כל איסורי יום הכיפורים בקצרה: שיעור ככותבת ומלוא לוגמיו, טעימה ובליעת רוק, נטילת ידיים ורחיצה מלכלוך, נעלי גומי, חינוך ילדים לפי גיל, מעוברות ומניקות, יולדת, חולה.
מכון הוראה בישראל
1. האוכל ביוהכ"פ ככותבת הגסה – חייב, והוא קצת פחות מגודל של ביצה בינונית. ושיעור זה שווה לכל אדם, בין לננס ובין לעוג מלך הבשן. דבפחות מככותבת לא מייתבא דעתיה דשום איניש, ובשיעור זה מייתבא דעתיה דכל אדם. וחייב על שיעור זה אף שלא אכלו בבת אחת, אלא בכדי אכילת פרס (בין 2 ל – 9 דקות).
2. השותה ביוהכ"פ מלוא לוגמיו – חייב, והוא פחות מרביעית באדם בינוני (כ – 40 מ"ל) ויש אומרים שהוא רוב רביעית. ומשערים בכל אדם לפי מה שהוא. הגדול לפי גודלו, והקטן לפי קוטנו. דבשתיה קים להו לחכמים דלא מייתבא דעתיה של אדם אלא במלוא לוגמיו שלו. וחייב על שיעור זה, אף שלא שתאו בבת אחת, אלא אם יש מתחילת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית – חייב. ויש אומרים שחייב בשותה שיעור זה בכדי אכילת פרס.
3. שיעורים אלו הם לחיוב כרת או חטאת, אבל איסור מן התורה יש בכל שהוא אפילו שהוא פחות מכשיעור.
4. אסור ביום הכיפורים לטעום דבר ולהפליטו, אפילו יודע שיוכל לעמוד על עצמו שלא יבלע. ואסור ללעוס בפיו עצי בשמים דכשלועס מרגיש טעם. אבל מותר להריח בשמים למלאות מנין מאה ברכות. וכל זמן שלא הסיח דעתו מלהריח, אסור לחזור ולברך, דהוה ברכה שאינה צריכה.
5. המ"א מתיר לבלוע רוק ביום הכיפורים, דאף דקיי"ל דהשותה משקים שאינם ראויים לשתיה – אסור מדרבנן, ברוק – מותר, שאין כוונתו לשתיה כלל וכן המנהג. ויש שהחמירו שלא לבלוע את הרוק בלילה, שיש עדיין טעם מהמאכל.
6. מותר לגעת ביום הכיפורים באוכל וליתן לקטנים לאכול ולא חיישינן שמא ישכח ויאכל וישתה, דאימת יום הדין עליו. ואפילו אם התינוק יכול ליטלו בעצמו – אין צריך להחמיר בזה.
7. האוכל פת ביום הכיפורים ומברך ברכת המזון, יש לו להזכיר "יעלה ויבוא" ואם שכח – אינו חוזר. ואף אם עדיין לא התחיל ברכת "הטוב והמטיב", לא יאמר שם ברכה בפני עצמה, אלא יסיים את ברהמ"ז. ואם אוכל עוגה, יאמר בברכה אחרונה "וזכרנו לטובה ביום הכיפורים הזה".
8. ביום הכיפורים צריך לנהוג באשתו כל הדינים המבוארים ביו"ד ח"ב.
9. אסור לרחוץ ביום הכיפורים בין במים חמים, ובין בצו ננים. ואפילו להושיט אצבעו במים – אסור. ואין חיוב כרת על רחיצה ביום הכיפורים, אלא רק איסור. יש אומרים מן התורה, ויש אומרים מדרבנן.
10. היו ידיו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או צואה – מותר לרחצם, שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. ומכל מקום יזהר שלא ירחץ אלא המקום המטונף בלבד. אלא אם כן מטונף גופו בהרבה מקומות וטורח לו לרחוץ כל מקום לבדו – מותר לרחוץ כל גופו בבת אחת. ויכוון בזמן הרחיצה שאינו עושה כן להנאת רחיצה, אלא רק להעביר הלכלוך.
11. כיון שלא נאסרה אלא רחיצה של תענוג, אם הזיע הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה – מותר. ויש אומרים שרק רחיצה להעביר לכלוך הותרה, אבל שאר רחיצה אף שאינה לתענוג אסורה. ולכן אם אינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ, נכון להחמיר שלא לרחוץ מפני הזיעה.
