כל הלכות מצוות תקיעת שופר: החיוב מן התורה, נוסח הברכות, כוונת שומע ומשמיע, זמן התקיעות, אכילה לפני התקיעות, נשים וקטנים במצוה וסדר התקיעות בציבור.
מכון הוראה בישראל
מצות היום בשופר. במאמר מקיף זה כל הלכות מצוות תקיעת השופר: יסוד החיוב מן התורה ומניין הקולות, דיני העמידה והברכות, כוונת השומע והמשמיע, הזמן הראוי לתקיעות, דין המפסיק בדיבור, אכילה קודם התקיעות, מי הם החייבים במצוה — ובכלל זה נשים וקטנים — והסדר הראוי לתקיעות בציבור.
א. מצותו מה"ת בשמיעה ונוסח הברכה — מצות עשה מה"ת לשמוע תקיעת שופר בראש השנה שנא' יום תרועה יהיה לכם, ולפי שהמצוה בשמיעה מברכין עליה אקב"ו לשמוע קול שופר, ולא לתקוע בשופר.
ב. מנין התקיעות מה"ת — חייב אדם מה"ת לשמוע ט' תקיעות בראש השנה, והם ג' פעמים תקיעה תרועה תקיעה, שכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה שלאחריה, וג"פ נא' בתורה תרועה בחודש השביעי, א' ביובל וב' פעמים בראש השנה, ומפי השמועה למדו שכל תרועות של חודש השביעי אחד הן, בין בראש השנה ובין ביום הכיפורים של יובל, שתוקעין בכל אחד מהן ג' פעמים תר"ת. ולפי שתרועה של תורה נסתפקו חז"ל אם הוא קול גניחה כשברים או יללה כעין תרועה, או שניהם יחד כשברים תרועה, לפיכך מספק יש לעשות ג"פ תשר"ת וג"פ תש"ת וג"פ תר"ת. וי"א דלאו משום ספק הוא אלא כולם בכלל תרועה של תורה, והצריכו חז"ל לעשות כן להשוות מנהג כל המקומות, [וע"פ הסוד כולם צריכים לעיקר המצוה ].
ג. עמידה — צריך לתקוע מעומד שנא' יום תרועה יהיה לכם, וקבלה בידינו שכל מקום שנא' "לכם" במצוות צריך עמידה. אבל השומעים מדינא אין צריכים לעמוד בתקיעות שקודם מוסף, רק בתקיעות דמעומד שעל סדר התפלה.
ד. עמידה בתקיעות דמיושב ויחיד התוקע — התקיעות שתוקעין קודם מוסף שמברכין עליהן, קורין להם תקיעות דמיושב, לפי שמן הדין הציבור יכולים לישב בהן אלא שנהגו לעמוד אף בהם כל הקהל, ואם יחיד תוקע תקיעות ואין עתיד לשמוע התקיעות שבציבור על סדר הברכות צריך מדינא לעמוד בתקיעות אלו. וכל זה לכתחילה אבל בדיעבד אינו מעכב אפילו תקעו ושמעו הכל במיושב יצאו.
ה. תקיעות שעל סדר הברכות — חכמים הצריכו לציבור לתקוע אף על סדר הברכות שבתפלת מוסף, במלכויות זכרונות ושופרות, ונחלקו הראשו' ז"ל כמה תקיעות, ואיזה מהן הצריכו לתקוע על סדר הברכות, הואיל ומה"ת כבר יצאו בתקיעות דמיושב, והמנהג לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכויות וכן לזכרונות וכן לשופרות, ובמקום שנהגו לתקוע רק תשר"ת לכל סדר אין לשנות, אך כהיום המנהג בכל מקום בין לאשכנזים בין לספרדים לתקוע תשר"ת תש"ת ותר"ת בכל סדר, וכן הוא ע"פ הסוד. וחובה זו היא חובת הציבור ואינה נוהגת ביחיד, אלא שצריך היחיד לשתף עצמו עם הציבור בתפלתם ולהתפלל עם הציבור, וכשהוא בכלל הציבור צריך לשומעם, ואפילו עומד באמצע תפלת לחש יפסיק כדי לשומעם [אך לא בברכת אבות]. ותקיעות אלו נקראין תקיעות דמעומד שהם בחזרת הש"צ שבעמידה, והציבור צריכים לשומעם בעמידה, ואם ישבו יצאו.
