מהו "אתרוג חזון איש": שני הזנים, מכתבי רבי חיים עוזר, איגרת "ההרכבה החדשה", ועדויות התלמידים על האתרוג, ההדס והערבה שנטל.
מכון הוראה בישראל
א. בעז״ה ער״ה תרצ״ד. אחדשת"ה. הגיעני האתרוג הירוק מנחתו הטהורה, אשד אודה מאד לכת״ר על זה בהיות שבטוח כי אין בו חשש מורכב. והנני ידידו רצוף אהבה מוקירו ומכבדו כרום ערכו הגדול הדוש״ת חיים עוזר גראדזענסקי
ב. בעז״ה, ערב ר״ה, תרצ״ה, ווילנא. אחדשת״ה. קבלתי מכתבו הגלוי, ונצטערתי לשמוע מרפיון בריאותו ד׳ יחלימהו ויחזקהו ויאמצהו, ואשמע מאתו ומשלומו אך טוב. קבלתי האתרוג ואודה להדר״ג בכל לב על זה, בהיותי בטוח כי איננו מורכב. ויתברך רומעכת״ר בכוח"ט לאלתר לחיים טובים ארוכים בספרן ש״צ גמורים. כנפשו הטהורה וכנפש ידידו עוז רצוף אהבה. חיים עוזר גראדזענסקי
ג. בעז״ה יום ג׳ כ״ה תשרי תרצ״ו אחדשת״ה. מכתבו הגלוי הגיעני לנכון. אודה לכת״רו לגיסו היקר שי׳ על האתרוג הבלתי מורכב ששלחו אלי. והנני ידידם רצוף אהבה הדו״ש חיים עוזר גראדזענסקי
וז"ל החזון אי"ש באגרותיו (שונות קצ קצא): שלו' וכוח"ט, אחדשה"ט, אבקש להודיעני ע"ד אתרוגים בלתי מורכבים דאשתקד. הנני יושב פה צפת זה מספר ואחשוב לשוב בקרב הימים. יום ג' י"ב אלול תרצ"ה צפת. והנני חותם בברכה דוש"ת, אי"ש ובקובץ איגרות מובא עוד ממרן החזון אי"ש במכתב נוסף אל רבי משה אילוויצקי הכהן [והעתקנו את צילום המכתב מפאר הדור]: שלו' וברכה וגמח"ט, אחדשה"ט, נודעתי מהרכבה חדשה, שמרכיבים אתרוג מן השוק באתרוג היער, וזה קורין בלתי מורכב, ועושין כן ע"פ הוראת הרב קוק. וראיתי אתרוגים אלו וחזותן כמו שלנו, ועפ"ז בטלה הטביעות עין שסמכתי עליה. ולזאת אבקש לקבל אתרוג מאותו האיש שכת"ר מקבל בכל שנה ושנה, שאין בהם הרכבה של מין אחר כלל וכלל. הדוש"ת אי"ש. כן אזכיר לעשר. א"י אם מעשר עני או מעשר שני. ואם יהיה לך ספק תעשר ב' מעשרות. ואולי נכון ליקח במחנו גם לולב והדסים. להקדים לביאור הדברים, רבים ממיני פירות המצויים היום דומים זה לזה מעט בתבניתם וצורתם. ודבר זה נגרם משני טעמים. אחד כי כך גזרה חכמתו יתברך שיבראו העצים למשפחותם ולמיניהם. וטעם שני לפי כשנוטעים אותו פרי בארץ אחרת ובתנאי גידול שונים, משתנה טבעה ומראה, וכן מורכבים העצים זה בזה בדרך הטבע על ידי רוח ודבורים המעבירים אבקת הפרחים מעץ לעץ, וכשנוטעים עץ לימון בסביבות עץ אתרוג, וביחוד כשיש שם כוורת דבורים מושפעים העצים זה מזה. ועוד מצינו מינים שנתקללו במבול ונשתנו לגריעותא, כגון חיטים שנעשו זונין. אמנם יש עוד מינים שמקורם מהרכבת בני אדם, שהרכיבו מין אחד בחבירו, ויצרו עוד מין הדומה קצת למין הראשון. וחילקו הפוסקים בין מינים שנשתנו במשך השנים בדרך הטבע שטבע הקב"ה בעולמו, אף שאינם דומים כל כך למין הראשון. לבין מורכבים אף שדומים למין הראשון. ושנו לנו חכמים בפרק קמא דכלאים בהרחבה איזה מינים הם כלאים זה בזה, אף שדומים בתבניתם, ואיזה מינים אינם כלאים זה בזה, אף שאין תבניתם שוה לגמרי. וכן נמסרו לנו כמה כללים בזה. וכן כתב הרמב"ם (כלאים פ"ג ה"א – ב): 'יש מינין בזרעין שיהיה המין האחד נפרד לצורות הרבה מפני שינוי מקומות, והעבודה שעובדין הארץ, עד שיראה כשני מינין. ואף על פי שאין דומין זה לזה, הואיל והן מין אחד אינן כלאים זה בזה. ויש בזרעים שני מינין שהן דומין זה