הלכות ליל ראש השנה למעשה: שכח "המלך הקדוש" — מתי חוזרים, "ובכן תן פחדך", כריעה ותפילה בקול, האם בוכים בראש השנה, סדר הסימנים והברכות, תפוח בדבש ואגוזים.
מכון הוראה בישראל
1. השליח ציבור לובש קיטל ומתעטף בטלית בתפילת ערבית בראש השנה.
2. בקדיש אומרים: "לעילא ולעילא מכל", ויש אומרים: "לעילא לעילא מכל". וכן בכל הקדישים בעשרת ימי תשובה.
3. בעשרת ימי תשובה אומר בתפילה במקום "האל הקדוש" – "המלך הקדוש", משום שעכשיו הם ימי דין, שהקב"ה יושב ודן את כל העולם ומראה מלכותו וממשלתו שבכל משלה.
4. טעה ואמר "הא-להקדוש", או שמסופק אם אמר "המלך הקדוש", ועבר יותר מכדי דיבור – חוזר לראש התפילה. וכן אפילו אם רק התחיל לומר את הברכה הבאה, (ברכת "אתה בחרתנו" ביום טוב או "אתה חונן" בחול או "אתה קדשת", "ישמח משה", "תכנת שבת" ו"אתה אחד" בשבת שובה), אף שלא עבר עדיין תוכ"ד – חוזר לראש התפילה. אבל אם עדיין לא התחיל בברכה הבאה, ולא שהה משגמר "הא-להקדוש" יותר מכדי דיבור – דהיינו ג' תיבות, ואמר "המלך הקדוש" – אינו חוזר לראש.
5. שליח ציבור שטעה בחזרת השליח ציבור ואמר "האל הקדוש", חוזר כמו יחי דואומר קדושה פעם שניה. ואם טעה בתפילת לחש וסיים תפילתו, יכול לסמוך על חזרת השליח ציבור.
6. גם בלילי ראש השנה, בתפילת ערבית, אם שכח לומר "המלך הקדוש", נראה מדברי הפוסקים שצריך לחזור. ויש שפסקו להקל בערבית של ליל ראש השנה שא"צ לחזור (אבל בשאר לילות של עשרת ימי תשובה – לכל הדעות צריך לחזור).
7. בראש השנה ויוכ"פ, אם התפלל כסדר התפילה, ואמר "ובכן תן פחדך" וכו', ומסופק אם חתם בברכה "המלך הקדוש" – אין צריך לחזור, דמסתמא סיים כדין.
8. אם שכח לומר בראש השנה ויוכ"פ את הנוסח של "ובכן תן פחדך" וכו', כתב הח"א דכיון שסיים "המלך הקדוש" כדין – יצא, כיון שלא נזכרה תוספת זו בגמרא. ואם לא אמר שם ה' בסיום הברכה, חוזר לתחילת הברכה.
9. יש נוהגין להתפלל בראש השנה ויוכ"פ בכריעה, והיינו בכריעת ראשו וגופו בלבד. וצריכים לזקוף בסוף הברכות, לפני שאומר "ברוך אתה ה'". וכן יש לומר בזקיפה את תחילת הברכות.
10. נוהגין להתפלל תפילת לחש בראש השנה ויוכ"פ בקול, שעי" זיוכלו להתפלל יותר בכוונה, ומכל מקום לא יגביה קולו יותר מדי.
11. לבכות בראש השנה – "היום קדש הוא לה' אלקיכם אל תתא בלו ואל תבכו". והגר"א במעש"ר כתב שאין לבכות מטעם זה. אבל רבנו האר''י היה בוכה הרבה בתפילות. ואולי יש לחלק שאסור לאדם להביא עצמו לבכיה על ידי הרמת קול בכי, אבל המתעורר מאליו – כמ"ש הט"ז ברבי עקיבא שהיה בוכה מרב דבקותו – מותר. וכך נאמר בשם הגר"י מסלנט: "ענין לבכות בראש השנה. אמר, כשהולך בתפילה מותר לבכות, וזולת תפילה יהיה בשמחה בשפלות ובהכנעה". ובספר 'קהילת יצחק' כתב בשם הגרי"ס, שאנשים שדמעתם מצויה ובקלות – אסור לבכות, ואנשים שקשה להם לבכות – יבכו. ויש לחלק שבתפילה כשבוכה מתעלה ולא מתעצב, משא"כ בשאר היום שמפחד מאימת הדין.
12. מותר לבקש בראש השנה, גם כשחל בשבת, בקשות כלליות. ולענין בקשות פרטיות, אם הן בקשות רוחניות – מותר. ואם הן בקשות גשמיות – מותר, אבל ראוי להתחיל מבקשה כללית בעבור הכלל ולסיים בבקשה הפרטית.
