סדר תפילות יום הכיפורים המלא: כל נדרי וזמנו, שהחיינו, הווידוי, מנהגי הלילה, שחרית וקריאת התורה, יזכור, סדר העבודה, מפטיר יונה, נעילה, ומוצאי הצום וההבדלה.
מכון הוראה בישראל
מ"כל נדרי" שבכניסת היום ועד תקיעת השופר שבצאתו — יום הכיפורים כולו תפילה. במאמר שלפניכם סדר כל תפילות היום על מנהגיהן: כל נדרי וברכת שהחיינו, ערבית והווידויים, מנהגי הלילה, שחרית וקריאת התורה, הזכרת נשמות, מוסף וסדר העבודה, מנחה ומפטיר יונה, תפילת נעילה, ערבית של מוצאי היום, ההבדלה וסעודת מוצאי הצום.
א. ברכת הילדים — מברכין הבנים קודם שנכנסין לבית הכנסת, ונוסח ה"ברכה" ישנו בחיי אדם.. וכל א' שופך תחנונים כפי מערכי לבו ושינון לשונו, ומעוררים הבנים והבנות שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו ולחזק לבם לתוה"ק.
ברכה מן הגדולים ואנשי מעשה — [והולכים גם לגדולים אנשי צורה ואנשי מעשה שיברכום ומבקשים מהם שיתפללו בעדם ולהזכירם לטובה ביום הקדוש, ויש להקדים ולעשות כן בעוד היום גדול].
ב.טבילה - יש נוהגין לטבול שוב קודם הליכה לבית הכנסת לקבל קדושת היום בטהרה, אך צריך שיהיה מבעוד היום גדול, ויש שנמנעין מזה מתוך שהזמן בהול שמא ימשך לתוך זמן איסור רחיצה [ראו במאמר «הלכות ערב יום הכיפורים — כפרות, מחילה, סעודה מפסקת והדלקת נרות»].
הדלק"נ — דיני הדלקת הנרות ראו במאמר «הלכות ערב יום הכיפורים — כפרות, מחילה, סעודה מפסקת והדלקת נרות», ויזהרו מאד להדליק מבעוד יום קודם זמן תוספת יום הכיפורים.
ג. עירובי חצירות — דיני עירובי חצירות נוהגין אף ביום הכיפורים.
ד. הדלק"נ בבית הכנסת — מדליקין הנרות בבית הכנסת ואין מברכין עליהן [ראו במאמר «הלכות ערב יום הכיפורים — כפרות, מחילה, סעודה מפסקת והדלקת נרות»], ורשאין להעבירם ממקום למקום קודם כניסת היום, ולפני שקיבל עליו תוספת.
ה. לבישת טלית — לובש הטלית מבעוד יום ומברך להתעטף בציצית, ובבין השמשות אין לברך מספק. ואם פשטו וחזר ולובשו בלילה אין לברך עליו עד שיאיר היום.
ו. בקשת מחילה — מקדימין לבוא לבית הכנסת כדי שיבקשו מחילה זה מזה קודם כל נדרי.
ז. וידוי תשובה ותפלה זכה — י"א שעיקר מצוות וידוי ותשובה הוא קודם כניסת היום, ולכן נכון לומר קודם השקיעה וידוי בקצרה אשמנו בגדנו וכו', ובמקומותינו נתפשט לומר תפילה זכה שסידר בעל החיי אדם ונדפס במחזורים.
ח. דרשה — יש מקומות שהרב אומר דברי כבושין קודם כל נדרי לעורר לב הציבור לתשובה, ויש מקומות שדורשין לאחר כל נדרי עד מעריב.
ט. תפלה לש"ץ — טוב שהחזן יאמר תפלה בלחש מקירות לבבו קודם כל נדרי כדי שתקובל תפלתו, אך אין לומר השבעות בשמות הק' רק בדרך תחינות ובקשות מהשי"ת.
י. כל נדרי זמנו — נוהגין לומר כל נדרי מבעוד יום שהוא כעין התרת נדרים, ומ"מ אם נמשך אמירתו לתוך הלילה אין קפידא. ובמקומותינו נוהגים להקפיד לסיים קודם השקיעה, ומשום תוספת שמקבלין היום בברכת שהחיינו.
הוצאת ס"ת — מוציאין הס"ת לאמירת כל נדרי, אך במקום שאין ס"ת אינו מעכב לאמירת כל נדרי.
יא. נוהגין להוציא ס"ת כשר מההיכל, ויש מוציאין ג' ס"ת או ב' ס"ת, והש"צ וכן גדול שבקהל מוציאין אותו [ויש קונים אותו בדמים מרובים], וכל מקום כפי מנהגו. ומסבבין אותו להקהל לחבק ולנשק הס"ת ובכך מבקשים מחילה על שפגמו בכבוד התורה, ואומרים ג' פעמים אור זרוע לצדיק וגו'.
יב. מאמר הזוה"ק — יש נוהגין לומר גם מאמר הזוהר [פר' שמות] קם ר' שמעון וכו', הנד' בקצת מחזורים.
יג. עמידה עם הס"ת מימין ושמאל הש"ץ כבי"ד והכרזת הש"ץ בישיבה של מעלה וכו' — המחזיקים ס"ת עומדים מימין ומשמאל לש"צ שיהיו בי"ד. והש"צ יכריז [והשנים מצידו אומרים עמו בלחש] בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים, ומנהגנו לאומרו ג' פעמים.
יד. כל נדרי — הש"צ אומר פעם אחת כל נדרי בקול נמוך קצת, אך באופן שנשמע לציבור ופעם שניה מגביר קולו יותר, ובפעם הג' מגביה עוד יותר. וכל העם אומרים עם הש"צ בלחש כל נדרי, ואף השנים שבצידו אומרים עמו בלחש, ומן הדין יוצאין באמירת פעם אחת.
טו. הנוסח — בנוסחאות כל נדרי יש כמה דעות, ובעיקר אם הולך על לשעבר או שהוא כתנאי על להבא. ומנהגנו שהוא תנאי על להבא, ואין לשנות מנוסח המקום. ומ"מ כל א' בלחש יכול לומר ב' הנוסחאות, בלשון עתיד ובלשון עבר "דנדרנא מיום כפורים שעבר עד יום כפורים זה, ודנידר ודנשתבע ודנסר ודנחרים מיום הכיפורים זה עד יום הכיפורים הבא".