ו. תקיעות שאחר התפלה — אחר התפלה נוהגין לתקוע עוד מ' קולות כדי להשלים מנין מאה קולות. והתוקעין גם בתפלת לחש ל' קולות תוקעין אחר התפלה י' קולות, והשלמת תקיעות אלו אינן מדינא ורק ממנהג. [וי"א שאף שכר התקיעות שנוטל הבעל תוקע הוא על התקיעות הללו - ארחות חיים החדש]. ומ"מ אין להפסיק בשיחה עד לאחר גמר תקיעות אלו.
ז. שמיעתן בהפסק — שמע ג' סדרים הנ"ל בנפרד במשך כל שעות היום יצא בדיעבד [ולכתחילה לא יפסיק ביניהם בשהיה כדי לגמור הסדר שעוסק בו], ואפי' שמען מכמה בנ"א, ואף אם דיבר והסיח דעתו ביניהם והוא ששמע אותם על הסדר, והשהיה לא היתה מחמת אונס. [ומהו אונס, כגון מים שותתים על ברכיו או שהמקום מטונף, ובשהה מחמת אונס יחזור ויתקע בלא ברכה אף כששהה ביניהם בכדי לגמור את כל הסדר שעסוק בו].
שמיעת קול אחר בין התקיעות — וצריך שלא ישמע ביניהם קול שופר אחר שאינו מהקול שצריך לשומעו כעת ויכוין לצאת בו, ולא רק אם הקול אינו ראוי לאותו הסדר אלא אף לא ישמע קול אחר הראוי לאותו הסדר אם כבר שמעוהו בסדר זה, כגון ששמעו כבר תקיעה ושברים, ושומעין שוב שברים הוי הפסק. וכ' החיי"א: וצריכין ליזהר במקום שבתי הכנסת תכופין זה אצל זה שלא יתקעו בבית הכנסת אחת עד שיגמרו באחרת דאל"כ לא ישמעו על הסדר. ולכן אף השומעים בבית הכנסת צריכים ליזהר מאד שאם שומעים קול שופר באמצע התקיעות ממקום אחר אף אם ראוי לאותו הסדר לא יכוונו לצאת בו. וכל זה באמצע הסדר, אבל בין הסדרים אין קפידא בכל זה.
ח. תקיעות המעכבות זא"ז — התקיעות מעכבות זו את זו, שאם אינו בקי לתקוע מקצת הסימן לא יתקע המקצת מהסימן שבקי בו לפי שצריך לעולם שתהא תרועה באמצע ופשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, אבל תשר"ת תש"ת ותר"ת אין מעכבין זה את זה שאם יודע רק סדר א' מהן יתקע סדר זה ג' פעמים דהיינו שישמע ט' קולות [אבל בפחות מט' קולות אין יוצאין שכולן מצוה אחת ומעכבות זו את זו] אע"פ שאין יודע לעשות הסדר האחר אבל לא יברך על התקיעה אא"כ יכול לעשות או לשמוע כל הסדרים ג' פעמים [ואם בירך לא יאמר מיד בשכמל"ו אלא יתקע מיד שלהרבה ראשו' והגר"א יוצא בזה יד"ח מה"ת] ומברכין אף על תקיעות דמיושב אף שיודע שלא ישמע תקיעות דמעומד, ומ"מ הברכה עולה גם על תקיעות אלו ואין להפסיק ביניהם בשיחה ראה להלן דין כ"א.
