מתפילה זכה וכל נדרי ועד ההבדלה: תוספת מחול על הקודש, כוונת קידוש כשחל בשבת, בשכמל"ו בקול, עשרה וידויים, קריאת התורה ויזכור, סדר העבודה והכריעה, מנחה ויונה.
מכון הוראה בישראל
1. מצות עשה להוסיף מחול על הקודש בקדושת היום ובכל העינויים, לפחות כמה דקות קודם השקיעה.
2. יתעטף בטלית מבעו"י כדי לברך, משום שבלילה אין מברכין.
3. סמוך לשקיעה אומרים 'תפילה זכה'. ונכון לומר את הוידוי בתפילה זאת בעמידה ולכוון לצאת בזה ידי מצוות וידוי בעיוה"כ לדעת הרמב"ן.
4. בליל יום הכיפורים אומר השליח ציבור "בישיבה של מעלה" וכו' שהישיבות מסכימות לצרף דעת המקום לדעת הקהל להתיר לעבריינים, שהציבור נידה אותם מהצטרפות לכל דבר שבקדושה, להצטרף כעת לתפילה, דכל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית. כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ורוצים להתאגד ולהתנהג כמעשה הצדיקים.
5. מנהג הקדמונים לומר "כל נדרי", ולהתיר בזה הנדרים והשבועות שנדרו ונשבעו מכבר. שמא חס ושלום יעברו על אחד מהם. ולכן היו אומרים "מיוכ"פ שעבר עד יום כיפורים זה". והר"ת הקשה על מנהג זה כמה קושיות, וביאר דהכוונה היא להתנות על נדרים שידור מכאן ולהבא שלא יחולו. ומועיל תנאי זה אם אינו זוכר התנאי בשעת הנדר, דאם זוכר התנאי ונודר, הרי הוא מבטל התנאי. ולפ"ז אומרים "מיוכ"פ זה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה". ואנו נוהגים כר"ת, והיום נוהגים לומר את שתי הנוסחאות יחד.
6. כל מי שמתפלל בבית, כיון שאין מתירין את נדריהם בשעת אמירת "כל נדרי", יזכרו לכוון שאמירת "כל נדרי" יחשב כתנאי לבטל הנדרים. ויקפידו לומר בנוסח "כל נדרי": "מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא", שזהו תנאי על הנדרים מכאן ולהבא שלא יחולו. (וסומכים על מסירת המודעה בלא שאלה לחכם במקום צורך ועל עניני מנהגי מצוה בלבד, ולא על נדרים ממש)
7. כיון שזה תנאי לנדרי כל אחד, לכן גם הציבור יאמרו אותו עם השליח ציבור בלחש. שאין תנאי השליח ציבור מועיל לציבור. ועומדים שני חשובי הקהל ליד השליח ציבור וספרי תורה בידיהם. ואומרים אותו ג"פ.
8. אף על פי שזה רק תנאי, ואינו התרת נדרים, מכל מקום דומה קצת הדבר להתרת נדרים, ולכן נוהגים לומר "כל נדרי" מבעוד יום.
9. מברכים "שהחיינו", וכ"א יברך אותו בלחש, וימהר לסיימו לפני השליח ציבור, כדי שיוכל לענות "אמן" על ברכת השליח ציבור. נשים שנוהגות לומר "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות בבית, יזהרו שלא יאמרו שנית ברכת "שהחיינו" בבית הכנסת, רק ישמעו מהש"ץ ויענו "אמן".
10. כשחל יום הכיפורים בשבת, אומרים "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך", קדיש יתום, ואין אומרים "לכו נרננה" ולא "במה מדליקין".
