סדר תפילת מוסף של ראש השנה: הנני העני ממעש, מלכויות זכרונות ושופרות, תקיעות בלחש ובחזרת הש"ץ, היום הרת עולם, תקיעה גדולה ומאה קולות.
מכון הוראה בישראל
תפילת מוסף היא לב תפילות ראש השנה — בה ברכות מלכויות, זכרונות ושופרות ובה עיקר סדר מאה הקולות. במאמר זה כל סדר המוסף: הנני העני ממעש, פסוקי המוספין, סדר הברכות והפסוקים, התקיעות בתפילת הלחש ובחזרת הש"ץ, אמירת "היום הרת עולם", תקיעות שאחר התפילה והתקיעה הגדולה.
א. אשרי העם, אשרי, החזרת ס"ת, הנני העני, קדיש, מוסף, תפלה מתוך סידור — אחר התקיעות החזן מתחיל אשרי העם יודעי תרועה וגו' עד תרום קרננו. ומתחיל אשרי ומחזירין ס"ת למקומו. ומנהגנו לומר לדוד מזמור כשחל בחול. ויש נוהגין לומר מזמור לדוד הבו וגו'. ובמקומותינו נוהגין שהש"צ אומר תפלת הנני העני ממעש בכונה והתעוררות [והספרדים לא נהגו לאומרו] ואומר ג' פס' סמוך להקדיש, ואומר קדיש, ומתפללין תפלת מוסף, ט' ברכות אף בתפלת לחש, ויש להקפיד לאומרו מתוך המחזור.
ב. לצאת מהש"ץ — אע"פ שמן הדין הש"צ יכול להוציא אף את הבקי, בתפלת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים שתפלותיהן וברכותיהן ארוכות, מ"מ כיון שאי אפשר לכוין דעתו לחזן מתחילה ועד סוף בלא הפסק נהגו שכולם מתפללים בעצמם בלחש. וי"א שמדינא אין הש"צ מוציא בזמננו בתפלת מוסף הואיל ומפסיקין בפיוטים.
ג. פסוקי קרבנות של מוספין — מנהגנו להזכיר פס' קרבנות של מוספין של ראש השנה [ואף של ר"ח כדלהלן דין ה'], אך הספרדים לא נהגו לומר בלחש קרבנות המוספין רק בשבת ור"ח אבל לא של יו"ט וראש השנה ויום הכיפורים שאין רגילין בהן ויבואו לטעות, ויוצאין יד"ח במה שאומרים ככתוב בתורתך וגו', אבל מנהג אשכנז אינו כן וכנ"ל ואין לשנות. לפיכך צריך כל אחד להתפלל מתוך הסידור בנוסח המקובל כפי מנהג אבותיו.
ד. נוסח מפני חטאינו — אין לומר במוסף של ראש השנה במפני חטאינו ואין אנו יכולים לעלות וליראות כו' שזה שייך רק בג' רגלים, אלא אומרים ואין אנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך.
ה. פסוקי מוסף של ר"ח — אין אומרים במוסף של ראש השנה פס' מוסף של ר"ח [שנא' בכסה ליום חגינו, שהוא חג שהחודש מתכסה בו] ומ"מ מזכירין עולת החודש בפס' מלבד עולת החודש ומנחתה וגו' ועולת התמיד ומנחתה וגו'. וכן שעיר ר"ח כלול באמירת ושני שעירים לכפר.
ועולת התמיד ומנחתה — אף שכבר אמרו ושני תמידים כהלכתם אין קפידא במה שמסיים שוב ועולת התמיד ומנחתה לפי שאומר כל הפס' ככתיבתו. [וי"א קודם מלבד עולת החודש מילת "שנאמר"]. ונוסח פפד"מ.
ו. את מוספי יום הזכרון — צריך לומר את "מוספי" יום הזכרון הזה, כדי לכלול אף מוסף ר"ח, ואף ביום השני צריך לאומרו. ואם אמר את "מוסף" למנהגינו שמזכירין גם עולת החודש והשעיר, אינו מעכב.