לזה, וצורת שניהן קרובה להיות צורה אחת, ואף על פי כן הואיל והן שני מינין הרי אלו אסורים זה עם זה'. עכ"ל. ובדורות האחרונים רב גובריה של מרן החזון איש, שמסר נפשו להעמיד את ההלכות הללו הלכה למעשה. אמנם צריך להזהר בזה מאד מדעות הבוטניים שביסודם כופרים בבריאת העולם, אך כיון שהמציאות מטפחת על פניהם, והבריאה מעידה על בוראה, מנסים להכניס פילא בקופא דמחטא, ולומר שכל הבריאה התחילה מזן אחד גרוע שהלך והשתבח עם השנים. ואף כאשר מוכח מצד מציאות הדברים שרחוק הדבר מאד מהשכל, נדחקים הם במחשבות כפירה הללו כדי שלא יוצרכו להודות בבורא יתברך. ולכן טענו שכל משפחות הפירות המכונה 'פירות הדר' כולם נוצרו במשך השנים ממין אחד של אילן גרוע הקרוי חושחש, ומכונה אתרוג היערי, או תפו"ז היערי. ולכן כשהציונים קבעו שמות לפירות, כינו את כל המשפחות הללו כפירות הדר. וכדרכם חיפשו שם בתנ"ך, והדביקו אותם על מינים כרצונם בלי שום ראיה, קראו לכל המינים הללו ע"ש הפסוק פרי עץ הדר. והנה היום מצוי כמה מינים אתרוגים המקובלים כזני חזון אי"ש. הידועים שביניהם הוא זן הגרמ"י לפקוביץ הנ"ל, וזן הלפרין מעץ שנטע רבי יעקב הלפרין ז"ל. וביררתי אצל מוסרי השמועה תלמידי החזון איש שזכיתי להנות לאורם גופא דעובדא היכי הוה, ועל איזה אתרוגים הוא סמך, ומה הם מקור האתרוגים השונים הידועים כאתרוגי חזון איש. ולא באנו כאן להכנס לכל הפולמוס של זני האתרוגים השונים, לפי שכבר הרחיבו בזה כמה מחברים בטוב טעם ודעת, ובאנו כאן רק לברר את מקחו של מרן החזון איש כפי שקיבלתי מגדולי תלמידיו. אמנם לצורך הבנת הענין נקדים בקצרה כמה כללים בענין זני האתרוגים השונים: קיימים כמה זני אתרוגים, הידועים שביניהם הם: ארץ ישראל, יענווע [איטלי'ה], קורפו [יוון], תימן, מרוקו. בקרב בני אשכנז באירופה היה מצוי בעיקר זן יענווע וקורפו ורבים התאמצו להשיג אתרוג מארץ ישראל. ועיקר הערעור על אתרוגים מורכבים יצא על זן קורפו, והרבה מהפוסקים פסקו שאסור ליטלו. על אתרוגי ארץ ישראל יש עדות בפסקי התשובות של גדולי ארץ ישראל מימות הבית יוסף עד לפני מאה שנה, במשך 300 שנה אלו היה כמעט כל גידול האתרוגים בידי הישמעאלים, ומעדות הפוסקים לאורך כל הדורות הללו מוכח שהמגדלים היו נבערים מדעת ולא ידעו מחכמת ההרכבה, והפוסקים בדקו את הפרדסים תדיר, ולא מצאו עצים מורכבים. ולכן מקדמת דנא היו אתרוגי ארץ ישראל מוחזקים שאינם מורכבים. יש שטענו שכל אתרוגי ארץ ישראל אחת הם, ויש שחילקו בין אתרוגי ישראל בין מקומות הגידול שלהם, כגון אום אל פחם, שכם, צפת, כפר חיטין, וטענו שיש מקומות שסימני אתרוגיהם יותר מהודרים. לפני כמאה שנה התחילו אף יהודים לגדל אתרוגים, והיו רבנים שהתירו הרכבת אתרוג בלימון מתוק, או על כל פנים בעץ סרק. [בעיקר תפו"ז יערי הקרוי חושחש שיש הסוברים שהוא עץ סרק], ויש שהמגדלים לא היו יראים ושלמים והרכיבו בלי היתר הוראה כלל. וכן הרבה ישמעאלים למדו מהיהודים את חכמת ההרכבה וכו', ואף הם התחילו להרכיב וממילא נוצר פקפוק אף על אתרוגי ארץ ישראל. ועיקר המסורת נצרכת לדעת שהאתרוג הוא מעץ שקודם הזמן שהתחילו להרכיב ומשעה שהעידו עליו היה ביד אדם נאמן שלא הרכיבוהו. וכן הנוהגים איסור בכל מיני הרכבות הנ"ל, צריכים עדות אף על כך. ורבים הקפידו מאוד ליטול את האתרוג מאותם אתרוגים שבירר מרן