כל הלכות ערב יום הכיפורים: מצוות האכילה, סדר הכפרות, טבילה במקוה, וידוי במנחה, בקשת מחילה מהזולת, הסעודה המפסקת, קבלת הצום והדלקת הנרות.
מכון הוראה בישראל
"כל האוכל ושותה בתשיעי — כאילו התענה תשיעי ועשירי". ערב יום הכיפורים גדוש מצוות והלכות: מצוות האכילה וריבוי הסעודה, מנהג הכפרות וסדרו, הטבילה במקוה, הווידוי במנחה, חובת הפיוס ובקשת המחילה מהזולת, דיני הסעודה המפסקת וזמן קבלת הצום, תוספת מחול על הקודש, הדלקת הנרות וברכת הבנים.
א. השכמה, סליחות — בערב יום הכיפורים משכימין לקום ובאשמורת הבוקר אין מרבים בסליחות ובפיוטים, כי ערב יום הכיפורים חשוב כמו יו"ט ומסיימים בהרחמים והסליחות, ויש מקומות שנהגו להרבות בסליחות אבל בכל מדינותינו פשט המנהג לקצר בסליחות, והכל כנדפס בסדורים ומחזורים.
ב. נפי"א בסליחות, אבל לצאת לבית הכנסת, שחרית מזמור לתודה, יה"ר בקרבנות, וידוי נפי"א ואבינו מלכנו — אין נופלים על פניהם בסליחות, אבל אבילות נוהג בו עד הלילה לכן מי שהוא אבל לא ילך לבית הכנסת לומר סליחות, בתפילת שחרית אין אומרים מזמור לתודה, והספרדים נוהגים לאומרו, [בקרבנות אין לומר יה"ר רק אחר עולה] ואין אומרים וידוי ונפילת אפים ערב יום הכיפורים שחרית ומנחה [אבל במנחה שלפניו אומרים] ואין אומרים בו אבינו מלכנו אא"כ חל יום הכיפורים בשבת.
ג. הספד וצידוק הדין — נוהגין שלא להספיד בו אלא לחכם בפניו וכן לענין צדוק הדין, שאין אומרים אותו אפי' בלילה אלא לחכם בפניו.
הליכה לקברי צדיקים וצדקה — נוהגין לילך על קברי צדיקים ומרבים בו בצדקה ואף ממעות של פדיון כפרות, ואין להרבות שם בתחינות רק מה שיסדו הקדמונים שהרי א"א תחנון ביום זה, ויש שהולכין יום או יומים לפני ערב יום הכיפורים [מפני שיום זה הוא כיו"ט].
מלאכה — י"א שאין עושין מלאכה בערב יום הכיפורים והעושה אינו רואה סימן ברכה לעולם.
ד. מצות אכילה בערב יום הכיפורים [ואיסור תענית בו] — מצוה מן התורה לאכול בערב יום הכיפורים ולהרבות בסעודה, ואמרו חז"ל שכל מי שאוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי, ויש לאדם למעט בלימודו ביום זה כדי לאכול ולשתות. ואסור להתענות בו אפי' תענית חלום. והמנהג לאכול בו דגים ועופות לפי שהוא כיו"ט שהוא יום סליחה וכפרה ובטוחים אנו שהקב"ה יכפר על עוונותינו.
ה. שיעורו — שיעור האכילה לצאת יד"ח המצוה כבכל התורה בכזית, ואין צריך פת דוקא. וי"א שהשיעור בככותבת הגסה כשיעור ביטול העינוי ביום הכיפורים עצמו, ומ"מ אם יש חשש מועט שיקשה לו התענית צריך לאכול ולשתות הרבה שיוכל לעמוד בתענית יום הכיפורים, אך אין לאכול בו אכילה גסה, ולא למלאות כריסו ביום זה. ויש מגדולי ישראל זצ"ל שנהגו לאכול צימוקים במשך היום להידור המצוה, ובאופן שאינו מבטלו מלימודו, ומרן החזו"א זצ"ל לא סבר להידור זה.
יש דברים שנמנעין מלאוכלם בערב יום הכיפורים ראה להלן סעיף נד-נה פרטי הדינים בזה.
ו. זמן המצוה — כל היום [אחר התפלה] עד זמן קבלת התענית סמוך לכניסת הלילה, אבל בליל תשיעי אין מצות אכילה, וי"א שאף ליל ט' תשרי יש בו קיום מצוה אך אינו עיקר כיום לעשות בו סעודה.
ז. החייבין במצוה — אף נשים חייבות לאכול בו וכן תינוקות שהגיעו לחינוך, וכן מי שיודע שלא יתענה ביום הכיפורים, וכן מי שיודע שיוכל לצום אף אם לא יאכל בתשיעי חייב לאכול בו.
ח. כפרות — סדר הכפרות שנוהגין לעשות הוא מנהג ותיקין ע"פ הגאונים ולוקחין תרנגול זכר לזכר, ולנקבה לוקחין תרנגולת שאינו מעכב בדיעבד. [ולאשה מעוברת ראה להלן] ואומרים עליו הפס' בני אדם וגו', [וצריך ליזהר מאד שלא לומר הפס' במקום מטונף מצואת תרנגולים] נפש תחת נפש ואומר אם יש עליו מלאך מליץ וגו', כ"ז אומר ג' פעמים, ואח"כ מסבב הכפרה סביב לראשו ואומר זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי וכו' ועושה כן ג' פעמים, ואם מסבב לאחר יאמר זה חליפתך [ומעלה גדולה כשהמסבב זקן ת"ח וצדיק] וכן לאחרים ולנקבה יאמר ככתוב במחזורים. [ויש להפסיק מעט בין תיבת ילך למיתה לואתה תכנס, ויש אומרים ותכנס אתה].