ט. זמן המצוה — זמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה שנא' יום תרועה יהיה לכם, ואפילו תקע מקצת מהתקיעה בלילה בין קודם עלות השחר בין משנכנס הלילה, אינו יוצא יד"ח, ואפי' א' מהט' תקיעות דמיושב כל שמקצת היה קודם הזמן הראוי למצוה או לאחריו כגון בבין השמשות דהיינו משקיעת החמה, לא יוכל לברך על התקיעה.
ולכתחילה אין לתקוע אלא מהנץ החמה, דהיינו משעת תחילת הנץ שמתחיל גוף השמש להיראות, ואם תקע משעלה עמוד השחר יצא. ובשעת הדחק כגון שלא יהיה לו שופר לאחר מכן או שצריך לילך אח"כ לדרך כגון עם יולדת, תוקע לכתחילה בברכה משיעלה עמוד השחר, וזמן עלות השחר לחומרא הוא 72 דקות זמניות קודם הנץ [לא כהמפורסם בהלוחות 90 דק' קודם הנץ, ויש ליזהר בזה אף בשעת הדחק].
י. תקיעות בבין השמשות — אם לא תקע במשך היום כגון שלא היה לו שופר או בעל תוקע והגיע זמן ביהשמ"ש, יתקע בלא ברכה בין ביום הראשון בין ביום השני. אבל אם חל יום השני בערב שבת, לא יתקע בבין השמשות.
יא. תקיעות קודם מוסף אחר ג' שעות — כל זה מדינא אבל חכמים הנהיגו לתקוע קודם מוסף, ולכן נוהגים שלא להקדים לתקוע בתחילת היום אף תקיעות דמיושב, אלא תוקעין אחר קריה"ת סמוך למוסף ועדיף שיהא אחר ג' שעות מהיום, ואפי' יחיד התוקע לעצמו ג"כ ידקדק לתקוע אחר ג' שעות ביום, בזמן שהציבור תוקעים.
יב. שופר בשבת — יו"ט ראשון של ראש השנה שחל להיות בשבת [אבל היום השני לעולם אינו חל בשבת דלא אד"ו רא"ש] אסרו חז"ל לתקוע בשופר [שמא יטלטלנו ד' אמות ברה"ר כדי ללמוד לתקוע כדין] ואין תוקעין כהיום לא בבי"ד חשוב, ואף לא בירושלים בין החומות. והשופר מוקצה ביום זה כדין כלי שמלאכתו לאיסור, ואסור לטלטלו אלא לצורך גופו או מקומו, ובזמנינו שמקפידין שלא להשתמש בו לדבר אחר דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס.
יג. ברכות השופר — התוקע לשם מצוה בין לעצמו בין לאחרים [ראה בסמוך] מברך קודם שיתקע אקב"ו לשמוע קול שופר, וברכת שהחיינו. ואף ביום השני. אלא שלפי שי"א שביום הב' א"צ שהחיינו דיומא אריכתא הוא, אף שמעיקר הדין לא נקטו כן הפוסקים, מ"מ לצאת ידי כולם ילבש התוקע המברך ביום ב' בגד חדש ויכוין לפוטרו בברכת שהחיינו. ואם אין לו בגד חדש יברך בכל אופן. [והספרדים אין מברכים כלל שהחיינו ביום הב' על השופר].
ברכה בנוסח אחר — בירך על תקיעת שופר או לשמוע בקול שופר, או לתקוע בשופר, יצא.
יד. התוקע לאחרים מי מברך — מנהג העולם דהתוקע להוציא מברך אע"פ שיצא כבר בעצמו, ואפילו השומעים בקיאים לברך בעצמם, ומ"מ יותר טוב שבאופן זה יברכו השומעים בעצמם ב' הברכות, אך אין למחות במנהג העולם ובפרט כשקורין בציבור.