ז. פסוקי קרבן שבת, ישמחו, עלינו לשבח — חל בשבת מזכיר גם פס' קרבן שבת אחר מפי כבודך כאמור, וביום השבת וגו' זה קרבן שבת וקרבן היום כאמור, ובחודש השביעי וגו' מלבד עולת החודש וגו', ואחר אמירת כל הפס' אומרים ישמחו במלכותך וכו' עלינו לשבח.
ח. פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות — בכל ברכה של מלכויות זכרונות ושופרות צריך לומר י' פסוקים מעין אותה ברכה, במלכויות אומר י' פס' של מלכויות, וכן בזכרונות י' של זכרונות, וכן בשופרות י' של שופרות, ואומרים בתחילה ג' פס' של תורה ואח"כ ג' פס' של כתובים ואח"כ ג' פס' של נביאים ומסיים בפסוק של תורה, ואם השלים בפס' של נביא או של כתובים יצא.
ט. אם רצה להוסיף על הפס' רשאי, [וכן אם אמר ג' פס' מכולן, א' של תורה וא' של כתובים וא' של נביאים יצא בדיעבד]. ואף שיוצאין מדינא דגמ' בכל הנ"ל נהגו כל ישראל לומר הסדר הכתוב בסידורים ואין לשנות.
יש מהראשו' שערערו בפס' האחרון בשופרות, וביום שמחתכם וגו', שאין נזכר בו שופר רק חצוצרות, ויש מהראשו' שקיימו המנהג, וכן נוהגים.
י. מי שאינו יודע פסוקים של מלכויות זכרונות ושופרות ואין בידו מחזור, ואמר "כי המלכות שלך היא ככתוב בתורתך וכן ובדברי קדשך ובדברי נביאך" יצא אף שלא אמר פס' כלל, וי"א שאף אם אמר רק ככתוב בתורתך יצא שכולן לשון תורה הן. בד"א שלא התחיל להזכיר הפס', אך אם התחיל להזכיר אפי' פס' של תורה צריך לומר כל הפס', ולכל הפחות יאמר עוד פס' של נביאים ופסוק של כתובים, ולענין לחזור כשהתחיל ולא הזכיר הפס'.
יא. ועקידת יצחק לזרעו — אומרים 'ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור', ואין אומרים 'לזרעו של יעקב', וכן המנהג. וקצת נהגו לומר 'לזרעו של יעקב', וכל א' יעשה כמנהגו.
יב. תקיעות בתפלת לחש — יש מקומות שנוהגין לתקוע בתפלת לחש, וכן מנהג הספרדים והחסידים, ומנהג אשכנז וליטא שלא לתקוע בלחש, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו. ובמקום שאין מנהג קבוע כתב המ"ב דלכתחילה יש להנהיג שלא לתקוע בלחש שלא לבלבל את המתפללים ראו במאמר «מצוות תקיעת שופר — החיוב, הברכות והסדר בציבור».
יג. היום הרת עולם וארשת שפתינו בתקיעות לחש — התוקעים בלחש אומרים היום הרת עולם גם בתפלת לחש, אבל לא ארשת שפתינו, ודוקא כשסיימו הברכה ושומעים התקיעות במקומן, אבל יחידים המאריכים בתפלתם יש להם לשתוק ולכוין אזניהם לתקיעות ולא יאמרו היום הרת עולם, רק אחר שיסיימו ברכת הסדר.
יד. מקרא בתקיעות לחש ובטעה התוקע — אין להקרות בתקיעות שבתפלת לחש, ואם טעה התוקע בתקיעות שבתפלת לחש אסור לשוח ולגעור בו [אך יכולים לסמן לו בתנועת היד לחזור] אלא אחר גמר התפלה יחזרו ויתקעו אותו הסדר שטעה בו.
טו. יחיד המתפלל אימתי תוקע — יחיד המתפלל לא יתקע בתוך תפלתו על סדר הברכות, אלא תוקע קודם שיתפלל, וי"א שאף יחיד חייב בתקיעות על סדר הברכות רק שאינו תוקע בתוך התפלה, אלא אחר שיתפלל יתקע ג' פעמים תשר"ת תש"ת ותר"ת וראוי להחמיר כדעה זו ולתקוע שוב אחר התפלה.
