תשובות גדולי הפוסקים לשאלות של היום: קניית אתרוג סגור בקופסה, נטילת כמה אתרוגים, בדיקה לפני הברכה בכל יום, כבוש בלולב והדס, ומינים שנעשו בהם מלאכות בשביעית.
מכון הוראה בישראל
שאלה: כתב המטה אפרים בסופו (אלף המגן סעיף ח') והנוהגין לקנות תיבות אתרוגים סתומים וסמויים מן העין ולפעמים יעלה ביד הקונה אתרוג יפה מאוד והקונה שמח והמוכר עצב ולפעמים להפך, יש בזה הרבה חששות, ולכן ירחיק את עצמו מענין זה ויקנה דווקא מה שעיניו רואות, עכ"ל. ועיין בשדי חמד (מערכת ארבעת מינים עמוד תרפד) בשם ספר דבר אריה, וז"ל, נתתי לבי בענין מכירת האתרוגים הנמכרים על יד על יד, דהדרך הוא כשמוכר אתרוג חתום כמו שהובא ממקומו, נמכר בדבר מועט כי לא ידעו מהו אם טוב ואם רע, ולפעמים יצליח הקונה שעלה בידו אתרוג יפה שווה כמה דינרי ולפעמים יעלה חרס בידו שאינו שווה כלום, ואין זה דרך מכירה אלא כמשחק בקוביא, לפעמים יצלח הקונה ופעמים המוכר, ולאו משנת חסידים לצאת באתרוג שאינו נקנה בקנין גמור, לכן שומר נפשו ירחק מזה ויקנה אתרוג יפה והדר מה שעיניו רואות בכסף מלא כאשר חנן אותו ד'. ומיום עמדתי על דעתי לא קניתי אתרוג סתום מן העין, רק מה שעיני רואות. עיין שם. ויש לדון בדבריהם הנ"ל, אם הדין נאמר גם בזמנינו, ואם גם באתרוג הוא כשר. שהרי הנידון הוא בקניין בגמירות דעת של הקונה, ובאתרוג הדבר קשה ביותר, שהרי באתרוג יש דין הדר, ויש מהם בגידול יפה ויש מהם בלא גידול יפה, וכל אחד ואחד שם דגש על דבר אחר. ואפילו אם משלם סכום מסוים מכל מקום חסר לו בגמירות דעתו על זה. ואמת הדבר, שבמינים האחרים הסגורים ואפילו בהדסים, ההסתכלות של הקונה הרבה יותר קטנה מאשר באתרוג, אבל מכל מקום באתרוג צ"ע. ויש לדון בזה מה דינם בזמנינו: אפשר לומר שדוקא אז בזמנם שהמוכר עצמו לא ידע מה מכר, והקונה לא ידע מה הוא קונה, אם הוא מהודר או לא וכדומה, ואף לא היה לכל האתרוגים מחיר קבוע, ולכן יש בזה חששות של כעין משחק בקוביא, והוא כמין 'גורל', וחיישינן שלא היה מכירה או קנייה גמורה. משא"כ בזמנינו שיש לכל אחד 'כתב הכשר', ומחיר קבוע, והמחיר נחלק בין האתרוגים המהודרים יותר לשאינם מהודרים כל כך וכדומה, ולכן אין כאן שום חשש. וגם אם אין האתרוג מוצא חן בעיניו – שלפי עיני הקונה נחשב לאתרוג שאינו שוה את כספו ששילם עליו, יכול בדרך כלל לקבל אתרוג אחר, ואם כן יש כאן איזהו גמירות דעתו בקנין זה. ואפשר לומר בענין אחר, שגם כיום בזמנינו שייך דין זה, מפני שכל אחד – בין הקונה ובין המוכר – מתבונן בדרך ואופן אחר בכשרותו והידורו של האתרוג, שיש שמתבונן ב'נקיון' האתרוג ויש מתבונן בצורת 'גידולו' ואחר מתבונן בשקיעות ובליטות וכדומה, ואפילו אם אין זה מהודר כ"כ – כמו שחשב בתחילה – אינו יכול תמיד להחזירו, ולפעמים כשיוצא לו אתרוג מהודר מאד – מתבונן המוכר ותוהה מדוע לא מכר זאת בדמים יתרים, אם כן יש לנו לחוש שמא אין כאן מכירה או קנייה גמורה, וכמו שאנו רואים בחוש שיש אנשים שקונים אחר כך עוד אתרוג. וגם אתרוג אחד יכול עדיין להחליף, אבל לא כמה אתרוגים זה אחר זה, ואם כן אולי יש כאן חסרון בגמירות דעתו, אם כן עדיין עומד בעינו דברי האחרונים הנ"ל שנכון לבעל נפש להרחיק מזה. ועתה נפשי בשאלתי, יורנו מורנו, מהו הדרך הנכונה שיבור לו האדם בזה.
תשובת הגה"צ המפו' אבדק"ק אונגוואר בעל המשנה הלכות, זצוקללה"ה. כ"א מרחשון תשס"ו לפ"ק מע"כ מוה"ר אלטר אליהו מרמורשטיין הי"ו, מודיעין עילית. ומה שקשה ליה עוד, אי שפיר דמי לקנות אתרוג כשהוא בקופסא בלי בדיקה, אבותי כי בטחו בשם אלקי צורי גדלו והצליחו וגם עשו פרי, ודאי כי כן קבלנו לדקדק בקניית אתרוג ולדקדק בהידורה, וכן בכל ארבעת מינים הלולב כמו"כ חשוב כמו האתרוג וכל ארבעת המינים צריכים הידור. ואם קונה אתרוג והקופסא נעולה ואינו רואה האתרוג מה הוא, וסומך על המוכר ועל גורלו, מי שהוא אומר שאולי יש בזה משום משחק בקוביא, לא ידעתי מאי קאמר, וכי יש להלוקח איזה ספק עם צד שני ועושה משחק בקוביא. ומה שיש בזה, זלזול המצוה, שלא איכפת לי' שיהיה לו מצוה נאה, אלא כל שיהיה אתרוג כשר יקבלנו, ורק אם יהיה האתרוג פסול אז יחזירנו לו דמקח טעות הוא ויתן לו אתרוג אחר או יחזור לו הכסף. ומה שהביא בשם השד"ח (ח"ד מערכת ארבעת מינים עמ' תשפד) שמעולם לא קנה אתרוג סתום מן העין, וכבודו יצא לחלק דאפשר בזמנם שהמוכר עצמו לא ידע מה שמוכר, משא"כ שכעת יש לכל אחד כתב הכשר ומחיר קבוע וכו' אולי אין קפידא. ולפי עניות דעתי, דודאי הקנין קנין וכמ"ש לעיל, שרק חסר ליה ההידור והטרחא לברר אתרוג מהודר. וכבר ראיתי ושמעתי שהיו מקומות – בתימן ועוד, שהמשמש בקודש בא ערב סוכות בבוקר והביא ארבע מינים והניחם על השולחן וכל אחד בא ולקח אתרוג מן הבא בידו והניח בקופסא שלו. ושמעתי בשם הגאון ר' מיכאל בער ווייסמאנדל זצ"ל שהי' כעין תקנה, שהיו מיקרין השער על האתרוגים, ולכן עשו תקנה שכל אחד יקח לעצמו אתרוגין מן הבא בידו, ובודאי שדרך תקנה שאני, וכן מצינו בר"ג ור"ע ור' יהושע (עיין סוכה מ"א ע"ב).
