הלכות הלולב בשפה ברורה: שיעור האורך בסנטימטרים, מהי התיומת ומתי סדק פוסל, מהו הקורא, לולב קנרי, לולב יבש, נקטם, שדרה כפופה ועלים כפופים.
מכון הוראה בישראל
א. הלולב צריך שיהיה בשיעור של לכל הפחות ד' טפחים. ואם הוא גדול יותר, ודאי כשר. [דהיינו, לשיעור הקטן, כ-32 ס"מ / 12.6 אינטש, ולשיעור הגדול כ-39 ס"מ / 15.35 אינטש. ויש מצדדים מדברי המגן אברהם (סימן תרע"ב, סק"ג) שטוב יותר ליקח לולב ואתרוג גדולים למצוה, עיין שם.]
ב. שיעור גודל הלולב (ד' טפחים) הוא מתחילת העלים למטה בשדרה, עד תחילת העלים שלמעלה בראש הלולב שבהם מסתיימת השדרה, אבל העלים העליונים אינם מצטרפים לשיעור זה.
א. יש כמה מיני לולבים, ואחד מהם הוא ה'לולב הקנרי', ונחלקו בזה אחרוני הפוסקים אם מין זה כשר או לא. דעת האגרות משה שהוא פסול אפילו בדיעבד. ודעת הגרש"ז אויערבאך להכשירו. ולכתחילה טוב לצאת מידי מחלוקת, ולכן ימנע מליטול לולב קנרי.
ב. וב' סימנים יש שבהם יוכל להכיר ולהבדיל בין לולב המצוי והכשר לכל הדעות, לבין הלולב הקנרי. ואלו הן: א, בלולב הרגיל מ'עץ תמר' - יש ריווח גדול בין עלה לעלה כשיעור בוהן היד (כ-4 ס"מ), אבל בלולב הקנרי – המרחק בין העלים הוא קטן, שעליו צפופים יותר. ב, בלולב הרגיל מ'עץ תמר' - שדרתו קשה, וכשאוחזים אותו באופן שהלולב שוכב אינו מתכופף כל כך, אבל בלולב הקנרי – שדרתו רכה מאד, וכשאוחזים אותו בידו בשכיבה הרי הוא מתכופף מאד ונעשה כמין 'קשת' (פוסקים).
א. העץ האמצעי שבלולב שממנו יוצאים כל עלי הלולב, הוא הנקרא 'שדרה'.
ב. אם יש כמין קוצים בשדרתו, או שנתכוצה השדרה, פסול.
ג. אם העלים שבראש הלולב פרודים זה מזה כל כך עד שנראית השדרה כאילו נפרדה לשתיים, פסול, מפני שאין זו לקיחה תמה (שולחן ערוך הרב).
א. אין לקחת לולב שכל עליו או רוב עליו פרודים זה מזה, או שנעקרו עליו מן השדרה אפילו מעט. וכל זה דוקא אם 'רוב' העלים הם כך, אבל אם 'מיעוט' העלים כך, הרי זה כשר (שולחן ערוך הרב). ומצוה מן המובחר שלא יהיו העלים פרודים זה מזה כלל, אלא שיהיו סמוכים זה לזה כגוף אחד, ורק על ידי הנענוע יתפרדו זה מזה (אלף המגן).
ב. דרכם של העלים כך היא, שכל עלה ועלה משני צידי הלולב כפול לשנים, והוא דבוק מגביו ופתוח מלפניו.
ג. אם 'רוב עלי הלולב' נסדקו ונחלקו מגבם במקום הכפל – ב'רוב האורך' של כל עלה ועלה, הרי זה פסול משום שאינו הדר. ואם נחלק רק במיעוטו, כשר (שולחן ערוך הרב).
ד. אם 'רוב' עלי הלולב אינם כפולים, אלא גדלו אחד אחד, הרי זה פסול, מפני שאין זה הדר, אבל אם רק מיעוט העלים כך, ושאר העלים כפולים כדרכם – כשר (שולחן ערוך הרב).