טז. זמן תפלת מוסף — המתפללין בצבור זמן התחלת התפלה הוא משיגמרו תפלת שחרית עד שבע שעות, והעיקר שיתפללו לחש קודם ז' שעות. ועכ"פ יתחילו להתפלל קודם זמן זה, ואם איחרו אזי זמנה כל היום עד הערב. אבל המתפלל ביחידות כגון שהוא חולה וכדומה, לא יתחיל להתפלל מוסף קודם ג' שעות אבל תפלת שחרית יכול להתפלל אף בג' שעות ראשונות שהוא זמן שהציבור מתפללין, אא"כ במקומות שמתפללין רק כותיקין או סמוך לזה שאז יתפלל אף שחרית בשעה שהציבור מתפללין י"ח ולא יאחר לשעה שאומרים פיוטים. ואם איחר יתפלל תוך ג' שעות ויזהר מאד שלא יאחר זמן ק"ש ותפלה.
יז. אוחילה לקל — הש"צ קודם שמתחיל פס' מזו"ש אומר אוחילה לק-ל וגו'. ואין לציבור לזמר עמו, וכן בשאר פיוטים.
יח. עלינו לשבח השתחויה — באמירת עלינו לשבח שבציבור המנהג שנופלים על פניהם לקרקע, ויש להפסיק בינו לקרקע בכל דבר המפסיק. וכשחל ראש השנה בשבת יש מקומות שנהגו שלא ליפול, ובמקומותינו נוהגין ליפול.
יט. תקיעות דמעומד — בחזרת הש"צ בציבור חיוב התקיעות מדינא, ונקרא תקיעות דמעומד, והמנהג כיום לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת בכל הסדרים, ואחר התפלה המנהג לתקוע עוד מ' קולות עד שמשלימין למאה קולות, וכל זה להידור מצוה ואינו מן הדין כלל. ראו במאמר «מצוות תקיעת שופר — החיוב, הברכות והסדר בציבור».
כ. היום הרת עולם, ארשת שפתינו ובשבת [אמירתו כיצד והנוסח] — בכל פעם אחר שתוקעין נוהגין לומר היום הרת עולם וארשת שפתינו, ובשבת שאין תוקעים אין אומרים ארשת אבל אומרים היום הרת עולם, ויש לומר היום הרת עולם בכונה ובהכנעה, ויש שנהגו לשחות עצמם באמירתו. [ואין לומר בו ותוציא לאור היום, אלא אומרים "איום"].
כא. שמיעת חזרת הש"ץ לתקיעות דמעומד — הואיל והציבור חייבין לשמוע התקיעות על סדר הברכות, דעת מרן הגרי"ז זצ"ל שלציבור יש חיוב להאזין לחזרת הש"צ מתחילתה ועד סופה, ואין להפסיק בדיבור כלל, ויש מהדרין לעמוד בחזרת הש"צ כעומדין בתפלת י"ח בלא להפסיק כלל, ויש חולקים שאין החיוב על הציבור לשמוע חזרת הש"צ יותר מכל השנה, רק שחובתם לשמוע התקיעות הנעשות בתפלת הציבור, ואין צריך היחיד למהר בתפלתו כדי לסיימה קודם שיתחיל הש"צ תפלת מוסף, וכן המנהג וכן דעת מרן החזו"א זצ"ל.
דיני ההפסק בדיבור בתקיעות דמעומד ראו במאמר «מצוות תקיעת שופר — החיוב, הברכות והסדר בציבור».
כב. תפלת מוסף כשאין בעל תוקע — התקיעות אינן מעכבות את הברכות, לפיכך יחיד שאין יודע לתקוע או ציבור שאין להם מי שיודע לתקוע אע"פ שכבר תקעו במיושב קודם התפלה, כגון שנחלש הש"צ ואין ביכולתו לתקוע תקיעות דמעומד ואין אחר שיודע לתקוע, יתפללו מוסף עם ט' ברכות, וכשימצאו לאחר מכן בעל תוקע יתקע אחר התפלה ג' פעמים תשר"ת תש"ת תר"ת. ואם יש באפשרותם להתפלל במנין אחר עם תקיעות על סדר הברכות חייבין לחזר אחריו ולא ליבטל מתקיעות על סדר הברכות כתקנת חז"ל.
