביום טוב שני אין לברך 'לישב בסוכה' כאשר האדם מצטער, משום דעת ה"שולחן " שחלק על הרמ"א.

והנה בליל פסח מצינו ברכה מיוחדת על אכילת כזית המצה, ואם כן לשיטת הרמ"א שיש חיוב אכילת כזית בסוכה שאינו חלק מחיוב הישיבה הכללי בסוכה, היה לכאורה מקום לתקן ברכה מיוחדת על אכילה זו. וכן העיר רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (סוף ספר הסוכה הערה יט).

ונראה ליישב שגם לשיטת הרמ"א, הברכה על אכילת הכזית הראשון נכללת בברכת 'לישב בסוכה', כיוון שצורת קיום המצווה היא על ידי ישיבה בסוכה הכוללת את מצוות האכילה. ולכן מדקדקים שלא לדבר בין ברכת 'לישב בסוכה' הנאמרת לאחר הקידוש עד אחר אכילת הכזית הראשון, כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה למצווה. ואם כן, כיוון שביום טוב שני יש חיוב לאכול כזית, ויש חיוב ברכה מיוחד על אכילה זו, יש לכאורה צד נוסף לשוב ולברך את ברכת 'לישב בסוכה' ביום טוב שני, היות ואכילת הכזית הראשון מהווה מצוה בפני עצמה.

אך יש לדחות טעם זה, כיון שיתכן שברכת 'לישב בסוכה' שהאדם בירך ביום טוב ראשון תחול גם על הכזית הראשון של יום טוב שני. וכפי שמצינו שדעת רש"י והרשב"ם (פסחים קח ע"א) שיוצאים ידי חובת מצה רק באפיקומן, אך מברכים על האכילה מספר שעות קודם לכן ב'מוציא מצה', ואין הדבר חשוב כהפסק כיוון שהאדם עסק במשך כל הזמן במצווה. וכן יש לומר בנידון דידן, שכיוון שהאדם עסק כל הזמן במצוות סוכה, אזי הכזית הראשון של יום טוב שני אינו מחייב אותו בברכה חדשה.

ובוודאי שהחוזר ומברך יש לו על מה לסמוך. וכן פסק רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל ב"הליכות שלמה" (פ"ט אות יד), שיש לסמוך על הטעמים שמנינו ולדון את יום טוב שני כיום טוב בפני עצמו, וכן יש לצרף את דעת הסוברים שבכל סעודה חדשה יש לחזור ולברך 'לישב בסוכה', ובפרט ביום טוב שני כמבואר.

לעניין הלכה למעשה ראוי לכתחילה לצאת מהסוכה לחלוטין ולהסיח את הדעת מהישיבה בה, ולאחר מכן לחזור לסוכה ולברך שוב 'לישב בסוכה' ללא כל ספק. וטעם הדבר משום שהאדם כבר ישב בסוכה ביום טוב ראשון ובירך כדת כדין, ועל כן כל עוד הוא עסוק במצווה אין הוא צריך לשוב ולברך. ואין הוא חשוב כמברך בערב יום טוב, כיוון שלמעשה הוא היה חייב במצות סוכה כבר ביום טוב ראשון. ואפילו אם הוא היה חשוב כמברך בערב יום טוב, יש צד שאין זה הפסק כל עוד הוא עסוק במצווה כפי שביארנו בדעת רש"י והרשב"ם. ובספר "קב ונקי" (או"ח סימן רז) הובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"ש ואזנר זצ"ל, שכאשר אדם בירך 'לישב בסוכה' ביום טוב ראשון ונותר לשבת בסוכה עד יום טוב שני, אין הוא צריך לחזור ולברך את ברכת 'לישב בסוכה'.

מה עוד חשוב לדעת

קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.