טז. ביטול ותנאי על הנדרים — ענין כל נדרי הוא ביטול ותנאי על הנדרים שידרו במשך כל השנה שלא יחולו, וצריך שתהא דעת הקהל לכך, שאינו נוסח תפילה בלבד, ומועיל רק באופן שלא יזכור התנאי אם ינדור, ובכל אופן כשבא להתיר נדרו במשך השנה צריך לעשות התרת נדרים.
יז. ונסלח וכו' — אחר כל נדרי אומר הש"צ ג"פ ונסלח וגו', ולאחר שמסיים אומר הציבור אחריו בקול רם ג"פ, ושוב אומר החזן פעם א' סלח נא וגו' והציבור עונין אחריו ג"פ ויאמר ה' סלחתי כדבריך.
יח. שהחיינו — לאחר מכן אומר הש"צ ברכת שהחיינו וגם הציבור אומר כל א' בלחש שהחיינו, ולא יהיה דעתו לצאת בברכת הש"צ, ומ"מ יכוין הש"צ להוציא למי שרוצה לצאת בברכתו, [והעונין אמן על ברכת הש"צ ואח"כ מברכין בעצמן ].
יט. נשים — הנשים שבירכו שהחיינו בהדלקת הנרות לא יברכו שוב בבית הכנסת, אלא ישמעו מהש"צ ויענו אמן.
כ. מזמור שיר כשחל בשבת וסדר קבל"ש — כשחל יום הכיפורים בשבת אומר החזן אחר שהחיינו מזמור שיר ליום השבת, ואין אומרים לכה דודי או פיוט אחר, ולא במה מדליקין.
ויש נוהגים לומר מזמור לדוד הבו ופיוט לכה דודי, וכל מקום יעשה כמנהגו.
כא. דרשה ותהלים — יש מקומות שדורשין מעניני תשובה וחובת היום עד ברכו, ויש מקומות שאומרים פרקי תהילים בציבור.
כב. תפילת ערבית — אין אומרים והוא רחום רק מתחילין בברכו כבשאר שבתות השנה. [ויש מקומות שמתחילין והוא רחום]. ואומר ברכו בהמשכה וכונה לכבוד קדושת היום [ומכוין לקבל קדושה יתירה מעצומו של יום]. ואומר ברכות ק"ש בכונה עצומה [שהוא עת רצון גדול] ובפרט ברכת אהבת עולם שהיא בקשה על ת"ת וקיום המצוות ואהבת ה' לישראל.
כג. ק"ש, השכיבנו — בק"ש אומרים כל הציבור יחד שמע ישראל בקול רם, ואח"כ אומר החזן וכל הצבור עמו בשכמל"ו בקול רם. וכן יתר התפילה מתפללין בכונה גדולה ובקול. ובפרט ברכת השכיבנו שכולה בקשות עצומות, והיא שעת רחמים ועת רצון, וכל המכוין לבו מובטח לו שאין תפלתו חוזרת ריקם.
אומר ופרוס וחותמין הפורס וגו'. ולאחר מכן יש מוסיפין פס' כי ביום הזה וגו', וכשחל בשבת אומרים קודם ושמרו, ונוסח אשכנז נוהגין כהגר"א שאין מוסיפין שום פס' לאחר מכן.
כד. נוסח התפלה — נוסחאות התפלה כבר קבועים במחזורים וכן הנוהגים ע"פ הגר"א או שאר נוסחאות, והכל מסודר כהיום במחזורים מדוייקים, וכל א' עליו לנהוג כמנהג אבותיו, והחזן יש לו להתפלל כמנהג המקום.
כה. תפלה בקול — לכתחילה ראוי אף ביום הכיפורים להתפלל בלחש למי שאפשר, ואם קשה לו לכוין יכול להגביה קולו מעט ובלבד שלא יפריע בתפלתו להסמוכים אצלו.
כו. הזכרות בתפלה כשחל בשבת — אין אומרים באהבה מקרא קודש אא"כ חל בשבת, וכן כשחל בשבת יש להזכיר אף של שבת ואין אומרים רצה במנוחתנו [ויש נוהגים לאומרו] אבל אומרים וינוחו בו, וחותמין אף בשל שבת מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים. ואם שכח להזכיר ולחתום בשל שבת צריך לחזור, ואין יכול לסמוך על ברכת מעין שבע.
כז. יהיו לרצון — אחר בשלום אומרים וידוי ויש לומר קודם יהיו לרצון, ואח"כ אומר וידוי, ולדעת הגר"א אין לומר יהיו לרצון קודם הוידוי, אך אם הוצרך לענות קדיש או קדושה יאמר לפני כן יהיו לרצון, ואם לא הספיק לומר יענה בכל אופן על קדיש וקדושה.
כח. וידוי — צריך כל יחיד לומר לפחות עשרה וידויים ביום הכיפורים בתוך התפלות, ב' בתפלות לחש של מנחה בערב יום הכיפורים ושל ערבית, וח' בתפלות שחרית מוסף מנחה נעילה וחזרת הש"צ, כנגד י' פעמים שהיה כה"ג מזכיר את השם ביום הכיפורים.
כט. עמידה ושחיה — צריך לומר הוידוי מעומד, ואם התודה מיושב לא יצא וצריך לחזור ולהתודות, וטוב שישחה בוידוי כמו במודים ואם קשה לו יכוף עכ"פ ראשו מעט.
ל. סמיכה — אין לסמוך בשעת הוידוי, ואם סמך על דבר שאם ינטל יפול יחזור ויתודה עכ"פ עיקר הוידוי שהוא אבל אנחנו חטאנו. ולענין זקן או חולה.
לא. הכאה על לבו — בשעה שמתודה ומזכיר חטא יש להכות באגרוף על החזה כאומר אתה גרמת לי, ועכ"פ מאבל אנחנו חטאנו עד על חטאים שאנו חייבין על ד' מיתות בי"ד, ויש להבין מה שאומרים ולא לדפוק בסתם על הלב, שלא יחטא שוב בוידוי פה, וכבר נתחברו פירושים קלים על נוסח הוידוי, והעיקר אחר כוונת הלב.