12. נוטל אדם ידיו שחרית ג"פ עד סוף קשרי אצבעותיו ומברך "על נטילת ידיים". דכיון שאסור ליגע בידיו לפה וחוטם וכו' לפני נטילת שחרית, חשוב הדבר כמו שהיו ידיו מטונפות בטיט. וגם דסתם ידים מלוכלכות הן בבוקר מנגיעה בגופו במקומות המטונפים. ויכוון בזמן הנטילה שאינו עושה כן להנאת רחיצה, אלא רק להעביר הרוח הרעה.
13. היוצא משירותים או נוגע בגופו במשך היום, נוטל את ידיו עד קשרי אצבעותיו ודי בפעם אחת, גם אם רגיל ליטול כל השנה שלוש פעמים. ויש שהקלו ליטול ג"פ כדרכו עד קשרי אצבעותיו. היוצא מבית הכסא ולא עשה צרכיו, אף שרוח רעה שורה על הידים – לא יטול ידיו, אלא יקנחם בבגד שמא נגע באיזה לכלוך. ואם לבו תוהא עליו מחמת הרוח הרעה, יכול ליטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו כדי שיתפלל בדעה מיושבת.
14. אם הטיל מים או עשה צרכיו בלילה אחרי התפילה (שאינו מתפלל עוד, אלא מברך "אשר יצר" או ק"ש שעל המטה) ולא נגע במקומות המכוסים, נחלקו הפוסקים אם הותר לו לרחוץ ידיו לברכת "אשר יצר" ולשאר דברי קדושה, לכן יגע בידיו במקומות המכוסים שבגופו וירחץ שתי ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו. אבל ביום, שמתפללים כל היום, יכול ליטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, אף אם לא נגע במקומות המכוסים שבגופו.
15. אף שבכל השנה מצוה ליטול ידיו לתפילת מנחה וכדומה, ביום הכיפורים לא יטול ידיו לתפילה אלא אם כן עשה צרכיו או הטיל מים לפני התפילה. ואפילו נגע בידו ברפש וטיט לא ירחץ לפני התפילה אלא המקום המלוכלך בלבד.
16. מי שמותר לו לאכול ואוכל לחם, יטול ידיו כרגיל עד הפרק. ויש לו ליטול גם מים אחרונים.
17. כהן העולה לדוכן ביום הכיפורים, נוטל ידיו כרגיל עד הפרק.
18. אין לרחוץ פניו במים ביום הכיפורים. ואם פניו מלוכלכות קצת או שיש לפלוף על עינו, יכול ללחלח אצבעו במים ולרחוץ את המקום המלוכלך בלבד.
19. אסור לרחוץ פיו ביום הכיפורים שמא יבלע קצת בגרונו.
20. הרואה קרי ביום הכיפורים אסור לו לטבול, אלא יקנח הלכלוך מעל גופו, או ירחץ המקומות שנתלכלכו בלבד. ועיין בשולחן ערוך תיקון למה שאירעו. איסור נעילת הסנדל ביום הכיפורים.
21. אסור לנעול סנדל או מנעל של עור. אבל מנעל העשוי מגומי או בד – מותר. ויש מחמירים שלא ללכת במנעלים כאלו שאינו מרגיש כלל שהוא יחף, ואינו עינוי כלל. ומי שאפשר לו יכול להחמיר בזה וילך רק בגרביים בלבד, ורק כשיוצא לרחוב ילבש מנעלים אלו.
22. יולדת, חולה ומי שיש לו מכה ברגליו, ובמקומות שמצויים נחשים ועקרבים – מותרים בנעילת הסנדל.
23. הנוגע בנעלי עור ירחץ מקום הנגיעה, והנוגע בנעלי בד וגומי נחלקו הפוסקים אם צריך ליטול ידיו (עד סוף קשרי אצבעותיו), כי עיקר חיוב הנטילה משום נקיות וזה שייך גם בנעלי גומי. ולכן נכון להימנע מלגעת בנעלי הגומי בשעת התפילה, ואם נגע ינקה ידיו במידי דמנקי.
24. מי שהולך בגרביים והגרביים נרטבו במים שהיו על הרצפה, מותר להמשיך ללכת בהם אפילו שהמים נסחטים החוצה כי זה פסיק רישא דלא ניחא ליה ואין זה דרך סחיטה.
