סדר התפילות ביום ראש השנה: ברכות השחר, שחרית וחזרת הש"ץ, אבינו מלכנו, סדר קריאת התורה וההפטרה, טעות בקריאה ומילה בראש השנה.
מכון הוראה בישראל
יום ראש השנה פותח בהשכמה ובתפילה מיוחדת ליום הדין. במאמר זה סדר תפילות היום על פי מנהגי אשכנז: ברכות השחר והקיטל, שחרית וחזרת הש"ץ, אמירת אבינו מלכנו, סדר הוצאת ספר התורה, הקריאה וההפטרה, דיני העולים והטועה בקריאה, וברית מילה שחלה בראש השנה.
א. השכמה — משכימין לתפלה ורבים מקפידין לקום קודם עלוה"ש שלא לישן ביום הדין וכן להתפלל כותיקין, ויש לזרז על כך גם את הילדים.
ב. קיטל — יש מקומות שנוהגים ללבוש קיטל כל הציבור, ורבים נוהגין שאין לובשים קיטל רק הש"צ והבעל תוקע ואף המתפלל שחרית עד המלך לובש הקיטל, והש"צ לובש הקיטל אף שהוא אבל.
ג. ברכות השחר — המתפללין כותיקין יכולין לומר ברכות השחר אף שלא עלה השחר, אבל בברכת אשר נתן לשכוי צריך להמתין עד שיאיר היום אא"כ שמע קול תרנגול. ובמקום צורך יכול לאומרה אף קודם עלוה"ש.
עטיפת טלית — זמן עטיפת הטלית משיראה את חבירו בריחוק ד' אמות, והוא כחמישים דקות קודם הנץ [ויש מחמירים עד ארבעים דקות קודם הנץ], וכדי שיספיקו להתפלל פסוד"ז כסדר מתחילין להתפלל בלא טלית ורק אחר ברכות השחר וקרבנות קודם ברוך שאמר מתעטפין בטלית, ויש לבדוק הציצית קודם העטיפה [אף שאינו בודק בשאר ימים] ויכוין לפטור הטלית קטן במשך כל היום.
ד. שחרית — נוהגין לחלק התפלה, מאדון עולם עד המלך מתפלל ש"צ אחד, [ויש ליזהר שהש"צ אם אומר ברכות השחר בבית הכנסת שלא יאמרם בביתו, ואם אמרם בביתו לא יחזור לאמרם בבית הכנסת]. ומשם והלאה ניגש ש"צ אחר, ויש מהמתפללין כותיקין שאין ש"צ יורד לפני התיבה רק מהמלך. ומתחיל ש"צ המלך בקול רם בניגון הידוע, וכלל גדול לחזנים, יש לנגן הניגונים הנהוגים והקבועים ואין לשנות בשום אופן אף אם נדמה לו שניגוניו ערבים ביותר. ואומר "יושב" ולא היושב, [שפירושו יושב עתה על כסא דין], ויש נוהגין לומר שיר המעלות ממעמקים אחרי ישתבח, ורוב המתפללין בנוסח אשכנז אין אומרים אותו, ואח"כ אומר קדיש וברכו, ומתחיל ש"צ יוצר, ואומר הפיוטים על סדר הנדפס, והקהל יזהרו להתחיל מתחילת ברכת יוצר ולא מאורות מאופל. והמתפללין כותיקין אין אומרים הפיוטים שבברכות ק"ש כדי להספיק הנץ, וגם יש מקומות שאין אומרים כלל הפיוטים שבברכות ק"ש וכל מקום יעשה כמנהגו.
עמידה בפתיחת ארון הקודש — הקהל נוהגין להדר ולעמוד כשפותחין ארון הקודש, בשעת הפיוטים.
ה. חזרת הש"ץ, אמירת הציבור וכתוב, בספר וכו' — כשמגיע הש"צ לוכתוב, או לבספר נוהגין הקהל לאומרו בקול רם. ויש נוהגים לומר כן אף בזכרנו ומי כמוך. ולהגר"א אין אומרים אותו הקהל כלל.