החזון איש שאינם מורכבים, ומאז הוחזקו בידי נאמן. ומצוי בכך בעיקר שני זנים, זן הגרמ"י לפקוביץ מגרעיני אתרוג שנתן החזון איש להגרמ"י לפקוביץ וביקש ממנו לשותלו ולגדלו. וכן זן הלפרין ממה שמסר החזון איש לרבי יעקב הלפרין שיטע עצי אתרוגים. והנה בזני ארץ ישראל, יענווע וקורפו – האתרוגים דומים ללימון ויש בהם נטיה קצת לתפוח, וכן באתרוגי ארץ ישראל ויענווע יש את הסימנים שכתבו הפוסקים להכיר שאינו מורכב. ובאתרוגי קורפו פקפקו רבים לפי שאין לו את הסימנים הללו. ואילו הזן המרוקאי נוטה יותר ללימון מזנים אלו, ואילו הזן התימני נוטה יותר לתפוח מזנים אלו. וכשדנו על כשרות המינים הללו אין כאן פקפוק חס ושלום על ק"ק הללו אלא האם הזנים הללו נחשבים למין אחד לזן האתרוג שהוחזק במסורת בני אשכנז וארץ ישראל. והנה היוצא מן המכתב האחרון שהבאנו הוא – שמרן החזון אי"ש חזר בו מטביעות עין שהיה לו באתרוג שהוא לא מורכב. והדבר צריך בירור דהלא ידוע שתלמידיו הרבים ומהם תלמידי חכמים ידועים ומופלגים מהדרים לקחת בדוקא אתרוג זן חזון איש. ובררנו על כן את מציאות והשתלשלות הדברים אצל גדולי תלמידי מרן החזון איש זצ"ל ויבלחט"א. ראשית דבר נביא את מכתבו של הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל על אודות עץ האתרוג שגדל בחצירו, שצמח מהאתרוג שהחזיק אותו החזון איש לבלתי מורכב. וז"ל: ערה"ש תש"נ ברכת כתיבה וחתימה טובה למע"כ שיחי' וב"ב. קבלתי מכתבו והנני להשיב על שאלתו, מה שמסרו לכב' הוא לא כ"כ בדייקנות, כי בזמן שמרן החזון איש נתן לי את הגרעינים אמר לי רק שאקח וזה יגדל, ומפעם לפעם הי' מזרז אותי לתת מים לעץ. פעם אחת שיצא לי לטייל אתו והזכיר לי בשאלתו אם אני נותן מים, שאלתי אותו מאיפה אפשר לדעת את הוודאות שזה בלתי מורכב אז ענה לי את תשובתו ששייך עליו לומר כמו ידיעה של "במוסרה" ובדיוק לשונו קשה לי לקבוע ולומר אם אמר "שיש לו דין כמו במוסרה", או שאמר בלי הביטוי "דין" אלא "שזהו כמו במוסרה". זה מה שאוכל לענות למלא רצון מע"כ שיחי'. אסיים בברכת שנה טובה לו ולמשפחתו הדו"ש מיכל יהודה לפקוביץ
א. הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל מתלמידי החזון איש סיפר לי אודות הנהגת החזון איש זצ"ל בבחירת אתרוג: בשנים הראשונות נסע הגר"י שפירא יחד עם הרב הנודע העסקן רבי מנחם פרוש ז"ל מירושלים לשכם כדי להביא לחזון אי"ש אתרוג משם, ואחר כך כשהיה החזון איש בצפת, הראה לו רבי יעקב הלפרין ז"ל עץ אתרוגים, והחזו"א מצא בעץ זה את סימני האתרוג [והיה זה נראה קצת כעין אתרוג תימני שמן], וגם על עץ זה סמך החזון איש. ועץ זה לא היה נותן הרבה פירות כ"כ. ואחר כך הביאו לו כמדומני מחדרה, ולא רצה לסמוך על זה, מפני שלא היה שם אתרוגים בכל השנים, אלא הם היו פרדסים חדשים מזנים חדשים. והוסיף ואמר לי, שיש הבדלים בין אתרוגי צפת לאתרוגי שכם, והוא יכול להכיר ביניהם.
ב. אחר כך שאלתיו מה דעת החזון איש בענין אתרוג תימני. והשיבני, שהיה נראה שהחזו"א מחשיב זאת. והוסיף ואמר לי, שיש כאלו שהיו אצל החזון איש בשנים מאוחרות יותר, ולכן הם לוקחים דוקא תימני. אבל מכל מקום יש בו איזה חסרון, שהרי אין בו כ"כ ריח ופרי. והוסיף אחר כך וסיפר לי, שבימי עליית ק"ק תימן לארה"ק, הרבה מהם באו ביד אחת טלית ותפילין וביד השני שתילי עצי אתרוגים.
