סדר הסימנים בליל ראש השנה: תפוח בדבש, רימון, ראש איל ודגים, נוסח היהי רצון, סדר הברכות, סעודות החג, שינה בראש השנה וסדר התשליך.
מכון הוראה בישראל
"אכלו משמנים ושתו ממתקים" — סעודות ראש השנה מלאות סימנים לשנה טובה ומתוקה. במאמר זה סדר הלילה והיום כהלכתו: ברכת הילדים, הקידוש, סדר הסימנים ונוסח ה"יהי רצון", מאכלים שנמנעים מהם, ברכת המזון, שינה בראש השנה, קבלת פני חברו וסדר התשליך.
א. ברכת הילדים וזהירות מכעס והקפדה בר"ה — אחר התפלה כשמגיעין לביתם מברכים הבנים בברכת הכתיבה והחתימה. ויזהר מאד מכעס והקפדה בתוך ביתו כל היום ובפרט בראש השנה שהוא תחילת סימן לכל השנה.
שלו' עליכם — כשחל בשבת מנהגנו שאין אומרים שלום עליכם כביו"ט שחל בשבת, ויש שאומרים אותו.
ב. בשר ויין ומיני מתיקה — תיקנו חכמים להרבות בסעודה בראש השנה, לפי שהוא יו"ט וגם הוא סימן טוב בתחילת השנה, ואוכלים בו בשר שמן [ויש שנמנעים מזה] ומיני מתיקה שנא' "אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו' כי קדוש היום לאדונינו", ואף שמחים בו בבשר ויין שאף על ראש השנה נאמר "ושמחת בחגך". ומ"מ יזהר לאכול בכובד ראש ולא ימלא בטנו שלא יקל ראשו בסעודה.
ג. תענית בר"ה — אין מתענין בראש השנה, מלבד תענית חלום ביומו [אבל לא בלילו] אך הנוהג להתענות בראש השנה ביומו מחמת תשובה אין למחות בידו. ומותר להתפלל ולהתענות עד חצות, ולהגר"א אסור. ואם התענה פעם אחת אף מחמת תענית חלום יתנה מראש שאינו מתענה רק בשנה זו.
ד. המתענה בישול לאחרים — המתענה בראש השנה לא יבשל לאחרים.
ה. המתענה כולו לה' — המתענה בראש השנה ראוי שילמוד כל היום או יעסוק בתחינות ובקשות כדי שיהיה כולו לה', ויש חולקין ע"ז, ובמקום צורך יכול לסמוך ע"ז.
ו. קידוש — בקידוש חותמים מקדש ישראל ויום הזכרון, ואם אמר בקידוש של יו"ט מקדש ישראל והזמנים, לא יצא, ראו במאמר «תפילות ראש השנה — שינויי הנוסח וסדר ליל החג». ואומר בקידוש שהחיינו. והנשים שבירכו שהחיינו בהדלקת נרות אין עונין אמן בשמיעת ברכה זו משום הפסק [מלבד בליל פסח] ויש מתירין, ובדיעבד אינו הפסק. ויותר טוב שלא יברכו שהחיינו בהדלקה ויצאו בשהחיינו שבקידוש.
ז. נט"י ובציעה — אחר הקידוש נוטלים ידים לסעודה מיד ובוצעים על שתי ככרות ובוצע העליונה כבכל ליל יו"ט, ולמהרש"ל והגר"א בוצעין ב' הככרות.
ח. פרוסת המוציא בדבש — נוהגין לטבול פרוסת המוציא בדבש ואחר שטועם ובולע ממנה [ולא קודם משום הפסק, ובדיעבד אין צריך לחזור ולברך] אומר יה"ר שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה ואוכל ממנה כזית.
תפוח בדבש — ונוהגין לאכול תפוח "מתוק" בדבש ואומרים עליו יה"ר הנ"ל [אחר שטועם או קודם שמברך, אך בשום אופן לא יאמרנו אחר הברכה] שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, ומברך על התפוח [אף שאוכל אותו אחר המוציא] ופוטר הדבש שהוא טפל לו, אך הנוהגים לאכול בסימנים תמרים כדלהלן, מברכים בפה"ע על התמרים שהם מז' המינין [וקודמין אף לרימונים] ופוטרין השאר.