גמח"ט וכט"ס לכבוד הרה"ג המו"מ רבי אלטר אלי' מרמורשטיין שליט"א אחדשה"ט וש"ת, הנני מאשר בתודה קבלת הקונטרס החשוב "המינים המהודרים" שכוננו אצבעותיו, לסדר בקצרה ובלשון צחה וברורה עיקרי הלכות ארבעת מינים, יישר כוחו וחילו לאורייתא, להגדיל תורה ולהאדירה, בהלכה ברורה ובשפה נעימה. ואודות שאלתו אם ראוי לקנות אתרוג סגור בקופסא, במחיר זול, שלפעמים נהנה הקונה שמקבל אתרוג מהודר, ולפעמים נהנה המוכר שנתן אתרוג שכמעט אינו שוה מאומה, וציינתם לשד"ח (אסיפ"ד מע' ארבעה מינים סימן א', י) בשם שם אריה (אורח חיים סימן יג) דשקו"ט בזה מבחינת דיני ממונות, דהוי קנין שאינו מסויים, וכמשחק בקוביא וכו' עיין שם, וכן כתב האלף למגן. שאלה זו כמעט ולא שייכת בזמנינו, שאפי' אם מוכרים כן, האתרוגים נבדקים מקודם על ידי מו"צ ונותנים הכשר, ואז הקונה מוכן לקבל אתרוג כשר איך שהוא עם מעט בליטות, או בלי פיטם, או אינו נקי לגמרי וכו', דאדעתא דהכי קנה, ולא מזדמן לשם כלל אתרוג יפה מאוד ומהודר. ואפילו אי איתרמי, המוכר מוחל, שלוקח בחשבון שבין מאות אתרוגים יכול להתערב גם מהודר מאד, ואף על פי כן כדאי לו למכור כל האתרוגים שיש לו. אבל נהגו כן בעיקר בסוף שנת השמיטה, שבעל הפרדס מפקיר ומוסרן לאוצר בית דין, והם הקובעים לו מחיר ההוצאות שיכול לקחת ולא יתפסו דמיו בקדושת שביעית, אז בית דין ושלוחם מסדרים ג' סוגים, וסוג א' עולה יותר, וסוג ב' פחות וכו', ובין כולם מקבל בעל הפרדס הוצאותיו, וביארנו בס"ד בשו"ת משנת יוסף (ח"ג סימן טל, ה עמ' קצז:) שמותר לאוצר בית דין לעשות כן מג' טעמים שנתבארו שם, ולא הוי סחורה, רק תשלום ההוצאות, למרות שיש ג' סוגי מחירים עייש"ה (ובסי' מ'). אכן אם אנשי אוצר בית דין בוררים לעצמם ולנלווים אליהם את האתרוגים היפים, יותר ממה שכל א' יכול לזכות באתרוג א' עבור עצמו, יש בזה חשש משומר, שמשמרים את היפים, ואינם מאפשרים לזכות בהם מההפקר, ואם משומר אין בו היתר אכילה אין יוצאים בו י"ח (אלא אם כן אנשי אוצר בית דין זוכים מטעם שליחות לנלוים אליהם). דושה"ט בברכת גמח"ט וכ"ט, יוסף ליברמן
יום א' כ"ו אלול תשס"ד לפ"ק אין שום חשש שהמוכרים בודקים וממנים אנשים שיבדקו בבדיקה מעולה שלא יכנסו בקופסאות אתרוג יפה מאוד, וגם הקונה יודע שלא ימצא אתרוג שיהיה שוה יותר מהמחיר שהוא קונה, וכמעט אין אף אחד שלא יקנה כמה וכמה אתרוגים עד שיעלה בידו אתרוג שיכשירנו הרב, ואם איננו מהודר הרי מחליפים לו, וכל המטרה רק לחסוך טירחה שלא יצטרכו לחטט בין אלפי ומאות אתרוגים – כמו שהיה פעם הרגילות.
תשובת הגאון הגדול רבי יהודה ארי' דינר שליט"א רב בית הכנסת דברי שיר בזמן הזה הכל ממוין לפי דרגתו, ולפי עיקר האתרוג, ויש כאן מכירה טובה, ובפרט באחרונה מקובל שאם רב או מו"צ כותב שצריך להחליף אז נותנים לו אתרוג אחר.
שאלה: אתרוג שיש בה נקודה שחורה בשושנתא של הפיטם, מה דינה.
תשובה: עיין שונה הלכות תרמ"ח דין כ' דכשר. [וז"ל שם: ואם הוא בחוטמו דהיינו ממקום שמתחיל לשפע כלפי ראשו עד הפיטמא. ופיטמא הכלל דהיינו הדד שהשושנתא עליו וכו']
שאלה: מה הדין באתרוג שנפל העוקץ בחול המועד [ויש בזה חסרון מצד 'חסר'], האם יש חיוב לחפש אתרוג אחר, או שזה רק 'הידור' בלבד לחפש אתרוג אחר עם עוקץ.
תשובה: אין חיוב, אבל הידור יש.
שאלה: רציתי לשאול מה עדיף, אתרוג נקי אבל גידולו לא נאה והשני יש לו בלעטלעך וגידול יפה. אם עדיף הנקי אפי' שלא כל כך יפה או גידול נאה ואפילו שיש לו בלעטלעך דהרי נחשבים ממראה האתרוג.
תשובה: יש בזה גדרים.
שאלה: האם מרן החזון איש חזר בו מטביעות עין לגבי אתרוגים שאינם מורכבים.
תשובה: שקר וכזב.
שאלה: החזון איש כתב באיגרות ח"א קצא וז"ל, נודעתי מהרכבה חדשה, שמרכבים אתרוג מן השוק באתרוג היער, וזה קורין בלתי מורכב, ועושין כן ע"פ הוראת הרב. וראיתי אתרוגים אלו וחזותן כמו שלנו, ועפ"ז בטלה הטביעות עין שסמכתי עליה, ולזאת אבקש לקבל אתרוג מאותו האיש שכת"ר מקבל בכל שנה ושנה, שאין בהם הרכבה של מין אחר כלל וכלל, מה שמרן החזון איש חזר בו.
תשובה: הוא חזר מהטביעות עין מכאן ולהבא אבל מה שהי' מקודם לפני שהתחילו להרכיב כן סמך עלי' עד סוף ימיו.
שאלה: האם יש ענין להדר לקחת כמה זני אתרוגים חזון איש ומינים אחרים מטעם שאחד בודאי לא מורכב או זהו רק נערוון ואין לעשות כך?
תשובה: יתכן.
שאלה: בכדי לדעת שהתיומת של הלולב שלימה ולא נקטם, האם צריך לבדוק, בזכוכית מגדלת או בעין הטבעית בראיה רגילה.