ג. עוד שאלתיו אודות דעת החזון אי"ש ב'פיטם'. והשיבני, שלאתרוגו של החזון איש לא היה פיטם. ומה שכתב הרא"ש שלא היה לו פיטם מעולם, פשוט הוא שלא גדלו שם אתרוגים עם פיטם. והוסיף שהיום הרבה אתרוגי חזון איש יש להם פיטם, אבל כל זה אחר שמצאו חכמה כדי שיחזיק הפיטם בזה, אבל בדרך גידולו הפשוט, לא היה גדל פיטם בזה.
ד. עוד שאלתיו לגבי נקטם ראשו של לולב, וכן בנקודות שחורות שע"ג האתרוג, איך היה החזון איש בודק פסולים אלו. והשיבני, שהחזו"א היה מגלגל בידו ובודק בלא זכוכית מגדלת, והיה מכריע לפי מה שראה בצורה הטבעית.
ה. שאלתי את מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי יהודה אריה לייב שטיינמן שליט"א [י"ב אייר תשס"ט], וענה לי: שחזר בו שיותר אי אפשר להכיר טביעות עין באתרוגים חדשים, לאחר שהתחדש הרכבות חדשות. אבל לגבי האתרוגים הישנים שהכיר בהם ע"פ טביעות עינו לא חזר בו, משום שמאז שהכירם לא היה בהם חשש הרכבה חדשה. ואם החזון אי"ש חזר בו מטביעת עין זה רק מעכשיו, אבל מן הקודם לא חזר בו. והוסיף: שהחזו"א בעת שמצא את האתרוג היה ביחד עם ר' פייבל שטינברג ז"ל.
ו. שאלתי את הגאון הגדול רבי הגר"ח קניבסקי שליט"א, האם מרן החזון איש חזר בו מטביעות העין לגבי אתרוגים שאינם מורכבים. והשיבני: שקר וכזב. שוב שאלתי: והרי החזון איש כתב באיגרת [הנ"ל]: 'נודעתי מהרכבה חדשה וכו', וראיתי אתרוגים אלו וחזותן כמו שלנו, וע"פ זה בטלה הטביעות עין שסמכתי עליה, ולזאת אבקש לקבל אתרוג מאותו האיש שכת"ר מקבל בכל שנה ושנה, שאין בהם הרכבה של מין אחר כלל וכלל'. ואם כן לכאורה נראה שמרן החזון אי"ש חזר בו מהטביעות עין שלו. והשיבני: הוא חזר מהטביעות עין מכאן ולהבא, אבל מה שהיה מקודם לפני שהתחילו להרכיב– כן סמך עליה עד סוף ימיו.
ז. בחודש תשרי תשס"ט, הייתי אצל הגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א, ביחד עם הרב הגאון רבי אשר ויספיש שליט"א רב ומו"צ באחוזת ברכפלד ת"ו, ושאלתיו אותו אודות המכתב הנ"ל, והשיב: שהחזון אי"ש ראה על האתרוג המורכב שלא רואים עליו שהוא מורכב, ולכן סבר שאי אפשר לסמוך יותר על טביעות עין שעל האתרוג עצמו. ושאל אותו הרב הגאון רבי אשר ויספיש שליט"א אם כן איך סמך החזון איש על מה שהביאו לו מקודם? וענה הגר"נ קרליץ: ששם היה לפניו גם המקום שבו גדל העץ והעץ עם הפירות ובזה סמך על טביעות עינו, משא"כ כשהביאו לו פרי בודד לא רצה לסמוך בזה על טביעות עין.
ח. וביום ג' חשון תשע"ב שאל הרה"ג ר' מרדכי ראנד שליט"א מב"ב על פי בקשתי את הגר"נ קרליץ שליט"א איזה אתרוג היה מיוחס לדעת החזון איש בחוץ לארץ [בליטא קודם שעלה לאר"י] וענה: המיוחס היה אתרוג יענווע [אטלי'ה].
ט. ועוד שאלו האם יש אתרוג תימני שהחזו"א השתמש בו? ת. ענה אפשר שהיה מן ספיקות [והיינו שהיה נוטל כמה אתרוגים מחמת הספק, וביניהם אתרוג תימני, אך לא החזיק שהוא מין המסור לנו בני אשכנז לכתחילה].