ה. העלים צריכים להיות כפולים בכל אורכם, אבל אם אין העלים כפולים בכל או ברוב אורכם, אלא הם כפולים רק במיעוט אורך העלה, אז אין נחשב עלה זה לעלה כפול, ופסול (שולחן ערוך הרב).
ו. וכמו כן ברוחב העלה, צריך להיות כל רוחב העלה כפול, אבל אם אין רוב העלים כפולים בכל או ברוב רוחבם, אלא הם כפולים רק במיעוט רוחב העלים, אז אין נחשבים עלים אלו לעלה כפול (הגרי"ש אלישיב אלישיב זצ"ל).
ז. דרך הלולב שהוא מכוסה בעלים משני צדדי השדרה, זה על גבי זה, ואם יש בו עלים רק מצד אחד של השדרה ולא משני הצדדים, פסול, שאין זה הדר (שולחן ערוך הרב). ובמשנ"ב כתב שאין זה 'מין לולב' כלל.
ח. מצוה מן המובחר שיהיה בלולב שישים ושמונה עלים כמנין לול"ב, ולכל הפחות יהיו בלולב שישים עלים כנגד האותיות שבברכת כהנים (מטה אפרים).
א. העלה האמצעי שבלולב שבו מסתיימת השדרה – הוא הנקרא 'תיומת'. [עיין בקיצור הלכות עיצות לראות מה היא התיומת]
ב. 'נסדקה התיומת', היינו שנחלק העלה העליון – הכפול – זה מזה, ואינו מרוחק זה מזה, אלא הם סמוכים – צמודים זה לזה.
ג. אם נחלק ונסדק התיומת ברובו לשנים, או שעלה זה אינו כפול מתחילת ברייתו, הרי זה פסול, משום שאין זה לקיחה תמה. ואם נחלקה ונסדקה התיומת במיעוטו, הרי זה כשר בדיעבד (שולחן ערוך הרב). וכל זה כשנחלק ונסדק ביותר מטפח (משנה ברורה).
ד. אבל אם נחלקה ונסדקה התיומת פחות מטפח, הרי זה כשר לכתחילה (משנה ברורה).
ה. ומכל מקום ראוי לחוש ולהדר – כשאפשר – לשיטות הסוברים שלא יהיה נחלק התיומת כלל, ואפילו במשהו (שולחן ערוך הרב, אלף המגן ומשנה ברורה), מפני שעל ידי הנענועים רגיל להיות לבסוף – כולו סדוק (משנה ברורה).
ו. אבל אם נסדקה התיומת והוא ניכר שהם מרוחקים זה מזה, ואפילו במשהו, כזה. Y או V, פסול מדין 'הימנק' (דע"ת למהרש"ם).
ז. אם כלה הלולב בשני עלים, יש על שניהם דין 'תיומת', ואם נסדק אחד מהם, פסול כנ"ל. ואם הלולב מסתיים עם שלשת עלים, רק העלה האמצעי נקרא ראש הלולב דהיינו התיומת, ודינו כנ"ל (משנה ברורה).
ח. יש הידור שיכלה הלולב בעלה אחד כפול בלבד, פירוש רק בתיומת אחד, ולא שיכלה הלולב בשני עלים, דהיינו שני תיומות (אלף המגן).
א. לולב המכוסה והדבוק בקליפה אדומה קצת [שקורין 'קורא'], כשר. ואפילו אם הקליפה הזאת נמצאת 'בין' העלים, כשר, מפני שנחשב לחיבור גמור ואין זה 'נסדק' כלל, שזהו דרך גדילתו (מאמר מרדכי). וכן מנהג אחינו הספרדים. והנוהגים כהרמ"א יהדרו לקחת לולב בלא קורא או יסירו מהלולב כדי שיוכל לכסכס בעלין בשעת הנענועים
ב. הרוצה להוריד את ה'קורא' - קודם שקנה את הלולב – כדי לבדוק את עלי הלולב, או כדי שיוכל לכסכס את עלי הלולב בעת ה'נענועים', יש לו להזהר שלא יבוא לחשש גזל.