11. כתב בלוח לא"י והעיר הגרי"ח זוננפלד ז"ל בשם רבו הגר"א שאג ז"ל לזכור לכוון בתפילה בזכירת שבת לקיים העשה של "זכור את יום השבת לקדשו" אחרי שאין היום קידוש על הכוס וכן כתב הגאון רעק"א ז"ל בהגהותיו בשולחן ערוך סימן רע"א מגן אברהם סק"א "דלא מקדשין ביוהכ"פ שחל בשבת לצאת קידוש דשבת דאורייתא. על כרחך משום דיוצאים בתפילה". ובהגהות חתם סופר שם כתב "ולפי זה למאי דקיימא לן מצוות צריכות כוונה, צריך לכוון בתפילת יום הכיפורים לצאת ידי חובת זכירה.
12. בליל יום הכיפורים ובבוקר בקריאת שמע, אומרים "בשכמל"ו" בקול רם, דהוא שירת המלאכים, וביוכ"פ גם ישראל דומים למלאכים. ונוהגים שגם נשים אומרות בקול רם, למרות שלא שייך אצלן להידמות למלאכים.
13. בתפילת לחש מזכירין גם של שבת ואומרים בכל תפילות היום "אלוקינו ואלוקי אבותינו רצה במנוחתנו", ויש שאין אומרים. ואם לא הזכיר שבת בתפילה, חוזר. אבל אם חתם בשל שבת, אינו חוזר מספק. ואם טעה וחתם "מקדש השבת וישראל והזמנים" במקום "ויום הכיפורים" חוזר ל"קדשנו במצוותיך".
14. יום הכיפורים שחל בשבת, אומרים אחר השמו"ע "ויכולו" וברכה מעין שבע. ובברכת מעין שבע אומרים "המלך הקדוש". ואם טעה ואמר "הא-להקדוש" ונזכר לפני שאמר "בא"י" – יחזור ויתחיל מן "המלך הקדוש". ואם חתם "בא"י" וכו' נחלקו הפוסקים, ולמעשה אין לחזור, דספק ברכות להקל, וחותם הברכה רק "מקדש השבת".
15. כשחל יום הכיפורים בשבת, אין אומרים "אבינו מלכנו" חוץ מבתפילת נעילה.
16. יש נוהגים לעמוד כל זמן שמתפללים ואומרים סליחות ותפילות ביום הכיפורים, להיות דוגמת המלאכים. ורשאים לסמוך על איזה דבר. ואם תזיק לו העמידה שלא יוכל לכוון כראוי, לא ינהג מנהג זה.
17. כשיום הכיפורים חל בשבת בסליחות בלילה מסיימים "הרחמים והסליחות".
18. טוב לומר קודם השינה ד' מזמורים הראשונים שבתהילים שהם שמירה שלא יראה קרי חס ושלום. וטוב ללמוד ביום הכיפורים משניות של מסכת יומא. ואין לת"ח לעסוק בתורה ולהשמט מלומר התפילות והסליחות עם הציבור.
19. כל אדם צריך לומר עשרה וידויים ביום הכיפורים, לפחות ד' בארבע התפילות, וד' בחזרת השליח ציבור, ושתי פעמים אחת במנחה ואחת במעריב כנגד עשר פעמים שהיה הכהן גדול מזכיר את השם ביוהכ"פ. וראוי שגם יחיד בביתו או מי שיצא מבית הכנסת בשעת אמירת הציבור, שישלים מנין עשרה וידויים.
20. לכתחילה ראוי להזהר שלא להאריך בתפילת שחרית, שיהיה אפשר להתחיל מוסף לפני שהגיע זמן מנחה גדולה. ומכל מקום גם אם הגיע זמן המנחה, יתפללו מוסף תחילה.
21. מוציאים שני ספרי תורה. אומרים י"ג מידות ותפילת רבש"ע (אפילו בשבת). "שמע ישראל", "קדוש ונורא שמו".