ט. סימנים — אמרו חז"ל [כריתות ו.] "לעולם יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה קרא [דלעת] רוביא [תלתן] כרתי [מין בצל] סילקא [תרד] תמרי [תמרים], וכל דברים אלו רומזים בשמותם וטעמם המתוק וגידולם המהיר לסימן טוב ולהצלחה ומתעוררים על ידם לבקש להצלחה לישראל, ולהנצל מרשעי אומות העולם ומן המקטרגים העומדים בדין לכלותינו. וכאשר יתן זאת אל לבו ויתפלל ביהי רצון מעומקא דליבא אזי יהיו כל אלו לסימן טוב ולהצלחה בדין ביום זה.
וכן ראוי לאכול כל מיני דברים שיש בלשונם רמז מענין הנ"ל, או לשאר דברים הטובים, כגון שיש אוכלים ריאה לרמז שהיא מאירה את העינים ואומרים יה"ר שתאיר עינינו במאור תורתך, וכן בשאר לשונות כגון מעהרן [גזר באידיש] רומז ללשון ריבוי, וכל כיו"ב.
י. ברכה — על הירקות המבושלים שאוכלים לסימנים, רוביא, כרתי, סילקא, וקרא, אין לברך הואיל ורגילים לאוכלם מבושל בתוך הסעודה, אך יש מהדרין לברך בפה"א על מין אחר חי ואוכלו בפני עצמו, כאבטיח או מילון ולפוטרם.
יא. נוסח הבקשות בסימנים — על רוביא [הוא הנקרא לוביא, וצריך בדיקה מתולעים] אומרים "יה"ר מלפניך האו"א שירבו זכויותינו". ואומרים היה"ר קודם האכילה [ואין כאן הפסק שהרי לא בירך עליו]. על הכַּרְתִי אומרים "יהר"מ האו"א שיכרתו שונאינו", [ויש מוסיפין וכל מבקשי רעתינו], ויכוין על שונאיו המקטרגים עליו בדין שהם שונאי נפשו ומבקשי רעתו. ובסילקא אומר "יהר"מ האו"א שיסתלקו שונאינו" [ויש מוסיפין כנ"ל]. על התמרים אומרים יה"ר שיתמו שונאינו. על הקרא אומר "יהר"מ האו"א שיקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו".
יב. רימון וראש של איל או כבש ודג — יש אוכלים רימונים ואומרים יה"ר שנרבה זכויות כרימון. [ויש ממתינין בו לליל שני כדי לברך עליו שהחיינו]. וכן אוכלים ראש של איל או של כבש זכר לאילו של יצחק. וטובלין הראש בדבש. ואם אין לו יאכל ראש אחר של בעלי חיים ואפילו של דג ויאמר עליו יה"ר שנהיה לראש ולא לזנב.
יג. דגים ומניעת חמוצים חריפים ומרים — יש נוהגים לאכול דגים לסימן שנפרה ונרבה כדגים, ואין לבשלם בחומץ כי אין אוכלים דברים חמוצים וחריפים ומרים בראש השנה. ואף לא פירות חמוצים או שלא נגמר פרים.
יד. אגוזים פולין וקטניות — נוהגין שלא לאכול בראש השנה אגוזים ולוזים בין קטנים בין גדולים כי אגוז בגימטריא חטא, וגם משום שמרבים כיחה וניעה בשעת התפילה. ומטעם זה אין לאכול פולין וקטניות המרבים כיחה וניעה בראש השנה, שצריך בו שתיקה ביותר לכוין לחזרת הש"צ ולשמיעת קול שופר.
טו. ענבים — האוכלים ענבים בראש השנה לשהחיינו לא יאכלום כשהם בוסר וגם הם חמוצים, וגם עד שלא נגמר פריו אינו סימן טוב. ובשם הגר"א ז"ל שאין לאכול ענבים בראש השנה ע"פ הסוד. ויש מפרשים כונתו לענבים שחורים אבל ענבים לבנים סימן טוב הוא.