טו. כוונת שומע ומשמיע — השומעים צריכים לכוין לצאת יד"ח מצות שמיעת קול שופר ואף התוקע צריך לכוין להוציא את השומעים ידי חובתם, ואם לא כיון שומע או משמיע לא יצאו יד"ח וצריך לחזור ולתקוע בלא ברכה. ולכן נוהגים להכריז קודם התקיעות שהציבור יכוונו לצאת יד"ח בשמיעת התקיעות והברכות. וכל זה בסתם אבל אם השומע בא מתחילה לבית הכנסת על דעת לצאת בתקיעת שופר, [כמו בזמנינו שיש הפסקה וקובעין זמן מסויים לתקיעות] אע"פ שבשעת התקיעות לא כיון יצא, שחזקה כיון, ואין צריך לומר שכששומע הברכות ועונה אמן ע"מ לצאת בהם יד"ח בודאי מכוין למצות השופר. וכל זה בדיעבד, אבל לכתחילה צריך לכוין קודם התקיעות לצאת יד"ח המצוה. [ויש במצוה עוד כוונות שאינן מעכבות, ובפרט לעומדים בסוד ה' והאריכו בספרים הק', ואשרי מי שזוכה לזה].
טז. כוונה להוציא בתוקע לאחרים — התוקע ליחידים צריך שתהא דעתו במפורש להוציא כל השומעים, ואם לא ידע מא' מהם כגון שהיה מאחריו ולא חשב עליו להוציאו לא יצא, אא"כ כיון בתחילה בפירוש להוציא כל מי שישמע לתקיעתו, אבל אם היה תוקע בבית הכנסת ומכוין להוציא הרבים ידי חובתם יוצאים כל השומעים בתקיעתו אף היושבים בבית מחוץ לבית הכנסת ושומעים התקיעות, שהש"צ בודאי דעתו להוציא כל השומעים ממנו, ובלבד שיכוונו השומעים לצאת יד"ח [ואם השומע הלך בדרך ונעמד כדי לשמוע התקיעות אף שאח"כ אינו זוכר אם כיון, וכן כשעמד בבית הכנסת במיוחד כדי לשמוע התקיעות אף שאח"כ אינו זוכר אם כיון - חזקה כיון].
ספק אם כיון לצאת בשמיעתו — מי ששמע קול שופר ונסתפק לו אם כיון כל שאין ניכר במעשיו או במחשבתו ע"פ החזקות שנתבארו לעיל צריך לחזור ולתקוע שנית בלא ברכה.
יז. שמיעת הברכות ועניית ב"ה וב"ש ואמן — השומעים צריכים להזהר לשמוע היטב כל הברכה ולכוון לצאת בה יד"ח מהמברך מלבד התקיעות, ויענו אמן, ולא ימהרו לענות אמן חטופה. וכן יש ליזהר שלא לענות ב"ה וב"ש ובדיעבד אין זה הפסק אם שמע כל הברכה.
יח. התעסקות בדבר אחר — אין לרוק ולא לעסוק בכל עסק אחר בשעה ששומע התקיעות שלא יתבלבל, אלא יקשיב היטב לברכות ולתקיעות.
יט. מחליף שופר ברכה עליו — לא יכל לתקוע בשופר זה שבירך עליו, והביאו לו שופר אחר ממקום אחר, אם היה קודם שהתחיל לתקוע יחזור ויברך, ואם היה באמצע התקיעות אחר שתקע מקצתן אין צריך לברך. ואם היה השופר השני מונח לפניו על השלחן בעת הברכה, בכל אופן א"צ לחזור ולברך דמסתמא היה דעתו עליו, ויש חולקים בכל זה וסוברים דבכל אופן אין לברך, [וספק ברכות להקל] לפיכך יראו להניח מראש לפני הבעל תוקע כמה שופרות שלא יארע קלקול בתקיעות.
