תקיעת שופר בקצרה ולמעשה: מה מותר לאכול לפני התקיעות, כמה תקיעות מן התורה, כוונת התוקע והשומעים, מי שאיחר לבית הכנסת, דיבור בין התקיעות, השלמה במשך היום, ונשים.
מכון הוראה בישראל
1. יש מחמירים שלא לטעום כלום לפני התקיעות, והרבה מקילים לקדש ולטעום מפאת חולשת הגוף באריכות התפילות, אמנם צריכים להיזהר שלא לאכול מיני מזונות יותר מכביצה, שהוא שיעור אכילת קבע שאסורה לפני התקיעות ולפני תפילת מוסף.
2. מדאורייתא חייב אדם לשמוע בראש השנה תשע תקיעות בשופר מפני שנאמר ג' תרועות, ביום הכיפורים של יובל: " והעב רת שופר תרועה", ובר"ה כתוב: "שבתון זכרון תרועה", ו"יום תרועה יהיה לכם", וכל תרועה – תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה – דכתיב " והעב רת שופר" וכתיב "תעבירו שופר", הרי תשע תקיעות. אמנם "תרועה" זו האמורה בתורה נסתפק לנו אם היא היללה שאנו קוראים "תרועה", או אם היא מה שאנו קוראים "שברים", או שניהם יחד – "שברים תרועה", ולכן צריכים לשמוע ג"פ תשר"ת, וג"פ תש"ת, וג"פ תר"ת.
3. התקיעות שאנו תוקעים בראש השנה מתחלקות לשני חלקים: תקיעות דמיושב, ותקיעות דמעומד. כלומר, לאחר קריאת התורה תוקעים שלושים קולות על הבימה במקום שקוראים בתורה, ותקיעות אלו נקראות 'תקיעות דמיושב' – דמעיקר הדין מותר לציבור לשב תבתקיעות אלו ורק הבעל תוקע צריך לעמוד בהן. ובחזרת התפילה תוקעים את שאר התקיעות, ותקיעות אלו נקראות 'תקיעות דמעומ ד', ועל כולם לעמוד בהם. ומכל מקום היום נהגו הכל לעמוד גם ב'תקיעות דמיושב, ואף על פי כן נקראות 'תקיעות דמיושב ' מאחר שרשות לישב בהן.
4. נחלקו הראשונים באילו תקיעות יוצאים ידי חובת מצוה מן התורה, האם בתקיעות דמיושב או דמעומד (היינו בתוך חזרת השליח ציבור), ולכן יכוון לפני התקיעות לצאת ידי מצות התקיעות מן התורה כפי תקנת חז"ל. ויכוון לקיים מצוה מהתורה שציוונו הבורא לתקוע בשופר [או לשמוע קול שופר], ויהרהר בתשובה, דשופר כלפנים דמי וכאילו נמצא בקודש הקדשים.
5. הבעל תוקע מכוון להוציא את השומעים בברכות ובתקיעות והם יכוונו לצאת ידי חובה בשניהם, וכל הבא לבהכ"נ לצאת ידי חובה, יצא, ואף על פי שבשעה ששמע לא כיוון לקיום המצוה.
6. מי שאיחר לבוא לבהכ"נ, וכבר תקעו תקיעות דמיושב, יכול עדיין לצאת יד"ח בתקיעות דמעומד שתוקעים בחזרת השליח ציבור של מוסף. ולפני ששומע את התקיעות, יברך לעצמו "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו". גם אשה שאחרה לבוא, תברך לעצמה את שתי הברכות לפני שתשמע את שאר התקיעות. אמנם, אם הגיעה באמצע עשר התקיעות האחרונות שלאחר תפילת מוסף, עדיף שלא תברך, אלא תשמע ותכוון לצאת.
7. לפני התקיעות נוהגים לומר מזמור מ"ז: "ל מנצח לבני קרח מזמור" שבע פעמים,.
8. בשעת הברכות, לפני התקיעות, צריכים כולם לעמוד, דקיי"ל ברכות המצוות בעמידה.
9. בתקיעות שחייבים לעמוד בהן, אסור לסמוך על שום דבר, באופן שאם יינטל אותו דבר יפול, שעמידה כזו חשובה כישיבה, ומכל מקום כיון שיש מקילים בעמידה כזו, כתב המשנה ברורה דבמקום הדחק יש להקל. בדיעבד, אם תקע בישיבה את כל התקיעות – יצא.