13. הגאונים תיקנו להוסיף בעשרת ימי תשובה "זכרנו" ו"מי כמוך" וכן "וכתוב לחיים טובים" ו"בספר חיים". ואם שכח וסיים אותה ברכה – אינו חוזר. אבל כל זמן שלא אמר "בא"י" – חוזר למקום ששכח וממשיך, אף אם מחמת כן יחזור על שמות קדושים, כמו בברכת "הטוב שמך".
14. בסוף תפילת שמונה עשרה, יש אומרים בלחש "עושה השלום", והמנהג המקובל לומר "עושה שלום".
15. בסיום תפילת לחש בליל ראש השנה, יש נוהגים שפותחים את ארון הקודש ואומרים פרק כד בתהילים, "לדוד מזמור", פסוק בפסוק.
16. קדיש תתקבל, "עלינו", "לדוד ה' אורי", ושרים "אדון עולם".
17. נוהגים שכל אחד מברך את חברו "לשנה טובה תכתב", ולנקבה "תכתבי". ונחלקו האחרונים אם יש לומר גם "ותחתם" או לא. ואפשר לברך עד חצות יום א', אך בליל ב' ויומו עד חצות נחלקו האחרונים אם אפשר לומר כן, והמנהג לומר.
18. יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא (דהיינו תלתן), כרתי, סילקא, תמרי, קרא. וכשאוכל רוביא, או שאר דבר שנקרא בלשון ריבוי, יאמר: "יה"ר מלפניך ה' או"א שירבו זכויותינו" וכו'.
19. אומרים ה"יהי רצון" עם שם ה'. ויש אומרים רק את הראשון עם שם ה'.
20. יש הנוהגין לאכול מינים אלו מיד אחרי הקידוש, לפני ברכת "המוציא". ומברכים "בפה"ע" על פירות העץ ו"בפה"א" על מיני האדמה. ויש שנוהגין לאוכלם אחרי "המוציא". והם מברכים "בפה"ע" על פירות העץ, אבל לענין ברכת "בפה"א" נחלקו הפוסקים. יש אומרים דאין לברך עליהם, מאחר שמינים אלו באים בדרך כלל להשביע ולמזון בסעודה, אם כן הם חלק מהסעודה ונפטרים בברכת "המוציא". ויש אומרים דמ"מ כיון שאינם באים כעת לשם מזון, ולא בצורת מזון, צריך לברך עליהם. ועדיף לברך על מין פרי האדמה המתוק ביותר, שוודאי אין הדרך לאוכלו אלא כלפתן לקינוח סעודה ולא להשביע, כגון קרא הממותק עם סוכר, שצריך לכל הדעות לברך עליו בתוך הסעודה.
21. אם יש לפניו תמרים – מברך על התמר תחילה, שהוא משבעת המינים וקודם (וכשבודק התמרים, לא יחתכם לשניים לגמרי, דנכנס לספק שמא אחד מפרי האדמה שלם. [ריא שער הציון סק" ה]). ואחר הברכה יטעם קצת ורק אחרי הטעימה יאמר היה"ר שלא יהא הפסק בין הברכה לאכילה. ובפירות האדמה יקח מה שחביב עליו יותר ויברך "בפה"א".
22. יש נוהגים להביא את ה'סימנים' לשולחן לפני הקידוש, ולכוון בברכת "שהחיינו" שבקידוש לפטור את המינים החדשים, כגון הרימון. ויש שכתבו שעדיף שלא להביא המינים לשולחן לפני הקידוש אלא רק לאחריו, ולברך שוב "שהחיינו" על המינים.
23. נוהגים לאכול תפוח ולטובלו בדבש, וכן את פרוסת המוציא טובלים בדבש. ונוהגים לאכול בשר שמן ומיני מתיקה וראש איל או כבש, או שאר בהמה ועוף, ואומרים "שנהיה לראש ולא לזנב". ויש נוהגין לאכול ראש דג.
24. יש נמנעים מלאכול בראש השנה דברים חמוצים, וכן ענבים (על פי סוד). ונמנעים מלאכול אגוזים, ש"אגוז" בגימטריא "חטא" (ללא הא'). פיסטוקים ושקדים מותרים. ואגוזים המעורבים בתוך אוכל ועוגה – מותרים.
25. בברכת המזון אומרים "יעלה ויבוא" ואם שכח "יעלה ויבוא" בלילה – חוזר. וביום – ספק ואינו חוזר, כי יש אומרים שיכול לצום.
חודש אלול וסליחות — סדר היום למעשה · ערב ראש השנה — תענית, התרת נדרים והכנות לחג · יום ראש השנה — שחרית, קריאת התורה, מוסף, קידוש, תשליך וליל שני · הלכות תקיעת שופר למעשה
למעיין: תפילות ראש השנה — שינויי הנוסח וסדר ליל החג · ליל ראש השנה ויומו — הסימנים, הסעודות והתשליך
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.