דיני שליח הציבור לסליחות, ראש השנה ויום הכיפורים: התנאים והמעלות הנדרשים, ש"ץ אבל, חזקה בעמוד התפילה, אלמן, סומא וכבד שמיעה.
מכון הוראה בישראל
תפילות הימים הנוראים תלויות במידה רבה בשליח הציבור העומד לפני העמוד. במאמר זה מבוארים כל דיני הש"ץ לסליחות ולימים הנוראים: המעלות והתנאים הנדרשים, מי קודם למי, דין אבל היורד לפני התיבה, ומקרים מיוחדים שנידונו בפוסקים.
א. ש"ץ הראוי — במקום שיש ש"צ קבוע לסליחות וימים נוראים, מתפלל הש"צ, ואם לאו ידקדקו הציבור לחזר אחר ש"צ היותר הגון וגדול בתורה ויר"ש ומע"ט, ושיהיה בן ל' שנה ונשוי שדעתו מיושבת ולבבו נכנע, ולכל הפחות יהיה בן כ"ה שנה.
ב. פרנסי ומנהיגי הדור — יש מקומות שנהגו לעבור לפני התיבה בימים נוראים פרנסי ומנהיגי הדור שהמה יראי השם ומכוונים לבם ביותר ויודעים בצער הדור ואם אי אפשר למצוא מי שיש לו ממעלות הללו אזי כל ישראל בחזקת כשרים לתפילה, וכל זה כשהם מרוצים לקהל ונאמנים על הדור, אך כדי שלא יבואו לידי מחלוקת וקטטה ראוי לתקן שלא יתפלל אלא הש"צ הקבוע.
ג. מרוצה לקהל — מי שאינו מרוצה לקהל אסור להתפלל כש"צ אע"פ שהוא אדם גדול, ואם רואה שיש מחלוקת בדבר ימנע עצמו מזה אע"פ שעי"ז יתפלל מי שאינו הגון.
ד. חזקה — נהגו שמי שהתחיל להתפלל או לתקוע אפילו פעם אחת ימשיך תמיד בחזקה זו, ואין ליתן לאחר לעשותה בלא רשות.
ה. אָבֵל תוך י"ב חודש — מן הדין אבל בתוך י"ב חודש על אביו ואמו יכול להיות ש"צ לסליחות אף בערב ראש השנה ועשרת ימי תשובה, מלבד בראש השנה ויום הכיפורים שהם כרגלים כדלהלן דין ז'.
ו. ש"ץ כל היום — יש נוהגים שבמקום שהש"צ מתענה שהש"צ המתפלל סליחות הוא מתפלל כל היום לפני התיבה אף שחרית ומנחה וערבית, דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור. והוא קודם אף לאבל וליא"צ. וי"א דיא"צ כשמתענה הוא קודם. ומ"מ מאשרי ולמנצח ואילך מתפלל האבל, אך במקומותינו לא נהגו כן אלא האבל מתפלל כל התפילות, וכשאין החזן מתענה י"א שאין לו דין קדימה על האבל. ובהרבה מקומות נוהגים שאין האבל מתפלל כש"צ לסליחות אף לפני ראש השנה, ואין צריך לומר בעשרת ימי תשובה. ובעשרת ימי תשובה יש שנהגו שאף אינו מתפלל לפני התיבה רק מאשרי ובא לציון, אבל במקומותינו נהגו שמתפלל כש"צ.
ז. אבל תוך ז' ל' וי"ב חודש — אבל בתוך ז' אסור להתפלל כש"צ בסליחות מפני שמדת הדין מתוחה עליו. ואף בבית האבל לא יגש האבל לפני העמוד לסליחות רק לתפלה. ובראש השנה ויום הכיפורים אין האבל [בתוך י"ב חודש על אביו או אמו ובתוך ל' על שאר קרובים] מתפלל כש"צ מפני שהם כרגלים, ויש מתירין בתוך ל' על שאר קרובים אם החזיק כש"צ קודם לכן, הואיל וראש השנה ויום הכיפורים מבטלין גזירת ל'.