22. קוראים בתורה ששה (בשבת שבעה) קרואים בפרשת "אחרי מות שני בני אהרן" (ויקרא יח) ונוהגים שלא להוסיף מנין הקרואים. כתוב בזוהר שכל המצטער על מיתת בני אהרן, או מוריד דמעות עליהם, מוחלין לו על כל עוונותיו ובניו אינם מתים בחייו. והעיקר שיתן ליבו לשוב בתשובה, שאם כך אירע לבני אהרן הקדושים, מה יעשו אזובי הקיר הקטנים.
23. כשחל יום הכיפורים בשבת, במי שברך לחולה אין אומרים "שבת היא מלזעוק".
24. מניחים את הספר השני על הבימה ואומר חצי קדיש. מגביהים את הראשון. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת פינחס "ובעשור לחדש השביעי". מפטירין " ואמר סלו סלו". ואם יום הכיפורים חל בשבת, בברכת ההפטרה מזכיר גם של שבת.
25. אם יש ברית ביום הכיפורים, מלין אחר קריאת התורה לפני "אשרי", ומברכין ברכת "אשר קידש" וכו' ללא ברכת בפה"ג, ויש אומרים שמברכין בפה"ג ונותנין לתינוק הנימול לשתות. ואם היולדת אינה מתענה – תשתה היא.
26. נוהגין להזכיר נשמות ביום הכיפורים, דהמתים ג"כ יש להם כפרה ביום הכיפורים. ולכן נקרא "יום הכיפורים" בלשון רבים, כפרה לחיים ולמתים. ולכן אחר ההפטרה אומרים "יזכור". ואפשר לומר "יזכור" גם בבית בלא מנין. הרבה נוהגים לומר אחר ה"יזכור" תפילת "א-למלא רחמים", ויש שאומרים רק "יזכור" בלבד.
27. "יקום פורקן" (בשבת), "אב הרחמים", "אשרי", "יהללו", "לדוד מזמור" (וכשחל בשבת "מזמור לדוד").
28. טוב להזהר להתחיל מוסף קודם שבע שעות, ולכתחילה לפני זמן מנחה גדולה.
29. כשחל יום הכיפורים בשבת, במוסף מזכירים של שבת, ונהגו לומר "זה קרבן שבת וקרבן היום כאמור", והמ"ב נטה להכריע שלא לומר.
30. בתפילת מוסף אומר השליח ציבור ' סדר העבודה' דעיקר עבודה של הכהן גדול היתה במוסף. ונוהגין ליפול על פניהם כשאומרים "עלינו לשבח", וכשאומרים "והכהנים והעם". וצריכים לשטוח איזה דבר להפסיק בין הקרקע לפנים של הכורע, ולפחות יפסיק בטליתו, שלא יעבור על איסור השתחוואה לאבן משכית. ולא מועיל מה שמניחים בגד תחת ברכיו ואפילו אם הפנים לא נוגעות בקרקע.
31. כשמשתחוים ב"עלינו" ובעבודת כהן גדול צריך ליזהר לא לנער הבגדים או המגבת מהאבק שדבק בהם וגם לא לקפל את המגבת בסיום ה"כורעים" בקיפוליה הקבועים.
32. המנהג שנשים אינן כורעות ב"עלינו לשבח" ובסדר העבודה, דבמקדש בשעת העבודה לא היו נשים.
33. גם השליח ציבור כורע, ונהגו להניח לפניו עוד סטנדר, ומסלקים אותו מלפניו לפני הכריעה, כדי שלא יצטרך לעקור רגליו באמצע התפילה.
34. יש מקומות שאין אומרים "אין כאלוקינו" ביום הכיפורים, דבשבת אומרים אותו למלאות החסר ממאה ברכות בכל יום, וביוכ"פ איכא הרבה שבחים וא"צ למלאות החסר על ידי השבחים של "אין כאלוקינו". וכן אין אומרים "פיטום הקטורת" לפי שהוא כלול בעבודת כהן גדול. ויש מקומות שאומרים אותו בתפילה. ועל כל פנים טוב שכל יחיד יאמר אותו ביחידות גם במקום שאין אומרים אותו בציבור.