תשובה: כרגיל.
שאלה: ידוע שמרן החזון איש לקח שני סוגים של לולבים: עם כפתור בגלל הרא"ש דכתב אוהב אני ואחד בלי כפתור (קנפעל). על מה עשה את הברכה של נטילת לולב ביום הראשון?
תשובה: המעשה היה באופן אחר. [עין ארחות רבינו עמ' רל"ב שראה החזון איש בירך על התיומת הישרה ואחר כך נטל השני עם הכפתור. וראה ובס' ארבעת המינים כהלכתם מה ציין הגר"ח קנייבסקי שליט"א]
שאלה: בהדסים, מאיפה מתחילים למדוד שיעור הג' טפחים, מהענף או ממקום העלין התחתונים.
תשובה: עיין שונה הלכות תרמ"ו דין ה'.
שאלה: מהו המקור לזה ששמים בשמים (צפורן) על האתרוג של סוכות להריח במוצאי שבת קודש.
תשובה: איידי דאתעביד ביה מצוה חדא. (בס' רצ"ז בטור ושו"ע ס' ס' ד' לברך במוצאי שבת קודש על ההדס של לולב נמי מטעם הנ"ל כל שיש קצת ריח משנה ברורה)
שאלה: מה היה מנהגו של מרן החזון איש זכותו יגן עלינו אודות קניית ארבעת מינים, האם היה קונה קודם יום הכיפורים כדכתיב במטה אפרים סימן תר"ג, ה', או שהיה זה אחר יום הכיפורים?
תשובה: לפני ראש השנה דברו ע"ז כמדומה. [יצויין מה ששמעתי בשם הגאון ר' שמערל גריינימן זצ"ל שאמר שמרן החזון אי"ש זצ"ל מחנוכה דיבר אודות המצות לפסח, ומשבעה עשר בתמוז דיבר כבר על ארבעת המינים]
שאלה: בהלכות ציצית סימן ח' סעיף ט' כתב המחבר קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית אם כשרים כדי שלא יברך לבטלה. האם ג"כ קודם נטילת והברכה ארבעת המינים צריך לבדוק שלא יברך לבטלה חס ושלום?
תשובה: ראוי לבדוק.
שאלה: כתוב במשנה בסוכה פ"ג מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדים את הלולבים בגימוניות של זהב וכן בפייט בליל א' דסוכות כתבו שאגדו בגימוני זהב האם לנהוג כך כמו שיש קופסה לאתרוג מכסף?
תשובה: לא נוהגים היום.
שאלה: השוכח לאגוד לולבו בערב יום טוב, ביום טוב צריך לאגדו על ידי עניבה מהו לחשוש למלאכת מעמר שמעמר הדסים יחד, דומיא דתאנים [ס' ש"מ י'] וכן פסק המשנה ברורה לענין עימור בבית בתאנים.
תשובה: על ידי גוי. [עיין במקורות וביאורים – איגוד הלולב עמוד צא]
יש לברר האם יש עניין לברך על אתרוג מהודר מאוד של חבירו (יקנה זאת מחבירו במתנה על מנת להחזיר וכדומה), או שעדיף לברך על אתרוג שלו הכשר למהדרין, אף שאינו מהודר כל כך. דהנה כתב הרמ"א (תרנח, ט), "וכל אדם ישתדל ויהא זריז במצוה לקנות לו אתרוג ולולב כדי לקיים המצוה כתיקונה", עיין שם. וכתב המגן אברהם: "כי רוב העולם אינם יודעים להקנות לחביריהם, ועוד לעשות הנענועים", וכן העתיקו במשנה ברורה ס"ק משנה ברורה. והמבי"ט כתב (ח"ג, מח): דמוטב יותר לברך על שלו שאינו מהודר כל כך, מלצאת באתרוג של חבירו במתנה על מנת להחזיר אף דהדר טפי, והביאו הביכורי יעקב (תרמה). וכן כתב בספר ביכורי שלמה (סכ"ה ס"ק קפא), דעדיף לצאת בשלו אף שיש לו בלאטלעך, עיין שם. אמנם הקיצור שולחן ערוך (קלו, י) כתב, מי שאין לו כל ארבעת המינים מובחרים טוב יותר לצאת בשל חבירו, ומכל מקום מצוה שיהיו לו ג"כ ארבעה מינים כפי השגת ידו לעשות בהם הנענועים בהלל וההקפות. וכן ראיתי בשם הגאון הגדול ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בספר שלמי מועד, דנשאל אם יש לו אתרוג מהודר ושל חבירו מהודר עד למאוד שווה אלף זוז, על מה יברך, ופסק שאפשר לברך על של אלף זוז, בתנאי שהמתנה ע"מ להחזיר יהיה בלב שלם, אבל הנענועים עדיף באתרוג שלו. ואגב דאיירינן בהא, אביא כאן מכתב תשובה מהגאון הגדול רבי מנשה קליין זצוקללה"ה בעל משנה הלכות, אודות המנענעים בכמה וכמה אתרוגים, אם יש להתנהג כך או לא. כ"א מרחשון תשס"ו לפ"ק מע"כ מוה"ר אלטר אליהו מרמורשטיין הי"ו מודיעין עילית בדבר אשר שאל שיש הרבה אנשים יראים ושלמים נוהגים שמביאים בסוכות כמה מיני אתרוגים ומנענעים בכל אחד ואחד כדי לצאת מידי ספק, ושאלתו אם נכון לעשות כן או שהוא מין נערווען וכל אחד לא יקח רק אתרוג אחד מה שמקובל שאינו מורכב ובזה יצא י"ח. אהובי ידידי דבר גדול שאלת, כי משך הזמן והגלות גרם לנו שכחה בקיום כמה מצוות ובאופן קיומם ואין לנו לא נביא ולא חכם, עיין רמב"ם בהקדמה על הש"ס שכל הספקות אשר נתהוו בישראל היו שואלים לנביאים ולחכמים עד יהושע תלמידו של משה רבינו, ויש כאן בכמה מצוות ובכמה מהם מצינו שתקנו להדר אחר כל ההידורים ואתן לך דוגמא במה ששאלו (ראש השנה ט"ז ע"א) למה תוקעין ומשני למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה תוקעין ומריעין וכו' ע"ש. והנה בתורה כתיב לתקוע תשע תקיעות ובאו החכמים והוסיפו תקיעות ותרועות עד מאה קולות והעיקר