דיני היום השני של ראש השנה: קדושה אחת או שתיים, איסור הכנה מיום טוב לחברו, שהחיינו ופרי חדש בקידוש ובתקיעות, מוצאי שבת שחל בראש השנה והבדלה.
מכון הוראה בישראל
שני ימי ראש השנה — "יומא אריכתא" — ובכל זאת הלכות רבות מיוחדות ליום השני: איסור הכנה מיום ראשון לשני, ברכת שהחיינו בקידוש ובתקיעות והנחת פרי חדש, סדר ערבית וקידוש ליל שני, הדינים כשחל במוצאי שבת או בערב שבת, וסדר מוצאי החג וההבדלה.
א. קדושה אחת — ב' הימים של ראש השנה קדושה אחת הן וכיומא אריכתא הוא, ואף בא"י שאין עושין כל המועדים רק יום א', עושין בראש השנה ב' ימים, לפי שגם בזמן שביהמ"ק קיים היו נוהגין לפעמים ב' ימים קודש כשנשתהו העדים ובאו לאחר המנחה.
ב. האסור בראשון אסור בשני — הואיל וב' הימים קדושה אחת הן וכיום ארוך הוא, לפיכך פירות שנתלשו או נשרו מהאילן או דגים שניצודו ביום הראשון אסורין אף ביום השני משום מוקצה [אע"פ שבשאר יו"ט של גליות מותר בשני מחמת הספק דאם השני קדש הראשון חול] ואפי' אם ספק ניצודו ביום א' אסורין. וכן ביצה שנולדה בראשון אסורה בשני, וכן חלב שנחלב בראשון מבהמה העומדת לחליבה או לגדל וולדות אסור גם ביום השני, וכן כל דבר האסור משום נולד וחסרון הכנה ביום הראשון אסור אף בשני, ואין מועיל שיחשוב עליו קודם כניסת היום השני.
ג. עירוב תבשילין, תחומין וחצירות — אם חל ראש השנה ביום ה' ו', צריך לעשות עירוב תבשילין בעיו"ט הראשון דהיינו ביום ד', ואם שכח להניח ונזכר ביו"ט ראשון דהיינו ביום ה', אין מועיל שיניח אז עירוב תבשילין לפי שב' הימים כיום אחד, וכן כיו"ב לענין עירובי תחומין ועירובי חצירות.
ד. איסור הכנה מיו"ט לחבירו — אע"פ שלהחמיר אנו דנין ב' הימים כקדושה אחת, אך להקל אין אומרים כן, ולכן אסור להכין כל דבר מיו"ט לחבירו, ואין צריך לומר בדברים שיש בהם משום מלאכה דאורייתא או דרבנן כשעושה לצורך חול [כהדלקת נרות בישול וכיו"ב] אלא כל דבר שיש בו טורח ואפילו לערוך השולחן או להציע המטות ולהדיח כלים או להביא יין לצורך הלילה אסור. [ויש מקילין בזה ועכ"פ לענין הכנה מיו"ט לחבירו במקום צורך ודחק יש להקל לעשות דבר שיש בו רק טורח הבאה מיו"ט לחבירו, ובלבד שיעשנו מבעוד היום גדול]. על כן יש ליזהר שלא להכין ולעשות בבית דבר לצורך יו"ט שני אא"כ עושה לצורך היום עצמו.
מאחרין תפלת ערבית ליל ב' — נהגו שמתפללין ערבית בליל ב' של ראש השנה רק אחר שיהיה לילה ודאי ומאחרין קצת מתמיד, הואיל ועיני העם נשואות אל התפלה בבית הכנסת, לידע מתי כבר לילה, ולא יבואו להבעיר אש לבישול וכדו' לצורך הלילה.
ה. מלאכה בבין השמשות — מן הדין יש מקום להקל בעשיית מלאכה בבין השמשות כדי ליהנות בה מיד בביהשמ"ש עצמו [בפרט בראש השנה שהוא קדושה אחת] וכן הוכיח הגרע"א ז"ל מסתימת הפוסקים ומנהג העולם, ויש מחמירין שלא לעשות שום מלאכה דאורייתא בזמן ביהשמ"ש שבין יום הראשון והשני אף כשצריך לה מיד, מחמת שהוא ספק יו"ט ספק חול ואפשר שיהנה ממנה רק בחול ונמצא עושה מלאכה ביו"ט לצורך חול. ויש מקילין במלאכות קלות שאינן מתמשכות כהדלקת הנר והבערת האש וכדומה. אבל מלאכות דרבנן שצריך להן מיד ולא בלילה מותר לעשותן בביהשמ"ש, וכן נהגו לטלטל בכרמלית בביהשמ"ש וכן את המחזורים אחר אמירת התשליך ובלבד שלא תהא כוונתו לצורך לילה ודאי.