35. ביום הכיפורים חסרות ברכות רבות להשלמת מאה הברכות. בשעת הדחק אפשר לצאת בשמיעת ברכות התורה וההפטרה, ויענה אחריהן אמן. ועדיין נותרו לו שלוש ברכות להשלים. ובדיעבד יכול לצאת יד"ח בשמיעת הברכות מהש"ץ. ומותר להריח בשמים להשלים מנין מאה ברכות. ורק שיזהר מחשש ברכה שאינה צריכה.
36. שיר של יום. ולפי דעת הגר"א: תהלים לב: "למנצח משכיל, אשרי נשוי פשע" וכשחל יום הכיפורים בשבת, אומרים שיר של יום: "מזמור שיר ליום השבת" (צב). "לדוד ה'".
37. המסיר טליתו בשעת ההפסקה בין מוסף למנחה, אם ההפסקה היא פחות משעה אין לברך על הטלית כשחוזר ולובשה. ואם ישן בהפסקה, יש ספק לענין ברכת הטלית גם בפחות משעה, ונכון להישאר עטוף בה או לפוטרה בבגד אחר. ואין לרחוץ ידיו למנחה, אלא אם כן ישן או שעשה צרכיו או נגע בגופו במקומות המכוסים.
38. אין אומרים "אשרי" "ובא לציון", ולא פסוק "ואני תפילתי". מוציאים ספר תורה ואין אומרים י"ג מידות, ו"רבונו של עולם", ו"שמע ישראל", אלא רק "גדלו לה' איתי" וכו'. וקוראים שלושה אנשים בפרשת אחרי מות בענין עריות (ויקרא יז), משום שנפשו של אדם מחמדתן יותר מכל העבירות, לכן מזהירים עליהם ביום הכיפורים שיתן ליבו לחזור בתשובה. ומפטירין ביונה שמדבר מן התשובה, ועוד ללמדנו שאין אדם יכול לברוח מהשי"ת, ולכן לא יאמר אדם בין כה וכה לא אוכל לתקן מעשי, ולכן אתנהג כפי רצוני ואם יגזור ה' שאמות אמות, אבל זה אינו, שסוף סוף מוכרח הוא לחזור לכאן לתקן כל מה שהקב"ה רוצה מנפשו שיתקן, ואם כן עדיף שיתקן כעת ולא יצטרך לסבול כמה פעמים חיבוט הקבר ושאר צרות.
39. אין אומרים חצי קדיש אחרי קריאת התורה. בהפטרה קוראין את כל ספר יונה ומוסיפין " מיא-לכמוך" עד "מימי קדם" (מיכה זיח – כ) את ברכות ההפטרה מסיים ב"מגן דוד".
40. אין נושאין הכהנים כפיהם במנחה, אטו מנחת שאר ימים ששכיח שכרות. אבל שליח ציבור אומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו, ברכנו בברכה" וכו'. ואומרים "שים שלום" במקום "שלום רב".
41. אומרים "אבינו מלכנו" במנחה, אלא אם כן הזמן קצר וצריכים להזדרז להתפלל נעילה בזמן. וכשחל יום הכיפורים בשבת, אין אומרים "צדקתך" ואין אומרים "אבינו מלכנו".
42. זמן תפילת נעילה כשהחמה בראש האילנות, ולא יתחיל לפני פלג המנחה. ויש אומרים דלכתחילה צריכים לסיים התפילה לפני השקיעה. אבל המנהג הוא להמשיך התפילה גם בלילה. ומכל מקום צריכים להזהר להתחיל בכדי שיאמרו החרוז "היום יפנה, השמש יבוא ויפנה" קודם השקיעה. וכן כדי שיוכלו הכהנים לישא כפיהם מבעוד יום, דבבין השמשות צ"ע אם יכולים לישא כפיהם. ולכן אם רואים שהזמן קצר, יאמרו הפיוטים והסליחות לאחר התפילה, כדי שתהיה ברכת הכהנים ביום.