מספיקא שהרי מה"ת רק תשע קולות ובאו אחריהם והוסיפו והוסיפו ואל כל אחד לקיים כל הספיקות לשמוע ותקנו בציבור לתקוע ע"ש. הרי משום ספק תקנו כמה תקיעות לקיים כל הספק. גם בענין תפילין שבמשך הדורות נסתפקו דרך הנחתן ועוד ויש מן הגדולים שהניחו שימושא רבה תפילין ורש"י ור"ת [ורבינו האי גאון כתב דתרוייהו מה"ת] ובשו"ע (אורח חיים סימן ל"ד) מי שהוא מתנהג בחסידות יניח ב' תפילין. וקצת הי' נראה כשיטת הט"ז שכתב ביו"ד על כל ספק אם על ידי פעולה זו יתקנו כל הספיקות ויתישב הדבר על בוריו אז יתקן הספקות נמי, אבל אם לאחר שיקיים הספיקות אכתי ישאר ספיקות אז לא יבדוק כלל. והכ"נ אי בלקיחת כל האתרוגים אלו יוצא ידי כל הספיקות יקח, אבל אם אחרי כל אלו ישאר עוד בידו ספק אם כן א"צ לעשות ספיקות כלל ודו"ק. ובמשנה ארבעה ראשי שנים הם וכו' באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי ב"ש, ב"ה אומרים בחמשה עשר בו. ופריך לר"ש הא הוי חמשה ראשי שנה, ומשני ר"ע מספקא לי' אי באחד או בט"ו ומספק שמר שניהם ע"ש. איברא דאפי' בזמן המקדש שני כבר היו בספק לענין הפרוכת המבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים (עיין יומא נ"א), והנראה דמחמת ספק עשו שתי פרוכת, ובאמת כי פלא הלא היו נביאים והכל נעשה על פיהם, ודברו מזה המפרשים ואין לי זמן להאריך. על כל פנים נראה דכל הספקות א"א לקיים, ויקיים מה שקבלנו. ומיהו, אם מי שהוא מחמיר ויודע שיכול להחמיר אין להרהר, ומכל מקום אין לפסוע במעלות, וכל ההולך בדרכי אבות זכות אבות יגן עלינו, והלואי שנקיים מה שקבלנו. ועיין בשולחן ערוך אורח חיים סימן ש"א סע' ט"ז בשם הכל בו, ואעתיק קצת, והוא גם במדרש רבה, אבל ראיתי במאירי (שבת יש אומרים ע"א) שכתב, ושמא תאמר אם אתה חושש לשכחת שבת אף בכל דבר כן או אף הוא יוציא מביתו שאר כלים, ומה ענין לחוש במחטו יותר משאר דברים, הם מפרשים שלא אמרוה אלא דרך עצה, שהמחט גורם לו שכחת שבת, שמתוך שהוא רואה המחט בידו או בבגדו הוא סבור שהוא חול, ע"כ. נראה מדבריו שאפי' אם המחט בידו ג"כ חיישינן שעל ידו ישכח שהוא שבת ויוציאו לרה"ר. ובדרך אגב ראיתי שם בהגהות מביא מספר כלבו (סימן ל"א ד"ה וכתב) וז"ל, וכתב הר' אשר ז"ל מנהג כל ישראל שלא לצאת בשבת בלי מנעלים ובלי טלית או גלימא, והטעם כדי שיזכור שהוא יום שבת קדוש לאלקינו ולא יבא לידי חילול שבת, ועל זה חטא מקושש על שלא נהג במנהג זה ויצא בלא טליתו ולא הי' לו אות, וע"כ נסמכה פ' מקושש לפ' ציצית כדכתיב למען תזכרו. ויש אומרים טעם אחר, שבשעה שנתחייב המקושש מיתה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתפלה למען תהי' תורת ה' בפיך וצוית שלא לנושאם בשבת, אלמלי הי' נושאם זה לא הי' מחלל שבת והי' נזכר מן המצוה, א"ל הקב"ה הריני קובע מצות ציצית שתהי' נוהגת בשבת. ובספר המנהגות (לר' אשר מלוניל דף ל"ז ע"ב) האריך בזה וכתב, גם מנהג כל ישראל שלא יצא אדם בלא מנעלים ובלא טלית או בלא סרבל וגלימא, ומשמע כי לזכור יום השבת נהגו כן, שלא ישכח יום השבת ויוציא מרשה"י לרשה"ר, ועל זה חטא מקושש שלא נהג כמנהג הזה ויצא בלא טלית ולא הי' עליו אות, ועל כן נסמכה פ' מקושש לפ' ציצית דכתיב למען תזכרו וגו'. ולעצם הדין כדת מה לעשות דעתי העניה שלא לזוז מתורת אבותינו כי בעצם אין בידינו לברר מכל אתרוגי העולם ולכן בואו ונסמך על קבלת אבותינו. ומכל מקום מי שמרגיש שצריך להתחסד גם באתרוגים יעשה כמו שנראה לו. דושה"ט בלו"נ, מנשה הקטן חלק מתשובה זו נדפסה עתה בספרו שו"ת משנה הלכות חלק י"ח סימן שס"ג ועיין בספר נטעי גבריאל (ארבעת מינים עמ' שפא) מכתב הגאון הצדיק רבי יעקב יצחק ניימאן זצוק"ל אב"ד דחסידי בעלזא מאנטריאל שאף שהיו שהידרו להביא אתרוג מארץ ישראל היה שם גם אתרוג מיאנאווע. וכן מובא בספר ביתו נאוה קודש.
יש לעיין, אם דין כבוש שנאמר באתרוג נאמר גם בשאר המינים, או לא. דיש לומרשדוקא אתרוג שהוא פרי שייך בו כבוש, אבל בלולב הדס וערבה דהם עצים בעלמא, מאי כבוש שייך בהו. ואם תמצי לומר דיש בהם דין כבוש, יש לעיין אם אלו האנשים שרוצים לשמר טריות הג' מינים ומניחים אותם במגבת רטובה כל שבעת הימים ומוצאים אותם לנענועים, אם הוי כבוש, או רק כששורה בתוך מים הוי כבוש, אבל בטופח על מנת להטפיח בלבד לאו שמיה כבישה. הנה כתב הראב"ד, הלכות לולב (ה. ספקות בעניני לולב ושאר מינים הוצאת מוסד הר"ק ע' ריג) דאע"פ שהדסים יבשים פסולים, מכל מקום אם כשישרו אותם במים יום או יומים יחזרו לכמו שהם – ירוקים, הרי הם כשרים, ואם כן משמע להדיא דס"ל דאין דין