הלכות עשרת ימי תשובה: דרכי התשובה והתקרבות לה', פת עכו"ם ושאר חומרות, אבינו מלכנו והוספות התפילה, נישואין בעשרת ימי תשובה, כפרות ושבת שובה.
מכון הוראה בישראל
"דרשו ה' בהמצאו" — אלו עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבהם התשובה מקובלת ביותר. במאמר זה מנהגי הימים והלכותיהם: דרכי ההתקרבות והתשובה, החומרות וההידורים הנהוגים, הוספות התפילה ואבינו מלכנו, דין נישואין בימים אלו, מנהג הכפרות, וכל דיני שבת שובה והדרשה.
א. מנהגי עשרת ימי תשובה — כתב הרמב"ם [פ"ב מתשובה ה"ו] "אע"פ שתשובה וצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנא' דרשו ה' בהמצאו וגו' ונהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ומעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים יותר מכל השנה, וכן נהגו לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושים עד שיאור היום".
ב. התקרבות לה', עסק התורה ויסודי התשובה — לפי שימים אלו מיוחדים הם לתשובה ומעש"ט צריך כל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בימים אלו וימעט בעסקיו בימים אלו ויקבע עצמו במשך היום בביהמ"ד ויתבודד בחדריו במשכיות לבב לקדם באשמורות ולהתעסק בדרכי התשובה ולשפוך שיחה לפני בוראו ולהתוודות על עוונותיו, ומ"מ עיקר ההתקרבות לעבודת השי"ת ע"י עסק התורה בעיון בגמ' ובראשו' ובנתיבות דרכי ההלכה, ובפרט בימים אלו במס' יומא ובהל' יום הכיפורים וחג הסוכות הקרב. ויקרא בימים אלו בספרי התשובה של רבינו יונה יותר מכל השנה, ובשאר ספרי מוסר המעוררים לתשובה, וישוב ויתודה קודם שישכב כמ"ש בזוה"ק ויתאונן על חטאיו ויפשפש במעשיו. ומיסודי התשובה הוא הוידוי החרטה ועזיבת החטא, שהוא העיקר כדי שלא יהא טובל ושרץ בידו. ולפיכך על האדם לקבל על עצמו בדברים שלא לשוב יותר לחטאים שעשה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שבדעתו שלא לשוב לחטא זה לעולם.
תיקון ימי השבוע — וכתבו בספרים הק' כי ז' ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם כנגד ז' ימי השבוע ובכל יום יעשה תשובה כנגד אותו יום שחטא בו.
ג. חומרות הידורים ומדת חסידות — מהראוי שיתנהג אדם בעשרת ימי תשובה בדברים וחומרות ובמדת חסידות אע"פ שאינו נזהר בהם כל השנה כי זקוקים אנו לרחמי השי"ת שיתנהג עמנו בחסידותו בדין. ואמרו חז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ובמדה שאדם מודד בה מודדין לו, ואיתא במדרש "אמר הקב"ה וכי לא אשא פנים לישראל שהן מדקדקין על עצמן" וכו' ולכן אף מי שאינו נזהר מפת פלטר של עכו"ם כל השנה נוהגים בימים אלו לאכול פת ישראל דוקא [אא"כ מצוי בדרך ואין בריחוק ד' מילין פת ישראל] וכן בכל הדברים שיש בהם משום הידור או חומרא אף שבמקומו נהגו כהפו' המתירים כגון באיסור חדש של נכרים ושאר חומרות במקומות שנהגו להקל בהם, ויהא בדעתו מראש לנהוג כן רק בעשרת ימי תשובה או שיתנה בפירוש שכ"ז בל"נ..
בין אדם לחבירו — ובפרט יש ליזהר בדברים שבין אדם לחבירו כי עליהם אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו ואפי' מתענה ק' שנה ויביא כל אילי נביות ויתודה ק' פעמים ביום לא יתכפר לו עד שיפייס לחבירו וישיב לו את אשר הפסידו, וע"ז תיקנו חז"ל בתפלת נעילה "למען נחדל מעושק ידינו".
ד. תיקון המידות — כ' הרמב"ם [פ"ז מתשובה ה"ג]: "אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהם מעשה כחילול שבת גזל ועריות, אלא כשם שצריך לשוב בתשובה מעוונות אלו כך צריך האדם לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות וכיו"ב, מן הכל צריך לחזור בתשובה, ואלו העוונות קשים יותר מן אותם שיש בהם מעשה שבזמן שאדם משתקע במדות רעות אלו קשה לפרוש מהן, ונא' יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו וגו'".
ה. תלמוד תורה בנגלה ונסתר והתבודדות — יש להוסיף ביתר שאת בת"ת בימים אלו, ואם למד דף א' ילמד ב' דפים וכיו"ב. ומי שהוא בעל נפש ובא בסוד ה' ילמוד ג"כ נסתר בסתר ובהצנע לכת, וההתבודדות היא סגולה גדולה להשגה, מלבד המעלות הגדולות שבה המועלת לפשפש בתשובה, ולקבלת סייגים וגדרים בל"נ, ובפרט יש עוסקים בימים אלו בתיקוני זוה"ק.