תקיעות דמיושב כשאין יודעים תפלת מוסף — הברכות אינן מעכבות את התקיעות, לפיכך ציבור או יחיד שאין יודעים להתפלל מוסף של ראש השנה כראוי, עם הדברים המעכבים שבברכות [ראה בסמוך שמעכבין זו את זו, וראה לעיל דין י' שאם אומר פס' מלכויות ככתוב בתורתך יצא] אף שאין שייך אצלם תקיעות דמעומד מ"מ חייבים לתקוע תקיעות דמיושב והיינו ג' פעמים תשר"ת תש"ת תר"ת עם ברכת השופר. [וצ"ע אם ראוי עכ"פ להשלים ק' קולות].
כג. ברכות מזו"ש מעכבות זא"ז וסדרן — ברכות מלכויות זכרונות ושופרות מעכבות זו את זו, שאם אינו יודע לומר כולם לא יאמר אפי' אחת מהן, ואף סדרן מעכב שאם הקדים זכרונות למלכויות או שופרות לזכרונות לא יצא וצריך לחזור ולהתפלל.
מי שאינו יודע להתפלל לצאת מהש"ץ ומיחיד — מי שאינו יודע להתפלל מוסף או שחרית כגון מומר ששב בתשובה או תינוק שנשבה וכדומה מהאורחים הבאים להתפלל בימים נוראים בבית הכנסת, יכול לצאת התפלה ע"י שישמע מהש"צ תפלת מוסף, ובלבד שישמע מתחילתה ועד סופה ויכוין לצאת, [וכשאומרים פיוטים באמצע ] אבל אין יכול לשמוע התפלה מפי חבירו להוציאו שלא בציבור.
כד. אינו בקי בתקיעות ובמוסף לאן ילך לצאת — מי שאינו בקיא בתקיעות ולא בתפלת מוסף, ויש לפניו ב' מקומות, באחד תוקעין ל' קולות בתקיעות דמיושב ואין מתפללין, ובשני מתפללין מוסף עם ש"צ ואין תוקעין שאין להם שופר כשר, אם יכול לקיים שניהם דהיינו שיתפלל במקום שמתפללין מוסף ולאחר מכן ישמע התקיעות [ל' קולות המעכבין כתקיעות דמיושב] יעשה כן, וכן אם יכולים לשלוח גוי להביא להם שופר ויתקע בו ואפי' מחוץ לתחום יעשו כן, ואם לאו ילך למקום שתוקעין, ואפי' אם רק ספק שיש במקום זה שופר כדין ילך לשם, ואפי' יודעין לתקוע רק סדר אחד כגון תר"ת או תש"ת, ואם יוכל יתפלל אח"כ ביחידות. ומקום התקיעות עדיף אף ביום השני, אבל כשיש ספק גמור אם ימצא שם שופר צ"ע אם הוא עדיף ביום השני, וישאר במקום שמתפללין.
כה. תוקע הגון ומתפללים אינם הגונים — מקום שהתוקע הגון והמתפללים אינם הגונים עדיף על מקום שהתוקע אינו הגון ומתפללים הגונים, בד"א כשעלול ליכשל בעיקר מצות התקיעות, אבל אם גם השני תוקע כדין רק שאינו מהודר כמוהו אזי עדיף להתפלל עם מתפללים הגונים.
כו. תקיעות של אחר התפלה — אחר התפלה נוהגים לתקוע ל' קולות, ובשל"ה כתב להשלים עד מאה קולות, דהיינו ל' אחר התפלה ואח"כ עוד עשר דתשר"ת תש"ת ותר"ת, וכן המנהג בזמננו אך אינו מעכב כלל.