כבוש בזה. ועוד, דרק באתרוג מוזכר דין זה דכבוש פסול, אבל בשאר המינים לא נזכרו. הרמב"ן הובא דבריו בב"י ס' תרמה ס"ק ד"ה כתוב בארחות חיים "שיש להוציא מן הכלל הזה הכבוש והשלוק שבהדס וערבה שכבשן או שלקן לרפואה פסולים". בהגהות והערות על טור ב"י הוצאת מ' ירושלים הבכורי יעקב סוף ס' תרמ"ז כתב שטעות סופר, עין ליקוטי הערות על שו"ת חתם סופר יורה דעה ס' פ"א אות יד, והעמק ברכה הלכות לולב אות י"ז בשם החזון איש שטעות סופר וצ"ל כשרים. ודבר זה צריך ביאור, שהרי דין כבוש נאמר בפירות או בשר ודגים, אבל דבר שהוא עץ בעלמא לכאורה לא נאמר בו דין כבוש, ורק כשעל ידי שהשרה במים אין לו את המראה הטבעי או נשתנה – אז נפסל. בשו"ת החתם סופר (יורה דעה ס"ס פ"א) דן לענין כבוש לולב הדס וערבה, ופוסק שיש דין כבוש בשבת שבתוך החג, להסירו מן המים על ידי גוי בסוף היום, כדי שלא יהיו כבושים ויופסלו עכ"ד. בחיים וברכה (אות כ, קכ) דן ומפלפל בארוכה בדברי החתם סופר, ומביא את דברי הפתחי תשובה (ס' פז סוף ס"ק יט), דלא שמענו כבוש פסול אלא באתרוג – דהוא דבר מאכל, אבל לא בלולב והדס וערבה. כתב שם החיים וברכה: לעניות דעתי וכו', דע"י הכיבוש בהן הם משתנין מכמות שהיו ונפחת מכמות שהיו ונפחת הדרן, משא"כ בהם (בג' מינים הנ"ל) כשכבשם במים שלא יכמשו – אדרבה על ידי הכיבוש מתחזק הדרן. עכ"ד וראיתי לדודי הגה"צ ר' א. א. רובינשטיין זצ"ל בספרו מגדנות אליהו ח"ד ס' צ"ב מביא מן הראשונים לדעת החתם סופר. שו"ר בספר דבר המשנה (ס"ג) בעיון המשנה שם, וכן בספר לקיחה תמה שג"כ דן בדבר והביא את הראיה מן הראב"ד הנ"ל בכבוש כמו שדייקתי לעיל. ומכל מקום. עיין שם [מדור הערות והארות בס' תרמ"ו]. אמנם בספר כשרות ארבעת המינים (עמוד ר"ח) כתב, שאם המינים עטופים במגבת רטובה עד שהם בעצמם מקבלים רטיבות של טופח על מנת להטפיח, הרי זה פסול מדין כבוש. ועיין עוד באגרות משה ח"א סימן קפה, ולענין אם הונח במקרר (בפריז'ידר) אם יש בזה דין כבוש. עיין באגרות משה (אורח חיים ח"א ס' קפה) שכתב מצד דין כבוש אין לפסול, לפי שאין כבוש אלא במים. ובשבט הלוי ח"א סימן קעו, דאינו נקרא כבוש, ומותר. הגאון ר' מאיר בראנדסדארפער זצ"ל בספרו שו"ת קנה בשם ח"ב ס' ט"ו וט"ז בענין כבוש בפריז'ידר או בהקפאה לענין פסח בחמץ שכבשו בכל ימות השנה שם לענין דברים הנצרכים לפסח, ודוקא הקפאה בקרח, אבל נראה לעניות דעתי הקפאה יבשה [נון פרוסט] נמי יאמר דלא הוי כבוש אם כן בארבעת המינים המנוח שם לא הוי כבוש, וכן פסק בספר הלכות חג בחג (א"ה) עמ' רנד. ומכל מקום, אם מונח רק תחתית הלולב וההדס במים וגוף הענף והעלים נמצא מחוץ למים, נראה שוודאי כשר הוא ואין בזה שום חשש.
יש לדון האם יש חובה לבדוק את כשרות הארבעת המינים קודם הברכה לדעת האם הם כשרים, כדי שלא יברך ברכה לבטלה חס ושלום, דהנה לגבי ברכת ציצית כתב המחבר סימן ח' סעיף ט' וז"ל: קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים כדי שלא יברך לבטלה. עכ"ל אם כן מאי שנא. ולענ"ד נראה לחלק ולומר, שבציצית חייבים לבדוק קודם הברכה היות והוי חזקתו גרועה, וכדכתבו המגן אברהם ס"ק יש אומרים והגר"א שנגרר על הארץ והחוטים נתפסים בכסאות או בספסלים וכדומה, מה שאין כן לולב שאדם שומר עליו לבל יגרר ולבל יפסל. אמנם יש לומר שהיות ולדעת הרמ"א ס' תרנ"א ס' ח' צריך לטרוף הלולב ולכסכס בעלין בכל נענוע והוא עדין וחלש מצד טבעו ובקל נפסל לכך ראוי לבדוק קודם הברכה. ולא מבעיא אם מברך במקום שוודאי עיר ירושלים עתיקה כגון על יד הכותל המערבי וכו' שיש יש דין דאורייתא כל שבעה שצריך בדיקה דיותר חמור. וכן אם נפלו המינים או נחבטו שיש ריעותא והוי כמו ציצית שחזקתו גרועה שצריך לבדוק, והכא שנפלו וודאי שצריך לבדוק קודם ברכה כדי שח"ו לא יהיה ברכה לבטלה.
ראוי לבדוק.
לכבוד הרב הגאון ראש הכולל ר' אלטר אליהו מרמורשטיין שליט"א עכשיו קבלתי מכתבך ואשיב בקצרה. בד' מנים אין צריך בדיקה דלא שכיחי שיארע בו פסול, לפסול שאר הימים שלא יהא ניכר, ובפרט אם היה מונח במקום משומר כל הזמן ואינו דומה לציצית כמו שכתב הערה"ש כיון שציציות נגררות ובפרט בזמנים הקודמים שהלכו בטלית כמה שעות שכיחי שיפסל. הצעתי השאלה לפני הגרי"ש אלישיב ז"ל והסכים עמי כנ"ל בברכה מרובה הק' שמאי קהת הכהן גרוס