ו. תענית — יש נוהגים להתענות בעשרת ימי תשובה בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים [ומשלימין עשרת התעניות עם ימי הסליחות] והנוהגים כן תמיד א"צ לקבל התענית מבעוד יום, אך מי שאינו רוצה להתענות כל עשרת ימי תשובה ורוצה להתענות באחד מהם צריך שיקבל התענית מבעוד יום. וכן אם רגיל להתענות בכל שנה יום א' קבוע מעשרת ימי תשובה כגון בי"ג מדות אין צריך לקבל התענית מבעו"י.
ובימינו נחלשו הדורות ואין נוהגים להרבות בתעניות ובפרט מי שתורתו אומנותו, אין לו להרבות בתעניות שלא יחלש מלימודו והתורה היא מקוה טהרה, ואין צריך לומר אם הוא מלמד תינוקות או מרביץ תורה שאסור לו להתענות שלא ימעט במלאכת שמים [ואם רגיל להתענות יתיר נדרו בפני ג'] והעיקר להרבות בתשובה ובמע"ט ובשמירת הדיבור וימעט בתענוגים ויאכל רק לקיום גופו ויתענה עכ"פ בימי ב' וה' עד חצות, וטוב יותר שיקבל תענית דיבור ממה שיקבל תענית מאכילה. וספרי המוסר הביאו סגולה גדולה מהראב"ד ז"ל בבעלי הנפש שאם באמצע אכילתו מתאוה לאכול דבר מסויים ומושך ידו ממנו הרי"ז נחשב כתענית ומכפר על עוונותיו, והעיקר הבכיה והוידוי וגדרים שלא יעשה זאת לעולם וה' יראה ללבב.
ז. תפלות ותחנונים סליחות ואבינו מלכנו — כל הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מרבים בתפלות ותחנונים, ומשכימין לומר סליחות, וביום הראשון שהוא צום גדליה משכימין קום יותר לפי שהוא תענית ציבור ומרבים בו יותר בסליחות, ואומרים אבינו מלכנו בכל יום מעשרת ימי תשובה בשחרית ובמנחה מלבד בשבת וע"ש במנחה, ואפי' אם יש ברית מילה או חתן שאין אומרים תחנון מ"מ אומרים אבינו מלכנו. [ביום שלפני ערב יום הכיפורים משכימין קצת משאר ימים לפי שאומרים בסליחות י"ג מידות].
ח. זכרנו, מי כמוך, וכתוב, בספר — כבר נתבאר במאמר «תפילות ראש השנה — שינויי הנוסח וסדר ליל החג» הדברים שמוסיפין בתפלת י"ח בעשרת ימי תשובה, זכרנו ומי כמוך וכתוב ובספר, וכן בחתימת המלך הקדוש והמלך המשפט, ובשכח ולא אמרם.
ט. שיר המעלות ממעמקים — י"א בעשרת ימי תשובה אחר ישתבח שיר המעלות ממעמקים ע"פ האר"י ז"ל, וכן מנהג נוסח ספרד, ולדעת המג"א והגר"א אין לאומרו משום הפסק וכן מנהג נוסח אשכנז.
י. הרחמן הוא יחדש בבהמ"ז — אומרים בכל עשרת ימי תשובה בברה"מ הרחמן הוא יחדש עלינו את השנה הזאת וכו'.
יא. י"ג מדות ורבש"ע בהוצאת ס"ת — נוהגים לומר בעשרת ימי תשובה בשעת הוצאת הס"ת י"ג מדות והרבש"ע וכו', אבל בשבת שובה אין לאומרם.
יב. נישואין — נוהגים שאין נושאין נשים ואין עורכים חתונה בעשרת ימי תשובה, ובמקום צורך יש מתירין.
יג. שבועה חרם ונידוי — אין הבי"ד משביעין לאדם עד אחר יום הכיפורים ואין מטילין חרם או נידוי על שום אדם בשביל כל דבר עד אחר יום הכיפורים אך מ"מ מצוה לשפוט בין איש ובין רעהו כדי להציל עשוק מיד עושקו.
יד. מנהג כפרות — אם אין פנאי לעשות הכפרות בערב יום הכיפורים אפשר להקדימן ולעשותן במשך כל עשרת ימי תשובה, שכל זמן זה ראוי לכפרות, ויתר דיני כפרות יתבארו במאמר «הלכות ערב יום הכיפורים — כפרות, מחילה, סעודה מפסקת והדלקת נרות».
טו. קניית ד' מינים — יש מהדרין אחר ד' מינים בעשרת ימי תשובה להרבות בעסק במצוות, אא"כ יודע שאחר יום הכיפורים ימצא ד' מינים מהודרין ביתר שאת, ויש שנמנעין מלהתעסק בהן קודם יום הכיפורים, ובפרט למי שעלול ע"י ריבוי העסק בזה להמנע מעבודת ה' ותשובה דהיא חובת השעה, וכל לבבות דורשים ה'.
