מדריך מעשי: מצוות הכזית בלילה הראשון ומה עושים בגשם, מתי ועל מה מברכים "לישב בסוכה", מה חייב בסוכה — לחם, עוגות, קוגל, בשר ודגים, שתייה, שינה בסוכה גם בקור.
מכון הוראה בישראל
1. נאמר בתורה "בסכת תשבו שבעת ימים", ולמדו חז"ל בגזירה שוה ט"ו – ט"ו מחג הפסח, שנצטווינו לאכול כזית בסוכה בליל ט"ו בתשרי, ועל כזית זה מברכין ברכת "לישב בסוכה". ומן הנכון לאכול יותר מכביצה, לצאת גם דעת הסוברים דבעינן לאכול שיעור זה כדי לקיים את המצוה. וצריך לאכול הכזית לפני חצות הלילה, כמו במצה, ובדיעבד יאכל גם לאחר חצות, אבל לא יברך "לישב בסוכה" אלא אם כן אוכל יותר מכביצה.
2. יש מהדרין לאכול כזית של חלה שאינה מתוקה, ויש שכתבו שלא לאכול כזית עם דבש או דגים שמבטלים טעם הפת. ויש שפקפקו על דבריהם, וכן המנהג שלא לחוש לזה, ואדרבה יותר מהו דר לאוכלו עם דבש משום שמחת יום טוב וחיבוב המצווה. ויש עצה לאכול כזית ראשון מחלה מתוקה או עם דבש שיוצא בו מן התורה ואחר כך יאכל כזית שני בלי דבש, שיוצא בו לדעת האומרים שלא יצא בכזית הראשון. אבל אם יאכל תחילה הכזית בלי דבש, יצא לכל הדעות, ויצא שלא מן המובחר לפי חדמ ד"א. (הגרש"ז אויערבאך 'הליכות שלמה ' פ"ט, 'דבר הלכ ה' אות ז' ובספר 'אורח דוד ' (ר' דוד בהר"ן) הערה 329)
3. וצריך לאכול את הכזית (או את הכביצה) בתוך שיעור אכילת פרס. [וכשאוכל יותר מכביצה, נחלקו האחרונים אם אוכל הכביצה באכילת פרס אחת, או בשתי אכילות פרס]. (וצ"ע אם בכל כזית שאוכל בסוכה מקיים מצוה כמו במצה).
4. נחלקו הראשונים אם חייבים לאכול בליל א' כזית בסוכה גם אם יורדים גשמים. ולכן, לכתחילה נכון להמתין עד סמוך לחצות הלילה, שמא יפסקו הגשמים, אלא אם כן יש לו בני בית שקשה להם להמתין כל כך הרבה זמן, ואז ימתין אך שעה או שעתיים. ואם הוא מצטער ברעב או בשינה או שיש לו אורחים עניים שרעבים – לא ימתין כלל. ואם הגשמים אינם פוסקים, יקדש בסוכה ויברך "שהחיינו" על הסוכה (דלא גריע ד"ז מא ילו בירך "שהחיינו " בחול בשעת עשייה בסוכה דיוצא בזה) ויאכל כזית פת ולא יברך "לישב בסוכה", מפני ספק. ואם אכל בבית ופסקו הגשמים, אפילו לאחר חצות, אף שכבר ברך על האכילה הראשונה, חייב לאכול בסוכה מעט יותר מכביצה ולברך "לישב בסוכה" ולכוון לצאת דעת הראשונים שלא יוצאים ידי המצוה בשעת ירידת הגשמים. בשאר הימים אינו חייב לאכול כזית בכל יום, כדי לקיים מצוות אכילה בסוכה, כמו בחג הפסח שבשאר הימים אין חובה לאכול מצה. ואפשר דלפי דעת הגר"א הסובר דבשאר ימי חג הפסח יש מצוה לאכול כזית מצה בכל יום, ה"ה בחג הסוכות מצוה לכתחילה לאכול פת כל שבעה ולברך על כביצה ועוד ברכת "לישב בסוכה". ובלא"ה מצוה לכתחיל הלאכול פת פעמיים ביום בחול המועד, פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה, כמו ביום טוב (רק שאת זה יוצאים בשיעור כזית). [וצ"ע למה הצריכו לאכול כל יום כזית, והלא עצם הישיבה בסוכה כל יום היא המצוה]. כל פעם שנכנס לסוכה לכניסה קבועה, מקיים מצוה מן התורה. ויש לכוון לקיים את המצוה (ויש אומרים שאם לא כיון ביטל מצוה עשהז ו).