אל מע״כ הרב הגאון אלטר אליהו מרמורשטיין שליט״א ראש כולל ״ישועות יעקב״ מודיעין עילית – ברכפלד באתי בזה כהמשך לשאלתך כשהיית אצלי שהקשית למה אין נוהגים לבדוק את כשרות ארבעת המינים בכל יום ויום מימי חג הסוכות קודם הברכה ומדוע לא אמרו לבדקם כמו שאמרו בהלכות ציצית בשולחן ערוך אורח חיים סימן יש אומרים סעי' ט׳ שקודם שיברך על טליתו יבדוק אם לא נפסלו משום חשש ברכה לבטלה, והוספת שאמנם שאלת שאלה זו לפני מרן הגר״ח קנייבסקי שליט״א ואמר שאכן יש לבדוק כשרות ארבעת המינים בכל יום כמו בציצית. ובשעתו השבתי לך שהסברא נותנת לחלק שלא תקנו חכמים בדיקה אלא בדבר שעתיד להתקלקל כשמשתמשים בהם אף על פי שיש חזקת כשרות מקודם כגון ציצית שדרך החוטים להפסק מחמת שתלויין על האדם ונקרעין בין הספסלים והשולחנות או משום שדורסין עליהן ואין שמים לב ע"ז, משא"כ ד׳ מינים שאין נפסלין כ"כ בהשתמשותן ע״כ אם לא מצאו ריעותא בארבעת המינים מעמידים אותם על חזקתם שעומדים בחזקת כשרות ע״י שבדקו אותם קודם החג. והנה אחרי שהלכת מאיתי, עיינתי בדברי הפוסקים אם צדקו דבריי בחילוק זה וראיתי שבדברי המגן אברהם בסימן י״ג (ס"ק יש אומרים) יש משמעות כדברי דכתב שם דאי אפשר לעולם להעמידו על חזקתו כיון דציצית עשוי להיפסק ובשו׳׳ע הרב (סימן ח' ס"ק י"ג) כתב בפירוש כדבריי, דהטעם דבציצית צריך לבדוק כיון שדרכן להפסק ע״י דריסת רגלים או מחמת סיבות אחרות. ועוד יש לחלק בדבר שחזקת כשרותו באה ממילא מצד טבע העולם כמו ארבעת מינים שגדילתם בכשרות ובין בדבר שחזקת כשרותו אינו באה ממילא אלא היא תלוי במעשה אדם, והנה כל היכא שהחזקת כשרות בא ממילא כמו בארבעת המינים אם כן כל זמן שלא מצאנו ריעותא עדיין הוא עומד בחזקתו שהוא בחזקת כשרות מתחילת גידולו. ויסוד חילוק זה מבואר בב"ח אורח חיים סימן ח' סעי' ח', והיה אפשר להאריך בזה הרבה כגון בבדיקת סכין של שחיטה ובבדיקת שופר וכו׳ וכו' ואין עיתותי פנוים כ"כ לזה, והבאתי רק את היסוד ותן לחכם ויחכם עוד. ע״כ נלענ״ד שבודאי אין שום חיוב בדיקת ארבעת המינים כ״ז שעומדים על חזקתם הראשונה שבדקו אותם קודם החג, ואין הכי נמי אם אירע ריעותא כגון שהלולב קיבל מכה בראש התיומות או אם האתרוג נפל ויתכן שנעשה חסר אז פשוט שאין להעמידם על חזקתם הראשונה וצריך לבדקם אם נפסלו. ומה שאמרת שמרן הגר"ח שליט׳׳א השיב לך שאמנם יש חיוב לבדוק כמו בציצית, אומר אני: עפר אני תחת כפות רגליו כי כל התורה כולה לפניו כספר פתוח וכל רז לא אניס ליה ואשרי דורינו שזכינו ל'חיים של תורה' על ידי 'תורתו של רבי חיים'. מכל מקום נראה שלפי שעה נעלם ממנו מה שיוצא מדברי הפוסקים הנ"ל ומה שאפשר לחלק בין ציצית לד' מינים, ואולי מתוך מהירות תשובתו לא ירדת לסוף דעתו. וע״ז באעה״ח. משה בראנדסדארופער תשובה נדפסה בספר היכל הוראה ח"ב לגאון הנ"ל הוראה צ"ט ושם יש הוספה שהציעו קמי מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א את דברי הגאון רבי משה בראנדסדארפער הי"ו ואחר ששמע כל הנימוקים הנ"ל שאין צריך לבדוק, ענה מרן הגר"ח שאעפ"כ יש לבדוק כל יום כמו בציצית.
יוסף שלו' אלישיב ירושלים בס"ד, אלול התשס"ח כבר מילתי אמורה דגם לדעת מרן החזון איש הסובר דהיתר של פסידא חל אף במקום של הפסד פירות – היינו דווקא כשיש הפסד מהותי לפירות אבל אין היתר לעשות מלאכות דרבנן לצורך מצוה (בגידולים לצורך ארבעת המינים). לכן אם נעשתה מלאכה כדי להכשיר את הלולבים למצוותם (ולא לצורך הפסד התמרים), ומחמת אותה מלאכה הלולבים ראויים למצוה טפי – ראוי להדר ולא ליטול לולבים אלו.
אולם אם המלאכה לא הועילה ללולבים מותר להשתמש בלולבים אלו למצוותם. הכו"ח לחיזוק שמירת שמיטה כהלכתה יוסף שלו' אלישיב ב"ה אלול תשס"ח לפ"ק
אשר נשאלנו לענין קיום מצות ארבעת מינים בלולבים והדסים אשר עשו בהם עבודות אסורות בשביעית, באנו בזה לגלות דעתנו דעת תורה, שאף שיש לימוד זכות להשתמש בהם, מכל מקום המהדרים ישתדלו לקחת מאותם שיודעים שלא נעשו בהם מלאכות בשביעית, אף שיהיו פחותים בנוי ויופי מאלו שנעשו בהם מלאכות. ועל זה באעה"ח שמואל הלוי ואזנר נסים קרליץ
לכבוד הגאון הגדול מורנו הרב ר' חיים קנייבסקי שליט"א אציע את שאלתי קמיה, איתא בספר חיים וברכה אות רכ"ח בשם נזירות שמשון: "סגולה לנשים מעוברות ליטול הפיטם בהושענא רבה, ואחר כך לחלק צדקה לעניים. וכתב שם תפילה לומר אחר נטילת הפיטם. ולענין הוקצה למצותו שאסור לאכול או לפסלו צריך לעשות תנאי שאינו בודל ממנו כל שבעה. וברצוני להציע את שאלתי קמיה דמר, איך יש לנהוג למעשה בשנת השמיטה הבא עלינו לטובה, האם מותרת לנגוס באתרוג, שלכאורה הרי מפסידה בידים פירות שביעית. או אולי יש להתיר דהא סוכ"ס יכולה לאכול חלק הפרי הזה, או משאר סיבות. יורנו כבוד תורתו ההלכה בזה, ומן השמיים יתברך.
תשובה: אם מורידים רק הפיטם לא גורם פסידא.