25. מותר לגעת באוכל לצורך האכלת הקטנים אפילו אם יכולים הקטנים לקחת בעצמם. ומותר לתת להם אוכל לפי רצונם וגם מיני מתיקה וכדומה. ואם נתלכלכו הידים מהאוכל – מותר לשוטפם. ואוכל אינו מוקצה ביום הכיפורים משום שראוי לאכילת הקטנים.
26. לענין נעילת הסנדל לקטנים, מגיל שנתיים או שלוש נוהגים לחנכם לנעול נעלים שאינם מעור. ועד גיל זה מותר להנעילם נעלי עור. ויש אומרים שגם קט נים ביותר אסור להנעילם בידים נעלי עור כיון דחשיב ספיית איסור בידים.
27. קטן שעדיין לא עברו עליו תשע שנים שלמות, אין מענים אותו מאכילה ביום הכיפורים, ואפילו אם רוצה להחמיר על עצמו שלא לאכול – מוחים בידו. ויאמר "יעלה ויבוא" בברהמ"ז, ובחל בשבת גם "רצה", אבל לא יקדש. אבל עינוי דנעילת הסנדל שייך גם בו. דדבר זה אינו עינוי כ"כ לקטן אם לא ינעול ולכן גזרו עליו חכמים. וכן אין לרוחצו ולסוכו מטעם זה שבימינו אין רוחצין בכל יום ואין מניעת הרחיצה עינוי כלל.
28. קטן וקטנה שעברו עליהם תשע שנים שלמות, ונכנסו לשנת העשר לחייהם, מחנכין אותם שלא לרחוץ ולסוך כלל, ולהמתין מעט בזמן אכילת שחרית. כלומר, אם רגילים לאכול בשעה שמונה בבוקר, ימתינו עד תשע וכדומה. ולפי כוח הבן מאחרים את זמן האכילה. ואם הקטן חלש, מחכים בעינוי זה עד שישלים שנת העשר, ויכנס לשנת הי"א.
29. יש מי שכתב שלהאכיל קטן כזה בשעות שצריך להתחנך – אסור מן התורה, כמו שאסור להאכיל קטן כל איסור תורה. ויש שפקפקו בזה, שאין כאן איסור ממש, אלא רק מצות חינוך על האב, ואדם אחר שאינו מחויב לחנכו, מותר לו להאכילו גם בשעות החינוך.
30. קטן וקטנה בני אחת עשרה שנים (כלומר שעברו עליהם אחת עשרה שנים), ונכנסו לשנת הי"ב, לפי דעת המחבר צריכים להתענות כל היום, כמו שאר גדולים. ועינוי זה מדרבנן הוא כדי לחנכן במצוות. ויש אומרים שאינם צריכים להשלים בשנת הי"ב שלהם. וכתב הרמ"א דיש לסמוך על זה בנער חלוש. והיום אין נוהגין כלל להשלים בשנת י"ב, דחולשה ירדה לעולם, וכל קטן נחשב כחלוש. אלא אם כן ידוע שהוא בריא ויש בו כח לסבול התענית. ומשמע מן הפוסקים דבבן אפילו סיים שתים עשרה שנים והתחיל שנת הי"ג עצמה, אין נוהגין להשלים כל התענית, עד שיהיו בני י"ג שנים שלימות.
31. קטן בשנת הי"ד שלו, כלומר שעברו עליו י"ג שנים שלמות ויום אחד, וקטנה בש נת הי"ג שלה, כלומר שעברו עליה י"ב שנים שלימות ויום אחד, הרי הם כגדולים וחייבים להשלים התענית מן התורה. ואפילו לא הביאו שתי שערות חייבים, דספיקא דאורייתא לחומרא.
32. מעוברות ומניקות מתענות ביום הכיפורים כמו כל אדם. ואם יש למניקה תינוק חולה ומסוכן שאינו רוצה לינוק אלא ממנה ואם תתענה סכנה הוא לתינוק – אינה מתענה ביום הכיפורים כפי הנצרך לתינוק.
