סדר ערב יום הכיפורים למעשה: מנהג הכפרות ופדיונן, איך מבקשים ומוחלים, טבילה, הווידוי במנחה ונוסחו, מצוות האכילה, מה אוכלים בסעודה המפסקת, הפסקה מבעוד יום.
מכון הוראה בישראל
1. אבל על אביו ואמו בתוך י"ב חודש, אפילו להנוהגים שאין מתפללים לפני העמוד בימים שא"א "למנצח", מכל מקום בערב יו"כ נוהגין שהאבל מתפלל לפני העמוד,.
2. נהגו בני אשכנז לעשות 'כפרות' בערב יום הכיפורים, הנוהג לעשותע לעופות חיים, יחשוב שכל מה שעושין לעוף, הכל היה ראוי לבוא עליו, ועל ידי תשובתו הקב"ה מסלק הגזירה מעליו, ונתקיים עונשו בעוף זה. ויש נוהגים לעשות על כסף, ואין סכום מסוים לכסף הכפרות, אבל לא יעשה מכספי מעשר.
3. נוהגים לעשות כפרות גם עבור הקטנים והעוברים (שמע לארבעים יום).
4. יש להיזהר מאו דשלא להכשל חס ושלום בעוון איסור נבילה על ידי חפזון השוחטים בעיו" כבאשמורת, ולכן נוהגים הרב הלעשות הכפרות בכל עשרת ימי תשובה ולא להמתיןע דעיו"כ. ויש שנהגו מחמת כן לעשות הכפרות בכסף.
5. נוהגים לקחת תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה. ולמעוברת לוקחים שנים, תרנגולתל הולעובר (דכפר הבאחת עול הלכולם), ותרנגול שמא תל דזכר.
6. בשעה שמסבב הכפרות על ראשו יאמר: "זה חליפתי, ז התמורתי, זה כפרתי", ר"ת שם מלאך הממונה על החיים.
7. נהגו ליתן את הכפרות לעניים, או לפדותן בכסף ואת הכסף נותנים לעניים. ולא יפדה את העופות בכסף מעשר, אלא יקח כסף מן החולין.
8. נוהגין לזרוק בני מעיהן של תרנגולים במקום שהעופו תיכולים לקחתן, שדרך התרנגולים לאכול מן הגזל, ובני המעיים הם הראשונים שנהנים מכך, לכן מרחיקים מלאוכלם, כדי שניתן לליבנו להתרחק מן הגזל. וגם כד ילרחם על העופות, שירחמו עלינו מן השמים.
9. עבירות שבין אדם לחברו, אין יוהכ"פ מכפר עד שיפייס את חברו. ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו, דגם בדבר זה עבר על איסור אונאת דברים.
10. יש לבקש מחילה גם מרבותיו וגם מאביו ואמו, וכן אי שואשתו יבקשו מחילה זה מזה.
11. ילך תחילה לבקש בעצמו מחילה מחברו, ואם חברו אינו רוצה להתפייס עימו, יחזור וילך אליו ג"פ, ובכל פעם יקח שלושה אנשים, ויפייסנו בכל פעם במין ריצוי אחר. ואם אינו מתפייס עימו אפילו באופן זה, יאמר לפני עשרה בני אדם שביקש ממנו מחילה, כדי לפרסם הדבר. ואין זקוק לפייסו יותר, אלא אם כן חטא לרבו ששמע ממנו ד"ת, שאז צריך ללכת אליו הרבה פעמיםע דשיתפייס.
12. בשעת בקשת המחילה צריך לפרט מה שחטא לחברו, אלא אם כן יודע שחברו יתבייש מזה כשיפרט החטא.
13. המוחל לא יהיה אכזרי, וימחול לחברו, אלא אם כן כוונת ולטובת המבקש מחילה, שיחזור בתשובה בלב שלם, או שירא שיהיה לו נזק כשימחול. ואם הוציא עליו שם רע – אין צריך למחול לו, ומכל מקום מידת ענוה למחול גם בזה.
14. צריך למחול לחברו אפילו אם חטא נגדו במזיד, ואז מוחלים לו מן השמים, אפילו על הפשעים שלו. כמו שאמרו "כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו".
15. יזהר בעיקר מעוון גזל וכל דבר הנוגע לממון, דזהו המקטרג הגדול שיש על האדם.
16. המנהג לטבול וללקות בערב יום הכיפורים, ואפילו נערים ובתולות בני מצוות טובלים. והאידנא לא נהגו לטבול אלא נערים.