ח. וכל זה כשיש חזן אחר אבל באין חזן אחר מותר, ויש מתירין לאבל להתפלל אף כשאין האחר הגון כמותו כגון בקול ערב או שהאבל גדול בתורה ומע"ט ומרוצה לקהל, ובפרט כשכבר הוחזק מקודם יש להתיר.
ט. הולך לערכאות — מי שהולך לדון בערכאות של גויים, או בבית משפט חילוני בלא היתר מבית דין, אין יכול לשמש כש"צ בימים נוראים.
י. תשובה שלימה ולימוד הכוונות — ראוי שיהיו הש"צ והתוקע בעלי תשובה גמורים דהיינו שיראו לשוב בתשובה שלימה על עוונותיהם ולב יודע מרת נפשו, וראוי שילמדו הכוונות של התפילות והתקיעות הפשוטות ושע"פ הזוה"ק, ונתבארו עיקריהם בהשל"ה ובסידור יעב"ץ.
יא. פרישות — הש"צ לראש השנה ויום הכיפורים והתוקע ראוי שיפרישו עצמם ג' ימים קודם שיתפללו כש"צ מכל דבר המביא לידי טומאה.
נשוי ובן ל' והגון — תפלת הש"צ עבודה גדולה היא, וצריך שיהא הש"צ נשוי ובן שלושים שנה מן המובחר, ועכ"פ יהיה למעלה מבן כ"ה שנה, ואין כל אדם רשאי להכנס לעבודה זו, ואם אינו ראוי והגון ומכניס עצמו לכך נפרעין ממנו לאלתר, וכל המסייעים לש"צ שאינו הגון עתידים ליתן את הדין.
ניגון יפה וכוונה — וכתב החיי אדם: רע עלי המעשה שראיתי מעמידים בימים נוראים ש"צ שינגן יפה אוי לאזנים שכך שומעות, כי הש"צ כונתו רק על הניגון שיהא יפה וטוב ואין כונתו על התפילות ומבלבל דעת השומעים, ויש לבטל המנהג הרע הזה, וכן ראוי לכל ירא שמים במקום שדבריו נשמעים, והוא רחום יכפר וכו', ע"כ. והמסתכלים רק על הקול הערב והניגונים ע"ז נא' "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה וגו'", [תענית ט"ז].
יב. בן תורה — אם יש צורך לבחור בין שני חזנים, הא' בן תורה ויר"ש אך חסר לו א' מהפרטים הנ"ל כגון שהוא צעיר לימים או אינו נשוי, והשני איש פשוט ונשוי ובן שלושים, אזי יש לבחור החזן הבן תורה שהוא עדיף.
יג. אלמן ונשוי לב' נשים — ש"צ שהוחזק ונתאלמן יכול להתפלל בימים נוראים אך מתחילה אין למנות אלמן לש"צ, וכן מי שנשא אשה שניה ע"י היתר ק' רבנים ואפי' במקום שנוהגים היתר לישא ב' נשים, אין לו לשמש כש"צ בימים נוראים.
יד. מתפלל ביחידות — מי שמתפלל ביחידות כל השנה ואינו הולך לבית הכנסת להתפלל בציבור, אינו יכול לשמש כש"צ וכתוקע בימים נוראים.
טו. סומא — אין למנות לש"צ סומא אף באחת מעיניו כשיש אחר ראוי והגון כמותו, אבל אין לסלקו.
טז. כבדו אזנו — אין למנות לש"צ למי שכבדו אזניו ואינו שומע, אבל מי ששומע רק שנתקלקל אצלו חוש השמיעה כדרך הזקנים שכבדה אזנם קצת ומרגישים היכן עומדים הציבור יכול לשמש כש"צ.
יז. שו"ב — יש שהקפידו ששו"ב לא ישמש כש"צ ומדינא אין חשש כלל בזה, וכן המנהג ובפרט מי שכבר הוחזק לש"צ שאסור למונעו מטעם זה.
הלכות סליחות · סדר תפילות היום בראש השנה
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.