10. בשעת הברכות מכסה את השופר במפה ומחזיק בשופר ביד ימינו מתחת למפה, ומברך "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו", ויענו הציבור "אמן", אך לא "ברוך הוא וברוך שמו". (אין מברכין "לתקוע בשופר", שהמצו ההיא לשמוע ולא לתקוע, כמו"כ אין אומרין "על תקיעת שופר" או "לשמוע בקול שופר". ובדיעבד אם בירך "לתקוע בשופר" או "על תקיעת שופר" או "לשמוע בקול שופר" – יצא). מי שאיחר והגיע לתקיעות לאחר הברכות, יאמר לעצמו בלחש את הברכות בין התקיעות (בתנאי שלא יפסיד לשמוע את התקיעות).
11. מי שיצא ידי חובת התקיעות ובא לתקוע לאחרים, לכתחילה טוב יותר שהשומעים יברכו את שתי הברכות. ומכל מקום מנהג העולם הוא שהתוקע מברך את שתי הברכות.
12. נוהגים להקרות לפני התוקע מילה במילה כדי שלא יטעה. ומכל מקום טוב יותר שלא להקרות לפניו "תקיעה " ראשונה, דהואיל ולא שכיח כ"כ שיטעה בתקיעה ראשונה, יש לחוש שקריאה זו היא הפסק למקריא.
13. שופר של ראש השנה, מצוותו שיהיה כפוף, לסימן שיכפפו ישראל ליבם למקום. ונהגו כל ישראל לתקוע בשופר של איל לזכר אילו של יצחק שנעקד על המזבח.
14. יש לשמוע כל תקיעה מתחילתה עד סופה, ואם חסרה לו תחילת התקיעה או סופה, או חלק אחר מן התקיעה, שלא שמעה כולה, למרות שהאריך התוקע ויש במה שכן שמע שיעור שלם של תקיעה – לא יצא. לכן יזהרו כל העם שלא להשמיע רעש כל זמן התקיעה, כדי שישמעו את כולה מתחילתה עד סופה.
15. זמן תקיעת שופר מעיקר הדין, הוא משעת הנץ החמה. ובדיעבד משעלה עמוד השחר. ואם שמע תחילת התקיעה לפני הזמן לא יצא, דחסרה לו התחלת התקיעה, כנזכר לעיל. וחכמים תיקנו שיתקעו בשופר במוסף מפני שהיתה גזירה על ישראל שלא יתקעו בשופר, והיו אורבין להם עד סוף שש שעות של תפילת שחרית, ולכן העבירוה לתפילת מוסף.
16. מי שהחסיר ולא שמע חלק מן התקיעות, יכול להשלימן במשך כל היום, ואפילו הסיח דעתו והפסיק בדיבור בינתיים. (אלא אם כן הפסיק בתוך סדר אחד, תשר"ת וכו', מחמת שהיה נצרך לנקביו ושהה לגמור כל הסדר, שאז חוזר לראש הסדר שהפסיק בו).
17. ברכות השופר קודם לתקיעות מתייחס ות גם לתקיעות שבחזרת התפילה, ולכן לא ישיחו התוקע והציבור בעת התקיעות שתוקעים במיושב ולא ביניהן לבין התקיעות של מעומד, ולא בעת התקיעות דמעומד. והמנהג לשתוק עד גמר 100 קולות. התפילות שמתפללים על התקיעות, ושאר הפיוטים לא הוו הפסק. אמנם, בדיעבד, מי ששח בין התקיעות, אך שמע את כל התקיעות – יצא ואינו חוזר ומברך. מותר לברך "אשר יצר" וכן מותר לומר תהילים (ויש מחמירים בזה).
18. אשה פטורה מתקיעת שופר, משום דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא. ומכל מקום יכולות לתקוע לעצמן, או לשמוע מאחר, וכן נהגו הנשים בימינו לבוא לשמוע לפחות את התקיעות דמיושב.
חודש אלול וסליחות — סדר היום למעשה · ערב ראש השנה — תענית, התרת נדרים והכנות לחג · ליל ראש השנה — תפילות, טעויות בנוסח, וסדר הסימנים · יום ראש השנה — שחרית, קריאת התורה, מוסף, קידוש, תשליך וליל שני
למעיין: מצוות תקיעת שופר — החיוב, הברכות והסדר בציבור · דיני השופר וצורת התקיעות
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.