בס״ד כ״ה אד׳׳ש תשע״ד שוכט״ס למע״ב הרב הגאון החריף ובקי וכו׳ מו״ה אלטר אליהו מרמורשטיין שליט״א ראש כולל ישועות יעקב בק. ס. ברכפלד אחדשה״ט, בענין שאלתו בזה הלשון: איתא בספר חיים וברכה אות רכ״ח בשם נזירות שמשון: ׳׳סגולה לנשים מעוברות ליטול הפיטם בהושענא רבה, ואח״כ לחלק צדקה לעניים. וכתב שם תפילה לומר אחר נטילת הפיטם. ולענין הוקצה למצותו שאסור לאכול או לפסלו צריך לעשות תנאי שאינו בודל ממנו כל שבעה. [והמנהג שנוטלתו אחרי סוכות]. וברצוני להציע את שאלתי קמיה דמר, איך יש לנהוג למעשה בשנת השמיטה הבעל״ט, האם מותרת לנגוס באתרוג, שלכאורה הרי מפסידה בידים פירות שביעית. או אולי יש להתיר דהא סוכ״ס יכולה לאכול חלק הפרי הזה, או משאר סיבות. עכ״ד. הנה תחילה יש לדעת אם בפיטם האתרוג יש בכלל קדושת שביעית. שכל ענינה הוא שצריך לאכול פירות שביעית בקדושת שביעית עם כל ההלכות הקשורות בו [איסור סחורה, הפסד, הוצאה לחו״ל, חיוב ביעור וכו׳], וכגון מה שקורה שהפיטם נופל מהאתרוג, מה דינו של הפיטם באתרוג של שביעית. - ולכאורה פשוט שאין בו קדושת שביעית והוא כעץ בעלמא, שאין לו שום שייכות לפרי הנאכל, וברוב האתרוגים הפיטם נופל בעוד האתרוג על האילן וכמו כל שאר המותרות שבו [העוקץ והגרעינים]. ונהי שנתבאר אצלנו בס״ד (בשו״ת חי״ב סי׳ י"ב) דעוקץ האתרוג [וכן הפיטם] שייכים לאתרוג ובטלים אליו, וכמו שאתרוג של שמיטה הפקר כן גם העוקץ והפיטם, ואין בעל הפרדס יכול לומר האתרוג הפקר, אבל לא העוקץ והפיטם, וזה אין לכם רשות ללקוט. שכן מבואר במשנה וגמ׳ (סוכה טל.) דאתרוג של שביעית הפקר למצוה, לצאת בו מצות ד׳ מינים, א״כ זאת אומרת שהתורה הפקירה פרי האתרוג עם העוקץ והפיטם. [ועיי״ש לענין גבעולי ורדים ופרחים]. מ״מ הני מילי כשהעוקץ והפיטם מחוברים לאתרוג, אז בטלים לו ושייכים אליו, אבל כשנפלו ממנו, או אחרי סוכות שאז יש לאתרוג רק קדו״ש [בחנט בשביעית] מפני בשר פריו הראוי לאכילה, ואז שוב אין קדו״ש לעוקץ ולפיטם, ונזרקים לאשפה. והא דתנן (שביעית פ״ ז מ״ג) קלופי רמון והנץ שלו [פרח שעל הפטמא, רא״ש] יש להם שביעית, פי׳ הר״ש כיון שמסייע לצבוע שחור. - וא״כ פיטום האתרוג, שאינו מסייע לפרי האתרוג, כי אם לשלמות המצוה, ולא להנאת כשר פריו, י״ל המצטרף עמו רק כשמחובר עמו למצותו. ולפי המבואר בשו״ע (או״ח סי׳ כא, ב) שציצית שנפסלו נזרקים, אבל לא דרך בזיון. - ה״נ ראוי לא לזרוק לאשפה העוקץ והפיטם, הגם שאחרי החג אזלה מהם מצות אתרוג וקדושת שביעית, מ״מ כיון ששימשו למצוה, יזרקם בדרך כבוד, כשארוז בשקית. ממילא האשה שנושכת הפיטם מהאתרוג לשם סגולה, אין בזה שום איסור. - ואי משום מעט מהקליפה של האתרוג שננשך יחד עם הפיטם, זו רק קליפת האתרוג ולא בשרו. ואת״ל שמשך עמו גם משהו מהקליפה העבה, שאחרי הבישול נאכלת, במשהו כזה לא קפדינן. - כמו שהבאתי בשו״ת משנת יוסף (ח״ג סי׳ א עמ׳ לז.) שבפירות נכרים ״מאן דעביד כתרי חומרי, לנהוג בהם קדו״ש, וגם להפריש תרו״מ. [והגם דשביעית פטורה ממעשר] שפיר עביד, ואי משום תרומה גדולה בלבד, ותרומת מעשר שאנו מפרישים, והולך לאיבוד, ליכא למיחש״ (לשון הגה״ק היפה שעה ז״ל). - כמו״כ באותו משהו שננשך ע״י האשה המעוברת עם הפיטם, אין לחוש. אבל רק אחרי סוכות, כי בימי החג הפיטמא טפל לאתרוג, ואם לא התנה אסור להנות ממנו עד אחר החג. דושה״ט בברכת כט״ס יוסף ליברמן תשובת הגאון הגדול חבר הבד"צ העדה החרדית מורנו נפתלי פרנקל שליט"א חבר הבד"צ העדה חרדית, רב ד"חוג חתם סופר", בעל מח"ס שו"ת "אמרי בינה" בס"ד ז' סיון תשע"ד לכבוד מעלת הרב הגאון מו"ה אלטר אליהו מרמורשטיין שליט"א ראש הכולל "ישועות יעקב" ברכפלד בדבר השאלה בקרבה שנת השבע, יש מנהג המובא בספר חיים וברכה אות רכ"ח בשם נזירות שמשון, סגולה לנשים מעוברות לנגוס הפיטם בהושענה רבה, ושואל מעכ"ת אם יש היתר בשנת השמיטה הבא עלינו לטובה, או אולי יש הפסד פירות שביעית. הנה הפיטם בעצמו אינו ראוי לאכילה אם כן לכאורה מה ההפסד שייך בו, ואם דע"י שיטול הפיטם אפשר שיקלקל האתרוג, הלא יכול לבשל האתרוג מיד אחר סוכות ואין כאן הפסד. אבל יש לעיין למה דמובא במתני' שביעית פ"ז מ"ג: קליפי רימון והנץ שלו קליפה אגוזים, והלגעינים פ' הרע"ב הגרעינים, כיון שראוי למאכל בהמה יש בהם קדושת שביעית, ואולי גם הפיטם של אתרוג נכנס בכלל אלו, אם כן אסור לזרקם וצריך לשמרם בקדושת שביעית. וראיתי במשנת יוסף חלק א' ס' ל' הביא בשם הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל דכתב דברים שאין רגילים לתת לבהמה (וכמו כן אם אין רגילין לעשות עמהם צבע) אין עליהם קדושת שביעית והוא מקשה עליו [מלשון המשנה פ"ז מ"א, ומאכל בהמה החוחים והדרדרים, והם מיני קוצים שאצלינו אינו מאכל בהמה אלא שבארץ ערב מקיימין קוצין לגמליהם כמבואר בשבת (קמ"ד:, ואם כן למה טורחת המשנה לפרט קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזין והגרעינין וכו' נאמר בקיצור שלכל העלים וקליפין יש קדושת שביעית, אלא ודאי דיסוד הענין הוא – דכל דבר שהוא בעצמותו מאכל בהמה יש לו קדושת שביעית גם אם במקומותינו אין משתמשים בו למאכל בהמה]. ומו"ח זצ"ל בשו"ת אהל יששכר ס' פ' מיישב דבריו. [וז"ל: ולי נראה פשוט דהקוצים שדברו ממנו בשבת קמד: אין לו שום קדושת שביעית, והחוחים והדרדרים שהוזכרו בשביעית פ"ד מ"א הם מין שראוי למאכל בהמה לכל מין בהמה שבעולם, (ולא כהתפארת ישראל שם). והוא גמרא מפורשת בפסחים קי"ח. בשעה שאמר הקב"ה לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות וכו', אני וחמורי נאכל באבוס אחד. והתרגום שם תרגם וכובין ואטדין, וידוע דאטד אינו קוץ במובנו של המלה כפשוטה, ועל כל פנים ברור שהחוח והדרדר שהוזכר במשנה כאן אינו הקוץ שהוזכר במשנה כלאים]. ואין כאן מקומו להאריך כל זה כתבתי בחפזי ובאתי עה"ח ידידו נפתלי ה' פרנקל