י. שאלתי את הגאון רבי יחזקאל ברטלר שליט"א מחשובי תלמידי החזון איש [כ"ה תשרי תש"ע] על האגרת הנ"ל. וסיפר לי את סדר הדברים. כשהחזון אי"ש הגיע לארץ בשנת תרצ"ג הוא ביקש מרבי יוסף דינקלס זצ"ל אתרוג שמברכים עליו בירושלים, שהוא מוחזק לבלתי מורכב. ואחר כך נטעו מזה. ולחזון אי"ש היה טביעות עין על אתרוג לראות אם הוא מורכב, ולכן מעת כתיבת המכתב הנ"ל אין לטביעות עין נאמנות יותר, ומעכשיו צריך עדות על כך. ויש עץ אחד שמצאו באיזה עמק בודד בצפת שהחזיקו החזון איש לאינו מורכב. ושאלתי על זה את החזון איש מהיכן האתרוג הזה, ענה לי, שהרי נפל שם גרעין ומזה יצא העץ. ושאלתיו אולי הגרעין הוא של אתרוג מורכב, ענה לי החזון איש בבדיחותא, מה אכפת לך. אך ניכר היה שסבר שברור שאתרוג זה אינו מורכב. והחזו"א נתן לרבי יעקב הלפרין מהאתרוג שלו בכדי לנטוע אתרוגים, ואחר כך החזון איש לקח משם אתרוגים לעצמו, וגם בשמיטה לקח מעץ זה. ואחר כך עבר ר' יעקב מאותו מקום, ונטע שוב בביתו החדש מהאתרוגים הללו. לימים היה לו גם אתרוגים של ר' שרגא שלומאי ז"ל, הוא היה איש נאמן. החזון איש אמר לי, שרבי שרגא שלומאי הסביר לו את ההבדל שיוכל לראות בין מורכב ללא מורכב. ומקורם מאתרוגים של משפחת אורנשטיין הידועה מבתי אורנשטיין בירושלים שהם ניסו לעשות פרדס של אתרוגים בלתי מורכבים. ומהעצים האלו החזון איש גם חילק בשמיטה, משום שר' שרגא היה מפקירם כדין. אמנם חמי [הרב יעקב שכטר ז"ל] רצה לשתול אתרוגים בחצר של בנו, והאתרוגים של ר' שרגא שלומאי ז"ל היו יפים מאוד, ולכן ביקש מדוד'ל פרנקל שיתן לו גרעינים מהאתרוג של שלומאי, אבל הוא לא הסכים ואמר לו שהחזו"א לא רוצה שזה יתרחב, [באידיש: איך וויעל נישט סאיז זאל זיך שפרייטן] עכ"ל. אבל אינני יודע אם טעמו היה מחמת שהאתרוגים האחרים היו יותר מוחזקים, או מחמת שהם יותר נראים בלתי מורכבים, על כל פנים החזון איש לא נתן לו.
יא. ועוד סיפר לי הגר"י ברטלר: למדתי בישיבת פוניבז' ובאתי אל המנין של החזון איש, ורציתי לברך על ארבעת המינים של החזון איש, ואמרו לי הציבור שהתפללו שם שהוא אינו נותן לצעירים, אז אמרתי להם שיתן לי על מנת שאני גדול. ושלחו אותי למרן. בקשתי ממרן שייתן לי את ארבעת המינים ע"מ שאני גדול, [ע"מ להחזיר לא רציתי דהיה זה תנאי ומעשה בדבר אחד]. וגם אמרתי לו שאני יודע שאני גדול וממילא אני יודע שאין זה ברכה לבטלה. ושאלני החזון איש בן כמה אני, אמרתי לו בן חמש עשרה וכמה חודשים, ונתן לי. אך איני יודע על מה סמך החזון איש.
יב. הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א ראש ישיבת הרשב"י ב"ב סיפר לי [כ"ח ניסן תשע"א]: שהוא עצמו הביא לחזון איש אתרוג תימני [משכונת מחנה יהודה פ"ת] והחזו"א פתח אותו ואמר לו שהוא אינו מורכב.
יג. שמעתי מהגאון רבי שלמה אדלשטיין שליט"א [כ"ד תשרי תש"ע], שהגאון ר' יוסף דינקלס זצ"ל נתן לחזון איש אתרוג שבירושלים היה מוחזק לבלתי מורכב והיה נקרא אתרוג שכם. ומאתרוג זה נתן החזון איש להגרמי"ל זצ"ל. ואחר כך בעת שהגיעו האתרוגים התימנים ור' יוסף ראה שהם בלי מיץ, לא רצה יותר אתרוג שכם רק אתרוג תימני, אבל בזה החזון איש לא הסכים עימו.