ו. עישון בר"ה — אף הנוהגים להקל בעישון סגריות ביו"ט כדעת המקילין בזה, מ"מ בראש השנה יש לכל בעל נפש לפרוש מזה בשני הימים אם לא לצורך גדול לרפואה, ומ"מ דעת גדולי ההוראה שבזמננו לכל הדעות יש להחמיר באיסור תורה שלא לעשן ביו"ט ולכל הפחות ביו"ט ראשון, הואיל ורבים מאד מקפידין ע"ז בגדר מזיק לבריאות, והרי זה בכלל אינו שוה לכל נפש.
ז. הדלקת נרות ליו"ט שני וברכת שהחיינו — הנשים מדליקות הנרות ומברכות עליהם, והנוהגות לברך שהחיינו בכל יו"ט בשעת ההדלקה מברכות אף ביום השני, ובלבד שתלבש בגד חדש וכדומה, או כל פרי חדש אבל בלא"ה לא תברך שהחיינו בנרות אלא תשמע שהחיינו בשעת הקידוש, ואף בכל יו"ט המנהג הנכון שלא לברך שהחיינו בהדלקת הנרות כי הרבה פוסקים ערערו ע"ז, אלא תשמע שהחיינו בקידוש, ומ"מ הנוהגות בזה אין למחות בידם.
זמן ההדלקה — אין להדליק הנרות מבעו"י אלא יש להמתין לכניסת הלילה, ואף אם אירע ליל טבילה לא תדליק מבעו"י אלא כשתחזור בלילה תברך ותדליק, ורבים נוהגים שאין הנשים מדליקות הנרות עד שהצבור חוזרים מבית הכנסת כיון שצריכים להמתין עד הלילה, ובפרט כשחל יום השני במוצ"ש, ואזי מוטב שתתפלל ערבית שתאמר "ותודיענו" קודם ההדלקה ואם לא התפללה תאמר עכ"פ קודם שתדליק "ברוך המבדיל בין קודש לקודש", ויש מצריכין לומר כל הנוסח "ברוך המבדיל בין קודש לחול בין ישראל וכו' ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
הדלקה בנרות ופתילות שכבו ביו"ט א' — הנרות או הפתילות שכבו ביום הא' וכדו', ראוי להחמיר שלא להדליקן באותו הצד ביום הב' שנמצא כמכין מיו"ט א' לשני, אא"כ הבהבו הפתילה מערב יו"ט א', או שידליקם בצד השני, ובאין לו אפשרות אחרת אפשר להקל בזה, ובפרט בנרות "פרפין" שלנו שדולקות היטב אף בלא הבהוב.
טלטול הפתילה ושיירי הנר — ולענין טלטול הפתילה ושיירי הנר הישנים ע"מ להדליק נר חדש בפמוט.
מילה שלא בזמנה ביו"ט ב' דר"ה — ראה הלכות יום טוב.
א. זהירות מקלות ראש ושיחה וכו' — כתב המט"א: כשחוזרין הציבור מהתשליך קודם תפלת ערבית, חלילה להקל ראש לישב בטל, וגם ירחיק עצמו מחברת רעים לשוח יחד שאף שנדמה להם שמדברים מענין היום והם דברי יראה אי אפשר שלא ימשך מענין לענין של חול ושחוק וקלות ראש ולה"ר ומכל שכן שלא ליקח מקטרת בידו כו', אלא כל א' יעסוק בשלו ללמוד או לומר תהילים כל א' לפי ערכו.
ב. מאחרין ערבית — מאחרין קצת בתפלת ערבית עד שיהא ודאי לילה, ובפרט כשחל במוצ"ש, שלא יבואו לעשות מלאכה לצורך הלילה.