כ. מחליף תוקע אם מברך שוב — התחיל לתקוע ולא יכול להשלים או אפילו לא יכל להתחיל לתקוע, יעמוד אחר במקומו וישלים התקיעות בלא ברכה. ואפי' כמה אנשים, כולם יוצאין בברכת הראשון, אא"כ לא היו שם בשעת הברכה ועדיין לא יצאו בעצמן ויוצאין בתקיעות אלו, צריכין לברך לעצמן בלחש.
כא. הפסק בדיבור ובוידוי ויהי רצון — אין להפסיק בדיבור בין הברכה עד גמר התקיעות דמיושב אפילו בעניני תפילות. ויש נוהגים להפסיק בין הסדרים באמירת וידוי בלחש או באמירת היה"ר הנד' בסדורים דס"ל שמענין המצוה הוא ואין למחות בידם. ואם הפסיקו המברך או השומעים בין הברכה לתחילת התקיעות שלא מענין התקיעות אפי' אם היה מעניני תפילה צריך לחזור ולברך, בין המברך או השומע שהפסיק יברך לעצמו. אבל מותר להפסיק לצורך התקיעות כשיש בכך צורך גדול כגון לומר הבא לי שופר וכיו"ב. ואם הפסיק אחר שהתחילו לתקוע תקיעה אחת גמורה [דהיינו ששמע כל התקיעה ראשה וסופה] אין צריך לחזור ולברך. ולכתחילה אין להפסיק בשיחה ובדברים בטלים עד סוף גמר התקיעות דמעומד שהברכה עולה עליהם אבל יכול להפסיק בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד מעניני התפילות והתקיעות [וכן ברכת אשר יצר ] אבל בין הברכה עד סוף התקיעות דמיושב אסור להפסיק אפי' בתפילות, ולכן יש להזהיר על כך לפני התקיעות שלא לשוח.
כב. קריאת המקרא — נוהגין להקרות לפני התוקע סדר התקיעות מילה במילה כדי שלא יטעה, ואף בתקיעה ראשונה נהגו כן אע"ג שמפסיק בין ברכה לתקיעות, ובמקום שאין מנהג. ויש ליזהר שלא יקריא עד שיגמור התוקע לגמרי קול התקיעה, שאין יוצאין רק בשמיעת סוף התקיעה, וכן לא יתקע התוקע עד גמר קול המקרא. ובמקום שיש רב יהיה הוא המקריא, ואם לאו הש"צ של שחרית יקריא, אך לא הש"צ של מוסף.
כג. מצוה בו יותר מבשלוחו — י"א שאין ענין לתקוע בעצמו משום מצוה בו יותר מבשלוחו, שאין המצוה בתקיעה אלא בשמיעה, ויכול לכתחילה לצאת בשמיעה מאחר ולכן יתקע הבעל תוקע שהוא טוב והגון, ומ"מ אם יודע לתקוע היטב ואין שם בקי כמוהו מצוה שיתקע כדי להוציא הרבים יד"ח וזכות הרבים תלוי בו.
כד. ספק שמע קול שופר — מי שנסתפק לו אם שמע קול שופר ביום הא' חייב לתקוע ל' קולות [כפי גדר ספיקו] ואינו מברך. וכן אם נסתפק לו אם שמע כראוי [מהתקיעות המעכבות], או אם תקעו כראוי איזה סדר צריך לחזור שוב על הסדר, וביום השני שאינו אלא מדרבנן אין צריך לתקוע דספק דרבנן לקולא.
כה. אכילה קודם התקיעות — אסור לאכול קודם תקיעת שופר אע"פ שכבר התפלל שחרית, אבל טעימה עד כביצה פת או מזונות או פירות אפילו הרבה מותר, לפיכך כהיום שהדורות חלושים נוהגים העולם לקדש קודם התקיעות ויזהרו שלא לאכול יותר מכביצה מזונות, וכן לא להרבות באכילה שיוכלו להתפלל כראוי בהכנעה, ויש מחמירין שבמצוה של תורה אסורה אף טעימה קודם לכן, [וביום הב' מותר] וכן מנהג חסידים ואנשי מעשה שלא לטעום קודם התקיעות. ואע"פ שגומרים התפלה אחר חצות אין קפידא בזה.