לב. לדוד מזמור, ויכולו, ברכת מעין ז', סליחות — לאחר תפלת י"ח אומרים לדוד מזמור פס' בפס' בכונה עצומה, וכשחל בשבת אומרים קודם ויכולו ותפלת מעין שבע ואומר המלך הקדוש שאין כמוהו, ואין מזכירין בו של יום הכיפורים, [ראוי להזכיר אחר התפילה אמירת "ויכולו" למאריכין בתפלה] אח"כ אומרים סליחות, יעלה תחנונינו וכו' כפי הסדר שבמחזורים כל מקום כמנהגו, ואף כשחל בשבת אומרים כל הסליחות והתחינות כמו בחול, ובק"ק אומרים אז רק עד הרחמים והסליחות.
לג. וידוי, זכור רחמיך, אבינו מלכנו וסיום התפלה — כשמגיע החזן לוידוי דאשמנו עומד כל הקהל [אף מי שישב קודם לכן בסליחות] וכולם אומרים עמו, ומנגן בקול כדי לעורר הלבבות והקהל עונין אחריו בכונה וקבלה בלב שלא ישובו עוד לכסלה כי זהו עיקר התשובה. ואח"כ אומרים הוידוי הגדול, והציבור אומרים אותו עם החזן מעומד, וכן בכל התפלות. ואח"כ אומרים זכור רחמיך וכו' כנדפס במחזורים, וכשמסיים אומרים כשחל בחול אבינו מלכנו ובשבת אין אומרים אבינו מלכנו, ואומר קדיש שלם עלינו וקדיש יתום, לדוד ה' אורי וישעי [אשכנז], קדיש ואדון עולם.
לד. שיר הכבוד ותהלים — יש מקומות שנהגו לומר אחר התפלה שיר הכבוד [אנעים זמירות]. ויש נוהגין לומר בציבור בלילה ד' מזמורים ראשונים שבתהילים, ולאחר מכן קדיש, עד כאן סדר תפלת ערבית.
לה. מנהגי הלילה שיר היחוד ותהלים ולימוד מס' יומא והל' תשובה — נוהגין להשאר אחר התפלה בלילה ביום הכיפורים בבית הכנסת או בביהמ"ד ואומרים שם שיר היחוד של כל השבוע בניגון אף שאין אומרים אותו כל השנה, ואח"כ אומרים כל התהילים [ויש שאומרים פס' לש"צ [והקהל בלחש] ופס' לציבור]. והש"צ יהיה הגון, ויש שלומדים משניות מס' יומא, ויש שלומדים עניני תשובה שבסוף יומא וברמב"ם הל' תשובה או שאר עניני תשובה.
לו. ניעור בלילה — יש שנהגו להיות נעורים כל הלילה, אך אם יש חשש שעי"ז יתנמנם בשעת התפלות במשך היום לא יהיה נעור בלילה, ועכ"פ ישן מעט. ובפרט החזן שמתפלל לפני העמוד וצריך לעורר את הציבור.
לז. עמידה בתפילות כל היום — יש שנהגו לעמוד על רגליהם בתפלת יום הכיפורים, אבל אם עי"ז יתעייף ויפריע לו בכונה בתפלה מוטב שיישב, והנוהגים כן מותרים לסמוך על הסטנדר וכדו'. שעל דעת כן קיבלו המנהג.
לח. שינה בבית הכנסת — יש שנהגו לישן בבית הכנסת או בביהמ"ד, ואין חוזרים לביתם, ואין לנהוג כן רק למי שנשאר בבית הכנסת לומר שירות ותשבחות. וכשישן בבית הכנסת ירחיק עצמו מהארון קודש מצד מערב, ואם אפשר לו ישן בחדר אחר או בעזרת נשים כשאין שם נשים.
לט. ק"ש שעל המיטה, וידוי תשובה ותהלים, ברכת המפיל — קורין ק"ש קודם השינה וברכת המפיל כשאר הלילות וירבה קודם לכן בוידוי ותשובה, וי"א ד' פרקים ראשונים של תהלים.
מ. שכיבה כיצד — כשישכב יזהר שלא יכסה עצמו בשכיבה בכרים וכסתות המחממין את הגוף, ועכ"פ יראה שיהיו רגליו מגולות.
מא. שחרית השכמה נט"י רחיצת עינים וקינוח הפנים — נוהגין לעמוד בהשכמה מעט קודם שיאיר היום ומקדימין להתפלל, ויטול ידיו ג' פעמים לסירוגין עד סוף קשרי אצבעותיו, כדי להעביר רוח רעה והעינים לא ירחץ כלל אא"כ יש לו לפלוף בעין שאינו יכול להסירו בלא מים, ויכול ליקח מגבת שניגב בה מבעו"י שאין בה טופח להטפיח ולהעביר על פניו, או אף ליקח מגבת לחה מעט מן המקרר [שאין בה טופח להטפיח] ומעבירה על פניו ידיו ורגליו.
מב. נט"י וברכתו לניעור בלילה — אף מי שלא ישן כל הלילה נוטל ידיו כשיאיר היום ג' פעמים לסירוגין. ולענין ברכת ענט"י.
מג. ברכת ענט"י אשר יצר אלקי נשמה וברכה"ת — כשמנקה עצמו לתפלה ויטול ידיו לתפלה מברך ענט"י, ואשר יצר, ואלקי נשמה ראוי להסמיכה לאשר יצר ולאחר מכן ברכות התורה, אא"כ הוא ש"צ וצריך להוציא למי שלא ישן בלילה ימתין לברך ברה"ת בבית הכנסת.
מד. ברכות השחר ושעשה לי כל צרכי — ברכות השחר אומר כדרכו, וברכת שעשה לי כל צרכי המנהג לאומרו, ובפרט כשהולכים במנעלים המותרים ולא בגרבים, ויש שאין אומרים אותה בשחרית ע"פ הגר"א אלא מברכין אותה בלילה לאחר שינעל מנעליו.
מה. עטיפת טלית — לכתחילה אין להתעטף בטלית עד שיגיע זמן שיראה את חבירו ממרחק ד' אמות שהוא זמן הראוי להניח טלית, ולכן ילבש רק הקיטל ויאמר ברכות השחר, וילך לבית הכנסת ויתעטף שם בטלית בזמן, ובמקום שאינו מטלטל יתעטף בו ויסירנו בבית הכנסת עד זמן עטיפת טלית או ימתין ויתפלל בביתו עד שיגיע הזמן, ובשעת הדחק רשאי להתעטף בציצית אחר עלוה"ש ולברך.