יד. הגאון רבי חיים קלופט שליט"א ראש ישיבת קהילות יעקב אמר לי בשם אביו הגאון רבי יואל זצוק"ל רבה של הקהילה החרדית בחיפה, לגבי הרקע של אגרת החזון איש שכתב "נודעתי מהרכבה חדשה, שמרכיבים אתרוג מן השוק באתרוג היער, וזה קורין בלתי מורכב, ועושין כן ע"פ הוראת הרב קוק. וראיתי אתרוגים אלו וחזותן כמו שלנו, ועפ"ז בטלה הטביעות עין שסמכתי עליה". וביאר לו אביו שהיה יהודי שרימה את החזון איש במזיד, לגבי טבעם של פירות הדר, ולגבי השינויים של אתרוגים הגדלים ממקום למקום, ובתנאי הגידול שלהם. משום שהוא רצה שהחזון איש יודה לדעת הבוטניים הכופרים שהחושחש הוא אבי האבות של כל הפירות שהציונים בדו להם שם מזויף "פירות הדר", והוא אבי אבות של כל הפירות הללו, וזה אתרוג היער שמדבר עליו החזון איש. [ראה מה שכתבנו בהקדמה]. וביאר לי הרה"צ רבי דוד'ל פרנקל זצ"ל שהענין בזה היה משום הרב קוק התיר להרכיב אתרוג בחושחש כפי שמובא באגרת הנ"ל. ועיקר מלחמתו של החזון איש היה משום שהרב קוק התיר במוצהר להרכיב בחושחש, וטעמו לפי שעל ידי ההרכבה זו האתרוגים יותר יפים והעצים יותר חזקים, והיה בזה תועלת מאד גדולה לאיכרי ארץ ישראל, ולחיזוק הישוב. ובזה החזון איש אחז שאתרוגים שהורכבו על ידי אתרוג היער דינם כמורכבים לכל דבר. זה היה נקרא 'אתרוגי ישראל', והחזון איש התאמץ למצוא אתרוגים לפני ההרכבות הללו.
טו. סיפר לי שהיו דברים שמתחילה קיבל החזון איש מרבי שרגא שלומאי לגבי המציאות של פירות הדר, ואחר כך חזר בו. [וכן שמעתי מהגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א, שהחזון איש סמך על ר' שרגא שלומאי רק בענין הפקר של פרדס אתרוגיו].
טז. סיפר לי עוד שאביו הגאון רבי יואל קלופט זצוק"ל עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ו, והתחיל להתעניין על כשרות האתרוגים. שאביו שאל את החזון איש איזה אתרוג הורה לו שהראוי ליטול הוא אתרוג תימני, וכן היה נוטל כל ימיו בארץ ישראל. וכן סיפר לי שהחזון איש הורה לגאון רבי דוד צבי הילמן ליטול אתרוג תימני. ובשנים ההם האתרוגים התימנים לא היו מטופלים כלל, ולא היה שייך לקחתם, משום שהם היו מנופחים ומלאים פצעים קוצים וחורים. ואז אמר לו אחד שאם אתה רוצה אתרוגים אמיתים לך לת"א ברח' אלנבי שם היו זקנים תימנים יחידים שמכרו את אתרוגיהם. ומאז נטל אתרוג תימני.
יז. סיפר עוד שאביו הוסיף שהרי הסבא קדישא מהרש"א אלפנדרי (ראה בהרחבה לימוד זכות תשו' א) כתב שחקר דרש וחיפש ולא מצא בארץ ישראל אתרוגים שאינם מורכבים, ולכן יברך משום זכר מצוה. ועל כך טען אבי שאיך נהיה כל הבלתי המורכבים. ואבי התווכח עם הסוחרים שהערבים כן ידעו להרכיב, אך הסוחרים סמכו שהערבים אינם יודעים להרכיב. עוד סיפר בשנת תר"פ אבי למד אצל הגאון רבי אהרן קוטלר בקלצק, והיו מביאים אתרוג אחד וכולם היו נוטלים אותו ומברכים, היה נוטל אתרוג ושואל מי אומר שזה לא מורכב, ומיד מברך.
יח. עוד סיפר שהסבא בעל הקהילות יעקב זצוק"ל לאחר הסתלקות החזון איש לשמי מרום היה נוסע לראש העין לבד לחצרות לחפש אתרוג תימני. וכן סיפר שחמיו הגאון רבי שאול ברזם זצוק"ל היה נוסע לנווה ציון ליד שולמית על ידי גדרה, לחפש אתרוג תימני. סיפר עוד שלאחר נישואיו בשנה ראשונה שאלו הסבא בעל הקהילות יעקב איזה אתרוג הנך לוקח, משאמר לו שנוטל אתרוג תימני, ביקש ממנו כשתשיג אתרוג תימני תשיג גם עבורי. והתעקש לשלם על הנסיעות, אף שטענתי שאני נוסע בלאו הכי עבורי. ומאז הייתי מביא בכל שנה לבעל הקהילות יעקב אתרוג תימני. והייתי מביא לו אתרוג גדול. [וכן מובא בספר אורחות רבינו ח"ב באריכות עיין שם]. ואמר לו בעל הקהילות יעקב שהוא מקפיד לברך על התימני, אף כשהיה נוטל עוד אתרוג. ולכן בהושענא רבה שהיה מתפלל ותיקין, ולא רצה הקהילות יעקב שישימו לב שנוטל ב' אתרוגים, משום שהציבור היה מבקש ממנו לברך על שלו, ואם יבקשו ממנו לברך על שניהם יהיה טרחה דציבורא, ולכן ביקש ממנו אם יוכל להביא לו עוד אתרוג קטן שיכניסו לכיס, ולא ישימו לב שמברך קודם על התימני. וכן סיפר שהאופן שהתחילו מורכבים אצל התימנים היה שהסוכנות כדרכה רצתה להתערב, לשעבד את החקלאים, ולכן הביאה להם שתילים של אתרוגים. אלא שכאשר האתרוגים גדלו והתימנים ראו שזה אתרוגים אשכנזים קצצו את העצים, אלא שמאז התחיל ההרכבה אצל התימנים.