טז. לימוד משניות, מים אחרונים, בהמ"ז ויעלה ויבא — אחר האכילה נוהגין אנשי מעשה ללמוד משניות ד' פרקים מס' ראש השנה, ואח"כ נוטלין מים אחרונים [אף אותם שמקילין בזה בכל השנה]. בברכת המזון ביעלה ויבוא אומר את יום הזכרון הזה, ובכל השנה אין לסיים ביעו"י שבברה"מ "מלך" [חנון ורחום אתה]. ואין למחות ביד הנוהגים לאומרו, ובראש השנה שעיקרו למלכויות י"א שאין לדלג תיבת מלך, וי"א שאין חילוק בזה בין ראש השנה לשאר ימות השנה.
יז. שכח יעלה ויבא — שכח לומר יעו"י אם נזכר אחר שסיים בונה ירושלים קודם שהתחיל ברכה רביעית, דהיינו קודם שהזכיר השם, אומר "ברוך וכו' שנתן ימים טובים לעמו ישראל את יום הזכרון הזה בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון". אך אם כבר הזכיר את השם של הטוב והמטיב שוב אינו חוזר, כיון שי"א שרשאין להתענות בראש השנה, וי"א שחוזר, וספק ברכות להקל ובפרט בליל ראש השנה. ואשה ששכחה לומר יעו"י בודאי אינה חוזרת כשחל ראש השנה בחול. וטוב שתצא בברה"מ מאחר.
יח. תשמיש המטה — נכון למנוע מתשמיש המיטה בב' לילות של ראש השנה ואפילו חל בשבת, אא"כ חל בו ליל טבילה וינהג בו בקדושה וטהרה בלא קלות ראש ויחזור ויטבול בשחרית, אך בכל זה יזהר שלא לבוא לידי קלקול ח"ו שלא יצא שכרו בהפסדו.
יט. לימוד וק"ש שעל המטה — ילמוד מעט קודם שילך לישון וקורא ק"ש בלא שום וידוי, ואם התחילו ערבית קצת מבעוד יום יכוין בק"ש שעל המיטה לצאת יד"ח ק"ש של ערבית.
כ. שחרית השכמה — ישכים קום, ויש להשכים קודם עלות השחר לפי שאין לישון ביום ראש השנה [בזמן שדנין בו את האדם וגם אינו סימן טוב] ולכן רבים מתפללין כותיקין בראש השנה. ויש לחנך בזה גם את הילדים שהגיעו לחינוך. ויש נוהגין להקל בזה בזמן שממשיכין לישן כדרכן כבכל השנה ובלבד שישכים קום יותר מכל השנה, ומרן הגרי"ז זצ"ל אף שלא התפלל עם הנץ היה משכים מאד לקום והיה אומר היאך אפשר לישן בשעת הדין שאמרו חז"ל [ע"ז ג:] שהקב"ה דן בג' שעות ראשונות.
אריכות בתפלה עד חצות — נוהגין להאריך בתפלת ראש השנה ואפי' עד חצות מותר להתענות בו, אף שבשאר ימים טובים אין להאריך להתפלל בהם אחר חצות. ויש לזה סמך בכתוב. ולדעת הגר"א אין חילוק בזה בין ראש השנה לשאר ימים טובים.
[דין קידוש לפני התקיעות - ראו במאמר «מצוות תקיעת שופר — החיוב, הברכות והסדר בציבור»].
כא. סעודת יו"ט, סימנים והוספת תבשיל לסעודה ג' — אחר התפלה ילך לביתו ויסעוד סעודת היום, ואין צריך לאכול בו הסימנים שאכל כבר מבערב, [אא"כ לא אכלם בלילה] ויש נוהגין לאכול אף ביום, ובכל אופן יניחם על השולחן ויכול לומר אף היה"ר. ויוסיף בו תבשיל אחד ליו"ט ויחשב במקום סעודה שלישית, ויזהר שלא יאכל לשבעה ולא ימלא כריסו ויזהר משיחה וקלות ראש, [וכ' במטה אפרים: ולא יאריך בה הרבה, אף בדברי תורה ויקיים חטוף ואכול וכו'] וראוי ללמוד בסעודה פרקי משניות ראש השנה וכנ"ל.
כב. סעודה ג' כשחל בשבת — חל ראש השנה בשבת צריך לעשות סעודה ג' בנפרד, ואם הזמן מאוחר יחלק סעודתו לשנים ויפסיק ביניהם חצי שעה, ואם אין שהות יפסיק אפי' במעט הילוך ושיחה ויטול ידיו שוב לסעודה ג'.