קרבנות — פר' עקידה יש לאומרה ביום זה אף מי שאין נוהג לאומרה בכל השנה. ובסדר אמירת הקרבנות אין לומר רק פר' תרומת הדשן ופר' התמיד והקטורת ואביי ואיזהו מקומן ור' ישמעאל.
מו. פסוקי דזמרה — כל מקום לפי מנהגו, ובנוסח ספרד אין לומר האדרת והאמונה כיון שאומרים אותו בתוך התפלה, ויש נוהגים לאומרו. וראוי לכל אדם להנעים קולו בפסוד"ז ובפרט בשירת הים ונשמת יאמר בכונה עצומה והתעוררות רבה. וניגש הש"צ ואומר בקול אימה תיבת "המלך יושב" [ולא היושב] לפי שעתה יושב על כסא דין.
מז. שיר המעלות ממעמקים — במקום שנוהגים לומר שיר המעלות אחר ישתבח אומר אותה אף ביום הכיפורים, ויש לאומרה מעומק הלב, [ואף מי שעומד באמצע בפסוד"ז רשאי לאומרה עם הציבור אם ירצה [ולא יאמרנו שוב אחר ישתבח] ובמקום שאין אומרים אותו בעשרת ימי תשובה אין לאומרו אף ביום הכיפורים.
מח. ברכת יוצר ופיוטים — אחר ברכו כל מקום אומר כמנהגו [ואף נוסח ברכת יוצר], י"א פיוטים [אך החזן לא ימשוך בפיוטים] ויש ממעטים בפיוטים [ולהגר"א אומרים פיוטים בראש השנה ויום הכיפורים רק לא באמצע קדושה], אך אם עי"ז עלול לעבור זמן ק"ש או תפלה יש לדלג על הפיוטים.
מט. פיוטים למתפלל ביחיד — המתפלל ביחידות אין אומר הפיוטים שבתפלה.
נ. אהבה רבה — ברכת אהבה רבה י"א שאף הנוהגים כל השנה לומר אהבת עולם [נוסח ספרד] יש לומר בראש השנה ויום הכיפורים אהבה רבה, ויש לכוין מאד בברכה זו לזכות בתורה. ויכוין בלא נבוש לעולם ועד גם על יוצאי חלציו שיהיו ת"ח וצדיקים.
נא. ק"ש בשכמל"ו — בק"ש אומרים בשכמל"ו בקול רם. וצריך לאומרו בקול רם עם הציבור, וראוי לזרז עצמו בפסוד"ז וברכות ק"ש כדי שיאמר שמע וברוך שם עם הציבור. ואף נשים צריכות לומר פס' זה בקול.
נב. הפסק בין אחד לברוך ובין ברוך לשכמל"ו — צריך ליזהר שלא לסמוך אחד לברוך, וכן צריך להפסיק בין תיבת ברוך לשם כבוד מלכותו.
נג. יחיד באמצע פסקד"ז או ברכות ק"ש — העומד בפסוד"ז ושומע הציבור שאומרים שמע יפסיק ויאמר עמהם שמע ובשכמל"ו, אבל בברכת ק"ש אין להפסיק אלא לכשיגיע לשם יאמרנו בפנ"ע בהגבהת הקול מעט.
נד. ברום עולם מושבך בקול רם — יש מקומות שהש"צ משמיע בקול רם באומרו "ברום עולם מושבך".
נה. לחש וחזרת הש"ץ — תפלת לחש כמו בערבית, וחזרת הש"צ כשסיימו רוב הציבור תפלתם מתחיל הש"צ מיד בחזרה וא"צ להמתין על המיעוט אף שיש בהם אנשים חשובים משום טורח ציבור.
נו. ניגון ופיוטים וסליחות — חזרת הש"צ בניגון הידוע ומתוקן מקדמונים ואין לשנות, ואומר תחילה פיוט המתוקן לש"צ "אימך נשאתי וכו'", ויאמרנו בכונה שלא יהיה כדובר שקרים, אך לא יאריך בו בניגון שלא לבלבל רבים מהציבור שעדיין מתפללים. ואף היחידים יכולים לומר פיוט זה עם הש"צ בלחש לעורר הלב, אך ידלגו החרוז השני [במלאכת עמך] השייך רק לש"צ. וכן שאר הפיוטים אומרים הש"צ והקהל כנדפס במחזורים כל מקום לפי מנהגו. ואחר יעלה ויבוא אומרים הקהל סליחות כנדפס, ובמקומות שהאריכו בשחרית ויש לחוש שיתפללו מוסף אחר ז' שעות, יש לדלג בסליחות, ולכן נהגו לקצר יותר בפיוטים בשחרית, ובפרט במקומות שמאריכים בפסוד"ז ובתפלות לחש ביותר, נוהגים לומר פיוטים ידועים וכל מקום נוהג כמנהגו.
נז. זמן תפלת מוסף — יש ליזהר להתחיל תפלת מוסף קודם חצות, ועכ"פ קודם שעה שש ומחצה, ומ"מ אם איחרו אפי' אחר שבע שעות יתפללו כדרכם מוסף ואח"כ מנחה אא"כ אין שהות ביום להתפלל שתיהן.
נח. סליחות במתון וברכת כהנים בשחרית — טוב לומר מעט סליחות במתון ונחת, מהרבה במרוצה, ואומרים ברכת כהנים.
נט. אבינו מלכנו, קדיש, לדוד, אין כמוך — אחר התפלה אומרים אבינו מלכנו [וכשחל בשבת אין אומרים] ואם צריך למהר כדי שיתחילו מוסף קודם שבע שעות מדלגין אבינו מלכנו. קדיש תתקבל, לדוד ה' [במקומות שאומרים בשחרית], אין כמוך.
ס. עליה לס"ת ופתיחת הארון — ראוי לכל יר"ש להשתדל שיהיה לו עליה לתורה בימים נוראים ואף במקומות שמוכרין המצוות יקנה אותם בדמים כפי יכלתו. והמעולה כשמוציא עליה הוצאות, וכן ראוי להשתדל או לקנות פתיחת הארון של הוצאת ס"ת.
סא. הוצאת ס"ת, י"ג מדות, רבש"ע, ואני תפלתי ובריך שמיה — י"ג מדות ג"פ [ומנהגנו שאין מתחילין בויעבור, אלא ה' ה', ויש שמתחילין מויעבור בפעם הא'] ורבש"ע עפ"י האר"י ז"ל, ואני תפלתי [ואף כשחל בשבת אומרים סדר זה ביום הכיפורים] ובריך שמיה, ובעת זו הוא עת רצון לשפוך תחנונים כל א' מקירות לבו.
