הדלקת נרות בליל ב' של ראש השנה

אישה שצריכה להדליק נרות רבים בליל ב' של ראש השנה — האם רשאית להדליק נר מכיריים?

הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א

שאלה: אישה המדליקה נרות רבים בליל ב' של ראש השנה, וצריכה כמה גפרורים כדי להדליק את כל הנרות, ועליה לטרוח וללכת שוב ושוב לכיריים כדי להדליק גפרורים נוספים, האם רשאית היא להדליק נר מאש הכירים, ולהבעיר את הגפרורים באמצעותו כדי למעט בטרחה?

תשובה מותר להדליק נר כדי להבעיר באמצעותו גפרורים לצורך הדלקת נרות יום טוב, היות והדבר נחשב כצורך יום טוב ועל מנת למעט בטרחה כמבואר ב"פרי מגדים" בזו הלשון: "ואם מדליק שרוצה להבעיר טוטין טבאק, וטורח לו בכל רגע, יש לומר דשרי כהאי גונא" (או"ח משבצות זהב סימן תקיד ס"ק ח). וכן הובא ב"כף החיים" (שם ס"ק סט), ובשו"ת "לבושי מרדכי" (ח"א סימן צז). ומכל מקום מוטב להדליק גם את הנר הראשון לכבוד יום טוב, ולכן לאחר שתסיים להבעיר באמצעותו את כל הגפרורים, תניח את הנר ותייחד אותו לכבוד יום טוב.

שאלה: האם השופרות המיובאים ממרוקו שרובם משחיטת ישמעאלים אסורים בהנאה?

תשובה: שאלה זו תלויה במספר נידונים. ראשית יש לדון האם הישמעאלים נחשבים כעובדי עבודה זרה ועצם שחיטתם אוסרת את השופרות בהנאה, והאם כשהישמעאליים שוחטים לכבוד יום חגם וקוראים 'אללה אכבר' בעת השחיטה, יש בדבר חשש עבודה זרה.

והנה בעניין חשש עבודה זרה מבואר ב"פרי תואר" (יו"ד סימן ד ס"ק יא) שאין בדבר חשש עבודה זרה כלל, והכי קיימא לן לעניין יין נסך שהישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה. ומה שכתב ה"פרי מגדים" (שם במשבצות זהב ס"ק ח) להקשות על ה"לחם ושמלה" ולחוש משום שוחט לעבודה זרה, דבריו צריכים עיון מגוף תשובת הרשב"א וכמו שביאר ב"עין יצחק" (או"ח סימן יא ס"ק ד) שאינו אלא דברי הבאי והריהו כשוחט לרפואה. ולכן גם כשהישמעאלים שוחטים לעבר העיר מכה, אין בכך כל חשש איסור הנאה אפילו מדרבנן, כיון שגם אם הם סבורים שעל ידי כך יזכו בשפע, אין הדבר חשוב כשחיטה לשם עבודה זרה האוסרת בהנאה, אלא כשחיטה לשם הרים האוסרת רק באכילה מדרבנן, ואין חשש שאין יוצאים ידי חובה בשופר זה.

עוד יש לדון בעניין מחמת שהישמעאלים שוחטים כשפניהם לעבר העיר מכה, ובלשון ה"שולחן ערוך" 'לא"ל קיבל"א' (יו"ד סימן ד ס"ז), וכן מחמת שהם קוראים ליום חגם 'חג הקורבן'. וממילא יתכן שיש לבהמה דין קרבן לה', היות ובזמן הזה גוי מותר בהקרבה בבמה ויש תוקף להקדשתו. ואם כן עולה החשש שיש בשופרות הנלקחים מבהמות אלו דין קרבן ומעילה. והנה מדינא, התוקע בשופר של עולה יצא כיון ש"מצוות לאו ליהנות ניתנו" כמבואר בגמרא (ראש השנה כח ע"א) וברמב"ם (הלכות שופר פ"א ה"ג). ורק לכתחילה לא יתקע בשופר שידוע שהוא של הקדש, ועניין זה נוגע רק לתוקע אבל אין בכך שאלה על עצם קיום מצות תקיעת שופר.

ואולי היה מקום לחוש בזה לכתחילה, וכן משום מיאוס שאין ראוי להביא סניגור כזה לפני הקב"ה, אך למעשה חקרתי בעניין מפי אחד מגדולי המשווקים אשר אמר לי כי רוב ככל השופרות אינם נלקחים מהשחיטות הפרטיות של ימי 'חג הקורבן', אלא ממשחטות מסודרות השוחטות ללא כל סממנים דתיים, מבלי לקרוא 'אללה אכבר' ומבלי לכוון פניהם למכה. והנידון הוא רק שמא התערב שופר משחיטה פרטית בשופרות שנשחטו במשחטות המסודרות. וכיון דמדינא אין חשש שאין יוצאים בשופר זה ידי חובה, לא מחזקינן איסורא לומר שנתערב שופר זה באחרים. ועל כן להלכה למעשה אין בשופרות אלו כל חשש קרבן ומעילה, ומותר לתקוע בהם לכתחילה.

מה עוד חשוב לדעת

קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.