כג. שינה בראש השנה — אחר הסעודה יקבע עצמו ללימוד, ולא ילך לישון אם אפשר לו כי נוהגין שלא לישן בראש השנה, שאמרו בירו' "מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה", ואין צריך לומר שלא לישב בטל כי ההולך בטל כישן דמי, ויש נוהגים להקל לישן אחר חצות, וכן הוא ע"פ האר"י ז"ל. ולכן אם יוכל ללמוד מה טוב ואם ראשו כבד עליו ישן מעט, ויש נוהגים לגמור בכל אחד מב' הימים כל התהילים, וטוב מעט בכוונה. דין השינה ביום השני כביום הראשון, ויש מקילין בו יותר, ובפרט לאחר חצות.
כד. תשליך — ביום הראשון אחר מנחה קודם השקיעה [אם משער בעצמו שלא יספיק לילך אחר מנחה ילך קודם מנחה] נוהגים לילך אל הנהר או אל המעיין או אל באר מים חיים לומר תשליך. [והמנהג בירושלים במקום שאין מעיינות שעושין התשליך על שפת הבור ואף כשאין מים בבור]. כן פסק הרמ"א למנהג התשליך וכן הוא ע"פ האר"י ז"ל, וכן המנהג. והגר"א ז"ל לא הלך לנהר או לבאר לתשליך וכן הגר"ח מוולוז'ין ועוד. אך כשאומרם בביתו לכל הדעות אין קפידא לומר הפס'.
כה. פסוקי התשליך, ניעור הבגדים ואיסור השלכת מזון לדגים — ועיקר פס' התשליך "מי קל כמוך וגו' ותשליך במצולות ים כל חטאתם", וכהיום נדפס בסידורים עוד תחינות ובקשות שנהגו לאומרם בעת רצון זו. ונוהגין לנער כנפי שולי הבגדים ואסור להשליך פת או מאכל לדגים שבבאר.
תערובת — יש ליזהר מאד שלא יהיה תערובת ואסיפת נשים במקום אמירת התשליך לאנשים, [ויש שאף כ' לבטל המנהג לנשים בתשליך מחמת כן].
זמן אמירתו בר"ה שחל בשבת — חל יום א' בשבת נוהגין לילך לנהר ביום השני משום איסור טלטול המחזורים וכדומה, וכן מי שלא אמר תשליך ביום הא' יאמרנו ביום הב'.
א. יציאה מבית הכנסת — כתב המט"א: כשיוצאין מבית הכנסת יש לצאת בנחת ולא בדחיפות ובהלה, ובפרט ביום זה אין ליתן פתחון פה למקטרגין, ולכן אע"פ שכבר הזמן מאוחר ועת האוכל גש הלום, כל ערום יעשה בדעת וילך לביתו בשובה ונחת ואם יש קצת פנאי ללמוד אפי' כמה משניות או דבר הלכה או מי שיש לו שיעור קבוע אחר התפלה. ע"כ. והוא שלא יהיה על חשבון האורחים או בני ביתו להמתין ברעבונם.
ב. קבלת פני חבירו ואביו ואמו — נהגו שלא לילך בראש השנה לבית חבירו להקביל פניו כמנהג רעים ואהובים, אך ראוי לילך לאביו ולאמו להקביל פניהם ולהתברך מהם.
ג. ברית מילה — וכן אם יש במקומו ברית מילה ויש שהות ביום, מצוה שילכו שמה בעלי הברית והקרואים לקדש ולאכול כזית פת כיסנין, כי סעודת מצוה היא, אבל אין עושין שם סעודה ממש שלא יבואו להקל ראש בקדושת היום.
ד. זהירות מקלות ראש בסעודה — כבר נתבאר לעיל במאמר זה שאין מתענין בראש השנה אלא אוכלים ושותים ושמחים כי קדוש היום לאדונינו, אך אין לאכול כל שובעו ולמלא הכרס למען לא יקילו ראשם בקדושת היום, ולכן יש שנמנעין לאכול מאכל שחביב להם מאד.