סב. קריה"ת מנין העולים — קורין ששה עולים בפר' אחרי מות, וכשחל בשבת קורין ז' עולים. ואין נוהגין להוסיף עליהם, אך במקום שנהגו ליתן הכסף לצדקה המיקל להוסיף בשבת לא הפסיד.
סג. הורדת דמעות על מיתת בני אהרן — אנשי מעשה נוהגין להוריד דמעות בקריאת פס' אחרי מות שני בני אהרן, על סילוקן של צדיקים, ובזוה"ק אמרו שדבר זה מועיל לכפר עוונותיו ושלא ימותו בניו בחייו, והכונה בזה שעי"ז יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו, והחי יתן אל לבו, אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר, ובזכות הצדיקים הללו תהיה תשובתו מקובלת.
סד. חולה עליה לתורה — אף חולה שאינו מתענה ביום הכיפורים יכול לעלות בקריאת התורה של שחרית.
סה. מי שברך הנוסח — במי שברך יזהר שלא יאמר בעבור שנדר, אלא בעבור שיתן וראוי להוסיף "בלי נדר", ויש מדקדקין להפריש הצדקה מערב יום הכיפורים שלא להקדיש ביום הכיפורים, ואזי יאמר בעבור שנתן. ובנוסח מי שבירך י"א שאין לומר לכבוד יום הדין, אלא לכבוד היום.
סו. מפטיר והפטרה ונוסח הברכה — קורא למפטיר בפר' פנחס בעשור לחודש, ומפטירין בישעיה "סולו סולו פנו דרך" שמדבר בתשובה שע"י צום. ומברך לאחריה וחותם "מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכיפורים" [וכשחל בשבת מזכיר אף שבת בתוך הברכה וחותם גם בשל שבת] ויש מקומות שחותמין מלך מוחל וסולח לעוונותינו וגו' וכל מקום יעשה כמנהגו.
סז. יזכור — אחר ההפטרה כשחל בשבת אומרים יקום פורקן ומי שברך, ולאחר מכן אומרים "יזכור" כדי להזכיר נשמות המתים, שיום זה מכפר בין על החיים בין על המתים, ונודרין צדקות בעד המתים. וצריך ליזהר שלא לומר "הריני נודר אלא יאמר "בלי נדר". ונוהגין שמי שיש לו אב ואם יוצא מבית הכנסת, ויש שנוהגין לצאת בשנה ראשונה לאבילות מבית הכנסת, והמנהג הנכון לומר יזכור [בפרט ביום הכיפורים] גם בשנה ראשונה.
סח. קל מלא רחמים והנוסח — אומרים קל מלא רחמים ואין לומר תחת כנפי השכינה, אלא על כנפי השכינה. ויש שאין אומרים קל מלא רק לנפטרים בתוך שנתם.
סט. מילה — כשיש מילה בבית הכנסת מלין אחר קריה"ת קודם מוסף, והמנהג למול קודם אשרי. [ויש נוהגין למול אחר אשרי, וכל א' יעשה כמנהגו].
ע. כוס מילה — מברכין ברכת המילה בלא כוס, ומנהגנו לברך על הכוס וליתנו לתינוק הנימול לשתות מעט, ויש נוהגין ליתנו לתינוק אחר לשתות. ואם מלין אצל היולדת באופן שהיא חולה שצריכה לאכול ולשתות, ויש לה תועלת בשתיית הכוס, תשתה היולדת מהכוס מעט. ויש שנמנעין מליתן ליולדת שאין לה צורך מיוחד בשתיה..
עא. מוסף זמנו — יש להתחיל מוסף קודם סיום שבע שעות, שלאחר מכן אף שזמנו נמשך כל היום, מ"מ המאחר נקרא פושע, [ויש לקצר אף בפיוטים בשחרית מחמת כן] ולכתחילה ראוי להתחיל מוסף קודם זמן מנחה גדולה דהיינו קודם שש שעות ומחצה, שלא יצטרך להקדים מנחה התדירה.
עב. ומ"מ אם אירע שאיחרו הציבור מוסף אחר שש ומחצה, יש לציבור להתפלל מוסף ואח"כ מנחה כיון שיש שהות ביום להתפלל שתיהן.
עג. אשרי, יהללו, לדוד מזמור, הנני העני — הש"צ מתחיל אשרי בקול רם, ואחר אשרי לוקח הס"ת השניה שקראו בו מפטיר, ואומר יהללו, לדוד מזמור [וכשחל בשבת אומר מזמור לדוד, וי"א אף כשחל בשבת לדוד מזמור]. ואומר הש"צ הנני העני ממעש שנתקן עבורו קודם מוסף באימה והכנעה ותחנונים. ולא יאריך בה הרבה שלא לאחר זמן מוסף.
עד. תפלת מוסף, פסוקי המוסף — מתפללים תפלת מוסף. והכל כסדר הנדפס במחזורים. [בפס' המוספין מלבד חטאת הכפורים, כ' הפו' שאין לומר מלבד חטאת הכפורים, רק ושני שעירים לכפר ].
מי כמוך אב הרחמים — [במוסף אומרים מי כמוך אב הרחמים אף מי שנוהג לומר אב הרחמן].
עה. חזרת הש"צ — אומר הפיוטים כמנהג, והתפלה וסדר קדושה ככתוב במחזורים.
השתחויה בעלינו לשבח — בעלינו כורעים כל הקהל כמו בראש השנה, וגם יחוץ בבגד או בנייר בינו לקרקע.
עו. סדר העבודה — בנוסח אשכנז אומרים אמיץ כח, ונוסח ספרד אומרים אתה כוננתה, ושיבחו הפוסקים יותר נוסח אתה כוננתה שנתבאר בו יותר סדר העבודה וחיברו יוסי בן יוסי כהן גדול, ומ"מ אין לשנות המנהגים בציבור. וכל ציבור יעשה כמנהגו. ומהראוי לכל אדם שילמוד קודם יום הכיפורים סדר העבודה ופירוש הפיוט.
אמירתו וכריעה עם הציבור — יש לדקדק ולומר סדר העבודה עם הציבור כדי שיגיע עם הציבור לכריעות שבעבודה ויכרע עמהם, ובכל אופן גם מי שלא הגיע לשם, יש לו לכרוע הכריעות יחד עם הציבור.