ואחר הסיבוב יסמוך ידו על ראש התרנגול ועל הצדדין, ויש מחמירין שלא לסמוך שנראה כקדשים בחוץ, וכן המנהג במקומותינו. ויחשוב בעת שמסבב ראשו בהרהורי תשובה שבאמת כל מה שעושים לתרנגול ראוי לעשות לו, וע"י תשובתו הקב"ה מסלק הגזירה מעליו ונתקיים דוגמת הגזירה בעוף הזה. ויש להסמיך השחיטה לסמיכה ובמקומות שאין סומכין יש להסמיך השחיטה לסיבוב וליתנו מיד לשוחט לשוחטו אם מצוי לפניו.
ט. יש ליזהר שלא לזרוק העופות לארץ קודם השחיטה מחשש נפולה וריסוק איברים, ואם זרק יש לשאול לחכם.
השוחטים נוהגים לכבד במצות כיסוי הדם לת"ח נכבד, ובאופן זה יתן המכסה העפר לפני השחיטה ע"מ כן.
י. במקומות שמצויים מכשולים גדולים בשחיטה מריבוי הכפרות והדחק והלחץ, ואין השוחטין משגיחים בבדיקות הסכין והטריפות מצוה להמעיטן ובודאי שאין זו זכות וכפרה ליכנס ביום הקדוש בחשש שחיטה ונבלות, [ואף יש מהגדולים שרצו לבטל המנהג ולא עלתה בידם] וע"כ כ' הפו' שיש להתחיל בשחיטה לכל הפחות כמה ימים קודם ערב יום הכיפורים, ומן הדין כל זמן עשרת ימי תשובה ראוי לכך, ויש שכ' מחמת כן לעשות הכפרות בדגים או במעות.
יא. זמן הראוי לשחיטת הכפרות הוא בערב יום הכיפורים באשמורת אחר הסליחות כי אז הרחמים גוברים סמוך לשחרית, [אך הסיבוב על ראשו יכול להיות קודם לכן וכן נהג מרן החזו"א זצ"ל]. ויש נוהגים לעשותם אחר תפלת שחרית. ובמקומות שמתקבצין אנשים רבים ודוחקין על השוחט ואינו שוחט בישוב הדעת ואינו בודק כראוי הסכין קודם השחיטה והסימנים לאחר השחיטה, מוטב לשחוט הכפרות בליל ערב יום הכיפורים [וכן נהג מרן הקה"י זצ"ל] או כמה ימים קודם ערב יום הכיפורים כי כל עשרת ימי תשובה הוא זמן הראוי לכפרות. וכשלא מצא קודם לכן ורואה שיש חשש מכשול אצל השוחט מוטב שיסבב בדגים או במעות לצדקה. ויש נוהגין תמיד מחמת כן לסבב במעות. וכשעושה הכפרות בדגים או מעות אין להקדימן לפני ערב יום הכיפורים, אך הרגיל לסבב בעופות לא ישנה מנהגו לדגים או מעות, והעושה כן צריך התרה.
יב. ההולך אצל השוחט לכפרות יזהר שלא יקח ממנו התרנגול וילך עד שיבדוק השוחט הסכין לאחר השחיטה כי קודם שבדקו הסכין אסור לאכול מהשחיטה.
יג. המנהג לעשות הכפרות בתרנגול שנקרא גבר [ומשעה שמשמיע קול כתרנגול בתקיעתו נקרא כן] ומעדיפים לעשותם בתרנגולים לבנים לרמוז ענין הלבנת העוון שנא' כשלג ילבינו [וכשמצוי גם מינים אחרים אין לחזר אחר לבנים דוקא משום דרכי האמורי רק כשבאו לפניו יעדיף הלבנים, ואם כוונתו בלבנים מחמת שטובים ובריאים מותר בכל אופן].
יד. אם אין לו תרנגול יקח אווז או שאר בע"ח ובלבד שלא יהיו ראויים להקרבה כתור או יונה [שלא יהא נראה כקדשים בחוץ] ואם אין לו כאלו יקח אפי' דגים. ואם אין לו דגים יקח עציץ עם שתילים ויסבב מעל ראשו, או שיקח מעות ויסובב מעל ראשו ויאמר זה הכסף ילך לצדקה. וכהיום מצוי מאד הכפרות בתרנגולים שמסדרים מוסדות צדקה וחסד, ולכל הדעות יש להעדיפן על שאר בע"ח ומעות.
טו. לכתחילה יש ליקח תרנגול עבור כל א' מבני ביתו בין זכרים בין נקבות ולסבב על ראשו, וכן אשה מעוברת תקח ג' תרנגולים ב' נקבות וא' זכר, נקבה לעצמה, ולולד שתים מספק שמא ימצא זכר או נקבה, וי"א שיכולה ליקח שתים א' זכר וא' נקבה, שאם הולד נקבה יוצאין האם והולד בתרנגול א', וכן עבור בני הבית אם אין ידו משגת לכל אחד יכול ליקח תרנגול א' לכמה זכרים ותרנגולת אחת לכמה נקבות.
