ראש השנה הוא יום הדין לכל באי עולם, ובו נחתמים חיי האדם לשנה הבאה. שני ימי החג נחשבים כיום ארוך אחד לעניין קדושת היום, והמצווה המיוחדת שבו היא שמיעת קול שופר. הימים שקודמים לו — חודש אלול והסליחות — הם ההכנה, והימים שאחריו עד יום הכיפורים הם עשרת ימי תשובה.
מצוות היום היא לשמוע קול שופר: עשרה קולות מדאורייתא, ובפועל תוקעים מאה קולות במהלך התפילה. הסדר הוא תשר״ת, תש״ת ותר״ת — שלושים קולות לפני מוסף (תקיעות דמיושב), ועוד קולות בחזרת הש״ץ ובקדיש. השומע צריך לכוון לצאת, ואסור לדבר מתחילת הברכות עד סוף התקיעות. אישה פטורה מן הדין אך רשאית לשמוע ומקבלת שכר, ונהגו הנשים לבוא לשמוע.
כשיום ראשון של ראש השנה חל בשבת אין תוקעים בשופר כלל, מגזירת חכמים שמא יטלטל את השופר ארבע אמות ברשות הרבים, והתקיעות נדחות ליום השני בלבד. בשבת גם אין הולכים לתשליך במקום שאין עירוב, ואומרים נוסח מוסף של שבת ויום טוב יחד.
בעשרת ימי תשובה משנים בתפילה: ״המלך הקדוש״ במקום ״האל הקדוש״ — ומי ששכח וכבר סיים את הברכה חוזר לראש התפילה; ״המלך המשפט״ בברכת השיבה שופטינו; ומוסיפים ״זכרנו לחיים״, ״מי כמוך״, ״וכתוב לחיים״ ו״בספר חיים״. במוסף של ראש השנה שלושה חלקים: מלכויות, זכרונות ושופרות. אין אומרים הלל בראש השנה, לפי שספרי חיים ומתים פתוחים לפניו.
טובלים תפוח בדבש ומברכים לשנה טובה ומתוקה, ואוכלים סימנים — רימון, ראש דג או כבש, רוביא, כרתי, סילקא ותמרים — כל אחד עם בקשה משלו. יש נוהגים להימנע מאגוזים ומדברים חמוצים או מרים. בקידוש של ליל שני מניחים על השולחן פרי חדש כדי לפטור את ברכת ״שהחיינו״ מספק, וכן לובשים בגד חדש.
בערב ראש השנה מרבים בסליחות, מתירים נדרים בבית דין של שלושה, טובלים במקווה ומסתפרים לכבוד החג. אין תוקעים בשופר בערב החג כדי להפסיק בין תקיעות רשות לתקיעות מצווה. אחר מנחה של יום ראשון הולכים לתשליך על שפת נהר או מקום מים, ואם החג חל בשבת דוחים את התשליך ליום השני.
ראש השנה הוא יום טוב: מותרת מלאכת אוכל נפש — בישול ואפייה לצורך היום — אך אסור להוציא אש חדשה, ואסור לבשל מיום טוב ראשון לשני אלא בהערמה או לצורך היום עצמו. כשיום טוב שני נמצא ערב שבת, מניחים עירוב תבשילין מערב יום טוב כדי לבשל מיום טוב לשבת.
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.