33. מעוברת שהריחה מאכל, ואמרה צריכה אני לאכול, או שנשתנו פניה מחמת הריח, ואפילו לא אמרה צריכה אני לאכול, לוחשין לה באוזנה שיוכ"פ היום. ואם לא נתיישבה דעתה – מאכילין אותה הקל הקל. כלומר, תחילה נותנין לה כמה טיפות מרוטב התבשיל, ואם לא הועיל – נותנין לה מן הרוטב פחות מכשיעור, ואחר כך נותנין לה מן המאכל עצמו פחות מכשיעור, עד שתתיישב דעתה. ואחר כך אסורה באכילה כמו בכל יום הכיפורים.
34. שאר אדם שהריח מאכל ונתאווה לאכול, אם נשתנו פניו – מאכילין אותו כמו מעוברת. ואם לא נשתנו פניו, רק אומר שליבו חלש – אין מאכילין אותו. ומכל מקום החולה עצמו, שיודע מרת נפשו, יכול לקחת ולאכול בעצמו, כיון שמרגיש שיכול לבוא לידי סכנה.
35. יולדת ויש אומרים דה"ה מפלת שעברו עליה פחות מג' ימים מיום הלידה, כגון שילדה בח' בתשרי, מאכילין אותה כרגיל. ויש מחמירין שתאכל פחות מכשיעור. ואם אמרה שאינה צריכה לאכול, ג"כ מאכילין אותה, אבל כאן יש להאכילה פחות מכשיעור.
36. אם עברו עליה יותר מג' ימים מהלידה, כגון שילדה בז' בתשרי, אבל עדיין לא עברו ג' ימים מעת לעת מזמן הלידה ממש, מאכילין אותה פחות מכשיעור.
37. עברו ג' ימים מעל"ע, ומאז ועד ז' ימים ללידה, והרופאים אומרים שיכולה לצום, אבל היא אומרת שצריכה לאכול, מותר לה לאכול פחות מכשיעור. ואם אין רופא והיא אינה יודעת אם היא צריכה או אינה אומרת כלום – מאכילין אותה פחות מכשיעור. ומז' ימים ואילך דינה ככל אדם וחייבת להתענות ולהשלים, אלא אם כן היא חולה ודינה כדין חולה וכדלקמן.
38. חולה שאומר ביום הכיפורים שמרגיש בנפשו שצריך לאכול, ואם לא יאכל שמא יכבד עליו החולי, ואפילו שכעת הוא חולה שאין בו סכנה, רק שמרגיש שאם לא יאכל אפשר שיתגבר עליו החולי ויוכל להיות שיבוא לידי סכנה, מזכירים לו תחילה שהיום יום הכיפורים, שמא שכח, ואחר כך יכול לאכול. ואפילו מאה רופאים אומרים שא"צ לאכול, או שהמאכל יזיק לו – מותר לו לאכול, דלב יודע מרת נפשו, ואין מחזיקים אותו כאדם רשע.
39. אם החולה אומר שיכול לצום, וישראל שאומר שמבין בחולי זה אומר שאם לא יאכילו את החולה, אפשר שיכבד עליו החולי, שומעים לישראל, שמא החולה אינו מרגיש בחוליו מחמת חולשתו. ואפילו אם החולה הוא רופא מומחה, אין שומעים לחולה. ואם יש כאן רופא שאומר כדברים האלו, רק שחשוד הרופא לעבור על ד"ת ולחלל שבת, ואינו מתענה ביום הכיפורים – הכל לפי ראות עיני המורה.
40. רופא אחד אומר שיכול לצום ורופא אחד אומר שצריך לאכול – והחולה אומר איני יודע, או שהוא שותק – מאכילים אותו, דספק נפשות הוא. ודוקא אם הרופאים שווים בחכמה, אבל אם יש ביניהם מי שמופלג יותר בחכמה – יש מחמירים שהולכים אחרי רוב חכמה. ודעת הרמ"א היא דכיון שאף הרופא השני בקי בחולי זה – אין הולכין בספק נפשות אחרי רוב חכמה.
41. רופא אחד אומר שיכול לצום, והחולה מסכים עימו, ורופא אחר אומר שצריך לאכול, וכ"ש אם שני רופאים אומרים שיכול לצום נגד דעת רופא אחד – חייב לצום, אלא אם כן הרופא שאומר שצריך לאכול הוא רופא המופלג בחכמה יותר מאחרים, אזי הולכים אחרי דבריו להקל.
42. אם נחלש הרבה שנראה לרוב בני אדם שהוא מסוכן – מאכילים אותו אפילו ללא רופאים.