טז. הקדמונים נתנו הכפרות לעניים לצדקה ע"ש שנא' "צדקה תציל ממות", וכשראו הגדולים שהעניים מתביישין לקבלן אמרו שמוטב לפדותן וליתן דמי שווין לעניים [ואין ליתן הכסף מכסף מעשר] אא"כ יודע שהעני אינו מתבייש. וכהיום נוהגים רבים ליתן הכפרות עצמם למוסדות תורה וצדקה וזהו המובחר.
יז. אין אוכלים הבני מעיים של הכפרות שניזונין העופות מן הגזל ועי"ז ניתן אל לבנו להרחיק מן הגזל, אלא משליכין אותן בחצר או בגגו או שיאכילום לעופות להורות כשם שמרחם על הבריות כך ירחמו עליו מן השמים.
יח. טהרה טבילה במקוה — מנהג קדום בישראל מזמן הגאונים שיטהר אדם עצמו בערב יום הכיפורים אחר חצות היום ויטבול במקוה לטהר עצמו מטומאת קרי ליום הקדוש, וגם משום תשובה, [ויכוין לכך בטבילתו ששב בתשובה ומעתה הוא כקטן שנולד וכבר הוכנס תחת כנפי השכינה]. ואין מברכין על טבילה זו שאינה אלא מנהג.
יט. אף האנשים שאין זהירין כל השנה בטבילת קרי צריכין לטבול, ואפי' טבל ערב ראש השנה או בערב יום הכיפורים באשמורת קודם הכפרות צריך לחזור ולטבול להכין ולטהר עצמו ליום הקדוש.
כ. זמן הטבילה — טוב לטבול קודם תפלת המנחה שמתודה בה, וכן המנהג. ויש שנוהגין לטבול אחר סעודה המפסקת סמוך לכניסת היום, ובלבד שיגמרו קודם כניסת היום שיוכלו לקבל תוספת יום הכיפורים לכל דיניו.
כא. בחורים קטנים נשים ונערות וכו' — אף בחורים מגיל בר-מצוה צריכין לטבול, ויש מחנכין אף הקטנים בטבילה זו. ולגבי הנשים הדבר תלוי במנהגים יש מצריכין ויש פוטרין, וכל א' תעשה כמנהגה. ונערות ובתולות ואלמנות וגרושות המנהג שאין טובלות.
כב. ט' קבין לחולה ומצטער ומקלחת — חולה שאין יכול לטבול או מי שמצטער בטבילה יטילו עליו ט' קבין מים בלא הפסק קילוח ביניהם כלל, ואף מב' או ג' כלים מועיל ובלבד שיהיו בבת אחת, דהיינו שיטיל עליו הכלי השני קודם שהפסיק קילוח הראשון. וצריך שיעברו המים על כל גופו ועכ"פ מסביב לכל גופו, ויטפיח כפות הרגלים במים קודם השפיכה ויעמוד זקוף ושתי ידיו כנגד לבו ולא ידחוק אותם זה בזה רק בריוח שיבואו המים בכל מקום, ולענין מקלחת אם מועיל לט' קבין.
כג. חציצה — יש לדקדק בטבילה זו בחציצה יותר מבשאר ימות השנה [ובדין חציצה בטבילת בע"ק כל השנה ] ולכן לפני שנכנס לבית המרחץ יטול צפרני ידיו [וכן צפרני רגליו כשהן גדולות, ולכתחילה יש לגוזזן מאתמול ולא ליטול צפרני ידיו ורגליו ביום א'], וכן ירחץ עצמו במים חמים שיהא גופו נקי, ויש מהדרין אף לרחוץ ולחוץ השיניים מכל דבר החוצץ ולסרוק השערות במסרק [והמחמירין שלא לסרוק הזקן במסרק יפרידו השערות ביד בנחת].
כד. מנין הטבילות ואמירת וידוי — מן הדין אין צריך לטבול אלא פעם אחת, ויש אומרים שראוי לטבול ג' פעמים וכן המנהג. [ויש טובלין ז' פעמים ויותר ע"פ הסוד]. ואין צריך לומר וידוי במקוה, והאומר את הוידוי במים יזהר שלא להזכיר את השם.
כה. אבל תוך ז' טבילה ושאר דיני אבלות וסעודה המפסקת — אָבֵל בתוך ז' מותר לרחוץ בחמין ולטבול אף במקוה חמה בערב יום הכיפורים כשעה או שתים קודם הלילה, [ולא יקדים קודם פלג המנחה] דחשוב כטבילת מצוה. אבל שאר כל דיני אבילות כישיבה ע"ג קרקע נוהגים עד כניסת הלילה, ויש חולקים ומקילים לו לאכול בסעודת מפסקת על הספסל, וכן המנהג.
כו. בגדי שבת, מנחה בערב יום הכיפורים — אחר הטבילה נוהגים ללבוש בגדי שבת והולכין לבית הכנסת לתפלת מנחה ומתפללין מנחה בעוד היום גדול בזמן מנחה גדולה או סמוך לה. [לפי שמאריכין הרבה בתפלת המנחה ואח"כ צריך לשוב לביתו לסעודה מפסקת, אך אינו מדינא כלל].
כז. העמדת נרות בבית הכנסת — המעמידין נרות ביום הכיפורים בבית הכנסת ראוי שיסדרו אחר המנחה הנרות על מקומן [אף שמדליקין רק קודם הלילה] שלא יצטרכו לשהות ביום סמוך ליום הקדוש.