אנא ה' בקו"ר, אנא ה' תחילה, לה' חטאת — בוידוי הכהן גדול יאמר החזן אנא השם בקול רם. ואומר בתחילה אנא השם ואח"כ אומרים אנא בשם. וכשאומר לה' חטאת המנהג לאומרו בכינוי השם [ליי] הנקרא תמיד בלשון אדנות, ולא יאמר להשם חטאת.
עז. השתחויה לש"ץ — הש"צ אסור לו לעקור רגליו כלל אף לכריעות שבסדר העבודה, ולכן קודם שמו"ע יעמוד רחוק קצת מן התיבה שיוכל ליפול על פניו, ונותן סטנדר לפניו בינו לתיבה. וכשכורע נוטלין הסטנדר ממנו ואח"כ מעמידין אותו באופן שאין צריך לעקור רגליו ממקומו.
עח. נוסח הוידוי — בנוסח הוידוי אומר חטאתי עויתי ופשעתי, הקל הקל תחילה.
הכאה על לבו — המכים על ליבם כשאומרים נוסח הוידוי דכה"ג יפה הם עושים, אף שאומרים על העם שבעזרה, מ"מ מדמין כן על עצמינו אילו היינו עומדים שם, ומתודים גם על עוונותינו.
עט. בר"כ נט"י — לברכת כהנים נוטלים הכהנים ידיהם נטילה גמורה עד הפרק, והלויים במקומותינו לא נהגו ליטול ידיהם קודם שנוטלים לכהנים, ובמקומות שנוהגין כן מותרין אף הם ליטול ידיהם עד קשרי אצבעותיהם.
פ. סיום מוסף — הש"צ מסיים התפילה הכל כנד' במחזורים וכמנהג, ומנגן קדיש תתקבל, ואין אומרים אבינו מלכנו גם כשחל בחול. ואין אומרים אין כאלוקינו ולא פיטום הקטורת. ויש שאומרים פיטום הקטורת ביחידות, או קודם מנחה.
שש"י — לנוסח ספרד של אותו יום, ומזמור ל"ב להגר"א. יש נוהגים לאומרו אחר שחרית ואלה שאין אומרים אחר שחרית אומרים לאחר מוסף.
פא. עלינו לשבח — במקומות שעושין הפסקה גדולה בין מוסף למנחה כגון למתפללין כותיקין י"א שנכון לומר עלינו אחר מוסף.
פב. מאה ברכות — כדי להשלים ק' ברכות שחסרים לו ביום הכיפורים יש לכוין ולשמוע ברכות העולים לתורה ולכוין לצאת בהם, וכן לשמוע ולענות ברכות חזרת הש"צ. ואם הוצרך לנקביו ומברך אשר יצר ימנה אותה למנין הק' ברכות, ואם עדיין חסר לו ישלים בברכות הריח על בשמים, ויפסיק ביניהם בזמן שיהיה היסח הדעת בינתיים.
פג. מנחה פר' התמיד והקטורת — יש נוהגים לומר פר' התמיד ופר' הקטורת קודם מנחה.
פד. קריה"ת ומפטיר יונה — אין אומרים אשרי ובא לציון, ואף כשחל יום הכיפורים בשבת, [רק בנעילה], ולא ואני תפילתי, ומוציאין ס"ת, ואין אומרים י"ג מדות ולא שמע ישראל ועל הכל, אלא מתחילין בגדלו, וקורין באחרי מות בפר' עריות מכמעשה ארץ מצרים עד סוף הפרשה, והטעם שקורין בפר' זו כדי להזכיר עוון עריות שיחזרו עליהם בתשובה ויתחרט עליהם ויקבל עליו שלא לשוב לכך ויתכפר לו. וקורין ג' עולים, ואין אומרים חצי קדיש על הס"ת וסומכין על הקדיש שקודם התפלה, והשלישי מפטיר בנביא, [ואין לכהן או לוי להיות בו מפטיר כיון שהוא גם שלישי]. וההפטרה קורין בתרי עשר ביונה, והטעם שקורין בו כדי ללמד שאין אפשרות לברוח מהשי"ת ולעורר לתשובה, ושהקב"ה מקבל אפי' תשובת פושעים כאוה"ע ועאכו"כ לישראל עמו, ועליה זו נקראת "מפטיר יונה" ורבים מהדרין לקנותה יותר משאר המפטירים.
ברכת ההפטרה — ברכת הפטרה אומר עד מגן דוד, ואין אומרים על התורה ועל העבודה, [שכבר הזכירו עבודת היום במוסף, והספרדים אומרים על התורה וכו' כבשחרית].
פה. לחש חזרת הש"ץ סליחות ובר"כ ושים שלום — נוסח תפלת מנחה בלחש כמו בערבית ושחרית עם הוידויים לבסוף, וכשחל בשבת מזכיר של שבת.
חוזר הש"צ התפילה ואין הש"צ אומר סליחות במנחה, אא"כ עוד היום גדול שיש שהות להתפלל נעילה ביום, וכן הכהנים אין נושאין במנחה כפיהם. [אא"כ עלה הכהן לדוכן נושא כפיו ואין מורידין אותו]. ואומר הש"צ אלוקינו ואלוקי אבותינו, ושים שלום.
פו. אבינו מלכנו, צדקתך, עלינו, לדוד, קדיש — אחר התפילה אומרים אבינו מלכנו כשחל בחול, אבל לא כשחל בשבת. ואם השעה דחוקה משום נעילה מדלגין אף אבינו מלכנו. וכן אין אומרים בשבת צדקתך צדק, ואין אומרים עלינו, ואומרים לדוד ה', במקום שאומרים אותו אחר מנחה, וקדיש יתום לאחריו.
פז. נעילה — זמן תפלת נעילה כשהחמה בראש האילנות, ואין להקדים ולהתפלל קודם פלג המנחה, וצריך להשלימה קודם צה"כ, וי"א שיכולים להמשיך ולסיים התפילה גם בלילה, וכן המנהג להקל בזה, ובלבד שיתחיל אותה ביום, אך לא יתחיל אותה קודם פלג המנחה. ומ"מ היחיד שמתפלל ראוי שישלים עיקר תפילתו עד אתה נותן קודם צה"כ.