בס״ד, עש״ק מצורע, תשע״ד כבוד הרב הגאון המפואר והמהולל רבי אלטר אליהו מרמורשטיין שליט״א ראש כולל ״ישועות יעקב״, ברכפלד, מודיעין עילית, מיסודו של מכובדינו הדגול מרבבה, הנגיד הנעלה, מוה״ר יעקב דוב מרמורשטיין שליט״א, הנה בנידון השאלה אודות נשים מעוברות הנוגסות את הפיטום כסגולה על ענין העיבור האם בשנת השמיטה נמי מותר לעשות כן, או מחמת קדושת שביעית דרמי על הפרי אין להתיר לעשות כן. הנה לענ״ד נראה דאם יקפידו שלא לנגוס מאומה מגוף הפרי רק את העץ והשושנתא שעליו אין בכך כל איסור, כיון שאין זה מגוף הפרי ואין עליו קדושת שביעית, וכמו דפשיטא דבעוקץ נמי אין בו קדושת שביעית משום שאינו מן הפרי עצמו. [ויש שרצו להתיר להפקיר את הפרי ולא את העוקץ ואת הפיטום, ובכך נמי תתקיים מצות ההשמטה דשנת השבע ודנו בזה רבוותי אם יש בכך פגם או לאו ואכמ״ל]. והנה ראיתי משמיה דהגאון רבי חיים נאה ז״ל דנקט בפשיטות דשיעור משקל האתרוג בכדי לצאת בו ידי מצות נטילת ארבעת המינים, צריך שיהא בו כשיעור מלבד העוקץ והפיטום דהם אינם מגוף הפרי והשיעור חייב להיות בפרי עצמו ולא בחלקים הצמודים איליו ואינן מגופו. ולפי זה יש לדון בדברי בעל נזירות שמשון שכתב שצריך לעשות תנאי שאינו בודל ממנו כל שבעה, דאיכא למימר דכיון דבניטל הפיטום כשר בשאר הימים לדעת רוב הפוסקים, א״כ מצינן למימר דההקצאה חלה רק על מה שנדרש למצוה דכל שבעה, אבל מה שהוא דין רק ביומא קמא אינו נעשה מחמת זה מוקצה לכל שבעה, ושפיר שרי אם מקפדת לא לנגוס שום חלק מבשר הפרי עצמו, ודו״ק. [ובמק״א דנתי בעניי בענין הסגולה להניח שמן הנותר מן השמן של חנוכה להעביר מחלת השושנה, עיין קובץ שערי הוראה חלק (ג). ירום ה׳ קרנכם בכבוד לשם ולתהילה שמואל אליעזר שטרן
אל כבוד ידידי הרה"ג אלטר אליהו מרמורשטיין שליט"א ראש כולל ישועות יעקב אחוזת ברכפלד מודיעין עילית אודות שאלתך על מה שכתב בספר חיים וברכה אות רכח בשם נזירות שמשון על מנהג הנשים ליטול הפיטם בהושענא רבה, ואחר כך לחלק צדקה לעניים, והוא סגולה לנשים מעוברות שיעלה הריונם בנקל, ושאלתו למעשה באתרוגים שיש בהם קדושת שביעית אם מותרת לנגוס הפיטם, שלכאורה הרי היא מפסידה אותו בידים. והנראה לי דודאי אין בזה שום איסור שהרי מבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"ה הי"א כלל גדול אמרו בפירות שביעית, כל שהוא מיוחד למאכל אדם כגון חיטים תאנים וענבים וכיוצא בהן אין עושין ממנו מלוגמא או רטייה וכיוצא בו אפילו לאדם שנאמר לכם לאכלה כל שהוא מיוחד לכם יהיה לאכלה ולא לרפואה, וכל שאינו מיוחד למאכל אדם כגון קוצין ודרדרין הרכים עושין מהן מלוגמא לאדם אבל לא לבהמה, וכל שאינו מיוחד לא לזה ולא לזה כגון הסיאה והאזוב והקורנס הרי הוא תלוי במחשבתו, חשב עליו לעצים הרי הוא כעצים, לאכילה הרי הוא כפירות, למאכל אדם ולמאכל בהמה נותנין עליו חומרי מאכל אדם שאין עושין מהן מלוגמא, וחומרי מאכל בהמה שאין שולקין אותו ע"כ. הרי לנו שלא חלה קדושת שביעית אלא על דבר שיש לו שימוש מיוחד לאכילה לשתיה או לסיכה ועליו חל קדושת שביעית, אבל מה שהוא עץ בעלמא ודאי אין עליו שם פרי ולא חל עליו קדושת שביעית כלל, והפיטם עצמו ודאי אינו אלא עץ בעלמא, כמבואר במגן אברהם סימן תרמ"ח סק"ט שאפילו חסר חלק מהפיטם והט"ז כתב דאפילו חסר כל הפיטם אם לא נחסר החלק שבתוך הגומא כשר הרי לן דהפיטם לא חשיב כלל לפרי ואינו חלק מן האתרוג, אלא הרי הוא כעץ בעלמא. [והראני ידידי הרה"ג ישראל יוסף הכהן פרידמן שיחי' דברי הגמ' סוכה לה א תנו רבנן: פרי עץ הדר–עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה אתרוג. ומעתה נימא דבאתרוג גם הפיטם אפילו שהוא עץ בעלמא יהיה קדוש בקדושת שביעית, ובאמת זה אינו דודאי מה שטעמו של העץ הוא כטעם הפרי אין זה אומר שהוא ראוי לאכילה וממילא גם קדושת שביעית אין לו דקדושת שביעית לא תליא בטעמו אלא בתשמישו]. ועל כן הנראה לי דפשוט הוא שמותר לאשה לנגוס את הפיטם [כמובן באופן שעשו תנאי שלא יהיה בודל ממנו כל שבעה כדי שלא יהיה מוקצה למצותו] אך תיזהר ביותר שלא לנגוס בתוך בשר הפרי עצמו אלא עד קצת לפני המקום שבו הפיטם מחובר לפרי, שהרי אם תנגוס בגוף הפרי עצמו אפילו קצת הגם שהוא קליפה בעלמא אך היות ולקליפה זו יש תשמישים ממילא חלה עליו קדושת שביעית, [וגם שאם נוגסת בפיטם עצמו ולא מגיעה לגוף הפרי, האתרוג עצמו נשאר כשר לברכה לדעת המגן אברהם שהבאתי לעיל (ועיין שו"ת קנה בשם ח"ב סימן כח), ובאמת דגם אי נימא דהאתרוג נפסל לברכה לא בשביל זה נאמר שהפיטם יש לו קדושת שביעית דשני ענינים הם קדושת שביעית לחוד וכשרות לברכה לחוד]. ויה"ר שלא אכשל בדבר הלכה משה בראנדסדארפער אב"ד ור"מ "היכל הוראה" ירושלים העולה לדינא:
הנוגסת הפיטם בהושענא רבה לאחר הנטילה ראוי לעשות תנאי מערב יום טוב ראשון. ובאתרוג הקדוש בקדושת שביעית תקפיד לנגוס רק את פיטם לחוד, בלי בשר האתרוג.
דיני האתרוג — קנייה, גודל, פיטם, חזזית ואתרוג מורכב · דינים כלליים בארבעת המינים — שיעורים, "לכם", שאול וגזול, תשלום · ארבעת המינים בשביעית — קדושת שביעית, קנייה, הוצאה לחו"ל וביעור · אתרוגי "חזון איש" — המסורת, המכתבים ועדויות התלמידים
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.