יט. דברתי עם אחד מבני הגאון הגדול רבי חיים גרינימן שליט"א ואמר לי כנ"ל שמתחילה החזון איש השתמש באתרוג משכם. ואחר כך מצא בצפת אתרוג שהיה צאצא מאתרוג שברך עליו המהרי"ל דסקין זצ"ל. ומזה זרע אחר כך רבי יעקב הלפרין ע"ה, עוד בזמנו של החזון איש. ואמר לי בשם אביו הגאון הגדול רבי חיים גריינימן שליט"א כדברים האלו: שאצל החזון איש היה בכלל ערבוב גדול מהאתרוגים, ורק אחר כך אנשים עצמם נתנו לאתרוגים שמות שונים. ואת הברכה היה עושה בשנים המאוחרות על אתרוג של הלפרין שהיה כאמור מצפת. בשנים לפני צפת כמדומני שאמר שהביאו לו משכם. האתרוג – והגרעינים שמסר החזון איש להגרמ"י לפקוביץ זצ"ל נראה לו שהיו מפ"ת – מזן ברורמן. ואילו אודות אתרוג תימני אמר לי: הרי התברר שכבר מאה שנה מורכב [כלומר שמצוי בפרדסים בארץ שהם מרכיבים אותו כבר מאה שנה, ולכן צריך בירור ונאמנות עליו שאינו מורכב].
כ. דברתי עם אחד מבני הגר"ש גרינמן זצ"ל מו"ל אגרות חזון איש [ביום כ"ה תשרי תש"ע]. וסיפר לי שהחזו"א זצ"ל בשנים הראשונות שהיה בארץ ישראל לקח כל מיני אתרוגים וגם אתרוג תימני, אולם אחר כך חשש שהרכיבו אותו, ועל זה נסוב האגרת השניה, ולכן לאחר שנתקלקלו האתרוגים בא"י פסק מלקחם. היה שנה שהיה לו גם כן אתרוג מרוקאי עם כל האתרוגים, אמנם לאחר סוכות פתח אותו, ושנה אחרת כבר לא לקחו יותר [והיינו שראה שבפנים אינו דומה לסימנים שמסרו לנו הפוסקים]. וכשמצאו את האתרוג בצפת, הוא היה בתוך ואדי (עמק) והיה נראה שיד אדם לא נגע בו, ונראה גם כן שהיה שם מן רוח הקודש. עוד אמר לי: שהאתרוג שנלקח מהעיר שכם הוא אתרוג שהגאון ר' יהושע לייב דיסקין זצ"ל סמך עליו. אך אינו קשור לזן ברורמן שאף הוא בחזקת כשרות מהמהרי"ל דיסקין זצ"ל.
כא. דברתי עם אחד מחשובי תלמידי החזון איש. ושאלתי אותו אודות המכתב השני אם יודע על מה החזון איש כתבו, ואמר לי שלא יודע אודות זה. וגם הוא סיפר שבתחילה היה לחזון איש אתרוג מאום אל פחם, ואחר כך כשהיה בעיר הקודש צפת לצורך הבראה, ראה שם עץ פרא של אתרוג, והחליטו לבלתי מורכב, ואתרוגים אלו הם הנקראים היום אתרוגי הלפרין. והחזו"א עצמו השתמש באתרוגים אלו. הגאון רבי יוסף דינקליס זצ"ל הביא בהתחלה אתרוג משכם, ואולי היה להחזו"א ג"כ זן ברורמן, כי עירבו שם הרבה אתרוגים. אמנם בעיר רחובות היו אתרוגים מזן אורדנוג ועל אלו החזון איש חשש למורכב. אבל איני יודע אם על אתרוגים אלו כתב החזון איש את האגרת השניה. היו כאלו שהרכיבו אתרוג מורכב יחד עם אתרוג שאינו מורכב, וסברו שזה מותר, והחזו"א סבר שגם נחשב למורכב. אודות אתרוג תימני החזון איש אמר שזה טוב, אבל הוא עצמו לא השתמש באתרוג תימני.