כח. צדקה קודם מנחה ושיעורו — נוהגים שבהליכה לבית הכנסת למנחה קודם התפלה מחלקין צדקה לעניים, ונותנים איש כמיסת ידו וכל המרבה מכדי יכולתו זכותו גדול ליום הדין.
כט. ש"ץ הגון למנחה ועיטוף בט"ג — י"א שראוי לבחור למנחה ש"צ הגון כדין ש"צ לימים נוראים. ומתעטף הש"צ בטלית [אף במקום שאין מקפידין בכך כל השנה]. אך כ"ז אינו מעכב כלל.
ל. וידוי לאנשים ונשים — מצות וידוי ביום הכיפורים היא מצות עשה והכל חייבין בה אנשים ונשים, ולכן יש ללמד אף את הנשים להתודות בתפלות יום הכיפורים, וכן במנחה של ערב יום הכיפורים.
לא. וידוי במנחה — תיקנו חז"ל להתודות קודם סעודה המפסקת [שמא יארע דבר קלקלה בסעודה ולא יוכל להתודות] לפיכך אומרים וידוי בסוף תפלת המנחה קודם אלקי נצור. אבל הש"צ בחזרה בערב יום הכיפורים אינו אומר הוידוי אלא מתפלל תפלת י"ח כבכל השנה, ואין אומרים אבינו מלכנו ולא תחנון.
לב. מקום הוידוי — הוידוי יש לאומרו בגמר התפלה קודם אלקי נצור, ויש מצריכים לומר יהיו לרצון קודם הוידוי אע"פ שחוזר ואומר יהל"ר אחר אלקי נצור. ולדעת הגר"א אין לומר יהל"ר קודם הוידוי כדי שיהא הוידוי נחשב בתוך התפלה. אך אם נמצא באמצע הוידוי והש"צ הגיע לקדושה, או לקדיש או למודים ולא אמר עדיין יהיו לרצון יאמר יהל"ר קודם שיפסיק לענות לקדיש וקדושה כפי הדין. [ואף לדעת הגר"א יצא הואיל וכבר אמר אבל אנחנו ואבותינו חטאנו].
לג. עמידה — צריך להתודות מעומד עד סוף הוידוי, ואם התודה במיושב אפשר שלא יצא וצריך לחזור ולהתוודות, אך אם אמר עיקר הוידוי [עד סוף אשמנו] מעומד יצא. ולא יסמוך על דבר שאם ינטל אותו דבר לא יוכל לעמוד דסמיכה כזו דינה כישיבה. וטוב לשחות בוידוי כבמודים, אא"כ קשה לו לשחות די שיכוף ראשו מעט [ובפרט ביום הכיפורים בוידוי השני שמתודים עם הש"צ].
לד. עיקר הוידוי — עיקר הוידוי הוא "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו עוינו ופשענו" [וי"א דאף נוסח אשמנו כו' עד ואנחנו הרשענו] אלא שנהגו להוסיף בו וידוי ותחינה על סדר א"ב, ואף הוא בכלל הוידוי ויש לאומרו מעומד כשאר הוידוי.
לה. סדר הוידוי — סדר הוידוי ע"פ א"ב אשמנו כו' על חטא כו' הכל אומרים אותו בשוה כל א' כמנהג מקומו ואין לשנות מהנוסח ואף אם יש לו טעם בזה, ואל יוציא עצמו מהכלל בפרט בימים אלו, ונא' פדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי. ובשעת אמירת הוידוי מכה באגרוף על החזה או על הלב. ומי שידע בעצמו שחטא חטא פרטי נכון לפרט החטא בלחש בסוף הוידוי ויתודה עליו במרירות הלב ובדמעות, ואם החטא מפורש בהוידוי הקבוע לכל, אזי כשיגיע למקום זה בוידוי יתמרמר עליו ביותר בלחש. ועיקר הוידוי הוא בכונת הלב והכנעה, והאומר וידוי בשפתיו ולא בלבו צריך לשוב גם ע"ז, וכמו שאומרים בעל חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה. ומוטב לומר פעם אחת אשמנו בכונה מג' פעמים בלא כונה, וראוי לכל אדם ללמוד נוסח הוידוי וביאורו. ומה שאפשר לפרוט בו חטאיו בלחש עי' בספר חיי אדם [כלל קמ"ג].
לו. וידוי בלחש או בקול רם — אין להתודות על חטא פרטי בקול רם אא"כ היה החטא מפורסם, ולדעת הגר"א אף בזה אין היתר אא"כ היה חטא שבין אדם לחבירו. וכ"ז בחטא פרטי וכנ"ל, אבל בנוסח על חטא הקבוע לכל אין קפידא מלאומרו בקול רם.
לז. וידוי על עבירות שנה שעברה — עבירות שהתודה עליהם ביום הכיפורים שעבר אע"פ שלא שנה באולתו אם יתודה עליהם שוב בשנה זו בערב יום הכיפורים וביום הכיפורים הר"ז משובח, שנא' וחטאתי נגדי תמיד. וכ"ז אף בעבירות שבין אדם לחבירו ואפילו פייסו, דכל עבירה לעולם יש בה איסור גם בין אדם למקום.