5. אכילה ושינה בלי כוונה: המשנה ברורה והמט"א כתבו דלדעת השולחן ערוך דבאכילת מצה יצא בלי כוונה כיון שנהנה, ה"ה לענין אכילת פת בליל סוכות. ודעת הגרשז"א שיש מקום לומר שאינו דומה לאכילת מצה, דיצא בדיעבד בלי כוונה, דדוקא במצה שהנאת האכילה היא חלק מהמצוה (ונחשבת הנאתוכ כוונה למצווה) משא"כ בסוכה לא נהנה מהסכך שלמעלה בלי כוונה, ואפילו יודע שהוא סוכות, אך אינו יודע מהמצוה המיוחדת שיש בלילה הראשון – לא יצא. ולפיכך יש להזהר בכל שעה שהוא בא לאכול או לישון בסוכה, לכוון לשם המצוה. וסגי בכוונה בתחילת המצוה. (וצ"ע אם דעת הח"א לגבי כוונה במצוות מועילה גם כאן). אכילה בסוכה באופן שאינו יוצא ידי חובה [בלי כוונה למצוה] – צ"ע אם אוכל בסוכה שלא יוצא בה, אם נחשב כאוכל מחוץ לסוכה. ה'מנחת חינוך' כתב דנחשב ביטל המצוה וכאילו לא לבש ציצית ולא אכל בסוכה. אבל לא שנחשב כלובש בגד בלי ציצית וכאוכל מחוץ לסוכה. ודעת הגרשז"א שאין איסור לאכול חוץ לסוכה, אלא שהתורה אמרה "תשבו – כעין תדורו" וכל שבא לאכול בקבע, חלה עליו חובת סוכה ואם לא עשה המצוה, ממילא יש עבירה של ביטול עשה וכמ"ש הבה"ל בסימן ס' שנחשב כלבש בגד בלי ציצית. ומכל מקום כיון שהסוכה והבגד כשרים וראויים למצוה, צ"ע אם נחשב שביטל את המצוה, והדבר צריך הכרע. (הל"ש ט א)
6. יש לאכול כזית בכדי אכילת פרס. (תרלט מ" בכב, 'אלף למטה ' תרכ"ה סוף ס"ק פה, 'הליכות שלמ ה' פ"ט ג')
7. בשבת ויו"ט מברכים ברכת "לישב בסוכה" בשעת הקידוש, שאז הוא זמן התחלת הסעודה, ובקידוש היום יש מנהגים בדבר, אם מברכים בשעת הקידוש או בשעת ברכת "המוציא" או "מזונות". ובשאר הימים נוהגים לברך על הסוכה לאחר ברכת "המוציא" או "מזונות" ולא הוי הפסק בין הברכה לאכילה, דצורך הסעודה הוא.
8. המנהג הוא שמברכים "לישב בסוכה" רק בשעת האכילה, ונכון לצאת דעת הפוסקים שסוברים שצריך לברך "לישב בסוכה" גם על הישיבה בסוכה ללא אכילה. ולכן אם בא לביתו ונכנס לשבת בסוכה, ומתכוון לאכול לאחר זמן מועט, נכון שיברך על דבר מחמשת מיני דגן "לישב בסוכה" ויאכל מעט יותר מכביצה ולא יברך אחר כך "לישב בסוכה" בשעת האוכל.
9. כל זמן שלא יצא מן הסוכה, אין צריך לברך שנית ברכת "לישב בסוכה" בסעודה הבאה. ואם יצא מהסוכה ודעתו לחזור מי דיש מח' האם מברך שנית ולכן אינו מברך מחמת ספק גם באכילה הבאה. אבל אם יצא לשהיית זמן מרובה – למעלה מחצי שעה, צריך לברך באכילה השניה. ואם יצא להתפלל, מברך שנית, אלא אם כן יצא לתפילה באמצע הסעודה.