ג. תפלת מעריב — הש"צ מתחיל ברכו בנגון כבליל הראשון דראש השנה, וכן שאר התפלה הכל כבלילה ראשון רק שאם חל במוצ"ש אומרים בתפלה ותודיענו כמו בכל יו"ט שחל במוצ"ש, וכן הנוהגים לומר אחר התפלה קודם קדיש לדוד מזמור, אומרים אותו גם בליל ב', ואחר התפלה פוקדים איש לרעהו לשלום כמו בשאר יו"ט, ואין אומרים לשנה טובה תכתב. וי"א שיכולים לאומרו גם בליל ב' דראש השנה.
ד. ברוך המבדיל כשחל במוצ"ש — חל במוצ"ש אזי הנשים שצריכות לבשל או לעשות מלאכה ואין יודעות להתפלל יאמרו קודם לכן "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". וכן יעשה מי ששכח לומר ותודיענו בתפלה וצריך לעשות מלאכה האסורה בשבת קודם יקנה"ז.
ה. שכח ותודיענו וטעם או עשה מלאכה — שכח לומר ותודיענו וטעם קודם יקנה"ז צריך לחזור ולהתפלל ולומר ותודיענו בתפלה. אך אם עשה מלאכה קודם לכן אע"פ שלא אמר ברוך המבדיל כו' לא יחזור ויתפלל.
ו. שכח ותודיענו — שכח לומר ותודיענו, אם נזכר קודם שחתם הברכה חוזר, ואם חתם הברכה אינו חוזר, ואפי' בתורת נדבה שאין מתפללין נדבה ביו"ט.
ז. הכנת יין לקידוש — מותר להכין יין לקדוש תיכף אחר ברכו, אע"פ שלא התפלל ולא אמר המבדיל, [אף קודם שתחשך ] אבל קודם שתחשך לפני ברכו אין להכין היין לקדוש.
ח. ברכת שהחיינו — נחלקו הפוסקים אם אומרים שהחיינו בקידוש בליל ב' דראש השנה [כמו בשאר ב' יו"ט של גלויות] הואיל והן קדושה אחת, ולכן לכתחילה יש ללבוש בגד חדש או להניח לפניו פרי חדש בעת הקידוש ויכוין בשהחיינו גם עליו. [מלבד עיקר הכונה של קדושת היום] ומ"מ אף אם אין לו בגד או פרי חדש יאמר שהחיינו, ולדעת הגר"א אף אין צורך להדר אחר בגד או פרי חדש בזה, וכ"ה ע"פ האר"י ז"ל.
ט. טעימת הפרי חדש אחר הקידוש — י"א שכשמניחין פרי חדש לשהחיינו יטעם ממנו המקדש מיד לאחר הקידוש קודם שיטול ידיו, ויברך על הפרי ברכתו הראויה, והמנהג שאין מקפידין בזה, דמדינא ברכת שהחיינו היא על ראיית הפרי.
ענבים לשהחיינו — הלוקחים ענבים לפרי חדש יזהרו שלא יהיו הפירות בוסר ושלא יהיו חמוצים, ולהגר"א אין אוכלים ענבים שחורים בראש השנה. [ראו במאמר «ליל ראש השנה ויומו — הסימנים, הסעודות והתשליך»].
י. קידוש על יין ישן — מצוה מן המובחר לקדש על יין ישן ואף אם יש לו מיץ ענבים מן החדש לצורך שהחיינו [אם לא אכל ענבים חדשים] לא יקדש עליו משום שהחיינו [אא"כ המיץ ענבים חביב וערב לו מיין] אלא יקדש על הישן ויתן עיניו בשעת הקידוש בחדש, וישתה אף ממנו לאחר הקידוש.
יא. יקנה"ז במוצ"ש — חל ליל יו"ט שני במוצ"ש אומר יקנה"ז [הגפן, ברכת הקידוש, מאורי האש, המבדיל בין קודש כו' וחותם בין קודש לקודש, שהחיינו] ואומרים אותו בישיבה אף הנוהגים לומר תמיד קידוש בעמידה, ואם אין לו יין ומקדש על הפת יאמר קנה"ז על הפת, ויברך קודם לכן המוציא [במקום הגפן].
יב. פרוסת המוציא בדבש ואכילת סימנים — טובלין פרוסת המוציא בדבש כמו בראשון ואומרים יה"ר כמו בליל א', וכן הסימנים ושאר עניני הסעודה נוהג בליל ב'. ויש שלא נהגו להביא הסימנים בליל ב', וכל א' יעשה כמנהגו.