43. מי שהותר לו לאכול ביום הכיפורים, כמו חולה ומעוברת, מניחים לפניו את האוכל ואומרים לו היום יום הכיפורים, ואם אתה חושש שיהיה לך סכנה, אם לא תאכל כשיעור בבת אחת – אכול בבת אחת. ואם לאו – אכול מעט מעט פחות מכשיעור.
44. אופן אכילת פחות מכשיעור, במאכל – אוכל פחות מככותבת, והיינו שלא יהיה קרוב לגודל של ביצה, דככותבת הוא מעט פחות מכביצה. ולכן יאכל לכתחילה כשני שלישי ביצה בינונית שזה בנפח של שלושים גרם. ועדיף עשרים וחמשה גרם. ומותר למדוד ביום הכיפורים את השיעורים האלו. וימתין בין אכילה לאכילה כדי זמן אכילת ד' ביצים, ולפחות כדי אכילת ג' ביצים. וכתב החתם סופר שההפסק בין אכילה לאכילה יהיה כשיעור ט' דקות, שזהו בכדי אכ"פ. ובחשש גדול יותר, יש להקל בהפסק של ארבע או שתי דקות.
45. שתיה: ישתה פחות ממלוא לוגמיו דידיה, והוא בערך כארבעים סמ"ק. וישהה בין שתיה לשתיה כדי זמן אכילת ד' ביצים שזה כתשע דקות. ומשום ששיעור מלוא לוגמיו נמדד לפי כל אדם, לכן נכון למדוד שיעור זה בעצמו בעיוה"כ על ידי שימלא פיו מים, וחצי מכמות זו הוא שיעור מלוא לוגמיו. ומעט פחות מזה הוא פחות מכשיעור. ושתיה ואכילה אין מצטרפים.
46. חולה שהותר לו לאכול, היינו לאכילה זו שנצרך. ואם באכילה השניה היה די לו בפחות מכשיעור – חייב כרת. לכן, צריך לשער בכל אכילה ואכילה אם די לו בפחות.
47. חולה שאוכל ביום הכיפורים כשיעור ויכול לברך ברכת המזון, יזכיר "יעלה ויבוא" בבהמ"ז, ואם חל יום הכיפורים בשבת יאמר "רצה והחליצנו". אבל אם שכח ונזכר אחר שסיים "בונה ירושלים" – לא יחזור וכן לא יאמר ברכה מיוחדת. וכן לא יעשה קידוש אפילו בשבת, די"א שאין תקנה להזכרה של "יעלה ויבוא" בברכת המזון ולא לומר קידוש ביום הכיפורים.
48. חולה מסוכן שאוכל ביום הכיפורים, יכול לאכול מאכלים ערבים אם נצרך הדבר לבריאותו. וחולה שכעת אינו מסוכן ויש חשש שיבוא לידי סכנת נפשות, אף שמותר לו לאכול, שלא יבוא לידי סכנה, ראוי שיערב דבר מר במאכליו ובשתייתו ומספיק שיורגש טעם המרירות במאכל וא"צ שיהיה מר עד שיקוץ בו.
49. גלולות תרופה שטעמן מר, מותר לחולה שאין בו סכנה לבולען ביום כיפור. אבל אם אין טעמן מר, יעטפן בנייר דק או בקפסולה ריקה ויבלען עם עטיפתן. ולענין שתיית מים בלקיחת התרופה, בחולה מסוכן – מותר, ובחולה שאינו מסוכן – יניח דבר מר במים וישתה פחות מכשיעור.
50. כשאוכל ושותה פחות מכשיעור, מברך ברכה ראשונה בתחילת האכילה והשתיה לבד. ואינו צריך לברך שוב בכל פעם ופעם, כל זמן שלא הסיח דעתו או שינה את מקומו.
חודש אלול וסליחות — סדר היום למעשה · ערב ראש השנה — תענית, התרת נדרים והכנות לחג · ליל ראש השנה — תפילות, טעויות בנוסח, וסדר הסימנים · יום ראש השנה — שחרית, קריאת התורה, מוסף, קידוש, תשליך וליל שני
למעיין: הלכות יום הכיפורים — הצום וחמשת העינויים · ילדים, חולים, מעוברות ומניקות בצום יום הכיפורים
קו ההלכה של בית ההוראה — 02-5363333, מענה 24/6.