לח. מלקות — יש מקומות שנוהגין כל הקהל אחר תפלת המנחה ללקות כעין ל"ט מלקות קלות [זכרון למלקות אבל לא כמלקות ממש שאין התראה ולא בי"ד סמוכין בזה"ז] וכל זה כדי שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו. ולוקחים רצועה של עגל, וכשאין לו של עגל סגי בכל רצועה, והנלקה עומד כפוף למעלה פניו לצפון ואחוריו לדרום ואומר ג' פעמים אשמתי ובגדתי גזלתי וכו' [כלו' נוסח הוידוי בלשון יחיד] והמלקה אומר בשעה שמלקהו והוא רחום וגו' ג' פעמים שהם ל"ט תיבות כנגד ל"ט מלקות. ויש מקומות שלא נהגו בזה. ואמרו חז"ל טובה מרדות א' בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות, והעיקר שהחי יתן אל לבו להתעורר לשוב בתשובה שלימה.
לט. חובת פיוס ומחילה בערב יום הכיפורים — עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר אף אם יעשה אלף וידוים ותעניות ויביא אלף אילי נביות כל זמן שלא ריצה ופייס לחבירו שימחול לו, ואע"פ שכל השנה מחוייב אדם לפייס למי שפשע כנגדו, מ"מ פעמים שממתין ליום אחר כשאין לו פנאי וכדו', אבל בערב יום הכיפורים מחוייב לפייס לחבירו ולבקש ממנו מחילה כדי שיטהר מכל עוונותיו שנא' כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאיכם וגו', וגם כדי שיהיה לב ישראל שלם זה עם זה כמלאכים ביום הקדוש ולא יהיה מקום לשטן לקטרג בו, וכ"ז אף בקטטה ואונאת דברים וא"צ לומר בגזל ואונאת ממון והיזק שיש בהן חיוב השבה ובכל ימות השנה אסור להמתין מלפייסו דכל שעה ושעה יש עליו עשה דהשבה, ועל אחת כמה וכמה בערב יום הכיפורים, שגזל מקטרג ואף אם חבירו אינו יודע כלל חייב להודיעו או עכ"פ לילך אצל חכם שיורנו מה עליו לעשות וכיצד יוכל להחזיר הממון שבא לידו בעול.
מ. כל מי שפגע בחבירו בין בממון בין שהקניטו בדברים, או שביזהו או שסיפר עליו לה"ר וכדו' חייב לפייסו, ולילך אליו בעצמו לבקש מחילה, ולפרט אצלו מה שחטא כלפיו [ואם יודע שחבירו יתבייש מזה ראה בסמוך] ואם יודע שיוכל להתרצות אליו יותר ע"י שליח שיתווך ביניהם או שקשה עליו מאד לילך לרצותו בתחילה, אזי יוכל לשלוח שליח מתחילה ואח"כ ילך בעצמו אליו לרצותו.
מא. המבקש מחילה מחבירו צריך לפרט החטא לפניו במה שחטא כנגדו, אא"כ יודע שחבירו מתבייש מזה שאז לא יפרוט החטא רק יבקש מחילה כללית על שחטא כנגדו.
מב. אם אין חבירו מתפייס בתחילה כשהלך אליו מעצמו יחזור ויפייסנו עד ג' פעמים, ובכל פעם יקח עמו ג' אנשים שע"י ריבוי האנשים יתרצה, וינסה בכל פעם לרצותו במין פיוס אחר [אך א"צ ג' אנשים אחרים בכל פעם] ואם אחר כל זאת אינו מתפייס שוב אין זקוק לו ויום הכיפורים מכפר לו, ויקח עמו עשרה אנשים ויעמידם לפניו ויאמר לפניהם שביקש מחילה ואינו רוצה למחול לו, ומה עליו לעשות. ומ"מ אם רצה לפייסו יותר מזה רשאי אם אין שם משום בזיון התורה, וכ"ז כשאין הנפגע רבו, אבל אם היה הנפגע רבו אע"פ שאינו רבו מובהק חייב לילך אליו אפי' פעמים רבות עד שיתפייס.
מג. צריך ליזהר מאד בראשונה לבקש מחילה מרבו ומאביו ואמו, ומאשתו ומשכניו ומחבריו, המצויים בקרבתו שעלול לפגוע בהם, ולא כאותם שמבקשים מחילה מכל חבריהם ומניחים אותם שבאמת פגעו בהם ואין מבקשים מהם מחילה שעשו מן העיקר טפל והטפל לעיקר.
מד. אם חבירו שחטא כנגדו אינו בעיר או שאין שהות לפייסו, יקבל עליו בלבו לפייסו אחר יום הכיפורים כראוי ואזי מכפר לו יום הכיפורים ובלבד שיזהר לפייסו אחר יום הכיפורים.
מה. המבקש מחילה לרבים בכלל, אינו יוצא אם יודע שעשה עוול לאיזה יחיד בפרט.
מו. אם החוטא אינו מתעורר לילך אליו בעצמו ראוי לאיש העלוב הנפגע להמציא עצמו אצל החוטא כדי שיבקש ממנו מחילה בפרטי דין זה.
מז. מי שמבקשין ממנו מחילה צריך למחול לחבירו בלב שלם ונפש חפיצה ולא יתנהג באכזריות, אלא יעביר על מדותיו ובזכות זה יעבירו לו על כל פשעיו, ויתן אל לבו שאם הוא לא ירצה למחול גם אחרים לא ימחלו לו. ומ"מ אם מכוין לטובת המבקש שלא יהא הדבר קל בעיניו לפגוע באחרים ואח"כ לבקש מחילה מותר לו להראות שאינו מוחל [ויש חולקין בזה ] אך צריך להסיר מלבו הקפידא. וכן יש לנהוג אם ירא שיגיע לו היזק אם ימחול אזי אין חייב למחול בפיו, אך יסיר הקפידא מלבו.