אבינו מלכנו והנוסח — אחר התפלה אומרים אבינו מלכנו, ואין אומרים חטאנו לפניך דרך וידוי שלא ליתן פתחון פה למקטרג, וכן הוא ע"פ האר"י ז"ל, ובמעשה רב להגר"א. והנוהגים לאומרו מכוונים שלא על דרך וידוי אלא כפתיחה לשאר בקשות כאומר "אבותינו חטאו לפניך אבל אנו אין לנו מלך אלא אתה, לפיכך עשה עמנו למען שמך", ולכן אין להכות באגרוף על החזה.
באבינו מלכנו יש לומר מחה והעבר חטאתינו ופשעינו [ולא פשעינו וחטאתינו] וכן יש לומר סלח ומחל [וי"א מחל וסלח]. וע"פ האר"י ז"ל אף אין לומר באבינו מלכנו סלח ומחל וכו' וכן מחה והעבר חטאתינו כו', וכן מדלגין כל מקום שמזכיר בו חטא.
יש לומר "קרע רוע גזר" בנשימה אחת בלא הפסק. וכן יש לומר זְכור כי עפר כו' ולא זָכור, [וי"א זָכור].
אבינו מלכנו חננו ועננו כו' יש לאומרו בלחש.
ו. א"מ בשבת — בשבת אין אומרים אבינו מלכנו, אך ורק בנעילה.
ז. א"מ ביחידות — אף המתפלל ביחידות אומר אבינו מלכנו.
קדיש תתקבל — אחר התפלה אומר הש"צ קדיש תתקבל, ואומר הקדיש בניגון להראות שאנו בטוחים ברחמיו ית', מלבד הקטע של תתקבל שאומרו בלא נגון.
ח. קריאת התורה, הוצאת ס"ת, י"ג מדות, רבש"ע וכו' — מוציאין ב' ספרי תורה, ואומרים י"ג מדות ג' פעמים, ומתחילים מויעבור וגו' [ולהגר"א אין לאומרו]. ואח"כ אומרים רבש"ע כו' הנדפס בסדורים המיוסד ע"פ האר"י ז"ל, ואין להאריך בבקשות ותחנונים אחרים. [והספרדים נוהגים בתפילה המיוסדת ע"פ המקובל הרש"ש ז"ל, ואומרים שם י"ג פעמים פס' לעולם ה' דברך נצב בשמים, והוא מסוגל מאד לביטול גזירות]. וכשחל בשבת יש מקומות שאין אומרים י"ג מדות, ויש אומרים אף כשחל בשבת ולא נהגו כן במקומותינו.
ט. עליה לתורה — ראוי לכל אדם להשתדל שיהיה לו עליה בימים נוראים, דהיינו במשך עשרת ימי תשובה, ואף במקומות שמוכרים המצוות יקנה אותם בדמים כפי יכולתו. מיהו במקומות שאין מוכרים העליות אלא מחלקים אותם ליראי ה' וגדולי תורה עדיף שזהו כבוד שמים שהתורה מתכבדת בגדולים.
י. בית שני לקריה"ת — הואיל ורבים חושקים לעלות לתורה בימים אלו, יש מוציאין ס"ת לחדר הסמוך לבית הכנסת לעשות שם סדר הקריאה והעליות ומטלטלין הס"ת לשם, ואין ראוי לעשות כן אא"כ עי"ז מתרבה ההכנסה לצדקה, ויראו לקבוע שם מקום לס"ת ולהניחה שם לאחר הקריאה ואפילו לזמן קצר. אך כשמכינים מקום קבוע ומניחים הס"ת שם יום או יומים קודם ראש השנה מותר בכל אופן.
יא. בעל קורא — הבעל קורא ראוי שיהיה לו המעלות שמנו חכמים בש"צ והדרת פנים ואהוב לציבור, שזהו כבוד לתורה ושבח לציבור.