וצריך לומר בנעילה "היום יבוא ויפנה" קודם הערב שמש שלא יהא כדובר שקרים, ומ"מ כל שהוא קודם צה"כ יכול לומר "היום יפנה", אבל לאחר חשכת הלילה יאמר "היום פנה" השמש בא ופנה.
פח. דרשה — יש מקומות שנהגו שהרב דורש דברים מועטים קודם נעילה לעורר העם לתשובה שלימה, ומגלה אזנם באמירה נעימה כי תכלית עשרת ימי תשובה הוא יום הכיפורים, ותכלית יום הכיפורים הוא תפילת נעילה שהכל הולך אחר החיתום. ויש לכוין מאד בתפילת נעילה, ואף כשהוא חלש מחמת התענית, יאמר החלש גבור אני להתפלל במחשבה טהורה ולעורר נפשו לתשובה ולהוסיף אומץ בתפלת נעילה לשפוך לב כמים ותעל שועתו לפני האלוקים ומה טוב אם יוכל להוריד דמעות בתפילה זו שע"י בכי ודמעה אפשר להפוך גזר דין.
פט. אשרי ובא לציון ותפלת לחש — הש"צ יורד לפני התיבה ואומר אשרי ובא לציון [והספרדים אומרים רק אשרי] בכוונה גדולה. [ואם יש זמן יאמר החזן תפלת הנני העני ממעש] ומתחיל קדיש בניגון הידוע, ואחר הקדיש עומדים הציבור להתפלל נעילה בלחש ובכוונה עצומה.
צ. וחתמנו וכו' — בנעילה אומרים וחתמנו במקום וכתבנו הואיל והוא עת חיתום גזר דין, וכן וחתום במקום וכתוב, וכן באמצע התפילה מזכירין חתימה במקום כתיבה, ואף הש"צ בחזרה אומר וחתמנו אף שמסיים בלילה לפי שאין הדין מסתלק עד שיסיימו ישראל סדריהם. ומ"מ אם אמר כתיבה במקום חתימה אינו מעכב דגם החתימה בכלל כתיבה.
הזכרת שבת כשחל יום הכיפורים בשבת — ואם חל בשבת מזכיר בתפילה אף של שבת, ואם לא הזכיר כלל של שבת בתפלה חוזר ומתפלל [והש"צ ששכח סומך על החזרה ]. אך במה שאומרים אחר התפילה "אתה הבדלת וכו' ותתן לנו את יום צום הכפורים וכו'" לא יזכיר היחיד של שבת לפי שאין בה חתימה, משא"כ הש"צ שאומר אתה הבדלת בתוך התפלה, צריך להזכיר בו של שבת כיון שחותם אח"כ בברכה גם של שבת, אך אינו מעכב לש"צ אא"כ לא הזכיר של שבת כלל.
צא. חזרת הש"צ — פותחין הארון קודש ומשאירין אותו פתוח עד אחר גמר נעילה, והיינו עד אחר קדיש תתקבל, ומתחיל הש"צ התפלה, וכשמגיע לקדושה בנוסח אשכנז אומרים נעריצך ולנוסח ספרד אומרים קדושת כתר כמו במוסף, וכשמגיע לחרוז היום יפנה, אם הוא קודם צה"כ יכול לאומרו, [ואחר צה"כ יאמר היום פנה, השמש בא ופנה].
צב. נשיאות כפים — אין נושאין כפים בלילה, לפיכך אם הגיע לנשיאת כפים והוא אחר צה"כ הראשון לחומרא, דהיינו אחר כי"ג וחצי רגעים מהשקיעה אין נושאין כפים, ובמקומות שנוהגין לגמור ביום נושאין כפיהם. ובבין השמשות [דהיינו שלש עשרה רגעים אחר השקיעה] נסתפקו האחרונים ויש שנהגו להקל אז לישא כפיהם. ובמקומות שרגילין לגמור בלילה אף אם אירע שגמרו ביום, י"א שאין לישא כפיהם, ואצ"ל בבין השמשות שאין לישא כפיהם.
ויש מקומות שכדי להספיק לישא כפים ואין רוצים למהר ולדלג בסליחות מאחרין הסליחות לאחר חזרת הש"צ מלבד חרוז היום יפנה שאומר בתוך התפלה וכן נהג המהר"ם מרוטנבורג, וכן נוהגין הספרדים.
צג. אבינו מלכנו, שמע ישראל, בשכמל"ו, ה' הוא האלקים, קדיש תתקבל ותקיעת שופר — אחר התפלה אומרים אבינו מלכנו אפי' כשחל בשבת ואפי' הוא עדיין יום [והספרדים אין אומרים], ולאחר שמסיימין נוהגים שהש"צ אומר שמע ישראל פעם אחת, ואומר ג' פעמים בשכמל"ו בקול רם והציבור אחריו, ואומרים ז' פעמים ה' הוא האלקים, והציבור עונין אחריו, כדי ללוות השכינה שנסתלקה למעלה מז' רקיעים. ואח"כ אומר קדיש תתקבל, ולאחר מכן אם הוא כבר לילה או בבין השמשות ואפי' במוצאי שבת תוקעין בשופר תקיעה אחת ויש תוקעין תשר"ת וכן מנהג אר"י [לוח אר"י], ויש תוקעין קודם הקדיש [אבל קודם השקיעה אין לתקוע], ואחר התקיעה אומרים לשנה הבאה בירושלים.
אם סיים הש"צ תפלתו בלילה אומר תתקבל ואפי' סיים עם כניסת הלילה יוכל לומר קדיש תתקבל בלילה, כל שלא הפסיק בין תפילה לקדיש.
צד. ערבית מוצאי יום הכיפורים — אחר סיום נעילה ויצא היום מתפללין ערבית של חול, ואם הוא סמוך לצה"כ יש להמתין לצה"כ, אך אין להאריך בתפלת ערבית שיש אנשים חלושים שהתענית קשה להם. ומ"מ אין להתפלל במרוצה אפי' כדי לזרז להבדלה שלא יהא נראה כפורק מעליו עול עבודת יום הכפורים. וחותמין בהקל הקדוש, ואם טעה וחתם בהמלך הקדוש אינו חוזר. ואומר אתה חוננתנו ולאחר סיום התפלה אומר קדיש תתקבל, וכשחל במוצ"ש אין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש [לפי שיו"ט דסוכות חל באמצע השבוע].