מח. מחילה בהוצאת שם רע — אם הוציאו עליו שם רע א"צ למחול לו, ומ"מ ממדת חסידות ראוי למחול אף בזה. וע"כ צריך שירבה עליו רעים אפי' אלף פעמים אולי יתרצה וימחול לו.
מט. מת בקשת מחילה על קברו — אם מת האיש שחטא לו, בין שחירפו בהוצאת שם רע ולא הספיק לבקש ממנו מחילה בחייו צריך לילך על קברו כשהוא יחף ומביא עמו עשרה בני אדם ומעמידם שם ואומר "חטאתי לאלוקי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו" וצריך לפרט החטא והם ישיבו לו ג' פעמים "מחול לך", ואם קבר המת נמצא חוץ לג' פרסאות [ שבזמנינו תלוי בזמן הנסיעה] וטורח עליו להגיע לשם, ישלח לשם שליח והשליח יקח עשרה אנשים לקברו ויבקשו מחילה בשם חבירו וכ"ז כשחטא כנגדו בחייו אבל אם חירפו לאחר מותו א"צ לילך על קברו אלא יבקש ממנו במקום שביישו.
נ. פגע בכבוד אבותיו ובקרא לו ממזר — מי שחירף לחבירו ופגם בכבוד אבותיו אע"פ שרצה למחול על כבודו, אין בידו למחול על כבוד אבותיו, וצריך לבקש מהם על קברם כנ"ל, וכגון שקרא לו ממזר בן ממזר, אבל אם קרא לחבירו ממזר ולא כיון לאמו ולאבותיו כלל יפייס לחבירו.
חרם בהוצאת שם רע על המת — קדמונינו התקינו בחרם שלא להוציא שם רע על המת, והעובר ע"ז צריך לעשות תשובה שעבר על החרם.
נא. ברכה מגדולים וצדיקים — רבים נוהגים ביום זה לילך להתברך מפי גדולים וצדיקים, ומבקשים מהם שיתפללו עבורם ביום הקדוש.
נב. הטמנה — מנהגנו ע"פ הרמ"א שאין מטמינין חמין מערב יום הכיפורים אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל לצורך מוציום הכיפורים שנראה כמבשל ביום הכיפורים לצורך חול, [ואצ"ל בהטמין במוסיף הבל שאסור מדינא] ואפי' קודם חצות אין לעשות הטמנה זו, ואם עבר והטמין מותר ליהנות ממנו במוציהכ"פ.
נג. סעודה מפסקת — היא הסעודה האחרונה שאוכלין לפני הצום ומפסיקין אח"כ מלאכול. ויזהר לערוך אותה בזריזות ולא לשהות כדי שיוכל לסיימה קודם כניסת הצום. ואוכלים בה מאכלים קלים להתעכל שלא יהא שבע ומתגאה כשיתפלל.
נד. פרוסת המוציא בדבש ועוף וקרעפליך, ומניעת בשר ודגים — נהגו לטבול פרוסת המוציא בדבש, ולאכול בסעודה זו שאוכלים סמוך לצום בשר עוף [אבל לא בשר בהמה אא"כ אין לו עוף, ויש נוהגין לאכול לביבות שקורין "קרעפליך" [בשר עוף ממולא בבצק] בערב יום הכיפורים], ונוהגים להמנע בסעודה זו מאכילת דגים ורק בשחרית אוכלים דגים [ודגים קרים י"א שאין קפידא].
מניעת מיני מאכלים ומשקים — יש ליזהר מלאכול בסעודה זו דברים המחממין את הגוף כיין ישן וטוב, ומאכלים ומשקים המתובלים בבשמים וכרכום וחרדל ואצ"ל מאכלי ביצים ושום וגבינה וחלב חמים שהם מרבים זרע. [ולענין תמרים עדשים קטניות ופירות מתוקים ]. ויש הרבה פוסקים שמחמירין מלאוכלן אף בשחרית, אך העולם נהגו להקל בזה במאכלי חלב וגבינה הקלים לעיכול, ויש שנהגו להחמיר אף בזה. ולנשים אין קפידא בכל זה.
נה. מאכלי חלב — מאכלי חלב קרים, כגון לבן וחמאה וגבינה קרים אין קפידא מלאוכלם בערב יום הכיפורים, והמנהג להחמיר בזה ואין מקילין אלא בשחרית. [ולענין שום חי וביצים קשות וקרות ], וכן במעט חלב שנותנים בקפה נוהגים להקל.
נו. שומשמין וטחינה — אין לאכול שומשמין בסעודה זו לפי שגורם לו שמחזיר המאכל לפיו בלילה. [וב"טחינה" ].
מילון ואבטיח — יש נוהגים לאכול מילון או אבטיח לפני הצום שהוא מקרר את הגוף [וגם מיקל על הצום], אך אין לאכול בערב יום הכיפורים סוכר שקורין "לקריץ" [כדי למנוע הרקיקה] שנשאר הטעם בפיו וכשבולע הרוק ביום הכיפורים נמצא בולע המתיקות עמו.
זהירות ממילוי כריסו ואכילה גסה — יזהר שלא למלא כריסו בסעודה ולא יאכל אכילה גסה כדי שלא יפריע לו להתפלל ביום הקדוש.