עיקר האתרוגים הקרויים זן חזון איש הם או זן הגרמ"י לפקוביץ, או זן הלפרין. זן הגמ"י לפקוביץ הוא מהאתרוג שמסר לו החזון איש, וסמך עליו ידו שהוא אתרוג מהודר ובלתי מורכב, וביקשו לנוטעו ולגדלו ע"מ שיהיה מצוי אתרוגים בלתי מורכבים. וכיון שהגמי"ל נהג עין טובה ומסר לכל דורש ענפים מהעץ ע"מ לנטוע אותם, אם בעל הפרדס נאמן ומוחזק, יש נאמנות ומסורת שלא הורכב. זן הלפרין הוא מעץ שמצא החזון איש בעמק ליד צפת, וקבע שהוא אינו מורכב, ומסרו לרבי יעקב הלפרין והיה נוטל ממנו אתרוגים לברכה. וכמובן אף בזה צריך נאמנות בעל הפרדס ומסורת שהאתרוגים לא הורכבו מאז ועד עתה. לגבי אתרוג תימני, יש אומרים שסמך עליהם החזון איש, ויש אומרים שסבר שעדיף לבני אשכנז ליטול אתרוגים הדומים לסימנים ולמסורת של האתרוג הנמסר מאבותיהם. אגב נוסיף כאן עוד כמה עדויות מתלמידי החזון איש בנוגע לד' מינים:
כב. עוד שאלתי את הגאון רבי יחזקאל ברטלר שליט"א אם ראה איך החזון איש זצ"ל בחר הדסים? וענה לי: אני בחרתי הדסים לחזון איש. ההדסים היו בחצרו של הגאון רבי שמואל גריינמן. הם היו מצפת, אבל פה בבני ברק הם התקלקלו והיו נראים אחרת לגמרי. ואודות השילוש הורה לי שעלה אחד למטה ועלה אחד למעלה זה בסדר, העיקר שיהיה איזה חיבור דק שמחבר ביניהם.
כג. סיפר לי הגר"ח קלופט שליט"א בשם הגאון רבי אהרן ישעיה רוטר שליט"א שהחוז"א זצוק"ל הורה לו לבדוק את ההדסים, ואמר לו מרן אל תקריב מול עינך לראות את ההדסים אם הם משולשים, אלא תבדוק בראיה רגילה בלבד.
כד. בספר חידושים וביאורים מהגר"ח גרינמן שליט"א [סוכה לב:] כותב וז"ל: 'בשיעור, קבלתי ממרן זללה"ה דכל שיש קו הנפגש בכל הג' שרשים שפיר דמי, אף על פי שבשורש אחד נפגש מלמעלה ובאחד מלמטה, ובלשון הזה אמר לי: לא שזהו השיעור אלא וודאי שפיר דמי' עכ"ל. והנה בכפילות במצות החמיר החזון איש מאוד. אמנם בשילוש בהדסים לא החמיר כלל, עד שהגר"ח גריינימן אמר שהכי טוב שהראה לו היה רוב משולש, ואף אחד לא אמר לו דבעינן לכתחילה כולו. ורק לאחר פטירת החזון איש הוא שמע שיש לוקחים משולש כולו. ערבות לקח מן הירקון, ולולבים היה לוקח מר' שרגא שלומאי ז"ל.
כה. אמנם בחוט שני (ראש השנה יום הכיפורים סוכות וחנוכה פט"ו ד"ה ולמעשה) כתב שהשמועה שהחזו"א היה סומך על רוב אינו נכונה, ולכתחילה צריך כולו משולש, ורק בשעת הדחק או בשמיטה שהיה קשה עם ההדסים סמך על רוב. ועוד כתב שם (ד"ה ות"ח) שת"ח אחד סיפר שהיה בודק את ההדסים עבור החזון איש, והיו מחשיבים רק את עובי העוקץ, ולא את כל השורש.
כו. בחודש תשרי תשס"ו שאלתי את הגאון הגדול רבי נסים קרליץ שליט"א על מראה לבן באתרוג אמר לי ששאל את החזון איש ואמר לו: לבן ממש כמו חולצה לבנה. ובדומה לזה מובא בספר אעלה בתמר [בשם מרן הגאון הגדול רבי אהרן יהודה לייב שטינמן שליט"א]: בענין בגדי צבעונים נשאל החזון איש מהו לבן, והראה על הכתונת, ואמר שצריך שיהיה כזה.
כז. החזון איש (אורח חיים סימן קמו ס"ק לה) כתב שצריך שכל העלים יעמדו זקופים, משום שאפשר שכל חלק וחלק בו צריך שיהיו דרך גדילתם והעיר בספר אעלה בתמר, "ואף על פי שכשנמצאים בעץ הם עומדים בעיקום, זה בגלל כובדם, אבל עצם גידולם הוא ישר".
דיני האתרוג — קנייה, גודל, פיטם, חזזית ואתרוג מורכב · שאלות אקטואליות בארבעת המינים — תשובות גדולי הפוסקים · דינים כלליים בארבעת המינים — שיעורים, "לכם", שאול וגזול, תשלום · ארבעת המינים בשביעית — קדושת שביעית, קנייה, הוצאה לחו"ל וביעור
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.