17. גם מי שאינו נוהג לטבול כל השנה יטבול בערב יוה" כמשום קדושת היום.
18. טוב שיטבול קודם תפילת המנחה, לפני שמתווד הבתפילתו. יש לטבול אחר חצות היום וע כ"פ לא יקדים לטבול יותר משעה לפני חצות היום. ומי שקשה לו, מעיקר הדין יכול לטבול כל אימת שירצה, רק שיהיה קודם הלילה.
19. טעם הטבילה משום קרי, ולכן די בטבילה אחת, וי" אדהטעם הוא משום תשובה, ויטבול ג"פ. ומכל מקום לא יתוודה במקוה, דיכול להיכשל בהזכרת שמות במקום שאסור.
20. טוב לקצוץ ציפורניים קודם טבילה, ולנקות גופו היטב שלא תשאר עליו חציצה. אם קשה לו לטבול, יכול להטיל עליו תשעה קבין מים.
21. נוהגים ללבוש בגדי יום טוב לפני תפילת מנחה, ומחלקיםא זאת דמי הכפרות.
22. צריך להתוודות בתפילת המנחה לפני שאוכל סעודה מפסקת, שמא יארע לו דבר תקלה באוכל, שישתכר, או שיחנק חס ושלום, ולא יוכל להתוודות אחר כך.
23. בתפילת מנחה, מתוודים לפני "אלוקי נצור", ואם שכח להתוודות בתפילה וסיים התפילה ועקר רגליו, אין צריך לחזור ולהתפלל, אלא יתוודה כשנזכר, אף אם עבר זמן מרובה מתפילתו. שכח לומר "המלך הקדוש" בתפילת המנחה בערב יום הכיפורים, צריך לחזור ולהתפלל, אבל אין צריך לשוב ולהתוודות, כיון שיצא ידי חובת וידוי בתפילה הראשונה. וכן הדין בשאר התפילות ביום הכיפורים.
24. כתבו בשם הגר"א שלכתחילה נכון לא לומר לפני הוידוי "יהיו לרצון אמרי פי", אלא מיד לאחר שגמר "בשלום" יתחיל בוידוי, כדי לכלול הוידוי בתוך תפילתו.
25. אם יצטרך להפסיק באמצע הוידוי לעניית קדיש וקדושה, יאמר תחילה "יהיו לרצון" וכו'. ויש שנוהגים לומר לפני הוידוי "יהיו לרצון" וכו' כמו בכל יום. ואין לדבר בשעת הוידוי, ולא בזמן אמירת "על חטא".
26. דעת הרמב"ן דיש חיוב מעיקר הדין להתוודות אחר האכילה לפני חשיכה, וראוי להחמיר כדעה זו, וכן נהגו בזמננו שאומרים אז 'תפילה זכה ' ומתוודים בה. ולפ"ז יש לעמוד בשעה שאומר "חטאתי" וכו' שוידוי חייבים לומר בעמידה.
27. יחיד אומר הוידוי לאחר שגמר תפלתו, קודם "אלוקי נצור", ואינו חותם בברכה בסוף הוידוי. ואחר "אלוקי עד שלא נוצרתי", יאמר "אלוקי נצור לשוני מרע". והש"ץ כולל את הוידוי בברכה האמצעית (חוץ מעיו"כ בתפילת המנחה שאין השליח ציבור אומר וידוי כלל בחזרת התפילה).
28. אין צריך לפרט החטא, אלא כשיאמר סתם "חטאתי" יצא ידי מצוות וידוי. וצריך לומר גם "עויתי, פשעתי", ד"חטאתי" הוא רק על השגגות, ולא על מזיד ופשע. ומכל מקום אם מתוודה בלחש, נכון לפרט החטא, בין בחטא שבין אדם לחברו, ובין בחטא שבין אדם למקום, כדי שיתבייש יותר כשמזכיר חטאיו.
29. כשמתוודה בקול רם, או שליח ציבור בחזרת התפילה, וחטאו אינו מפורסם לרבים, לא יפרטנו בקול. ומה שאומרים "על חטא" בסדר א"ב, לא מיקרי מפרט החטא, הואיל והכל אומרים בשווה. בשעת אמירת הוידוי כשמזכיר החטא, יכה באגרוף על החזה כנגד הלב, כאומר: 'אתה גרמת לי שאחטא'.
30. אם חטא חטא שבין אדם לחברו והוא מפורסם לרבים, מותר לאומרו בקול רם. ובחטא שבין אדם למקום והוא מפורסם לרבים, יש שמתירין לאומרו בקול רם, ויש שאוסרים.