ג. קורא – רק על גב התיומת, כשר לכל הדעות. (מבית לוי) מצוי הרבה פעמים שהקורא אינה מחברת בין עלי התיומת, אלא העלים דבוקים ומחוברים מצד עצמם והקורא מונחת עליהם.
א. לולב שנתייבשו רוב 'עליו', או רוב ה'שדרה', או שנתייבשה ה'תיומת', פסול, שאין זה הדר. ושיעור היבשות היא, משיכלה מראה הירוק שבו וילבינו פניו.
ב. מצוה מן המובחר שלא יהיה הלולב יבש כלל לא העלין ולא השדרה (אלף המגן).
ג. מצוי בלולבים שראש הלולב נראה יבש [בצבע ברוי"ן – חום] מפני שעומד בראש האילן, וכתב על זה החזון איש שאם העלה עומד בקשיותו אינו בכלל היבש.
ד. אם הלולב בדיוק כפי שיעורו, דהיינו ד' טפחים ולא יותר, ויבש בו אפילו מיעוטו, פסול (משנה ברורה).
א. נקטם ראש הלולב אפילו במשהו, דהיינו שנקטם הראש של רוב 'העלים העליונים' - שהם העלים הגבוהים למעלה מן השדרה, פסול, דאין זה הדר (שולחן ערוך ומשנה ברורה).
ב. אם נקטמה ה'תיומת' אפילו במשהו, פסול, לפי שאין זה הדר (שולחן ערוך הרב).
ג. ויש עיצה לבדוק שלא נקטם התיומת אם החור הוא מעוגל ללא פגם, הרי זה בירור גמור שלא נקטם ראש הלולב. (כשרות ארבעת המינים ע' קנ)
ד. תיומת המסתיימת בקוץ ארוך ודק, ונקטם הקוץ ונשאר כל עלה התיומת, כשר, שהרי עלה התיומת עדיין שלם (עיקרי הד"ט).
א. צריך שיהא השדרה ישר בגידולו כשרביט בלי נטיה ועקמימות לאחד מהצדדים (אלף המגן).
ב. אם נתעקם השדרה לפניו דהיינו שנתעקם לצד שכנגד השדרה – כמגל, עד שנראה כגב בעל חטוטרת, פסול, שאין זה הדר. וכן אם נעקם השדרה לאחד מצדדיו, פסול. אבל אם נעקם לאחוריו כשר, שזו היא דרך ברייתו.
ג. אם נכפף השדרה לגמרי כאגמון, בין לאחריו ובין לפניו או לצדדים, פסול, שאין זה הדר.
א. אם נכפפו רק ראשי העלים [דהיינו קנעפי"ל – כפתור], במיעוט העלים, ואפילו בראש העלה האמצעי, כשר, שכך היא דרך הרבה לולבים (שולחן ערוך). והרא"ש היה נוטלו לכתחילה. ויש פוסקים שמחמירין בזה.
ב. אבל אם רוב העלים נכפפו בראשם, לא יטול לולב זה, אלא יקח לולב אחר, ובשעת הדחק יכול לצאת בלולב זה (שולחן ערוך הרב, ומשנה ברורה).
ג. אם מיעוט העלים, או העלה האמצעי, נכפפו בגוף העלה הרבה מאד לאמצעו, עד שנראה כמו שנכפף לשנים, פסול, שאין זה הדר (שולחן ערוך הרב, ומשנה ברורה).
דינים כלליים בארבעת המינים — שיעורים, "לכם", שאול וגזול, תשלום · איגוד הלולב — מדוע, כיצד ומתי אוגדים · סדר נטילת לולב — הברכה, הנענועים והתפילות · דיני ההדס — משולש, שיעור, יבש ונשרו עליו
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.