צה. תוספת מחול על הקודש וזמן סיום הצום ואכילה ושתיה קודם הבדלה — צריך להוסיף מחול על הקודש בין למלאכה בין לעינויים של יום הכיפורים ותוספת זו אין לה שיעור, רק ימתין מעט זמן אחר צה"כ, וכיון שנוהגין להתפלל רק אחר צה"כ, אזי כשמסיימין התפלה יש בו כבר שיעור תוספת ומותר בכל העינויים ומלאכה אע"פ שלא הבדיל על הכוס. [מלבד במקום שהקדימו להתפלל]. ורק באכילה ושתיה אסור משום חובת הבדלה. ושתיית מים מותרת במקום צורך קודם הבדלה. [וכן יש להורות לנשים השרויות בתענית וקשה להם להמתין על בעליהן להבדלה ואין מבדילות בעצמן].
זמן ר"ת — רבים מחמירין בדאפשר להמתין אחר זמן צאת הכוכבים דר"ת באיסור תורה דתענית ומלאכת יום הכיפורים.
צו. קידוש לבנה — נוהגין לקדש הלבנה במוצאי יום הכיפורים ולא קודם יום הכיפורים שאז שרויין בצער מחמת אימת הדין ויש לקדשה בשמחה, ולשיטת הלבוש מקדשין הלבנה קודם יום הכיפורים, וירבו בזה זכויותיו וכן נוהגין רבים ע"פ הגר"א. והמקדשין במוצאי יום הכיפורים עושין כן מיד אחר ערבית כשהם עטופים בקיטל וטלית בלב שמח, ויש מאחרין הקדוש לבנה עד אחר שיבדילו ויטעמו בביתם ונועלים מנעלים כדי שלא לקדשה כשהוא מעונה, וכל א' יעשה כמנהג מקומו ולא יפרוש מן הציבור.
מקדשין הלבנה כל זמן שנהנה מאורה ואפי' אם היתה מכוסה בענן דק וקלוש מן הדין יכול לברך, והספרדים מקפידים בזה ע"פ הקבלה, ואם הימים מעוננים שיש לחוש שתתכסה לגמרי עד שיעבור זמן קדוש לבנה לא ימתין משום כך למחר.
צז. פקידת איש את רעהו — אחר הקידוש לבנה פוקדין איש את רעהו בשלום ובברכת שנה טובה ופיתקא טבא בשמחה ובטוב לבב והולכין לבתיהם בשמחה, ובת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלוקים את מעשיך.
צח. הבדלה במוצאי יום הכיפורים וברכת בשמים — מבדילין בבית על הכוס, וכשחל בחול אין אומרים הפס' קודם רק מתחיל ברכת בפה"ג ואין מברכין על הבשמים [אא"כ חל במוצ"ש] אבל מברכין על הנר אף כשחל בחול לפי שאף יום הכיפורים אסור בהבערת האש, ואם חל יום הכיפורים בשבת אומר בהבדלה פס' "הנה קל וגו'", ומברכין גם על הבשמים, ויש חולקין בזה, ולכל הדעות יכול לברך ואינו הפסק, אך אין להורות לציבור לברך במקום שנהגו שלא לברך על הבשמים.
צט. נר ששבת — אין מברכין במוצאי יום הכיפורים אלא על נר ששבת מערב יום הכיפורים, או על האור היוצא ממנו, [ויש מחמירין בזה ] אבל לא על אור שהודלק במוצאי יום הכיפורים ואף לא על הנר שהודלק ממנו, אא"כ חל יום הכיפורים בשבת שאז מן הדין מברכין עליו כבכל מוצ"ש, ומ"מ נהגו להחמיר לכתחילה אף בזה, ובנר שהודלק ממנו בודאי יש להקל בו.
נר בית הכנסת ויארצייט — אין מברכין על נר שהודלק בבית הכנסת לכבוד, ולא על נר של יארצייט אבל מברך על הנר שהודלק ממנו, ולכן הנר שהדליקו בבית הכנסת ביום הכיפורים עבורו, לא יברך עליו אם לא היה דעתו לכך בשעת הדלקה אלא ידליק ממנו נר אחר ויברך על שניהם יחד, ובאין לו אחר יכול לברך עליו, בפרט אם היתה דעתו לכך מתחילה לברך עליו במוציהכ"פ.
מחזרין אחר הנר — אע"פ שאין צריך לחזר אחר הנר לברך עליו במוצ"ש כשאינו לפניו, מ"מ במוצאי יום הכיפורים אפי' אין לפניו נר צריך לחזר אחריו כמו ההבדלה עצמה.
הבדלה לנשים — הנשים לא יבדילו בעצמן על הכוס אלא ישמעו מהאנשים, ואם אין להם ממי לשמוע ואין יכולות להמתין בתענית יבדילו בעצמן על חמר מדינה [לנוהגים שיש היום חמר מדינה] או על מיץ ענבים [למחמירין שאין היום חמר מדינה], ורשאיות לברך אף ברכת בורא מאורי האש.
תענית ב' ימים בחו"ל — יש שהחמירו על עצמם להתענות בחו"ל ב' ימים יום הכיפורים בתענית ומלאכה כשאר יו"ט של גליות, ואין לנהוג בחומרא זו שיש לחוש שיבואו לידי סכנה, ובפרט בזמננו לא שמענו שינהגו כן.
ק. סעודת מוצאי יום הכיפורים — הסעודה במוצאי יום הכיפורים מצוה יש בה, ובת קול יוצאת ואומרת "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלוקים את מעשיך", ולפיכך מרבין בה בסעודה.
סוכה וד' מינים — המדקדקין מתחילין במוצאי יום הכיפורים בעשיית הסוכה לצאת ממצוה אל מצוה שנא' "ילכו מחיל אל חיל", ויש שנוהגין מיד אחר הבדלה לאחר שטעמו קצת מכינים מקום לסוכה שיוכלו להתחיל בבנינה, ולמחרת מתקנים את כולה, וכן נוהגין לקנות או עכ"פ לעיין בד' מינים במוצאי יום הכיפורים שאף זה בכלל "ילכו מחיל אל חיל".
קא. השכמה — נוהגין להשכים לבית הכנסת ביום שלאחר יום הכיפורים.
הלכות ערב יום הכיפורים — כפרות, מחילה, סעודה מפסקת והדלקת נרות · יום הכיפורים שחל בשבת
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.