נז. זמן הפסקה מלאכול ותנאי לאכילה ומלאכה — יש להפסיק באכילה בעוד היום גדול ואם רצונו שיוכל לאכול או לשתות עוד אחר ברהמ"ז יש להתנות בפירוש בפיו או במחשבתו שאינו מקבל הצום מיד, וכן לענין מלאכה, ואם לא עשה כן אף שדעת הפוסקים להקל יש מחמירין שהמנהג שאסור לאכול עוד ולעשות מלאכה דהרי זה כמו שקיבלו בפירוש.
נח. קבלת תענית מבעוד יום — אם קיבל עליו התענית אסור מן הדין משעת קבלתו [ואם מועיל התרה ] ואפי' אם קיבל התענית במחשבה יש להחמיר בזה, וכל שקיבל עליו התענית אסור ברחיצה וסיכה ובמלאכה, אך לא לענין נעילת הסנדל אם בשעה שמקבל עדיין לא חלץ מנעליו ולא חשב בפירוש להורידן. בד"א כשהיה לאחר פלג המנחה אבל אם כשקיבל התענית היה קודם פלג המנחה אינו כלום. [ופלה"מ לחומרא הוא שעה ורבע זמנית קודם השקיעה ]. ודוקא כשקיבל התענית אבל אם קיבל עליו שלא לאכול עוד מועיל הקבלה אף בשאר ימות השנה מחצות היום ואילך לענין לאוסרו באכילה, [ולא לשאר עינויים ומלאכה] ולכן מי שגמר סעודתו אחר פלה"מ ודעתו לאכול עוד אחר הסעודה קודם כניסת היום טוב שיתנה בפירוש בפיו או בלבו שאינו מקבל התענית בסיום הסעודה, ומ"מ נהגו להפסיק הסעודה כשעה קודם הלילה שיהא שהות ביום לברך ברה"מ ולהכין עצמו ליום הקדוש, ולהדליק נרות ולהגיע לכל נדרי קודם הלילה.
נט. מים אחרונים ובהמ"ז — נוטלים מים אחרונים ואומר שיר המעלות [ולא על נהרות בבל] ויזהר מאד לברך ברה"מ בכונה והתעוררות הלב שיש בה בקשות רבות ועצומות לחלות ולחנן למלך המשפט לפני בוא יום הגדול והנורא, ויפה שעה א' בתשובה ובתחנונים.
ס. טבילה — יש נוהגים לטבול במקוה אחר הסעודה שוב קודם הליכה לבית הכנסת כדי לקבל קדושת היום בטהרה, אך צריך שיהיה בעוד היום גדול, ורבים נמנעים מלטבול אז מתוך שהזמן בהול שלא יבואו לטבול בזמן האיסור.
סא. תוספת מחול על הקודש — חובה מה"ת להוסיף מחול על הקודש אך אין ע"ז איסור כרת עד ביהשמ"ש ממש, לפיכך צריך להפסיק באכילה וכן בשאר העינויים ומלאכה, מעט קודם כניסת היום, ותוספת זו אין לה שיעור בין מעט בין הרבה [מפלג המנחה], וי"א שצריך שיעור שיהא זמן ניכר וחשוב שמוסיף מזמן שהוא ודאי חול על הקודש, ולא סגי בתוספת כלשהו [אך הוא בודאי פחות מרבע שעה, וי"א דסגי בכלשהו]. וראוי לפרוש כחצי שעה קודם השקיעה מאכילה ומלאכה.
סב. תוכחה על האוכלים בזמן תוספת ובלילה ובשאר איסורים — הרואה איש או אשה שאוכלים בזמן שחייבים להוסיף מחול על הקודש חייב להוכיחם, אא"כ יודע בודאי שלא יקבלו ממנו מחמת שטועין בחומרת הדבר שאז א"צ להוכיחן על כך הואיל ואין התוספת מפורשת בתורה, וכן כל כיוצא בזה במנהג גרוע שנהגו להקל בפרהסיא כשאינו מפורש בתורה. וי"א שבזמנינו שהדורות פרוצים בכל אופן יש להוכיחם, ואף באיסור דרבנן ובכל כיוצא בזה.
וכ"ז בזמן תוספת, אבל אם רואה שאין נזהרים ודעתם לאכול אף בזמן שנכנס ליל יום הכיפורים [וכן בכל איסור המפורש בתורה] חייב להוכיחם ולהפרישם אף בחזקת היד אם ידינו תקיפה ולאיים עליהם עד שישמעו לו, ומוטל עליו להוכיחן אף שסובר שלא יקבלו ממנו, ואף שע"י התוכחה יהיו מזידין, אא"כ היה מחלל שבת בפרהסיא או מומר להכעיס שאז א"צ להוכיחו. וכן אם מכירו ויודע שע"י הוכחתו ישנאנו וינקום ממנו אין להוכיחו אלא פעם אחת.
סג. שיעור התוכחה — ליחיד החוטא הוא עד שיכנו למוכיח או יקללנו. וי"א עד שינזוף בו החוטא. וכשמוכיח לרבים כשיודע שאין דבריו נשמעים א"צ להוכיח אלא פעם אחת ולאחר מכן לא יוכיחם עוד דכשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע.
סד. הדלקת הנרות — נוהגין במקומותינו להדליק בבית נרות על השלחן כדרך שמדליקין בשבת, ומברכין על הדלקתו אקב"ו להדליק נר של יום הכיפורים, וכן פסק הרמ"א וכן מנהג אשכנז וכן נוהגין הספרדים. וי"א שלא לברך וכן דעת הגר"א, וכן ראוי לנהוג במקום שאין מנהג קבוע. ויש מקומות שנוהגין שלא להדליק כלל בליל יום הכיפורים, ובעיר חדשה שאין מנהג קבוע יש להנהיג להדליק נרות. ובכל אופן כשיש אור בבית צריך להדליק גם בחדר שינה [אף במקום שלא נהגו להדליק אם אשתו טהורה, אבל באשתו טמאה יש להקל].