א. הפטרה — השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת שבת שובה לפי שמפטירין בה תמיד [בין שקורין פר' וילך בין שקורין האזינו] "שובה ישראל עד וגו'" [סוף הושע] וכדי שלא לסיים בפושעים יכשלו בם, מדלגין לנביא יואל וקורין "תקעו שופר בציון וגו'", ויש מוסיפין בסופו עוד במיכה "מי קל כמוך וכו'", ומן הדין אין צריך לדלג ולהוסיף משניהם אלא או ביואל או במיכה [ומהראוי שפס' מיכה מוסיפין כשקורין בוילך שהוא מעין הפרשה, ופס' יואל מוסיפין כשקורין האזינו שהם מעין הפרשה] ויש נוהגין להוסיף משניהם, והכל לפי המנהג.
ב. המפטיר — נוהגין שאין נער אומר הפטרה זו, אלא קורין לאיש חשוב ומכובד מהקהל.
ג. תענית, אב הרחמים, צדקתך — אין מתענין בשבת זו אפי' הנוהגין להתענות בעשרת ימי תשובה, ואומרים בו אב הרחמים כבשאר שבתות, וכן במנחה אומרים בו צדקתך צדק.
ד. שמירת שבת, ודבר דבר — יש ליזהר מאד בשבת זו לדקדק מאד בכל דיני שבת החמורים, ובפרט באיסור "ודבר דבר" שלא להרבות בדברים יתירים ועי"ז יתן לבו להזהר אף בשאר שבתות.
ה. דרשה — המנהג בישראל שהרב דורש בשבת זו ברבים כדי לעורר לב העם לתשובה, ומשום שדורשין בהל' החג קודם לחג. ובתחילה דורשין בהל' יום הכיפורים וסוכות וד' מינים ובמשא ומתן של הלכה, ולאחר מכן עוברים לדרוש בעניני מוסר והתעוררות לתשובה ולא יפלפל ארוכות בדברי אגדה כי לא המדרש עיקר אלא המעשה, רק ידרוש בקצרה בדרשות ואגדות מעניני מוסר ואגדה וריצוי המדות. ואחר הדרשה אומרים קדיש דרבנן ואף אם אין שם אָבֵל יאמרנו מי שאין לו אב ואם.
ו. זמן הדרשה — יש שנוהגים לדרוש דרשה הנ"ל בשבת שחרית קודם קריאת התורה, ובקהלות הגדולות נהגו לדרוש קודם מנחה [ויש נוהגים במנחה אחר שאומר הש"צ ואני תפלתי] ויזהרו הרבנים לגמור הדרשה בזמן שיהא שהות ביום להתפלל מנחה ולילך לביתם לסעודה שלישית.
ז. מנחה צדקתך, פרקי אבות וברכי נפשי — במנחה אומרים צדקתך צדק אפי' כשחל ערב יום הכיפורים למחרתו, ואין אומרים בו לא פרקי אבות ולא ברכי נפשי.
ח. ערבית מוצ"ש — בתפלת ערבית של מוצ"ש אין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש, לפי שחל יום הכיפורים בשבוע זה, אא"כ יחול יום הכיפורים בשבת [דהיינו כשחל ראש השנה ביום ה' ו'] שאז אומרים בו ויהי נועם ואתה קדוש.
ט. קידוש לבנה — נוהגים שאין מקדשין הלבנה בימים אלו עד מוציהכ"פ, ואפי' במוצ"ש וכבר עברו עליו ז' ימים מעת לעת, וי"א שאדרבה יש לקדש הלבנה קודם לכן כדי שיוסיפו לו על זכויותיו, וכן דעת הגר"א. וכן נהגו הרבה גדולים זצ"ל ובהרבה מקומות ע"פ הגר"א, וכן מנהג הספרדים בא"י. ונהרא נהרא ופשטיה. ואם חושש לאיזה אונס שיהיה לו אחר יום הכיפורים, אזי לכל הדעות יקדש הלבנה קודם יום הכיפורים.
י. מוצאי שבת מלוה מלכה — יש להקפיד לאכול סעודת מלוה מלכה בכזית פת לכל הפחות, אף מי שנוהג להקל בכל השנה במיני תרגימא ומזונות, מ"מ בימים אלו יש להדר יותר, אבל למעשה גם בכל השנה יראה למי שיכול לאכול כזית פת דוקא, [ואם מצטער מזה פטור].
תענית הפסקה ממוצ"ש — ואם מתענה הפסקה [דהיינו ב' או ג' ימים מעת לעת שעולה לו למ' או לע"ב תעניות] שאוכל סעודה ג' מבעו"י, יטריח להכין סעודה זו לאחרים, וילמוד ממאמרי ודיני סעודה זו. ולדעת הגר"א אין נכון לעשות כן, ואמר ע"ז דכל התיקונים שיעשה בתעניות הפסקה בכל ימי חייו לא יועילו כקיום מצוה א' מדרבנן [כסעודת מלוה מלכה] כמאמרה. ואשרי הזוכה לקיים מצוה אחת לשמה כמאמרה. [עי' רמב"ם פיה"מ סוף מכות].
הלכות צום גדליה · הלכות ערב יום הכיפורים — כפרות, מחילה, סעודה מפסקת והדלקת נרות · הלכות יום הכיפורים — הצום וחמשת העינויים
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.