43. לפני נעילה אומרים "אשרי" "ובא לציון", כדי להפסיק בין תפילת מנחה לתפילת נעילה.
44. אומרים בנעילה במקום "וכתבנו" וכו' – "וחתמנו" וכו'. ובמקום "וכתוב לחיים טובים" – "וחתום" וכן במקום "נזכר ונכתב" – "ונחתם". כי בנעילה הוא חתימת הגזר דין שנכתב בראש השנה על בני האדם לטוב או לרע. ויתאמץ בתפילה זו כי תכלית כל עשרת ימי תשובה ויוכ"פ היא תפילה זו, שהכל הולך אחר החיתום, ויקבל על עצמו כל גדרי התשובה ובפרט מעניני ממון שבידו, והבא ליטהר מסייעין אותו ויחתם בספר חיים טובים.
45. אם טעה בנעילה ואמר "וכתבנו" במקום "וחתמנו" יצא וא"צ לחזור.
46. יום הכיפורים שחל בשבת, מזכיר שבת בתפילת נעילה. ואם לא אמר – מחזירין אותו. אבל בוידוי-השליח ציבור מזכיר שבת כיון שאומרו בתוך תפילת החזרה, אבל יחיד אין מזכיר שבת בוידויו.
47. אומרים "שים שלום".
48. נאנס ולא התפלל נעילה עד צאת הכוכבים, נחלקו הפוסקים אם יתפלל בלילה שתי תפילות עמידה של ערבית, אחת לחובה ואחת לתשלומי נעילה. ויכול להתפלל ערבית פעם שניה ויתנה שמספק תהא נדבה.
49. בחזרת השליח ציבור פותחים את ארון הקודש עד אחר הקדיש.
50. הכהנים נושאים כפיהם בשעת תפילת נעילה, וראוי לסגור הפרוכת בשעה שעומדים כשאחוריהם לארון הקודש ולספרי התורה.
51. אומרים "אבינו מלכנו" בתפילת נעילה ואפילו כשחל בשבת, מפני שהוא גמר דין. ואחר כך אומרים פעם אחת פסוק "שמע ישראל", וג"פ "בשכמל"ו", וז"פ "ה' הוא האלוקים", כדי ללוות את השכינה שמתעלה למעלה משבעה רקיעים. ותוקעים בשופר תשר"ת, שהוא סימן לסילוק שכינה למעלה, שנאמר: "עלה אלקים בתרועה". ומותר לתקוע לפני הבדלה בתפילה כיון שאינה מלאכה. ואפילו בבה"ש מותר לתקוע, דהתירו שבות לצורך מצוה.
52. אחר התקיעה, המנהג שאומרים השליח ציבור והקהל: "לשנה הבאה בירושלים".
53. מתפללים ערבית ואומרים "אתה חוננתנו" בתפילה. וצריכים להוסיף מעט מחול על הקודש, ובזמן התוספת עדיין אסורים בכל העינויים. אבל אחר שהוסיף מעט, אם יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" יהיה מותר בכל העינויים, אף שעדיין לא הבדיל על הכוס.
54. מותר לשתות מים לפני ערבית והבדלה ורק לאכול אסור לפני הבדלה על הכוס.
55. אם חל בשבת, אין אומרים "ויהי נועם" "ואתה קדוש" לפי שחג הסוכות חל באמצע השבוע.
56. מבדילים במוצאי יום הכיפורים על הכוס, ואין מברכים על הבשמים, אלא אם כן חל יום הכיפורים בשבת. שטעם ברכת הבשמים להשיב הנפש מפני שהנשמה היתרה הלכה לה, וביוכ"פ לא היתה נשמה יתירה מפני התענית.