סה. הדלק"נ כשחל בשבת ונוסח הברכה — חל יום הכיפורים בשבת לכל הדעות צריך להדליק נר בברכה, ותכלול בברכה של שבת ויום הכיפורים ושהחיינו, [ואז לא תברך שהחיינו בבית הכנסת]. [י"א שבמקומות שלא נהגו להדליק ליום הכיפורים אין לכלול של יום הכיפורים בברכה ולא לברך שהחיינו, וצ"ע ].
סו. ברכה על נרות בית הכנסת — אין מברכין על הנרות שמדליק בבית הכנסת.
סז. זמן הדלק"נ — יזהרו להדליק הנרות קודם זמן של שיעור תוספת הנ"ל, וכן צריך לפרוש משאר מלאכות שצריך להוסיף מחול על הקודש אף לענין מלאכה, ומ"מ אין להדליק נרות ולא לברך עליהם קודם פלה"מ, ואם הנר דולק מבע"י יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך יום הכיפורים.
סח. הדלקה בבית הכנסת וביהמ"ד ומבואות אפלים — בכל המקומות מדליקין נרות בבתי הכנסת ובבתי המדרש ובמבואות האפלים, אך אין מברכין על הדלקתן.
קבלת יום הכיפורים בהדלקה ועשיית תנאי — האשה מדלקת ומקבלת יום הכיפורים בהדלקה [ולענין נעילת הסנדל ] אא"כ התנתה מתחילה בפה או בלב שלא לקבל היום בהדלקה, ואין להתנות כי אם לצורך.
סט. נר הבריא ונר נשמה — נהגו שכל איש שהוא נשוי עושין נר בשבילו לבית הכנסת ביום הכיפורים, ואין עושין רק נר א' לאיש ולאשתו, ובשביל הבנים והבנות אפי' הגדולים אין עושין כלל נר כל זמן שאינם נשואים. אשה אין עושה נר לעצמה, ואף אם היא אלמנה. [ומ"מ אם רוצה הרשות בידה להדליק] וקורין לזה נר הבריא. ומלבד הנר הזה עושין ג"כ "נר נשמה" לאביו ולאמו שמתו, ועושין נר א' בין מתו שניהם בין אם לא מת רק א' מהם. [ויש מצריכין נר לכל א' וא' מבני הבית]. ואשה אלמנה מדלקת נר בשביל הוריה שמתו. ונכון שיהיו הנרות דולקים עד מוציהכ"פ. ויש לוקחין הנרות לבית הכנסת ומניחין שם, ויש שמניחין שם רק א' מהם, וכל א' יעשה כמנהג מקומו, ואם דואג שיכבה נרו יתן הנרות בבית הכנסת בערבוביא ולא ישגיח ע"ז, ואם רואה שכבו ביום הכיפורים אין להדליק ביום הכיפורים אפי' ע"י רמיזה לגוי.
ע. הצעת השולחנות והמיטות, לבישת בגדים לבנים, דין תכשיטין וזהב, לבישת קיטל וכניסה בו לבית הכסא — נוהגים להציע השלחנות והמטות ביום הכיפורים כבשבת, וכן בבית הכנסת, ולובשים בגדים לבנים נקיים ביום הכיפורים דוגמת מלאכי השרת ואין ללבוש עטרות וקישוטי זהב ואף הנשים לובשות בגדים לבנים אך לא יקשטו עצמן בתכשיטין ואף לא בעטרות זהב. והאנשים נוהגים ללבוש "קיטל" שהוא לבן ונקי לפי שהוא בגד מתים ועי"ז יהא לבו נכנע, ואפי' אבל תוך י"ב חודש יכול ללובשו. ואין ראוי ליכנס לביהכ"ס קבוע ב"קיטל" לעשות צרכיו מאחר שהוא בגד מיוחד לתפלה ולובשו על בגדיו, אבל להשתין בו אף בביהכ"ס קבוע אין קפידא.
עא. ברכת הבנים — נהגו שהאב והאם מברכים הבנים קודם לכתם לבית הכנסת ומתחננים בברכה זו שייחתמו לחיים טובים ושיהיה לבם נכון ביראת ה' וכל א' כפי מערכי לבו ושינון לשונו שופך תחנונים בבכי ובדמעות שליש [ונוסח של ברכה הגונה ישנו בחיי אדם] ויחזק לבם בתוה"ק ושילכו בדרך טובים כי ביום הזה מורך בלבבם מאימת הדין והדברים עושים רושם בלבם.
הליכה לבית הכנסת — אח"כ ילך לבית הכנסת באימה ורעדה מאימת יום הקדוש לכל נדרי. [ולענין טבילה אחר הסעודה ראה לעיל דין כ' ודין ס'].
חליצת מנעלים — ראו במאמר «הלכות יום הכיפורים — הצום וחמשת העינויים» ואילך דיני נעילת הסנדל. ואיזה נעל לחלוץ קודם - ראה הל' יום ביום תפלה ח"א פ"ד דין יג.
סדר תפילות יום הכיפורים — מכל נדרי ועד מוצאי הצום · עשרת ימי תשובה ושבת שובה
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.