כו. נשים אכילה קודם התקיעות — נשים אף שנהגו לשמוע שופר וקיבלו עליהם, מ"מ רשאיות לאכול קודם שופר במקום צורך [בלבד].
א. תקיעות קודם מוסף וטבילה לפניה — תוקעין אחר קריאת התורה קודם מוסף. [ויש מאנשי מעשה שהתוקע והמקרא והש"צ טובלים קודם התקיעות, ומאידך יש נוהגין ע"פ המ"ב שלא לטבול אף בצונן בשבת ויו"ט לתוספת טהרה בלבד רק במקום צורך].
ב. דרשה — יש נוהגין שהרב או חכם דורש קודם התקיעות דברי כיבושים, המעוררים לתשובה.
ג. בעל תוקע ומקרא הראוים ובאָבֵל — יש לחזר אחר בעל תוקע צדיק והגון ובן תורה ומעשים טובים כמו הש"צ. וכן לגבי המקרא, ראו במאמר «שליח ציבור לסליחות ולימים הנוראים» ובלבד שלא יהא מחלוקת בדבר, וכן לא יקחו בעל תוקע אבל בתוך י"ב חודש על אב או אם, או בתוך ל' על שאר קרובים, ואם החזיק כמה שנים ואינו מוחל, אין ליכנס עבור זה למחלוקת.
ד. פרישות ולימוד הכוונות — לכתחילה יש לבעל תוקע והרב המקרא לפרוש מכל דבר המביא לידי קרי ג' ימים קודם ראש השנה [וי"א שלא נהגו אצלינו ליזהר בזה] וילמדו כונת התפלות והתקיעות הפשוטות הנצרכות וליתר ריצוי הכוונות שבספה"ק, והובאו בהשל"ה ובסדור יעבץ, ולכל הפחות צריך לידע לכוין להוציא את הציבור בתקיעתו. וכן ראוי שגם המקרא ידע בענינים אלו ויכוין על פיהם בשעת התקיעות.
ה. לימוד הל' שופר — המקרא והתוקע צריכים ללמוד היטב דיני תקיעת שופר וסדר התקיעות, כי מצוי שנופלת טעות בתקיעה וצריך לחזור מדינא לראש הסדר, ובכל מקום שיש רב או אב"ד או ראש ישיבה נוהגין שהוא המקרא.
מקום התקיעה בבית הכנסת — נוהגין לתקוע על הבימה במקום שקורין בתורה.
ו. נטילת ידים — במקום שעושין הפסקה בין קריה"ת לתקיעות, יש ליזהר שהציבור שיצאו כשחוזרין יטלו ידיהם שוב קודם התקיעות ותפילת מוסף.
ז. למנצח ומן המיצר — קודם התקיעות נוהגין שכל הציבור אומר ז' פעמים למנצח לבני קרח מזמור. [ולהגר"א אין אומרים אותו]. ואח"כ אומר המקרא תפלה קצרה בלחש ונדפס במחזורים, ולאחר מכן אומר התוקע פס' מן המיצר ופסוקי ק'ר'ע' ש'ט'ן', והציבור אומר אחריו.
כוונה להוציא ולצאת — וקודם שתוקע יאמר "הריני מכוין בתקיעות אלו שאתקע להוציא את הציבור יד"ח בשמיעת קול שופר". וכהיום נוהגין אף להכריז שכל הציבור יכוונו לצאת יד"ח מ"ע של שמיעת קול שופר.
ח. עמידה — התוקע צריך לעמוד בתקיעות ואף לא יסמוך על דבר שאם ינטל יפול [אם לא בשעת הדחק] אבל השומעים מן הדין יכולים לישב בתקיעות אלו, ולכן נקראין תקיעות דמיושב, אלא שכבר נהגו כל הקהל לעמוד אף בהם. [ומנהג תימן שהקהל יושבים].