10. מי שמתענה או אינו אוכל לחם כל היום וברך כשנכנס בבוקר לסוכה, מברך שנית (ט"ז) אם יצא יציאה גמורה. ויש מי שכתב שה"ה מי שאינו מתענה אם יצא יציאה גמורה לאחר אכילתו וחזר ונכנס שנית ומתכוון לצאת שוב יציאה גמורה לפני האכילה הבאה, מברך "לישב בסוכה" גם בלא אכילה. ולפ"ז היוצאים לאחר סעודת הערב לשמחת בית השואבה וחוזרים לישון, מברכים גם ללא אכילה שנית, שהרי בבוקר ייצאו יציאה גמורה לתפילה לפני סעודת הבוקר. ומדברי פוסקי זמננו נראה שאין נוהגין כן, אלא מברכים רק בשעת אכילה.
11. אם באמצע אכילה עובר מסוכתו לסוכה אחרת, אם היה בדעתו בשעת שברך "לישב בסוכה" שילך באמצע הסעו דה לסוכה אחרת, מחמת הספק אינו מברך בסוכה השניה, גם אם אוכל בה. ואם לא היתה דעתו לכך, צריך לברך על האכילה בסוכה השניה. ואם אינו אוכל שם, נחלקו הפוסקים אם יברך בה, וספק ברכות להקל. ואם נכנס לסוכה השניה רק לצורך דבר מה ולא לשהייה בסוכה, אינו מברך. ולכתחילה אי נו נכון לצאת באמצע הסעודה לסוכה אחרת. ואם יש לו סוכה לאכילה וסוכה לשינה, יכוון בשעת האכילה גם על הסוכה שרוצה לישון בה.
12. לחם: בלילה הראשון חייבים לאכול בסוכה גם כשאוכלים כזית, ובשאר הימים רק כשאוכלים מעט יותר מכביצה.
13. עוגות: אם אוכל יותר מכביצה, וקובע עליו סעודתו, אפילו אוכל פחות משיעור קביעות סעודה, חייב לאכול בסוכה ולברך "לישב בסוכה". ואם אוכל רק מעט יותר מכביצה בלי לקבוע על זה סעודה, נחלקו האחרונים אם לברך "לישב בסוכה", ומנהג העולם לברך "לישב בסוכה" על מעט יותר מכביצה. ונכון שימשיך לשבת בסוכה זמן מה אחר אכילתו, ויכוון שהברכה תחול על האכילה וגם על הישיבה שאחר זה.
14. תבשיל מחמשת מיני דגן וכן קוגל אטריות: אם אוכל בחבורה, או שאוכל שיעור חשוב לקביעות סעודה, חיי בבסוכה ומברך "לישב בסוכה". ויש מחמירים לחייב בסוכה בשיעור מעט יותר מכביצה.
15. נכון להחמיר שלא לאכול בשר ודגים חוץ לסוכה, אם אוכלם בתור קביעות סעודה, אבל לא יברך עליהם "לישב בסוכה". אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, כלומר פת עד כביצה, ולטעום תבשילים, ואכילת פירות אפילו הרבה. ומי שמחמיר שלא לאכול פת דרך עראי חוץ לסוכה – הרי זה משובח.
16. מי שחולה או מי שאינו אוכל פת ודגן כלל, נראה דחשיבא סעודתו קביעות גמורה וחייב בסוכה.
17. שתיית משקאות בתוך הסעודה ואחריה, נחשבת כחלק מהסעודה וחייבים לשתותם בסוכה, ואפשר שגם מים בתוך הסעודה לא כדאי לשתות חוץ לסוכה.
18. שתיית יין אפילו בקידוש, מותרת מעיקר הדין מחוץ לסוכה, אפילו בקביעות, ואפילו שתה בחבורה, ויש אחרונים שמפקפקים בזה ומחייבים לשתות רביעית יין בסוכה, אבל אין לברך על שתיית יין "לישב בסוכה". שתיית שאר משקים ג"כ מותר תמחוץ לסוכה. ואם היא בדרך קביעות של שמחה וריעות, ראוי לשתותם בתוך הסוכה.
19. מותר לשתות מים ויין פחות מרביעית מחוץ לסוכה (ומשמע שאפילו יין של קידוש וברית מילה מותר חוץ לסוכה, אם שותה פחות מרביעית). ומי שמחמיר על עצמו שלא לשתות אפילו מים מחוץ לסוכה – הרי זה משובח. אם נמצא סמוך לסוכתו, לכאורה צריך להכנס לסוכה לשתות מים, כיון שדרך הנמצאים סמוך לביתם שאינם שותים מים בחוץ, אלא נכנסים לבית לשתות. ועל זה קא ידברי השולחן ערוך שכתב שהמחמיר במים הרי"ז משובח.