57. מברכים על הנר במוצאי יום הכיפורים, אבל צריכים לברך על נר שהיה דלוק ביום הכיפורים, אפילו כשחל במוצאי שבת קודש, ולא על נר שהדליקו במוצאי יום הכיפורים מגפרורים. והטעם הוא דמה שמברכים על הנר במוצאי שבת הוא זכר למה שנברא האש במוצאי שבת על ידי אדם הראשון. וכמו שאדם הראשון הוציא אש מאבנים, כן אנו מברכים על אש שיוצאת מגפרורים וכדומה. אבל במוצאי יום הכיפורים מה שמברכין על הנר הוא להורות שיום זה קדוש הוא משאר ימים טובים. שבהם מותר להעביר אש ובו נאסר, וכעת מותרת האש ומברכים עליה, וזה לא שייך אלא בנר ששבת, רחמנא ליצלן שהיה בעולם ביום הכיפורים ולא נהנה ממנו, ועכשיו הותר ליהנות מנר זה. ולכן לכתחילה אין לברך אפילו על נר שהודלק במוצאי יום הכיפורים מנר ששבת, דג"כ לא נקרא כ"כ נר ששבת הואיל ונר זה לא היה ביום הכיפורים.
58. ולכן ישאיר כל אדם נר בביתו במיוחד לשם הבדלה, ויברך עליו ברכת "מאורי האש". ואם אין לו – יברך על נר שהודלק מנר ששבת. אבל לא יברך על נר שהודלק מגפרורים. ורק בחל יום הכיפורים בשבת יש להקל לברך על נר שהודלק מגפרורים.
59. במוצאי יום הכיפורים פוקדים איש לרעהו לשלום, בשמחה ובטוב לבב כמו יום טוב. אפשר לומר 'קידוש לבנה' בנעלים יפות גם אם הם מגומי. ורק בגרביים או בנעלים מרופטות יש להמנע מלומר 'קידוש לבנה'. במוצאי הצום יש נוהגים ליטול הידים ג"פ. אוכלים ושמחים במוצאי יום הכיפורים, דהוי קצת יום טוב, כדאיתא במדרש דבת קול יוצאה במוצאי יום הכיפורים ואומרת: לך אכול בשמחה וכו'. אבל אין חובה לאכול פת, ואין מצוות סעודת מלוה מלכה, אלא אם כן חל יום הכיפורים בשבת. לפי מה שנוהגים שלא לקדש הלבנה לפני יום הכיפורים, מקדשין אותה כעת אחרי יום הכיפורים, כשאנחנו בשמחה, אחרי מחילת עונותינו. נוהגין להתחיל בבניית הסוכה, והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום הכיפורים בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה. וצריך להזהר לא להרעיש בשעה מאוחרת, כי יש אנשים שהצום היה קשה להם והמנוחה נצרכת להם מאד. ביום שאחרי יום הכיפורים משכימין לבהכ" נ, כדי שלא יהא נראה חס ושלום שאנו היינו נכנעים להי"ת רק בזמן שאנו צריכים להתחנן על גזר דיננו. אין אומרים תחנון בימים שבין יום הכיפורים לסוכות, אבל אומרים "א-לארך אפים" ו"למנצח". וכן בשבת אין אומרים "צדקתך" ופרקי אבות ולא "ברכי נפשי" ולא "שיר המעלות". מצוה לתקן הסוכה ולבנותה כולה אחרי יציאה מבית הכנסת בשחרית, דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.
חודש אלול וסליחות — סדר היום למעשה · ערב ראש השנה — תענית, התרת נדרים והכנות לחג · ליל ראש השנה — תפילות, טעויות בנוסח, וסדר הסימנים · יום ראש השנה — שחרית, קריאת התורה, מוסף, קידוש, תשליך וליל שני
למעיין: סדר תפילות יום הכיפורים — מכל נדרי ועד מוצאי הצום · יום הכיפורים שחל בשבת
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.