ט. כיסוי השופר והחזקתו בשעת הברכות — נוהגין לכסות השופר במפה עד גמר הברכות, ומ"מ צריך שיאחזנו בידו בשעת הברכה, וכן המנהג.
ברכה מעומד והגבהת קולו — ומברך מעומד לשמוע קול שופר [ובתיבת קול יגביה קולו ויאריך קצת].
י. כוונה לצאת, איסור שיחה ועניית ב"ה וב"ש, וזהירות מיריקה ועיטוש — הציבור צריך שיתנו ליבם לכוין לצאת יד"ח בברכות ובתקיעות לקיים מ"ע של שמיעת קול שופר ואסור לשוח בשעת התקיעות ואף אין עונין ברוך הוא וברוך שמו [ובדיעבד אינו הפסק אם שמעו כל הברכה], ואפי' לרוק או להשמיע קול חירחור ועיטוש וכדו' אסור שלא לבלבל דעת השומעים.
יא. שופר ביד ימין, ובימינו של פיו ובאיטר — התוקע אוחז השופר בימינו ומעמידו על צד ימין של פיו ואף איטר יעשה כן, וכל זה לכתחילה ואם קשה לו לתקוע כך יעמידנו בצד שמאל ויראה להפוך השופר לצד ימין, ואם גם זה אי אפשר אינו מעכב.
יב. צד הרחב למעלה ושלא לתקוע משם — השופר יעמידנו באופן שהחלק הרחב יהא מוגבה לצד מעלה מפיו אך אין זה מעכב, ולא יתקע בצד הפה הרחב, ודבר זה לעיכובא הוא, שאם תקע כך לא יצא.
יג. אין מצליח לתקוע — אם אין מצליחין לתקוע בשופר יביאו שופר אחר, ואם אין שופר אחר וכבר בירכו ובלאו הכי צריכין להפסיק יהפוך השופר ויקרא לתוכו התוקע "ויהי נועם", וכן עשו מעשה בזמן המהרי"ל והועיל להם.
יד. תוקע אחד לתקיעות דמיושב ומעומד — ראוי שיהיה תוקע אחד לתקיעות דמיושב ולתקיעות דמעומד שבתוך מוסף, שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור, אא"כ היה התוקע ש"צ למוסף ועלול להתבלבל אם יתקע בתוך התפלה שאז יתקע איש אחר תקיעות דמעומד. אבל אם מובטח לו שלא יתבלבל ובפרט כשמתפלל מתוך סידור יתקע אותם הבעל תוקע דמיושב אף אם הוא ש"צ במוסף, אך מקומות שנהגו לחלק תקיעות דמעומד לאיש אחר, ואפי' לכל סדר לאדם אחר יעשו כמנהגם כי כוונתם לחיבוב מצוה.
טו. תקיעות בתפלת לחש — התקיעות שעל סדר התפלה נקראין תקיעות דמעומד, ונחלקו הפוסקים אם תוקעין אף בתפלת הציבור בלחש, או רק בחזרת הש"צ, והדבר תלוי במנהגים ונהרא נהרא ופשטיה. ובמקום שאין מנהג מוטב שלא לתקוע בלחש רק בחזרת הש"צ הואיל ומצוי שנגרם בלבול בכונה בתפלה או למרוצה בתפלה, שבזמנינו אין מתפללין ממש ביחד. ובמקום שנהגו לתקוע בלחש יחזיקו במנהגם. וכן מנהג הספרדים והחסידים ע"פ הסוד.