א. שחרית — סדר תפלת יום שני הוא כמו יום הראשון ומשכימין לבית הכנסת כביום הראשון, ואם חל יום שני בערב שבת משכימין יותר משום כבוד שבת, ושאר הפיוטים הכל נדפס במחזורים. [בשחרית מנהג הפרושים לדלג לק-ל עורך דין, ואומרים אותו במוסף]. ואומרים אבינו מלכנו בשחרית גם בערב שבת [מלבד במנחה כשחל בע"ש ראה דין ז'].
ב. קריה"ת — מוציאין ב' ס"ת וקורין ה' גברי בפר' העקידה כדי שיזכור לנו זכות עקידת יצחק, ולמפטיר קורין בס"ת השני ובחודש השביעי, ומפטירין בירמיה ב' [כה אמר ה' עד רחם ארחמנו נאם ה'] ואחר ברכת הפטרה אין אומרים יקום פורקן ולא מי שבירך לקהל ולא הזכרת נשמות, רק מכינין עצמן לתקיעת שופר כסדר יום א'.
ג. ברכת שהחיינו בתקיעות — מנהגנו לברך שהחיינו ביום ב' בתקיעת שופר ואף בלא בגד חדש ואף שתקעו מאתמול, ומ"מ לכתחילה טוב שילבוש התוקע בגד חדש ליום הב', ולהגר"א אין צורך להדר בזה. ויש מקומות שאין מברכין שהחיינו ביום הב' ואפי' עם בגד חדש וכן מנהג הספרדים, וכל א' נוהג כמנהגו.
ד. מוסף — תוקעין ומתפללין מוסף הכל כמו ביום הראשון, ויש מקצרין בפיוטים של מוסף מעט ביום הב' וכל א' נוהג כמנהגו. אחר התפלה שש"י מזמור פ"א הרנינו כביום הראשון.
ה. זמן סעודת יו"ט כשחל בערב שבת — חל יו"ט שני של ראש השנה בערב שבת יש להקדים לאכול קודם תחילת שעה עשירית שאין לקבוע סעודה בערב שבת מהמנחה ולמעלה. ומ"מ אם איחרו במוספין יותר מדאי אין לבטל מחמת כן מסעודת יו"ט שזמנה כעת רק ימעט באכילה ויאכל כביצה פת ועיקר הסעודה.
ו. בישול והכנה מיו"ט שני לשבת — חל יו"ט שני בע"ש אין לבשל או להכין כל דבר מיו"ט שני לשבת אא"כ עשה עירוב תבשילין קודם יו"ט הראשון, ואם שכח ולא הניח בעיו"ט הראשון ולא פשע אף שאין יכול להניח ביו"ט הראשון יוכל לסמוך על העירוב של גדול העיר שהניח עבור כולם, [ודוקא למי שהיה שוגג או אנוס וכנ"ל].
ז. מנחה, אבינו מלכנו, הדלק"נ שבת, קבלת שבת ומעריב — תפלת מנחה ביום שני של ראש השנה כביום הראשון, ואם חל יום ב' בע"ש אין אומרים אבינו מלכנו. חל יום ב' של ראש השנה בע"ש מדליקין נרות קודם כניסת השבת [כשעשו עירוב תבשילין כנ"ל] ומברכין להדליק נר של שבת, ואין אומרים לכו נרננה רק מתחילין מזמור שיר ליום השבת, ויש נוהגין לומר מזמור לדוד הבו וגו', ולכה דודי הראשון ואח"כ בואי בשלום ומזמור שיר, ואין אומרים במה מדליקין ולא כגוונא, ובתפלת ערבית של ליל שבת אומרים המלך הקדוש. ואם טעה ראו במאמר «תפילות ראש השנה — שינויי הנוסח וסדר ליל החג».
ח. תשליך — אין עושין תשליך ביום ב' דראש השנה אא"כ חל יום הא' בשבת, או למי שלא עשה מאתמול.
ט. מעריב מוצאי ר"ה — ליל מוצאי ראש השנה שחל בחול מתפללין ערבית של חול כשאר מוציו"ט ואומר אתה חוננתנו, ומזכירין כל הדברים שתיקנו חז"ל להוסיף בתפלה בעשרת ימי תשובה, [ונוסף על ראש השנה המלך המשפט] ונתבארו במאמר «תפילות ראש השנה — שינויי הנוסח וסדר ליל החג».
י. הבדלה — מוצאי ראש השנה מבדילין על הכוס ואין מברכין על הבשמים ולא על הנר.
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.