31. צריך להתוודות מעומד ולא יסמוך על דבר שאם ינטל אותו דבר יפול, דסמיכה כזו היא כישיבה, ואפילו בדיעבד צ"ע אם יוצא בזה. ואם הוא יכול, יעמוד עד סיום כל ה"על חטא", דאף שיוצא ידי וידוי ב"חטאתי" מכל מקום כיון שרוצה להמשיך ולהתוודות, צריך לעמוד כל זמן הוידוי. ויתוודה בלב שלם. וטוב שישחה כמו ב"מודים" דכך הוא דרך הכנעה טפי. ואם קשה לו, יש להקל דדי שיכוף ראשו, ובפרט בוידוי שחוזר ואומר עם השליח ציבור.
32. בסוף הוידוי אומרים "אלוקי עד שלא נוצרתי" וכו'. ויש שכתבו שראוי להוסיף ולומר בפיו נוסח קבלה לעתיד שכתוב ברמב"ם: "ולעולם איני חוזר לעשות הרע בעיניך".
33. האוחז באמצע "אלוקי נצור", אם שומע י"ג מידות, יאמר "יהיו לרצון" וכו' ויכול לאומרם עם הציבור כמו כל דבר שבקדושה. ויש פוסקים שכתבו שלא להפסיק לי"ג מידות.
34. מנהגנו להתוודות בתפילה בלחש ולחזור ולהתוודות יחד עם השליח ציבור.
35. על עבירות שבין אדם לחברו, שהם גם בין אדם למקום, כמו גזל ואונאת ממון, אף שביקש מחילה מחברו צריך להתוודות עליהן, כדי לבקש מחילה מהקב"ה. ואף שהתוודה ביום הכיפורים אחד, יכול להתוודות בכל יום הכיפורים. והרי זה משובח, משום שנאמר: "וחטאתי נגדי תמיד". אבל אם הקניט חברו בדברים וביקש ממנו מחילה, י"ל דא"צ להתוודות ע"ז כלל כיוון שכבר פייסו.
36. בערב יום הכיפורים משכימים לתפילת שחרית. אין אומרים "מזמור לתודה", "למנצח" ותחנון. וכן אין אומרים "אבינו מלכנו". ואם חל יום הכיפורים בשבת, אומרים בשחרית של ערב יום הכיפורים "אבינו מלכנו", אבל לא במנחה.
37. מצוה לאכול בערב יום הכיפורים ולהרבות בסעודה דכתיב: " ועניתם את נפשתיכם בת שעה לחדש בערב", וקבלו חז"ל דמצוה מן התורה לאכול בערב יום הכיפורים, ורצה הקב"ה ליתן שכר על האכילה כאילו התענו, שאינו דומה מצוה שאין בה צער למצוה שיש בה צער. ולכן שינה הכתוב וכתב מצות אכילה זו בלשון תענית, שתהיה נחשבת אכילה זו לפני הקב"ה כמקיים מצוה בצער עינוי.
38. יש לאדם למעט בלימודו בערב יום הכיפורים, כדי לאכול ולשתות.
39. מצות האכילה היא גם לאלו שאינם מתענים ביו"כ, להראות את השמחה בהגיע זמן הכפרה. ומצוה לאכול סעודה כסעודת יום טוב עם פת, ולאכול דגים בסעודה הראשונה.
40. יש שכתבו דמצוה זו אינה מצות עשה שהזמן גרמא, ואף נשים, שחייבות בעינוי יוהכ"פ, מצוות לאכול ולשתות. ויש שכתבו להחמיר לאכול דוקא פת או מידי דמיזן, ולא רק שאר דברים.
41. לעת ערב אוכלים סעודה המפסקת. ואין לאכול אלא מאכלים המתעכלים בקלות, כדי שלא יהיה שבע ומתגאה כשיתפלל. ולכן יש שנהגו לאכול גם בסעודת שחרית מאכלי חלב שהם מאכלים קלים. ויש שנהגו שלא לאכול מאכלי חלב חמים בעיוכ"פ, שלא יבואו חס ושלום לידי קרי ביום הכיפורים. וכן נהגו שלא לאכול מחמת כן בסעודה המפסקת מאכלים המחממים את הגוף, כגון בשר בקר, אלא בשר עוף. וכן יש שנהגו שאין אוכלים דגים בסעודה זו.
42. כשסיים את הסעודה המפסקת ועדיין היום גדול, מותר לו מעיקר הדין להמשיך לאכול עד הערב. אבל יש שכתבו שהמנהג הוא שלאחר שאכל, חשוב כאילו קיבל התענית, ולכן נכון שקודם ברכת המזון יאמר בפירוש בפה, או על כל פנים יחשוב כן בליבו, שאינו מקבל עליו עדיין את התענית.