טז. נטילת שכר לבעל תוקע וש"ץ — הנוטל שכר על תקיעת שופר בראש השנה או על תפלה לפני העמוד אינו רואה סימן ברכה לעולם, אך מ"מ נהגו העולם להקל לשלם שכר לחזנים שסומכים על הפוסקים שבמקום מצוה לא גזרו, ואין בזה משום שכר שבת. אך מ"מ אינו רואה סימן ברכה כנ"ל, ויש מחמירים לחוש לדעת האוסרים לגמרי בזה משום שכר שבת, ולכן לא יקצוב מתחילה רק מקבל לאחר מכן בדרך מתנה. ואם שכרוהו בהבלעה שיתפלל בחול ומשלם לו על הכל בבת אחת מותר לכל הדעות.
א. ישראל, גר, עבד, סומא ונשים — כל איש מישראל בן י"ג שנה ומעלה, אחד ישראל וא' גר ועבד משוחרר, כל שהוא גדול ובן דעת ואפילו סומא חייב מן התורה במצות שופר, אך נשים ועבדים פטורים ממנה כדין מצוות עשה שהזמן גרמא. ומ"מ הנשים רשאיות לתקוע ביו"ט להוציא את עצמן, וכן רשאי לתקוע אף שיצא כבר כדי להוציא לנשים אחרות, ואף רשאיות לברך על התקיעה, ואף ברכת שהחיינו. [וכן הדין לנשים ספרדיות]. וכהיום קיבלו הנשים עליהם מצוה זו בחובה ובאות כולן לבית הכנסת לשמוע קול שופר, ואף תקיעות דמעומד שבחזרת הש"צ.
ב. קטן — קטן שהגיע לחינוך המצוה, דהיינו שיודע שיש מצוה לשמוע קול שופר תשר"ת תש"ת תר"ת ג' פעמים, חייב אביו לחנכו מדרבנן במצות שופר [וכשהגיע לגיל חינוך לתפלה חייב לחנכו אף בתקיעות דמעומד], אבל קטן שלא הגיע לחינוך פטור, ואין להביא תינוקות לבית הכנסת שלא יטרידו את קרוביהם משמיעת התקיעות. [ואם אין יכולות להניחן בבית תקח אותו אמו לעזרת נשים, ומה טוב שיניחו מקום מיוחד לשמירת התינוקות].
ג. ברכה בתוקע לנשים — התוקע לנשים לא יברך עבורן אם כבר יצא אלא הן יברכו לעצמן והוא יתקע, או שיתקע להם קודם שיצא יד"ח.. ובלבד שיהא אחר ג' שעות או בשעה שתוקעין בבית הכנסת.
ד. בן י"ג שנה להוציא אחרים — קטן בן י"ג שנה ולא ידוע אם הביא ב' שערות אף שחייב במצוה זו אין יכול לתקוע להוציא אחרים, ואם תקע בתקיעות דמיושב ולא הרגישו עד אחר התפילה צריך לחזור ולתקוע שוב בדאפשר, ובתקיעות דמעומד יצאו בכל אופן.
ה. חרש ושוטה — חרש ושוטה פטורים ממצוה זו ככל המצוות, וחרש שמדבר ואינו שומע גם אינו בר חיובא במצוה זו, ואין יכול להוציא אחרים בתקיעתו, ואם היה שומע ע"י כלי כחצוצרות או מכשירי האזנה [באופן שהמכשיר נועד רק להיטיב את השמיעה] חייב במצוה זו ואף יכול להוציא אחרים בה. וכן מי ששומע ואינו מדבר מוציא אחרים יד"ח, ואף לכתחילה יכול אחר לברך והוא יתקע.
ו. טומטום ואנדרוגינוס — טומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק ולענין ברכה דינן כדין נשים דלעיל דין א', ואין יכולים להוציא לאנשים יד"ח. [ואם מוציאים את מינם ].
ז. חצי עבד וחצי בן חורין — חצי עבד וחצי בן חורין חייב במצוה זו, אך אין הוא יכול לתקוע בעצמו שאין כולו בר חיובא, וצריך שישמע התקיעה מבן חורין גמור להוציאו.
דיני השופר וצורת התקיעות · תפילת מוסף של ראש השנה ותקיעות דמעומד · סדר תפילות היום בראש השנה
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.