20. הבדלה: לרוב הפוסקים רביעית יין אינה חייבת בסוכה וכ"ש אם שותה פחות מרביעית, אם כן ההבדלה אינה צריכה סוכה. (וע' בשער הציון ואולי הכוונ המחמת ברכת ההבדלה שיש לאומרה בבית (ולא ברחוב) ומדין תפילה בסוכה היא). ולפ"ז אין לברך על ההבדלה "לישב". ב'הליכות שלמה' כתב דמברכים "לישב" על ההבדלה, דשאני הבדלה דמיקרי קביעות, לפי שאין אדם מבדיל על הכוס ברחוב ומקומה בבית. וצ"ע דנהגו לברך רק על אכילה ולא על דבר אחר. [וע"ש שכתב לברך לפני ברכת בפה"ג]. ולפ"ז ה"ה כל שאר תפילות שרגילים לומר בבית כמו "ויתן לך" ושאר בקשות, יש לאומרם בסוכה (ולמעשה יש לאכול מזונות כביצה ולשהות כרבע שעה בסוכה).
21. חייבים לישון בסוכה, אף אם סוכתו קטנה וצריך לכפוף ידיו ורגליו, שדרך האדם לישון לפעמים בצורה כפופה. אלא אם כן הדבר מצער אותו, שאז פטור משינה מדין מצטער, אבל צ"ע באופן כזה, אם סוכתו כשירה לאכול בה, שאין זה נחשב ל"תשבו – כעין תדורו". וכן בכל צער וצער ותלוי הדבר בכל אדם. ואסור לישון מחוץ לסוכה, אפילו שנת עראי, שאף היא נחשבת לקבע. ואם נאנס ונרדם מחוץ לסוכה, מיד שיקיץ צריך ללכת לסוכה, ויש אחרונים שהחמירו שצריך להעיר את מי שנרדם מחוץ לסוכה. אם קר מאוד בלילה ואין לו שמיכות כראוי לחממו, או שהסוכה רחוקה ויש טירחה להכניס כל לילה את השמיכות לסוכה ולהוציאן ממנה לאחר השינה, או שמצטער לישון בסוכה מחמת הרוח, הזבובים וכדומה – פטור מלישון בסוכה.
22. אסור לישון מחוץ לסוכה, אפילו שנת עראי. הר"ן כתב שכל שינה אפילו באקראי מיקרי שנת קבע. ולפ"ז הוא איסורא דאורייתא דומיא דשנת קבע. והתשב"ץ כתב שהוא מדרבנן, שמא ירדם. אבל המשנה ברורה כתב כהר"ן שזה איסור דאורייתא ולכן אפילו שומר לא מהני.
23. לענין לימוד תורה, הראשונים חילקו בין עיון לבקיאות, שלימוד בקיאות צריך בסוכה, ולימוד בעיון אפשר מחוץ לסוכה. ויש לעיין כשיש סוכה ליד בית הכנסת האם צריך ללמוד בה. והמנהג אינו כן.
24. האם לימוד בסוכה הוא קיום מצוה או שיש איסור ללמוד חוץ לסוכה – נחלקו הראשונים בדבר, תוס' ר"י החסיד בברכות בענין ברכה על השינה כתב: "ועל הטיול ועל השינון לא שאלתי ממנו, כי אם על השינה, לפי שבשינה מצי נו שאסור לישון חוץ לסוכה, אבל בטיול ושינון לא מצינו איסור חוץ לסוכה". אבל יש שכתבו בשם הרב מנוח פ"ו מסוכה והאו"ז סימן ד"ש מבואר שאסור לקרות ולשנן חוץ לסוכה. ואם יש טירחא להביא ספרים – המ"א הסתפק האם יש לדמותו לשומרי גינות ופרדסים שאין מטריחים אותם להביא כרים וכסתות ויש לחלק דהתם הוא טורח רב, משא"כ בספרים ומכל מקום להחמיר.
ערב סוכות וליל החג — הדלקת נרות, קידוש בסוכה והכוונות · סדר תפילות יום טוב של סוכות — הלל, הושענות, מוסף, קידוש והבדלה · סדר נטילת לולב — האיגוד, הברכה והנענועים · דיני האתרוג וההדס — בקצרה ולמעשה
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.