43. מצוה להפסיק לאכול קודם השקיעה, שצריך מן התורה להוסיף מחול על הקודש. ומן הראוי לפרוש כחצי שעה, ולפחות עשרים דקות לפני שקיעת החמה מאכילה וממלאכה.
44. נוהגים בכל מקום להרבות בנרות בבית הכנסת, דדרשינן "ל קדוש ה' מכב ד" – זהו יוהכ"פ, וכיון שא"א לכבדו באכילה ושתיה, כבדהו בכסות נקיה ונרות. ויש להציע השולחנות כמו בשבת, דנקרא "שבת שבתון".
45. נהגו ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום הכיפורים, דוגמת מלאכי השרת, וכן נוהגין ללבוש הקיטל, שהוא לבן ונקי, והוא גם בגד של מתים, ועל ידי זה יהיה לב האדם נכנע ונשבר. ואין להיכנס לבית הכסא בקיטל שהוא מיוחד לתפילה. ויש מתירים להיכנס לבה"כ להטיל מים כשהוא לבוש בקיטל.
46. נוהגים לא ללבוש תכשיטי זהב, אבל משקפי זהב או שעון זהב לא נחשבים לתכשיטי זהב, כי בהם אין הזהב העיקר אלא השעון והמשקפיים. והזהב הוא כמו זהב ידות הכלים שהיו בבית המקדש אף ביום הכיפורים.
47. נוהגים להדליק נרות בערב יוהכ"פ כמו בערב שבת, ומברכים "אקב"ו להדליק נר של יום הכיפורים. ויש אומרים שמדליקים בלא ברכה.
48. אשה המדליקה נרות בערב יום הכיפורים ומברכת "שהחיינו" מקבלת בברכתה את קדושת היום וחלים עליה כל דיני יום הכיפורים, ולכן תחלוץ מנעליה קודם ההדלקה. במקרה צורך, יכולה להתנות בפירוש שאינה מקבלת על עצמה בשעת ההדלקה את קדושת היום, ואז לא תברך "שהחיינו" בהדלקתה אלא בבית הכנסת עם הציבור. ואשה שברכה "שהחיינו" בהדלקה, תיזהר לא לברך שוב בבית הכנסת "שהחיינו", אלא רק תענה "אמן".
49. אם טעתה וברכה "להדליק נר של שבת", תחזור ותברך ברכת "להדליק נר של יום הכיפורים".
50. נוהגים שכל אדם נשוי מדליק נר לכל היממה, ונקרא 'נר חיים' או 'נר הבריא'. ודי בנר אחד לכל המשפחה, ועל נר זה יברך "בורא מאורי האש" במוצאי יום הכיפורים. ואם כבה, ידליקנו במוצאי יום הכיפורים. ומדליקים נר נוסף להורים שנפטרו לכפר עליהם. ויש שכתבו שנכון להדליק נר נוסף מיוחד לברך עליו בהבדלה במוצאי יום הכיפורים.
51. בהדלקת הנרות בכל ערב שבת נוהגים שאין מברכין על תוספת אורה, אף לדעת הרמ"א, אלא כשתוספת האור נעשית במקום האכילה. אבל בהדלקת הנר בערב יום הכיפורים נוהגים לברך על תוספת אורה, אף שאין אוכלים ואין מקום אכילה. לכן המתארחים בבית הוריהם, יכולים להדליק את נרותיהם בברכה באותו חדר.
52. אין להשאיר אוכל על הכיריים מערב יום הכיפורים לצורך מוצאי יום הכיפורים, שנראה כרעבתנות. ואם נצרך להשאיר אוכל ליוה"כ עצמו עבור חולים או ילדים – מותר, ויקפיד על דיני שהייה והטמנה כמו בשבת.
53. נוהגים לברך את הבנים והבנות בערב יום הכיפורים לפני שהולכים לביהכ" נ, שכבר חלה אז קדושת היום ושערי הרחמים נפתחים.
חודש אלול וסליחות — סדר היום למעשה · ערב ראש השנה — תענית, התרת נדרים והכנות לחג · ליל ראש השנה — תפילות, טעויות בנוסח, וסדר הסימנים · יום ראש השנה — שחרית, קריאת התורה, מוסף, קידוש, תשליך וליל שני
למעיין: הלכות ערב יום הכיפורים — כפרות, מחילה, סעודה מפסקת והדלקת נרות
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.