יב. ניגון קריה"ת — קורין בתורה הטעמים בניגון מיוחד לימים אלו שלא כניגון של שבת ויו"ט, וכן ברכות התורה לפניה ולאחריה והקדיש שלאחר הקריאה מעין אותו ניגון, ואין לשנות המנהג אף בניגונים.
יג. קריה"ת ומפטיר — קורין בתורה כשחל ראש השנה בחול ה' קרואין וששי למפטיר, ואין להוסיף עליהם. ביום הא' קורין וה' פקד את שרה, לפי שנפקדה שרה בראש השנה, ומפטיר בפ' פינחס "ובחדש השביעי", ומפטירין בפקידת חנה בשמואל א'.
טעות בקריאה — טעה הקורא וגמר עם הרביעי כל הפרשה דיומא אם אמר קדיש יוסיף א' למפטיר ועולה למנין חמשה. ואם לא אמר קדיש יקרא החמישי פרשת העקידה שלאחריה ויאמר קדיש. וי"א שיקרא החמישי בס"ת השני, ועולה למפטיר, ורק אח"כ יאמר הקדיש.
קריאת יום ב' דר"ה — ביום הב' קורין ה' קרואים בפר' העקידה ומפטיר בפ' פינחס "ובחדש השביעי" ומפטירין בירמי' ל"א "כה אמר ה'" וגו'.
יד. טעות בקריאה — טעה וקרא יום א' בפר' העקידה, אם כבר גמרו הקריאה ובירך האחרון ברכה אחרונה יצאו, ולמחרת יקראו "וה' פקד", ויאמר פר' העקידה עם הראשון, וימשיכו פר' העקידה עם השאר, ואם ביום הא' עדיין לא בירך האחרון יחזרו ויקראו עמו פר' "וה' פקד את שרה" שלפניה.
טו. ז' קרואים בחל בשבת — חל ראש השנה בשבת קורין ז' קרואים בפר' "וה' פקד", ורשאי להוסיף עליהם במקום שנהגו להוסיף בשבת.
מפטיר אדם חשוב ונשוי — יש לקרות למפטיר לאדם חשוב ונשוי משום כבוד היום.
טז. מי שבירך — בנוסח "מי שברך" מוסיף הש"צ יכתבהו ויחתמהו בספר חיים טובים בזה יום הדין, עם כל אחינו בית ישראל. ולדעת הגר"א אין לומר ויחתמהו בראש השנה, ואין להאריך יותר מדי במי שברך משום טורח הציבור וכבוד היום.
עליה לש"ץ ולתוקע — נוהגים לקרות להתוקע והש"צ לשחרית ולמוסף למנין העולים בראש השנה וכן ביום הכיפורים, אך אם היה התוקע מתפלל בשכר אין חיוב כלל להעלותם.
יז. מילה בראש השנה — אם יש מילה בבית הכנסת מלין אחר קריה"ת קודם לתקיעת שופר, ובשבת שאין שופר י"א שמלין אחר אשרי, ואחר המילה אומרים יהללו. וי"א שאף בשבת מלין קודם אשרי שלא להפסיק בינו לקדיש. ואם המילה נעשית בבית שהתינוק שם מלין לאחר שגמרו מוסף ויוצאין מבית הכנסת משום טורח הציבור. ומ"מ אם אין הבית רחוק מבית הכנסת ולא יהא שם טורח מרובה מוטב למול קודם שופר כדי שיהא בידם זכות המילה בעת תקיעת שופר.
יח. החזרת ס"ת או כיסויו בהפסקה — כשמפסיקין בין שחרית למוסף, והציבור יוצאין י"א שצריך להחזיר הס"ת למקומו, אא"כ נשאר רוב הציבור או עכ"פ מנין בבית הכנסת, ויש נוהגין לכסות הס"ת בטלית על הבימה.
תפילת מוסף של ראש השנה ותקיעות דמעומד · מצוות תקיעת שופר — החיוב, הברכות והסדר בציבור
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.