ה. קידוש היום — מקדש על היין [אם לא קידש אחר שחרית] ואומר רק וידבר משה וגו' וברכת בפה"ג [ויש נוהגים לומר גם תקעו בחודש שופר וגו']. וכשחל בשבת אומר פס' שבת כמנהגו בכל שבת. ויש מהדרין לקדש שוב אחר מוסף אע"פ שכבר קידשו אחר שחרית, לצאת יד"ח השיטות שאין חובת קידוש קודם מוסף.
ו. טבילה בדבש וסימנים — טובלין פרוסת המוציא בדבש ואומרים יה"ר שתתחדש כו', ושאר המינים שהביאו לסימנים בליל ראש השנה אין צריך להביא, אך אם יש לו ורוצה להביאם יש להם מקום גם בסעודה זו. ובכל אופן יכול להניחם לפניו ולהביט בהם ולומר היה"ר [בלא הזכרת שם].
ז. סעודה ג' — ביו"ט אין נוהגין בסעודה ג', אך הואיל וי"א שצריך ג' סעודות אף ביו"ט, יעשה תבשיל נוסף בסעודה כנגד סעודה ג', אך כשחל בשבת שחייב מדינא בג' סעודות אין לסמוך ע"ז רק יעשה סעודה ג' שוב אחר המנחה ולכתחילה יש לעשות הסעודה קודם תחילת שעה עשירית, כדי שיאכל בליל יו"ט ב' לתיאבון, ואם לא הספיק או שכח יכול לאכול אף לאחר מכן יותר מכביצה פת ואף יותר מזה ובלבד שלא יאכל כשיעור קביעות סעודה הרגילה בחול, וכשאין פנאי יחלק סעודה השניה לשתים וינוח או יפסיק מעט ביניהם.
ח. שכח יעו"י בסעודה ג' — אם שכח בסעודה ג' יעלה ויבא אינו חוזר.
ט. הנהגת שאר היום — כתב המטה אפרים: ימעט בשתיה ושיחה כל מה שאפשר ויקיים מה שנא' חטוף ואכול כו', ואחר גמר הסעודה אם ראשו כבד עליו יכול לנוח מעט [ראו במאמר «ליל ראש השנה ויומו — הסימנים, הסעודות והתשליך» לענין שינה בראש השנה] ויראה לאכול מגדנות ופירות להשלים על ידם מאה ברכות, ואח"כ ילך לבית הכנסת ויעסוק בתורה, ולא ישב בטל שהוא כישן וגרוע ממנו, רק יפנה מחשבתו בעסק התורה ויר"ש וילמוד כל מה שיוכל ללמוד אף בלא עיון עמוק כמשניות או תהילים, ויש נוהגים בב' הימים של ראש השנה לגמור ספר התהילים בכל יום, וטוב מעט בכוונה.
י. מנחה — מתפללין מנחה, ואמרו חז"ל לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה [להתפלל בכונה ראויה] שאליהו לא נענה אלא במנחה, ובפרט ביום זה שאנו מעוררין זכות עקידת יצחק ולהפך מדת הדין לרחמים, ויצחק אבינו תיקן תפלת המנחה. ואומרים קרבנות וקטורת, ואומרים הקהל אשרי ובא לציון בניגון מנחת שבת וחצי קדיש, ומתפללין תפלת ראש השנה כמו בערבית, ולאחר התפלה אבינו מלכנו, קדיש שלם עלינו לשבח, לדוד ה' במקומות שאומרים אותו במנחה, והולכין לאמירת תשליך ונתבארו דיניו במאמר «ליל ראש השנה ויומו — הסימנים, הסעודות והתשליך».
יא. ר"ה שחל בשבת — אם חל יום א' של ראש השנה בשבת, אומרים אחר ובא לציון ואני תפלתי ומוציאין ס"ת, בריך שמיה, ואין אומרים י"ג מדות, וקורין ג' בפרשת האזינו, תפלת ראש השנה ושבת [ראה פרטיו במאמר «תפילות ראש השנה — שינויי הנוסח וסדר ליל החג»] ואין אומרים אבינו מלכנו, ולא צדקתך צדק [והספרדים נוהגים לאומרו]. ואין הולכין בשבת לאמירת תשליך רק למחר ביום השני.
הלכות ערב ראש השנה · יום טוב שני של ראש השנה
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.