כז. תקיעה גדולה — אחר התפלה יש מקומות שנהגו להריע תרועה גדולה בלא תקיעה. וכן נוהגים הספרדים, אבל אין המנהג כן במקומותינו רק בתקיעה אחרונה של השלמת המאה קולות המקרא אומר תקיעה גדולה והתוקע מאריך בה יותר משאר תקיעות [וכן בתקיעה אחרונה של תקיעות דמיושב נוהגין להאריך, ונקראת תקיעה גדולה].
כח. שיר של יום, אדון עולם, החזקת טובה לש"ץ ולתוקע ולכהנים ושאלת שלום — אחר התפלה אומרים שיר של יום וכן אומרים מזמור פ"א הרנינו [וכשחל ביום ה' אין אומרים שוב הרנינו שהוא שש"י] והנוהגין ע"פ הגר"א אומרים רק מזמור פ"א הרנינו בב' הימים, ואח"כ אומרים אדון עולם, והצבור פוקדים את הש"צ והתוקע בפקידת שלו' ואומרים להם "יישר כח" [ויש שאומרים "יאשר כח"] להחזיק להם טובה על ההתעסקות במצוה לטובת הצבור, וכן לכהנים כשחוזרים למקומן. ופוקדים איש את רעהו לשלום וכשגמרו אחר חצות היום אין אומרים לשנה טובה תכתב. ונפטרים לבתיהם לשלום.
כט. תקיעה בחנם ותקיעות לחומרא — אחר שיצאו מבית הכנסת אסור לתקוע בחינם, ככל שבות דרבנן, ואף לבעל תוקע להתלמד למחר אסור, אך אם יש בתקיעה צורך היום מותר כגון להוציא נשים וכיו"ב. או כשאירע ספק בתקיעות אם לא תקע כראוי או לא שמע כראוי, ויש מהדרין לתקוע אחר התפלה לצאת ידי שיטות שיש להם פנים בהלכה [כגון שברים פשוטים או שבורים, שבר בב' כוחות או בג' כוחות, או שברים תרועה בכח א', או בב' נשימות ע"י נשימה בינתיים, או תרועה תימנית]. ויותר מזה אין לתקוע בסתם להוסיף קולות או באופן שברור לו ששמע כדין, רק כשיש מקום שיעשה תקיעה יותר טובה וכיו"ב.
ל. תקיעות לקטן — קטן שהגיע לחינוך מותר לתקוע כדי להתלמד, וכן אביו או מחנך אחר יכולים ללמדו בזה, ובלבד שלא יתקעו הגדולים בעצמן.
לא. טלטול השופר כל היום, והוצאתו לרה"ר — השופר מותר לטלטלו כל היום לפי שראוי לתקוע כדי להוציא בו אחר, וכן מותר להוציאו לרה"ר להוציא בו אחרים, ואף לצורך נשים [ויש מחמירין בזה]. אבל אסור להוציא השופר לרה"ר או לכרמלית כשאין צריך לתקוע באותו היום, כגון שמוציא לצורך מחר דהוי שלא לצורך, וכן לאחר שתקעו בו אין להוציאו כדי להחזירו לביתו אא"כ מתיירא שיגנבוהו.
לב. תפילת מנחה במתינות למסיימים מוסף סמוך למנחה קטנה או למנחה גדולה — המסיימים תפלת מוסף קודם זמן סמוך למנחה קטנה, אין להם למהר להתפלל מנחה כדי שיהא להם פנאי לאכול בלא חפזון ולתור להם מנוחה עד תפלת ערבית, ותקנתם הוא קלקלתם שעי"ז מתפללים מנחה בחפזון, ומסיימין סעודתן קרוב לכניסת היום שהוא עיו"ט שני, ומ"מ אין בזה כלל והכל לפי הענין. ואם כוונתם לשמים להחמיר שלא לאכול סעודה אף סמוך למנחה גדולה, כשיטות המחמירין בסעודה ממנחה גדולה, או בסעודת יו"ט שהיא כסעודה גדולה, וכוונתם להתפלל מנחה במתינות כראוי בודאי יכולים לעשות כן, וכל לבבות דורשים ה'.
מצוות תקיעת שופר — החיוב, הברכות והסדר בציבור · דיני השופר וצורת התקיעות · סדר תפילות היום בראש השנה
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.